סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט

מטרתה של הוראת סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט אינה עונשית אלא אכיפתית, היינו, תכליתה להביא לידי כך שצווי בית המשפט יבוצעו ויוצאו מן הכוח אל הפועל. מטרת הסנקציה המוטלת מכח סעיף 6 לפק' הביזיון, היא לסייע לנפגע לאכוף בצוע החלטה שפוטית, לפיה זכה בדין.

מכאן הגישה לפיה סעיף 6 "צופה פני עתיד" והוא בא לכפות לעשות מעשה או להימנע מלעשותו.

ההליך על פי סעיף 6 הינו הליך מיוחד במינו - מחד גיסא, אין הוא מיועד להטיל אחריות פלילית ולהעניש בגינה; מאידך גיסא, אין הוא הליך אזרחי רגיל.

אין להתעלם מכך, כי על אף שצו לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט אינו מבחינת עונש, אלא הוא בא לאכוף את הציות להבא, יש בו אלמנט עונשי. "עונש" זה נושא בצידו סטיגמה, שיש בה כדי להטיל דופי במפר הצו, לא רק במישור היחסים בין הצדדים המתדיינים, אלא גם במישור היחסים בין המפר לבין הרשות השופטת.

אופיו של צו לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט הנ"ל הוא, איפוא, אכיפתי. הסנקציה המוטלת על פיו אינה בגין הפרות בעבר שכן אין מדובר בענישה, אלא מתייחסת היא להפרות שתהיינה, אם תהיינה "מחר" - היינו לאחר שהסנקציה נקבעה. כך עולה מבחינת התכלית החקיקתית של הוראת דין זו וכך פרשו בתי המשפט, בשורה ארוכה של פסקי דין את הוראותיה.

להלן החלטה בנושא סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט:

ה ח ל ט ה

1.     לבקשת המבקשת ולאחר דיון במעמד שני הצדדים, ניתן ביום 28.9.00 צו מניעה, אשר אסר על המשיבים לפרסם ולהפיץ קטעים מסויימים שהופיעו בכתבה מפרי עטו של המשיב מס' 4, אשר עמדה להתפרסם במוסף "7 ימים" של העיתון "ידיעות אחרונות". צו מניעה זה ניתן, כאמור, לאחר דיון שהתקיים במעמד שני הצדדים ובהמשך לצו מניעה ארעי בעניין זה שניתן, בשעת לילה של יום 26.9.00, במעמד המבקשת בלבד ע"י השופט התורן של בית משפט זה (ב.ש.א. 25804/00).

מיד לאחר השמעת החלטתי, (ב28.9.00-) ולבקשת ב"כ המבקשת, הוריתי למשיבים לאסוף את כל גיליונות המוסף שבהם הודפסה הכתבה, מנקודות המכירה וההפצה בכל רחבי הארץ, שכן הוברר כי מהכתבה לא נמחקו ולא הוסרו הקטעים שנאסרו לפרסום.

בו ביום, היינו בשעות הצהריים של יום 28.9.00, עתרה המבקשת בבקשה לנקיטת הליכי בזיון בית משפט נגד המשיבים (בש"א 26030/00). לבקשת המבקשת ובשל דחיפות העניין קבעתי דיון במעמד שני הצדדים לשעות אחה"צ של אותו יום (יום חמישי 28.9.00), בטרם הוחל במכירתו והפצתו של המוסף "הבעייתי" לציבור הרחב.

2.     טענה ב"כ המבקשת בבקשתה כי המשיבים לא חדלו מהפצת העיתון והמוסף "7 ימים" שבו הודפסה "הכתבה האסורה" או "הקטעים האסורים" בכתבה הנ"ל ובכך הפרו את צווי המניעה שניתנו בעניין זה ע"י השופט התורן ועל ידי כמפורט לעיל. על כן ובשל "הנזק הכבד והבלתי הפיך לביטחון המדינה ולרמיסה ברגל גסה של שלטון החוק" (ס' 5 לבקשה) התבקשתי לכפות על המשיבים לציית ולקיים את צווי בית המשפט ל"אלתר" ע"י הטלת קנסות ומאסרים, במסגרת סמכותי לפי ס' 6 לפק' בזיון בית המשפט.

דיון של ממש בבקשה זו לא התקיים במועד שנקבע, שכן ב"כ הצדדים הגיעו להסכמות חלקיות ביניהם על פיהן הוסדרה הפצת המוסף ה"בעייתי" והדרך בה יבצעו המשיבים את צווי המניעה. (על ידי תלישת דפים מהמוסף בהם הודפסה הכתבה או על ידי פרסום מהדורה חדשה של המוסף ללא הכתבה). הוסכם בין הצדדים כי הדיון בבקשה לביזיון בית המשפט ידחה למועד אחר והוא יתקיים, בין המבקשת והמשיבה מס' 1 בלבד, (שאר המשיבים נמחקו מהבקשה בהסכמה) לאחר שהמשיבה תספק למבקשת נתונים מספריים בדבר כמות גליונות המוסף שהופצו עם "הכתבה האסורה" ובלעדיה. עוד הסכימו ב"כ הצדדים כי: "הצדדים מצהירים כי כל צד דבק בטענותיו כפי שהן ביום ההסכם ולא תטען שום טענה הנובעת מחלוף הזמן".

המוסף הופץ בסופו של דבר, יחד עם גיליונות יום ו' של העיתון, כשחלקו הודפס במהדורה חדשה (ללא הכתבה), חלקו כשדפי הכתבה נתלשו מתוכו וחלקו כשה"כתבה האסורה" מופיעה בו.

עם "שוך הסערה" ולאחר ש"המעשה" או "האירוע", שבגינו "נזעקה" ב"כ המבקשת ועתרה לסעד דחוף ומיידי על פי פק' בזיון בית המשפט, הגיע לידי סיום וה"כתבה האסורה" פורסמה בחלק מגיליונות המוסף שהופצו, התקיים בפני הדיון בבקשה במעמד שני הצדדים.

3.     במהלך הדיון הצגתי בפני ב"כ הצדדים את השאלה ה"מקדמית" האם נסיבותיו של מקרה זה מצדיקות נקיטת הליך של בזיון בית משפט נגד המשיבה. בקשתי את התייחסותם וסכום טענותיהם בשאלה זו בטרם אכנס לבירור השאלה העובדתית, השנויה אף היא במחלוקת בין הצדדים, האם הפרה המשיבה את צווי המניעה של בית המשפט ואם כן מהו הצעד הראוי שיש לנקוט או הסעד שיש ליתן במקרה כזה. החלטתי תתייחס, איפוא, לשאלה ה"מקדמית" והמשך הדיון יגזר מהמסקנה והתוצאה אליה אגיע.

לצורך הדיון בשאלה זו, הנחתי כי המשיבה אכן הפרה את צווי המניעה (או אחד מהם) והפיצה את המוסף "שבעה ימים" כ"שהכתבה האסורה" מופיעה בו, אם כי שאלה זו לא התבררה כדבעי במהלך הדיון.

במקרה כזה היה עלי לשקול, בשעות הערב של יום ה', הטלת סנקציה (על פי ס' 6 לפקודה) כדי לכפות או לאכוף על המשיבה את הפסקת הפצתו של המוסף "הנגוע" ואת איסופם של הגיליונות שכבר הופצו, על מנת שלא יגיעו או לא יופצו לציבור הרחב למחרת היום - יום ו' בבוקר.

סנקציה מעין זו (קנס או מאסר) בנסיבות מעין אלה, לא היתה יכולה להיות יעילה או אפקטיבית לשם השגת המטרה לשמה היא הוטלה ולהשגת התכלית החקיקתית שבבסיסה של הוראת ס' 6 הנ"ל.

4.     נקבע לא אחת בפסיקת בית המשפט העליון ולאחרונה ע"י כב' השופטת שטרסברג-כהן ברע"פ 7148/98 עזרא - זלזניאק (פורסם בתקדין עליון כרך 99 (2) עמ' 1271 כי:

"מטרתה של הוראה זו (ס' 6 לפק' בזיון ביה"מ - נ.י.) אינה עונשית אלא אכיפתית, היינו, תכליתה להביא לידי כך שצווי בית המשפט יבוצעו ויוצאו מן הכוח אל הפועל. מטרת הסנקציה המוטלת מכח ס' 6 לפק' הביזיון, היא לסייע לנפגע לאכוף בצוע החלטה שפוטית, לפיה זכה בדין.

מכאן הגישה לפיה ס' 6 "צופה פני עתיד" והוא בא לכפות לעשות מעשה או להימנע מלעשותו "מחר"........

ההליך על פי ס' 6 הינו הליך מיוחד במינו - מחד גיסא, אין הוא מיועד להטיל אחריות פלילית ולהעניש בגינה; מאידך גיסא, אין הוא הליך אזרחי רגיל..... אין להתעלם מכך, כי על אף שצו לפי ס' 6 לפק' הבזיון אינו מבחינת עונש, אלא הוא בא לאכוף את הציות להבא, (הדגשה שלי - נ.י.) יש בו אלמנט עונשי. "עונש" זה נושא בצידו סטיגמה, שיש בה כדי להטיל דופי במפר הצו, לא רק במישור היחסים בין הצדדים המתדיינים, אלא גם במישור היחסים בין המפר לבין הרשות השופטת. לפיכך הדעת נותנת כי השימוש בכלי אכיפתי זה צריך להיות מוגבל רק למקרים מתאימים, וכל שנותר לבחון הוא, האם כזה הוא המקרה שלפנינו".

אופיו של צו לפי ס' 6 הנ"ל הוא, איפוא, אכיפתי. הסנקציה המוטלת על פיו אינה בגין הפרות בעבר שכן אין מדובר בענישה, אלא מתייחסת היא להפרות שתהיינה, אם תהיינה "מחר" - היינו לאחר שהסנקציה נקבעה. כך עולה מבחינת התכלית החקיקתית של הוראת דין זו וכך פרשו בתי המשפט, בשורה ארוכה של פסקי דין את הוראותיה. (ראה גם ע.פ. 281/80 פד"י לד(4) 557).

שלא כמו ברוב רובם של המקרים האחרים, בהם הפרת הצו מתמשכת על פני תקופה ארוכה או בלתי מוגבלת, ה"מחר" בעניינינו מתמשך על פני שעות ספורות בלבד, היינו משעת מתן צו האכיפה ביום חמישי בשעת ערב מאוחרת (עם סיום הדיון ומתן ההחלטה) עד השעות הקטנות של הלילה או שעות הבוקר המוקדמות של יום שישי. לאחר מכן היתה חדלה הפצת המוסף מעצמה ומאליה ולא היה מתעורר שום צורך בנקיטת הליכי אכיפה לפי פקודת הביזיון, שכן לאחר שווקו של המוסף לציבור הרחב ביום ו' לא יכול היה להיווצר אצל המשיבה שום רצון או מניע לחזור ולהפיצו ברבים עם גיליונות מאוחרים יותר של העיתון, בין שהכתבה "האסורה" מופיעה בו ובין אם לאו.

לפיכך בין שהיה מוטל קנס כספי על המשיבה (מס' שעות קודם לכן) ובין אם לאו, הפרת צווי בית המשפט (אם היתה כזו) היתה נפסקת מאליה כעבור מספר שעות. בנסיבות אלה יעילותה או מידת האפקטיביות של הסנקציה שהיתה מוטלת במקרה זה, "בטלה בשישים" אם לא אפסית. מידת "השפעתו" של קנס, שהיה מוטל לגבי "מחר" כה קצר בן מספר שעות, על נכונותה או אי נכונותה של המשיבה לקיים את הצו, היתה זניחה, אם בכלל היתה לו "השפעה" כלשהי.

אין נסיבותיו של מקרה זה דומות, מבחינה זו, למקרים אחרים (והם רוב רובם של המקרים) בהם מופר צו של בית משפט באופן מתמשך ועל פני תקופת זמן ארוכה. במקרים מעין אלה (כמו אי קיום צו עשה או צו מניעה) סעד האכיפה לפי ס' 6 לפק' הביזיון יעיל, אפקטיבי ומשיג בד"כ את המטרה לשמה הוא נועד, היינו הפרת הצו נפסקת. ההפרה לא היתה חדלה מאליה ולא היתה נפסקת משום שלמפר אין יותר עניין בהמשך ההפרה, כמו במקרה שלפנינו, אלא משום שבית המשפט התרה בו והורה (על פי ס' 6 הנ"ל), כי אם ימשיך בסורו הוא יאסר או ייקנס. אילולא הוטלה סנקציה היתה ההפרה נמשכת, מן הסתם, תקופה ארוכה ואולי בלתי מוגבלת, הכל על פי רצונו ומניעיו של המפר.

המקרה שבפני שונה, כאמור, מהמקרים ה"שגרתיים" של הפרת צווי בתי משפט, בעיקר בשל "זמן ההפרה" הקצר שנותר מאז הטלת הסנקציה (אם זו היתה מוטלת) ועד "ההפסקה העצמית" של ההפרה מספר שעות לאחר מכן. "זמן הפרה" כה קצר אינו מאפשר, לדעתי, שימוש יעיל ואפקטיבי בסנקציה לפי ס' 6 הנ"ל. אף אם היה מוטל קנס על המבקשת, מספר שעות לפני שהמוסף הוצא למכירה, לא היה בו, כשלעצמו, כדי לעצור את גלגלי ההפצה והשיווק פרק זמן כה קצר לפני תחילת המכירה. מרבית גיליונות המוסף, אם לא כולם, היו בנקודת זמן זו בקיוסקים או בנקודות המכירה והיתה זו משימה קשה, אם לא בלתי אפשרית, לאסוף את כולם בפרק זמן כה קצר, בטרם תחל המכירה, מכל המקומות ברחבי הארץ.

על כן, בנסיבות כאלה אין מקום, לדעתי, לנקוט בהליכים לפי ס' 6 לפק' ביזיון בית המשפט ולהטיל על המשיבה סנקציה על פיו. אין הוא יעיל וראוי ואין הוא מתאים בנסיבות העניין. הוא לא ישיג, במקרה זה, את המטרה לשמה הוא נועד, היינו אכיפת הציות לצווי בית המשפט.

בית המשפט העליון קבע בשורה של פסקי דין והלכות שיצאו מבית מדרשו כי במקום שאכיפת בצוע הוראה או צו של בית המשפט אינה אפשרית, מסיבה זו או אחרת לרבות:

"משום שנוצר מצב דברים שבו אין אפשרות לקיים את ההוראה בעתיד ואף אין להחזיר את המצב לקדמותו"

או משום "שאינה מתאימה בנסיבות העניין", לא יפעיל בית המשפט את סמכות האכיפה שניתנה לו על פי ס' 6 לפק' ביזיון בית המשפט. ראה למשל: רע"פ 7148/98 - עזרא - זלזניאק שצוטט לעיל וע.פ. 519/82 - גרינברג - מדינת ישראל פד"י לז(2) עמ' 187.

5.     לא זו אף זו:
בהסכם שהושג לפני תחילת הדיון בבקשה (ב28.9.00-) הוצהר על דעת שני הצדדים כי:

"הצדדים מצהירים כי הם מקיימים ככתבם וכלשונם את כל צווי בית המשפט שנתנו עד כה בפרשה זו בב.ש.א. 25804/00, במידה המירבית הנתונה בידם"

הצהרה זו שומטת, לדעתי, את הקרקע מתחת לטענותיה של המבקשת בדבר הפרת הצווים ע"י המשיבה ומונעת הטלת סנקציות לפי פקודת הביזיון.

צו אכיפה לפי ס' 6 הנ"ל "צופה", כאמור, "פני עתיד" ובא למנוע להבא או בעתיד את המשך ההפרה או אי קיום הצו. אם הצהירה המשיבה, אשר נגדה ננקטו הליכי הביזיון, כי היא קיימה או מקיימת את הצווים "במידה המירבית הנתונה בידה" ואם הצהרה זו היתה מקובלת על המבקשת, או ניתנה על דעתה, (כפי שעולה מנוסח הכתוב שצוטט לעיל) מה לה - למבקשת - כי תמשיך לעמוד על בקשתה לאכוף קיום הצווים בהליכי ביזיון בית משפט. אלה ננקטים כנגד מפרי צווים שיפוטיים ולא כנגד המקיימים אותם "במידה המירבית הנתונה בידם".

6.     ב"כ המבקשת טענה בבקשתה ובמהלך הדיון בפני כי:

"הפצת הכתבה בניגוד לצווי בית המשפט, מביאה לנזק כבד ובלתי הפיך לביטחון המדינה ולרמיסה ברגל גסה של שלטון החוק, היא בגדר הפקרות מבחינת "איש הישר בעיניו יעשה" (ס' 5 לבקשה).

אם כך הוא, תוהה אני מדוע העדיפה היא לנקוט בצעדים או בהליכים לפי פק' ביזיון בית המשפט, או רק בהליכים אלה, ולא נקטה בצעדים חריפים ומשמעותיים יותר שישקפו את חומרת ה"רמיסה הגסה של שלטון החוק" ואת "הנזק הכבד והבלתי הפיך לביטחון המדינה". מדוע לא הורתה היא, באמצעות הרשויות המוסמכות, על פתיחת חקירה פלילית בחשד לבצוע עבירה לפי ס' 287 לחוק העונשין שעניינה הפרת הוראות של בתי משפט.

חקירה מעין זו היתה מבססת, מן הסתם, תשתית עובדתית מוצקה ואיתנה יותר (אם אכן היתה הפרה) ועל פיה ניתן היה להעמיד לדין את מפרי הצווים ובכך להרתיע ולהעניש את "רומסי" שלטון החוק ואת הפוגעים בביטחון המדינה. בנסיבות אלה היתה זו, לדעתי, תגובה הולמת וראויה יותר, להפרת הצווים ע"י המשיבה.

מכל מקום, הליכי הביזיון שננקטו ע"י המבקשת, לא רק שאינם מתאימים ואינם יעילים במקרה זה, הם אף אינם מענה מתאים ותגובה הולמת להפרה בוטה של צווי בית המשפט תוך כדי "רמיסת שלטון החוק", כפי שטענה ב"כ המבקשת.

7.     מטעמים אלה הגעתי למסקנה כי בנסיבות המיוחדות של מקרה זה, אין מקום להיענות לבקשת המבקשת ואין להטיל על המשיבה סנקציה אכיפתית לפי פק' ביזיון בית המשפט.

הבקשה בבש"א 26030/00 נדחית.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. פקודת בזיון בית משפט

  2. ביזיון בית משפט

  3. בקשת ביזיון בית משפט

  4. ביזיון בית הדין לעבודה

  5. קנס על ביזיון בית משפט

  6. מטרת פקודת בזיון בית המשפט

  7. ביזיון בית המשפט: היסוד הנפשי

  8. סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט

  9. ביזיון בית משפט לעניינים מנהליים

  10. אי גילוי מסמכים - ביזיון בית המשפט

  11. אכיפת פסק דין לפי פקודת ביזיון בית המשפט

  12. עיכוב ביצוע החלטה במסגרת ביזיון בית המשפט

  13. האם סחבת ברישום נכס מהווה ביזיון בית המשפט

  14. תקנות בזיון בית המשפט (סדרי-דין בשיקול נוסף), תשכ''ט-1969

  15. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון