להלן החלטה בנושא ערובה להוצאות - חוק החברות: החלטה כללי : עניינה של החלטה זו הנה בקשת הנתבע, להורות לתובעת להפקיד ערובה להבטחת תשלום הוצאותיו, בהתאם לסמכות המוקנית לבית המשפט על פי סעיף 353א לחוק החברות התשנ"ט - 1999 (להלן : "החוק"). עמדת המבקש/הנתבע : הנתבע טוען, כי בסמוך לאחר חתימת הצדדים על הסכם לשיפוץ, הצהיר מר גבי מור, אשר התיימר לפעול בשם התובעת, כי מאחר והתובעת מצויה בקשיים כלכליים, ברצונו כי החוזה ייחתם ויבוצע על ידי חברה אחרת בבעלותו בשם "אומנות השיפוץ לבניינים 2002 בע"מ". זאת ועוד, לטענת הנתבע, במהלך ביצוע עבודות השיפוץ נקלעה התובעת למצב בו לא יכלה לשלם שכר לעובדיה ועל כן לא היה באפשרותה לסיים את עבודות השיפוץ. בנוסף נטען, כי עיון בדו"ח רשם החברות של התובעת מעלה, כי התובעת לא שילמה את חובותיה לרשם החברות מאז שנת 2000 וכי קיימים נגדה שלושה שיעבודים ללא הגבלה על נכסיה. עוד טוען הנתבע, כי נודע לו שכיום התובעת אינה חברה פעילה, אין היא מבצעת כל עבודות שיפוץ ואין לה נכסים בבעלותה. בנוסף טוען הנתבע, כי תביעת התובעת הינה חסרת סיכוי. לטענתו, התביעה הוגשה בשיהוי וכן קיימת זכות קיזוז לנתבע, העולה משמעותית על הסכום הנתבע. לפיכך, לטענת הנתבע, קיים חשש של ממש כי באם תדחה התביעה לא יהיה מהיכן לגבות את סכום ההוצאות באם ייפסקו כנגד התובעת. עמדת המשיבה/התובעת : מנגד, טוענת התובעת, כי "אומנות השיפוץ החיצוני לבניינים 2002 בע"מ", נכנסה לנעליה של התובעת, והיא זו אשר חתמה וביצעה את החוזה נשוא התביעה ומשחברה זו פעילה, ללא כל קשיים כלכליים הרי שאין חשש כי היא לא תשא בהוצאות, במידה והתביעה תדחה. עוד טוענת התובעת, כי הנתבע לא הניח בפני בית המשפט כל ראיה לכך שהתובעת לא תוכל לשלם את הוצאותיו אם יזכה בדין. זאת , מלבד דו"ח רשם חברות של חברה, שאינה פעילה ובו חוב זעום לרשם החברות, כאשר ידוע לנתבע, כי כבר בעת ההתקשרות התחייב מנהלה כלפיו לביצוע ההסכם באמצעות חברה אחרת, אשר אף היא חתומה על ההסכם. בתשובת הנתבע לתגובת התובעת, מוסיף הנתבע וטוען, כי מתגובת התובעת נהיר הוא כי מצבה הכלכלי של התובעת בכי רע, כי התובעת אינה חברה פעילה, היא מצויה בקשיים כלכליים וכי אין ביכולתה לשלם הוצאות לנתבע, אם וככל שייפסקו. עוד מוסיף הנתבע, כי התובעת לא צרפה כל ראיה לחוסנה הכלכלי. בעל מניותיה הראשי מעיד, כי אינה פעילה ומתחייב לשאת בהוצאותיה ואף מודה כי איתנותה הכלכלית מוטלת בספק. עוד נטען, כי אומנות השיפוץ ומר גבי מור אינם בעלי דין בתביעה נשוא ההליך העיקרי, ולכן לא ניתן לבקש כל סעד כנגדם. דיון משפטי : סעיף 353 לחוק החברות התשנ"ט - 1999 (חוק החברות (תיקון מספר 3) התשס"ה - 2005, פורסם ביום 17.3.2005) קובע:- "353.א. הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין". תיקון זה השיב למעשה את ההלכה שהיתה קיימת עד לכניסתו לתוקף של חוק החברות, התשנ"ט- 1999, דרך סעיף 232 לפקודת החברות (נוסח חדש) התשמ"ג - 1983, המבחינה בין אדם פרטי לחברה בע"מ בכל הנוגע לחיוב בערובה להבטחת הוצאות משפט. הנחת היסוד הגלומה בהוראת סעיף 353א הנ"ל היא כי חברה צריך שתפקיד ערובה להוצאות, אלא אם כן סבר בית המשפט כי הנסיבות אינן מצדיקות ביצוע ההפקדה או שהחברה הוכיחה שיש באפשרותה לשאת בתשלום ההוצאות אם תחוייב בהן. סעיף 353 לחוק החברות התשנ"ט - 1999 כאמור לעיל, מסמיך את בית המשפט לחייב תובעת-חברה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע אולם סמכות זו לא תופעל באופן אוטומטי וזאת על מנת שלא לנעול דלתות בית המשפט בפני מתדיין עני ועל מנת שלא לפגוע בזכותו לממש את זכות הקניין שלו שהיא זכות יסוד. שיקול הדעת של בית המשפט נקבע בהלכה הפסוקה שלא נס ליחה: "שיקול הדעת אם לחייב תובע במתן בטוחה לכיסוי הוצאותיו של נתבע רחב והנתונים החיבים להישקל מגוונים הם, שכן מצד אחד אין נטיה לנעול בפני התובע את שערי בית המשפט אך משום שהוא דל אמצעים, או שזו חברה בפירוק, ומצד שני יש להתחשב בהפסד שהנתבע עלול לסבול אם התביעה תידחה ולא יהיה לו ממה לגבות את הוצאותיו" (רע"א 377/87 חליל ג'נחו נ' וויבהו א.ב.ה. - חברת מניות, פ"ד מא (4), 522, 523-524). הכרעה : מן המקובץ עולה, כי יש לערוך איזון בין האינטרסים הנוגדים של כל צד. סבורני, כי בנסיבות העניין , הכף נוטה לטובתו של הנתבע. במקרה נשוא בקשה זו, אין מחלוקת, כי התובעת אינה פעילה. אף הבעלים והמנהל של התובעת, בתצהירו התומך את תגובתו לבקשה, הצהיר כי התובעת אינה פעילה. זאת ועוד, אין בטענת הבעלים ומנהל התובעת, כי התחייב כלפי הנתבע לביצוע ההסכם באמצעות חברה אחרת שלו , אשר גם היא חתומה על ההסכם כדי להעלות או להוריד, שכן החברה הנוספת אינה בעלת דין בתביעה ולא ניתן לעתור לכל סעד כנגדה. באשר לסיכויי התביעה, מן החומר המצוי בפניי נראה, כי לא ניתן, בשלב זה, לאמוד את סיכויי הצלחתה של התביעה. בנסיבות אשר תוארו לעיל, והואיל והתובעת אינה פעילה, התרשמתי כי באם תכשל התובעת בתביעתה, עלול הנתבע להיתקל בקושי בפירעון הוצאותיו, כתוצאה מההליך אותו בחרה התובעת לנהל כנגדו. לפיכך, אני מחייבת את התובעת בהפקדת ערובה. סכום הערובה יגזר מגובה סכום התביעה, שהינו 280,888 ₪. סכום הערובה, נקבע כנגזרת, של כ 5% מסכום התביעה, בהתאם לקו שהתווה כבוד השופט סטולר בתיק 1811-08-07(מחוזי מרכז) ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ מיום 29.10.07: "באשר לגובה הערובה - נוכח העובדה שמדובר בתביעה על סך של 8,000,000 ₪ נדמה כי ערובה בשיעור של 5% תהיה ערובה ראויה בנסיבות העניין. ערובה בשיעור של 5% אושרה בעניין גאלי אחזקות על ידי בית המשפט העליון ". אי לזאת, אני מחייבת את התובעת בהפקדת ערובה להוצאות הנתבע, בסך של 15,000 ₪. סיכום: מן המקובץ, מתקבלת הבקשה. אני מורה על חיוב המשיבה/תובעת, בהפקדת ערובה, להוצאות הנתבע, בסך של 15,000 ₪. הערובה תופקד בקופת בית המשפט, תוך 30יום מקבלת החלטה זו, במשרד ב"כ התובעת כתנאי לניהול התביעה. הערובה תופקד במזומן או בערבות בנקאית צמודה למדד הידוע היום. לאחר שתופקד הערובה, ייקבע התיק לקדם משפט. היה ולא תופקד הערובה, תדחה התביעה. בשלב זה, ישא כל צד בהוצאותיו בגין בקשה זו.ערובה להבטחת הוצאותערובהדיני חברותחוק החברות