בפסיקה נקבעו 3 תנאים עקרוניים בהם נדרש בעל דין לעמוד לכל הפחות, בבואו לבקש עיון מחדש המבוסס על ראיות חדשות. ראשית, עליו להוכיח, כי לא היה מודע בפועל לקיום הראיה הנוספת, ואף לא יכול היה להשיגה טרם מתן פסק הדין, לו פעל בשקידה ראויה. שנית, עליו להוכיח, כי קיימת אפשרות סבירה, כי לו היתה הראיה הנוספת בפני בית המשפט מבעוד מועד, הרי שפסק הדין היה משתנה. שלישית, עליו להוכיח, כי יגרם לו עיוות-דין חמור, אם לא יעתר בית המשפט לבקשתו. להלן החלטה בנושא עיון מחדש בהחלטה עקב ראיות חדשות החלטה מונחת בפני בקשתם של כונסי הנכסים (להלן: "המבקשים") של חברת אברהם כהן ושות', חברה קבלנית בע"מ- בפירוק (להלן: "החברה"), בה עותרים הם לעיין מחדש בהחלטתי מיום 14/6/2006 בבש"א 5758/06, ולבטלה. באותה החלטה נדחה ערעורם של המבקשים על החלטתו של המנהל המיוחד לבדיקת תביעות חוב (להלן: "המנהל המיוחד") אשר מונה במסגרת הליכי פירוקה של החברה. זאת, בהעדר טעם מיוחד בטענות המבקשים אשר יסביר מדוע הוגשה תביעת החוב מטעמם באיחור, ומדוע יש להאריך את המועד להגשתה של תביעת החוב. 1. המבקשים מעלים עתה טענה בדבר גילוין של שתי ראיות חדשות אשר לא היו מונחות לנגד עיניו של בית המשפט בבואו ליתן החלטה. ראיות אשר די בהן, לטענת המבקשים, כדי לבקש מבית המשפט של פירוק לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל, ולעיין מחדש בהחלטתו: א. המבקשים טוענים כי עובדת פרסום דבר מתן צו הפירוק בילקוט הפרסומים, בתאריך 21/1/2003, יום אחד לאחר הגשת תביעת החוב מטעמם, לא הונחה לפני בית המשפט בבואו ליתן החלטה בדבר ערעורם על דחיית תביעת החוב בגין איחור בהגשתה. ב. המבקשים מצרפים מכתב המוכיח לטענתם כי הם למעשה הנושים היחידים של החברה אשר על נשייתם אין מחלוקת. במכתב זה, שנשלח לבא כוח המבקשים מטעם בא כוחם של חברת אלכסנדר בע"מ וה"ה יהודית אורן ואלכסנדר אורן (להלן ביחד: "אורן") ביום 26/6/2006, כשבועיים לאחר מתן ההחלטה נשוא הבקשה, מציין בא כוחם של אורן כי אין לחברה נושים שאינם מובטחים. לטענת המבקשים ניתן ללמוד ממכתב זה כי אין לחברה נושים רגילים נוספים המהווים צד להליך הפירוק, ואשר להם אינטרס הסתמכות הנוגע למועד הגשת תביעות החוב. עד כאן טענות המבקשים, ולהלן החלטתי; 2. ראשית אומר כי מבלי לקבוע מסמרות בדבר, ספק אם המבקשים רשאים לבקש עיון מחדש בהחלטתי אשר ניתנה בהתייחס לחברה בפירוק. וזאת מדוע? המבקשים סומכים ידיהם על הוראת סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל בדבר עיון מחדש בהחלטות אשר ניתנות במסגרת הליכי פשיטת רגל של חייב. עם זאת, המבקשים אינם נותנים כל טעם מדוע חלה הוראה זו אף כאשר עסקינן בפירוק חברה. ודוק; סעיף 353 לפקודת החברות פשיטת הרגל קובע תחולתן של הוראות מסוימות המצויות בפקודת פשיטת הרגל אף במסגרת פירוק חברה מחמת חדלות פרעון. עם זאת סעיף זה אינו מפנה אל ההוראות הכלליות בפקודת פשיטת הרגל, ועל כן ספק כאמור, אם הוראת סעיף 181 חלה בעניינו. זאת ואף זאת, וכפי שיורחב בהמשך; במרבית המקרים בהם נוטה בית המשפט של חדלות פירעון לעיין מחדש בהחלטותיו, מדובר בהחלטות אשר נושאות אפיון מיוחד בהיותן מתמשכות ותלויות נסיבות. כך למשל, ההחלטה לחיוב חייב בתשלומים חודשיים במסגרת הליכי פשיטת הרגל. ואולם, ההחלטות אשר ניתנות כאשר עסקינן בפירוק חברה, להבדיל מהליכי פשיטת רגל של חייב, לא נושאות בדרך כלל של בית המשפט אופי מתמשך כאמור, ועניינן לרוב הכרעה חד פעמית לכאן או לכאן. בכך יש כדי ליתן טעם נוסף מדוע אין להחיל את הוראת סעיף 181 על החלטות אשר ניתנות לפי פקודת החברות. 3. יחד עם זאת, סבורה אני כי גם אם קיימת לבית המשפט של פירוק סמכות לעיין מחדש בהחלטתו אשר ניתנה במסגרת הליך פירוק חברה, הרי שבהפעלת סמכות זו במקרה דנא מתברר כי דין בקשתם של המבקשים להידחות אף לגופו של עניין. ובמה דברים אמורים? המסגרת הנורמטיבית; 4. סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] קובע כדלקמן: "בית המשפט רשאי לחזור ולעיין בכל צו שנתן מכוח סמכותו בפשיטת רגל, לבטלו או לשנותו." סעיף זה, אשר יוצר למעשה "פטור" מעיקרון סופיות הדיון, מהווה מקרה ייחודי מתוך קבוצה מצומצמת של חריגים, בהם מוקנית לבית המשפט הסמכות לעיין מחדש בהחלטותיו. בהחלטתי בעניין הנאמנת לנכסי פושט הרגל שלמה שחמורוב נ' שושנה שחמורוב, פש"ר 2086/01, בש"א 13235/01, עמדתי בהרחבה על ההצדקה המהותית לקיומו של סעיף זה בהליכי פשיטת רגל אשר הינם "הליכים מתמשכים" מטבעם. באותה החלטה ציינתי כי: "במסגרת 'יחסים נמשכים' אלו, ניתנות החלטות רבות אשר מעצם טיבן הן החלטות תלויות נסיבות. מכיוון שהליך פשיטת הרגל נמשך על פני תקופה ארוכה, הרי נסיבות אלו משתנות לא פעם, ומצדיקות עיון מחדש בהחלטה. " (ההדגשה במקור- ו.א) לאור דברים אלו, שומה על בית המשפט לבחון היטב את מהותה של ההחלטה בגינה מתבקש עיון חוזר. זאת מחמת שלא כל החלטה אשר ניתנת במסגרת הליך חדלות הפירעון, הינה החלטה הקשורה לאותה מערכת של יחסים נמשכים. החשש המצריך בחינה מדוקדקת זו, הוא כי ייעשה שימוש בסמכות העיון החוזר, הקבועה בסעיף 181, כדי לעקוף החלטות "חד פעמיות" במהותן. בפרשת שחמורוב התייחסתי אף לסוגיה זו, וציינתי כי אחת השאלות אותן ישקול בית המשפט בבואו לעיין מחדש בהחלטתו היא : "האם ההחלטה אותה מבקשים לשוב ולפתוח לדיון הינה מסוג ההחלטות אשר טיבן להיות "מתמשכות" ודורשות עיון מחדש מדי פעם בפעם, כאשר הוסבר בראשית החלטתי, או שמא הינה דומה להכרעה חד-פעמית בסכסוך אזרחי רגיל, אשר אינו מטיל אלא חיוב קבוע ובלתי משתנה על הצד המפסיד." (ההדגשה אינה במקור- ו.א) 5. אין חולק כי ערעורם של המבקשים על החלטתו של המנהל המיוחד, אינו אלא בקשה אשר תוצאתה חיוב כספי חד פעמי בו תשא קופת הפירוק. בכך דומה ההחלטה זו להכרעה בסכסוך אזרחי רגיל, שאינה מאופיינת בטבע המתמשך של החלטות הנוגעות להליכי חדלות פירעון. מדובר בהחלטה שהיא בגדר פסק דין, ואינה מהווה החלטת ביניים או צו מתמשך במסגרת ההליכים. סוגיית העיון החוזר לאורן של ראיות חדשות; 6. טוענים הכונסים כי העיון החוזר מתבקש במקרה דנא לאור ראיות חדשות אשר לא היו מונחות לפתחו של בית המשפט במועד מתן ההחלטה בערעור שהגישו. ראיות אשר יש בהן לטענתם כדי להוביל לתוצאה אחרת. גם לסוגיה זו התייחסתי זה מכבר בהחלטתי במסגרת פש"ר 2118/02 א.י.ע. יובלים השקעות בע"מ נ' רו"ח חיים קמיל בתפקידו כנאמן בהקפאת הליכים של חברת רובננקו שמואל אחזקות בע"מ ואח'. בהחלטתי שם ציינתי כי: "אין צורך להכביר מילים על העובדה כי הליך זה של עיון מחדש הינו הליך הנשמר למקרים חריגים וקיצוניים; אף כאשר קיימת סמכות לעיון מחדש, כגון הסמכות המסורה לבית המשפט של חדלות פרעון בסעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל, אל לו לבית המשפט של חדלות פרעון לעשות בו שימוש, אלא במשורה. " (ההדגשות אינן במקור- ו.א) 7. לאורה של זהירות זו, בה נדרש בית המשפט לנקוט, נקבעו בפסיקה שלושה תנאים עקרוניים בהם נדרש בעל דין לעמוד לכל הפחות, בבואו לבקש עיון מחדש המבוסס על ראיות חדשות. תנאים אלו פורטו בהחלטתי בעניין יובלים, כדלקמן: "ראשית, עליו להוכיח, כי לא היה מודע בפועל לקיום הראיה הנוספת, ואף לא יכול היה להשיגה טרם מתן פסק הדין, לו פעל בשקידה ראויה. שנית, עליו להוכיח, כי קיימת אפשרות סבירה, כי לו היתה הראיה הנוספת בפני בית המשפט מבעוד מועד, הרי שפסק הדין היה משתנה. שלישית, עליו להוכיח, כי יגרם לו עיוות-דין חמור, אם לא יעתר בית המשפט לבקשתו." מן הכלל אל הפרט; 8. הראיה הראשונה אליה מפנים המבקשים הינה מועד פרסומו של מתן צו הפירוק ברשומות, יום אחד לאחר הגשת תביעת החוב. לא למותר לציין כי המבקשים יכולים היו להשיג ראייה זו בכל עת, ואף הם עצמם טוענים כי יכלו לבדוק את מועד הפרסום ברשומות, אלא שלטענתם לא עשו כן נוכח העובדה שמידע זה מצוי בתיק הכנ"ר, והוא שנדרש להציג מידע זה בפני בית המשפט. איני סבורה כי יש להיעתר לניסיון זה של המבקשים להתנער ממחדלם, ולהטיל את האחריות להבאת מועד מתן הצו על כתפי ב"כ הכנ"ר. הנה כי כן, ראיה זו אינה עומדת בתנאי הראשון אשר צוין בהחלטתי בעניין יובלים, הוא התנאי לפיו מוטל על המבקשים להוכיח כי לא יכלו להשיג את הראיה, לו פעלו בשקידה ראויה, עובר למתן ההחלטה. זאת ואף זאת; אין בהבאת ראייה זו כדי לשנות את החלטתי. המבקשים הם שהגישו את בקשת הפירוק, ואל להם להיבנות על דבר מועד פרסום מתן צו הפירוק ברשומות, המתייחסת לסוגיות של ידיעה קונסטרוקטיבית, כאשר הם היו מעורבים בהליך הפירוק מתחילתו, ואין חולק כי ידעו אודות מתן הצו מעת שניתן, ולא נזקקו כלל לפרסום אודותיו. 9. הראיה השניה אליה מפנים המבקשים הינה מכתבו של עו"ד שלו, ב"כ אורן, במסגרתו כותב הוא כי לחברה אין נושים לא מובטחים נוספים. דא עקא; המבקשים הם שטענו בערעורם כי אורן טוענים לנשייה מובטחת, אלא שזו לא הוכחה. זאת ואף זאת; בהחלטתי אף התייחסתי להחלטה קודמת אשר ניתנה במסגרת תיק הפירוק במסגרת בש"א 19518/04, ובה ציינתי כי: "טוענות החברות הקשורות כי הן הבעלים בנכס תוך שהן מסתמכות בין היתר על הערת אזהרה הרשומה לזכותן מאז 1991. לכך יש לצרף את טענת חברת אלכסנדר בע"מ והאדונים אלכסנדר ויהודית אורן אשר טוענים גם הם מצידם לרישום משכנתא בנכס." בהמשך לכך קבעתי כי "המערערים אינם הנושים היחידים בתיק זה, ועניינם של יתר הנושים עודו מתברר" (ההדגשה שלי- ו.א). למעשה, אין כל חדש בראיה אשר הגישו המבקשים עתה, ואין בה כדי לשנות את החלטתי הקודמת. סוף דבר; 10. דין בקשתם של המבקשים להידחות. בנסיבות העניין ישאו המבקשים, ביחד ולחוד, בהוצאות המנהל המיוחד, ובשכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין, צמוד מהיום ועד ליום התשלום בפועל. עיון חוזרראיות חדשותמסמכיםראיות