בית המשפט ציין כי על בית המשפט לסרב לתת צו לעיכוב הליכים אם עקב ניסוחו של הסכם הבוררות יש אי בהירות בנוגע להפעלתו. כמו כן צוין כי עקרון יסודי בפרשנות חוזים הוא שיש לחפש ולדלות פרוש המקיים עד כמה שאפשר את החוזה או התניה שבו ולהעדיפו על פני פרוש אחר המביא לביטולו ולעולם אין למהר ולהכריז על ביטול בשל קושי או אי בהירות בניסוח. להלן החלטה בנושא ניסוח לא ברור של תניית בוררות: החלטה בפני בקשה בהתאם לסעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 להורות על העברת הדיון בתובענה בפני בורר, ובהתאמה להורות על עיכוב ההליכים בתובענה, לרבות עיכוב הדיון בבקשה הדחופה למתן צו עשה שהוגשה ע"י המשיבים/התובעים, וזאת בהסתמך על תניית בוררות הכלולה בהסכם שבין הצדדים המהווה את התשתית לתובענה. המשיבים מסרו תגובתם בעל פה בדיון שהתקיים בפני היום במסגרת הבקשה שהוגשה למתן צו עשה בבש"א 175692/07. בקליפת אגוז טוענים המשיבים/התובעים כי ההסכם נוסח ע"י המבקשות/הנתבעות וככזה יש לפרשו כנגד מנסחותיו. ההסכם איננו ברור והציטוט של סעיף הבוררות עליו מסתמך ב"כ המבקשות בבקשה אינו שלם. בנשימה אחת כורך ההסכם הפניה לבוררות ביחד עם מתן סמכות לבית המשפט שמושבו בתל אביב לדון בסכסוכים ובמחלוקות שבין הצדדים. ההוראות הללו סותרות זו את זו, אינן מתיישבות זו עם זו ולכן לטענת ב"כ המשיבים יש לפסול את סעיף הבוררות. ב"כ המשיבים מסתמך על האמור בספרה של פרופ' אוטולנגי, 'בוררות דין ונוהל' מהדורה רביעית, סעיף 125 וכן על ע"א 270/75 רמד בע"מ נ' חב' ווסט צסטר בע"מ, פד"י כט (2), 813 (להלן: פסק דין רמד). דיון: בין הצדדים שבפני נכרת הסכם שצורף כנספח א' לבקשה לעיכוב הליכים. מפאת חשיבותם של דברים אצטט את הסעיף במלואו: "15. במידה ויהיו חילוקי דעות בין הצדדים להסכם זה לגבי 1. עמדתם של שני הצדדים בהתחייבות הנובעת מהסכם זה לגבי שניהם. 2. אפשרות של סיום ההתקשרות כתוצאה ממחלוקת ו/או מציאת פתרון למחלוקת ע"י הבוררות. 3. כל הסכסוכים והמחלוקות בין הצדדים יועברו להכרעתו של בורר אשר ימונה ע"י לשכת עוה"ד וידון בסכסוך כדן יחיד. לביהמ"ש המוסמך שמקום מושבו ת"א תהיה הסמכות המקומית הייחודית והבלעדית לדון בכל ענין הנוגע להסכם או הנובע ממנו והצדדים מוותרים מראש על זכותם לפנות לכל ביהמ"ש אחר אשר מושבו איננו בתל אביב." סעיף נוסף המזכיר בוררות בהסכם הוא סעיף 18 הקובע : "18. בוררות מוסכמת כולל מנגנון התנתקות הוגן לשני הצדדים?" (כך במקור - א.ז.). לא יכול להיות ספק שאפשר היה לנסח סעיף בוררות בצורה מוצלחת יותר, וכי קיימת אי בהירות בניסוחו של סעיף 15. אי הבהירות משתרעת לגבי הנושאים שלגביהם הוסכם כי יופנו לבוררות. כך למשל, ס"ק 1 ו-2 שבסעיף 15 מתייחסים לנושאים ספציפיים: עמידתם של הצדדים בהתחייבות הנובעת מההסכם וסיום ההתקשרות ביניהם. מאידך בס"ק 3 לסעיף 15 יש הוראה גורפת כי כל הסכסוכים והמחלוקות יועברו להכרעת בורר. אי בהירות נוספת קיימת בשאלה אם מוסמך בית המשפט לדון בסכסוכים שבין הצדדים, שכן, נאמר בסעיף 15 כי לבית המשפט המוסמך בתל אביב הסמכות המקומית הייחודית והבלעדית לדון בכל ענין הנוגע להסכם או הנובע ממנו. לכאורה, יש בכך כדי לסתור את ההסכמה של העברת כל הסכסוכים והמחלוקות לבוררות כמפורט בס"ק 3 לסעיף 15. המלומדת אוטולנגי, בספרה 'בוררות דין ונוהל' סבורה כי על בית המשפט לסרב לתת צו לעיכוב הליכים אם עקב ניסוחו של הסכם הבוררות יש אי בהירות בנוגע להפעלתו. כך גם סבר לטעמה בית המשפט בפסק דין רמד הנ"ל. עקרון יסודי בפרשנות חוזים הוא שיש לחפש ולדלות פרוש המקיים עד כמה שאפשר את החוזה או התניה שבו ולהעדיפו על פני פרוש אחר המביא לביטולו ולעולם אין למהר ולהכריז על ביטול בשל קושי או אי בהירות בניסוח. כך סבר כב' השופט ברנזון בפסק דין רמד , כך סבר המחוקק אשר קבע כלל פרשנות זה בסעיף 25 (ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973. האם ניתן ליישב את הסתירות בסעיף 15 להסכם ולקיימו? בפי ב"כ המבקשות הסבר שיש בו לכאורה להניח את הדעת. לטענתו, קביעת בית המשפט המוסמך בתל אביב לדון בכל הסכסוכים הנוגעים להסכם והנובעים ממנו, מתייחסת לסמכות המקומית שכן, מדובר בהתקשרות בין גוף שמושבו בראשון לציון עם אדם שמושבו בתל אביב ולכאורה יכולה להתעורר שאלה לגבי הסמכות המקומית כאשר מדובר באיזורי שיפוט הנתונים למחוזות שונים. לפיכך, הסכימו הצדדים כי במידה ויהיה צורך לפנות לבית משפט בכל הקשור ליישומו של הסכם הבוררות, יפנו לבית משפט המוסמך שמושבו בתל אביב במחוז המרכז. אם זו היתה אי הבהירות היחידה בסעיף 15 - שאני, וניתן היה לחיות עימה בשלום וליישבה בדרך שהציע ב"כ המבקשות. אך אין בכך כדי לפתור את אי הבהירות הנובעת מן הנושאים אותם יש למסור לדיון בבוררות כאשר מצד אחד ברישא לסעיף 15 נמנים נושאים ספיצפיים ובסיפא קיימת אמירה גורפת. זאת ועוד, בסעיף 5 (א) לחוק הבוררות נקבע כי משהוגשה תובענה לבית המשפט בסכסוך שהוסכם למוסרו לבוררות וביקש בעל דין לעכב את ההליכים בתובענה על יסוד הסכם הבוררות, יעכב בית המשפט את ההליכים ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לעשות כן. סעיף זה פורש בפסיקה כך שמצופה ממי שטוען כי הוא נכון לקיים בוררות, שינקוט אקט פוזיטיבי וידרוש פניה לבוררות או יפנה בעצמו לבוררות.(המ' (ת"א)120506/95 ראדא תעשיות אלקטרוניות בע"מ נ' CRESSOME TRADING L.T.D.). כך למשל אם הוחלפו בין הצדדים מכתבי התראה ולא נטען בהם כי יש להפנות את הסכסוך לבוררות, לא יוכל צד להשמע בטענה כי הוא נכון היה לקיים את הליך הבוררות. במקרה דנן, הוחלפו בין הצדדים מכתבי התראה שצורפו לכתב התביעה ולבקשה הדחופה למתן צו עשה זמני. באף אחד מחילופי המכתבים בין הצדדים לא הועלתה טענה מצד המבקשות כי היא נכונה לפנות להליך של בוררות לפתרון הסכסוך שהתגלע בין הצדדים. זהותו של הבורר לא נקבעה בהסכם שבין הצדדים ולכאורה הבורר צריך להתמנות ע"י לשכת עוה"ד. מדובר בגוף שלא בדיוק ברור למי בלשכת עורכי הדין מסורה הסמכות למינוי הבורר: ליו"ר לשכת עוה"ד, ליו"ר הועדה המחוזית, ליו"ר הועדה לבוררויות ככל שקיימת כזו בלשכה. המבקשות גם לא פנו ללשכת עוה"ד ולא יזמו פניה למינוי בורר. הטענה בדבר קיומו של הסכם בוררות והצורך להפנות את הסכסוך לבוררות הועלתה לראשונה רק לאחר שהוגשה התביעה והבקשה למתן צו עשה זמני. לטעמי, המבקשות לא יכולות להשמע בטענה כי הן היו מוכנות ללכת לבוררות. הטענה נטענה מן הפה אל החוץ מבלי שעמדה מאחוריה התנהגות פוזיטיבית כלשהיא ומבלי שננקטה כל יוזמה מצד המבקשות לקדם את הליך הבוררות. לסיכום, שני טעמים מצטברים עומדים מאחורי המסקנה כי יש לדחות את הבקשה לעיכוב הליכים מחמת קיומה של תניית בוררות בהסכם שבין הצדדים: אי בהירות הניסוח של תניית הבוררות ואי הוכחת נכונות המבקשות לעשות כל הדרוש לקיומה של הבוררות. אשר על כן הבקשה לעיכוב הליכים נדחית. הוצאות הבקשה בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ יהיו על המבקשות /הנתבעות. תניות בחוזהחוזהיישוב סכסוכיםתניית / סעיף בוררותניסוח לא ברורבוררות