מהי מניעות משפטית ?

##מה זה "מניעות משפטית" ?## תורת "מניעות על סמך הבטחה", או כפי שהיא מוכרת גם כ"מניעות על פי היושר", ראוי לה שתופעל בשיטתנו המשפטית במקרה המתאים. מי שנותן הבטחה לזולתו, בידיעה שהלה מתכוון לסמוך עליה ולפעול על-פיה, והוא אמנם פועל על-פיה ומשנה את מצבו, אין לו חזרה ממנה. [ע"א 19/81 ביבי נ' הורברט, פ"ד לז(2) 497, 501-502 (1983); ע"א 251/73 תרשיש נ' שיינליכט, פ"ד כח(1) 572, 579-581 (1974)]. מניעות במובנה הרחב ביותר יכולה להיווצר עקב הבטחה לעתיד, רק כאשר המבטיח מתכוון, שלהבטחתו תהיה תוצאה משפטית שבה הוא יהיה קשור, כי האדם, שלו נתן את ההבטחה, יפעל על פיה, וכי אותו אדם אכן פעל כך. ##להלן פסק דין בנושא מניעות משפטית בתביעת ביטוח:## בית המשפט ציין כי טענתן של חברות הביטוח, כאילו היעדר עותק מפוליסת השבח בידן מהווה נימוק שלא לשלם לתובע את תגמולי הביטוח, איננה יכולה להתקבל גם לנוכח דיני ההשתק, מניעות ותום הלב, החלים במשפטנו, אם באופן עצמאי או כחלק מעקרון תום הלב. פסק דין הרקע לתביעה: 1. עניינה של התביעה שלפניי בפוליסות ביטוח, שהתובעים רכשו מאת "הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ" (להלן:"הסנה"), אשר לימים נקלעה לקשיים, פורקה ותיק ביטוחי החיים שלה הועבר לכלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "כלל") ולמגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "מגדל") (להלן ביחד:"הנתבעות"). 2. אליבא התובעים, הנתבעות חבות לשלם להם את ערך התגמולים על פי הפוליסות של הסנה וכן את סכומי הקמת הפוליסות שאינן בידיהם. אליבא הנתבעות, אין בידן פוליסות שהועברו מהסנה אליהן ועל כן אינן חבות דבר לתובעים. סכום התביעה הועמד על סך של 1,500,000 ₪. טענות התובעים: 3. בידי התובעים שלוש פוליסות ביטוח שהוקמו על ידי הסנה: א. פוליסת ביטוח חיים מסוג "שבח" מספר 707303 מיום 20.7.69. סכום הביטוח היסודי על פי הפוליסה נקבע על סך של 20,000 לירות. התובע רכש את הפוליסה בגיל 34 שנים. ב. פוליסת ביטוח מפני תאונות אישיות, מסוג "זמן" פוליסה רב שנתית לביטוח תאונות אישיות לזכותה של התובעת וסכומה 50,000 ל"י. הפוליסה הוקמה ביום 9.2.76. ג. פוליסת ביטוח מפני תאונות אישיות, מסוג "זמן" פוליסה רב שנתית לביטוח תאונות אישיות לזכות התובע וסכומה 50,000 ל"י. הפוליסה הוקמה ביום 18.1.76. 4. בכתב התביעה המקורי, עתרו התובעים לחיוב הנתבעות בסכום פוליסת שבח בצירוף הפרשי הצמדה. סכום זה הועמד על סך של 113,512 ₪. בנוסף, עתרו התובעים לתשלום על פי פוליסות הזמן לנוכח אירועים שעברו המקימים להם לטענתם נכות שמזכה בתשלום תגמולים. הסכום הכולל של התביעה המקורית הועמד על סך של 157,807 ₪. 5. לימים, נתגלו לתובעים 15 שיקים משוכים מחשבון העסק "סטקיית הטייסים" שהיה בבעלות התובעים. בעקבות גילוי השיקים, הוגש "כתב תביעה מתוקן". בכתב התביעה המתוקן טענו התובעים, שהשיקים הללו שולמו לסנה בגין "הסכום היסוד" בפוליסות ביטוח נוספות שאבדו. לטענת התובעים הם זכאים, לכל הפחות, להשבת סכומם המשוערך של השיקים ששולמו לסנה החל משנת 1982 ועד לשנת 1989. התובעים טענו כי אם ייקבע שהם זכאים להשבת סכומי השיקים, אזיי הם מוחלים על קבלת הכספים בגין פוליסות הביטוח שבידיהם. 6. הנתבעות נכנסו לנעליה של הסנה ועל כן הן חבות בתשלומים על פי הפוליסות וכן בגין סכומם המשוערך והמצטבר של השיקים. טענות הנתבעות: 7. הנתבעות טענו להתיישנות התביעה, שכן חלפו המועדים על פי תנאי הפוליסות וכן חלפו יותר משלוש שנים מהמועד בו התרחשו האירועים הנטענים. 8. הסנה לא העבירה לנתבעות את הפוליסות נשוא התביעה ואף לא פוליסות אחרות על שמם של התובעים. בידי הנתבעות לא מצויות הפוליסות נשוא התביעה או פוליסות אחרות על שמם של התובעים. משכך, הדבר מהווה ראייה לאי קיומן של הפוליסות, ביטולן או פדיונן. בהיעדר פוליסות, לא חבות הנתבעות דבר לתובעים. 9. הנתבעות חלקו על אותנטיות השיקים ולטענתן מדובר בשיקים מזויפים שבוצע עליהם "פוטו-מונטאז'". 10. הנתבעות חלקו על תחשיבי התובעים. בהתאם לחוות דעת מומחה מטעמן, לכל היותר, זכאים התובעים לסכום של 145,584 ₪ (לרבות השיקים). 11. בדיון שנערך לפניי העידו: מטעם התובעים: מר יאן קושניר מבנק דיסקונט, מר יצחק חגג - מומחה להשוואת כתב ביד ומסמכים, מר ניסים עמר - מומחה בתחום המימון והביטוח והתובע 1, מר ג'ורג' יחזקאל. מטעם הנתבעות העידו: מר אמנון בצלאלי - מומחה להשוואת כתב ביד ומסמכים, רו"ח שלומי בר טוב, פאהן קנה יועצים בע"מ - מומחה לתחום המימון והחשבונאות, גב' שרה בנימין מטעם מגדל ומר אלי ענבר מטעם כלל. דיון: טענת ההתיישנות: 12. הנתבעות העלו טענת התיישנות כנגד התביעה. לטענתן, התביעה התיישנה שכן מדובר בתביעה על פי פוליסה. על פי תנאי פוליסת השבח "כל תביעה הנובעת מהפוליסה מתיישנת...במשך חמש שנים מהיום שבו נתהוותה התביעה". אולם אם נדחתה התביעה על ידי החברה (הסנה), אזי על המבוטח להגיש תביעה לבית המשפט תוך 12 חודש [סעיף 13 לתנאי הפוליסה]. אשר לפוליסות הזמן, באלה לא נקבעה תנית התיישנות כלל. 13. על פי הרשימה לפוליסה, בעל הפוליסה, מר ג'ורג', הינו יליד 1935. תקופת תשלום הפרמיות הינה 31 שנים. הפוליסה הוקמה ביום 20.7.69. הואיל ועסקינן בתשלום על פי הפוליסה בחייו של המבוטח, הרי שעל פי סעיף 10 (2) לפוליסה, בתום תקופת הביטוח, היינו לאחר חלוף 31 שנים ממועד הקמת הפוליסה, ביום 1.6.00, חבה הסנה לשלם למבוטח את סכום הפרמיות בתוספת הפרשי הצמדה. 14. הואיל והתביעה דנא הוגשה ביום 26.12.01, ממילא לא התיישנה התביעה, על פי תנאי הפוליסה. 15. סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן:"החוק") קובע כי "תקופת התיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח". לטענת הנתבעות, בהתאם לסעיף 31 לחוק, מועד ההתיישנות לתביעה בגין הפוליסה הינו ביום 31 למאי 2003. הואיל והגשת כתב התביעה המתוקן נעשתה לאחר מכן, דין התביעה להדחות מחמת התיישנותהּ. 16. אין דעתי, במחלוקת זו, כדעת באי כוח הנתבעות. 17. עיון בכתב התביעה המתוקן מלמד שהוגש ביחד עם הבקשה לתיקון (בש"א 5087/02) ביום 24 לדצמבר 2002. התיקון מתייחס לתביעת סכום השיקים ולא לתביעה על פי פוליסת ביטוח חיים "שבח", שנזכרה עוד בכתב התביעה המקורי. על כן, אין מקום לטענת ההתיישנות באשר לפוליסת ביטוח חיים "שבח", שהרי התביעה לגביה הוגשה בטרם חלפו שלוש שנים מהמועד בו היה על הנתבעות לשלמה. 18. אשר לשיקים, אלה מעידים, לטענת התובעים, על פוליסות חיים עצמאיות. משכך, בהתאם לתנאים הכלליים לגבי פוליסות ביטוח חיים, המועד הרלוונטי לתשלום סכום הביטוח על פי השיקים, הוא בהגיע התובע לגיל 65, היינו בשנת 2000. מכאן שגם תביעות אלה, טרם התיישנו, במועד הגשת כתב התביעה המתוקן. 19. זאת ועוד, את תקופת ההתיישנות מונים עד יום הגשת התביעה מקורית, ולא עד יום הגשת התביעה המתוקנת [ע"א 203/63 עזבון ברנשטיין ואח' נ' עורות בע"מ, פ"ד יח(1) 306 (1964); ע"א 3092/90 אגמון נ' פלדבוי, פ"ד מו(3) 214, 218 (1992)]. היינו, המועד הרלבנטי לטענת ההתיישנות לגבי השיקים הוא יום הגשת התביעה המקורית. במועד זה, לא התיישנה עילת התביעה לגבי השיקים המהווים, לטענת התובעים, ראייה לקיומן של אותן פוליסות שאבדו וזמן פרעונן בחודש יוני שנת 2000, עם הגיע התובע לגיל 65. משכך, הנני רואה לנכון לדחות את טענת ההתיישנות. הפוליסות: 20. התובעים זנחו את תביעתם בגין פוליסות התאונות האישיות מסוג "זמן". בהקשר זה אציין שלא הוכחו לפניי נכויות התובעים. משכך, על פי תנאי הפוליסות, זכאים התובעים לכאורה, לכל היותר, לסכום הפרמיה "נטו" [סעיף 14 לתנאי הפוליסה]. סכומים אלה, מכוח חלוף הזמן, הינם סכומים אפסיים שאינם ברי תביעה. 21. לא כך הם הדברים לגבי פוליסת "שבח". פוליסה זו, מעצם היותה פוליסה לביטוח חיים, קבעה בין תנאיה, כי בתום תקופת הפרמיה, זכאי המבוטח לקבל את סכום הביטוח היסודי בצירוף הפרשי הצמדה. סכום הביטוח היסודי על פי פוליסת השבח הינו 40,000 לירות ליום 1.6.69. הפוליסה עומדת לפירעון בחלוף 31 שנים. 22. במהלך דיון ההוכחות הוצגו לפניי הפוליסות המקוריות, והעתק "נאמן למקור" צורף לתיק בית המשפט. מנגד, טענות הנתבעות כי הפוליסות לא אותרו על ידן ואף לא נכללו ברשימות שהועברו לידן על ידי הסנה. להוכחות טענתן, הובאו שני מצהירים: גב' שרה בנימין מטעם מגדל, מר אלי ענבר מטעם כלל. 23. העדה גב' בנימין, טענה כי אין בידי מגדל פוליסות ביטוח על שמם של התובעים. בחקירתה הנגדית התברר כי החיפוש שערכה היה בקובץ ממוכן בלבד: "היה קובץ ממוכן שעלה על מערכת המחשב ואני דפדפתי בו. זו רשימה שאפשר להסתכל עליה כעל דפים רק שזה על המסך, שבו מצוינים פרטים של אנשים, זו ממש רשימה." [פר' עמ' 75 ש' 12-13] 24. משנשאלה העדה בנימין מי הכין את הקובץ הממוחשב השיבה שהקובץ הוכן על יד הסנה. יחד עם זאת, העירה גב' בנימין ברוב הגינותה: "עשיתי בדיקה על גבי המחשב, לא הלכתי לתיקיה" [פר' עמ' 75 ש' 22] 25. דברים דומים עלו מעדותו של מר ענבר, מטעם כלל. מר ענבר הסביר בעדותו כי הוא ערך בדיקה על גבי קובץ ממוחשב, כולל קובץ של ארכיב, אולם לא נמצאה עדות בקבצים אלה לגבי פוליסות ביטוח חיים על שמם של התובעים [פר' עמ' 78 ש' 18-22]. 26. מר ענבר על פי דבריו, הוא עובד ותיק של כלל, החל משנת 1986, זמן מה לפני קריסת הסנה. מר ענבר העיד כי כשהסנה עמדה לפני קריסה, פעל המפקח על הביטוח להעביר את המבוטחים של הסנה לחברות ביטוח אחרות. בסופו של דבר, הוחלט שביטוחי החיים יחולקו בין כלל למגדל. החלוקה בין החברות נעשתה על פי סוכני ביטוח. סוכן הביטוח של התובעים היה "אנגלמן השרון" (דבר שעולה מפוליסות הביטוח). על פי עדות מר ענבר, סוכנות אנגלמן עבדה עם כלל. משהוצג לו מכתבו של מר רווה, היועץ המשפטי של הסנה, הניח מר ענבר כי לנוכח הקשר בין סוכנות אנגלמן, ראה מר רווה לנכון להפנות את התובעים אל חברת כלל [פר' עמ' 80 ש' 1-8]. 27. מר ענבר העיד שבשנות השבעים והשמונים, הנוהג היה, כי בעת פדיון פוליסות ביטוח חיים, היו המבוטחים מוסרים את הפוליסה עצמה למבטחת וכנגדה היו מקבלים את התגמולים. עם זאת, גם מר ענבר וגם גב' בנימין ציינו כי במקרים בהם אבדו הפוליסות למבוטחים, הם נתבקשו להצהיר במשטרה על אובדנה ואז קבלו את הפדיון, למרות שלא מסרו את הפוליסה המקורית לידי חברת הביטוח. 28. תשובותיהם של מר ענבר וגב' בנימין מתיישבות עם תנאי הפוליסה, שם הותנה פדיונה במסירתה למבטחת. 29. לצד עדויות אלה, ניצבת עדותו של התובע, על-פיה הוא שילם את הפרמיות בגין הפוליסה עד שנת 1992 [סעיף 10 לת/2]. התובע הציג את פוליסת השבח המקורית. התובע הציג תצלומי שיקים ודפי חשבון שמעידים על תשלומים לסנה עד לאמצע שנת 1989. ראיות אלה, מהוות חיזוק לגרסת התובע שנשא בתשלומי פרמיה לחברת הסנה, תשלומים שהתמשכו עד לשנת 1989. התרשמתי מעדותו של התובע ואני מקבל את גרסתו כי הוא שילם את הפרמיות בגין הפוליסה עד שנת 92'. 30. לעניות דעתי, אין בכך שנציגי מגדל וכלל לא איתרו תיעוד מקביל אצלם המאשש את גרסת התובע, כדי לשלול את תביעתו. ראשית, גם אם אניח כי מר ענבר וגב' בנימין עשו את עבודת החיפוש נאמנה, הרי שעל פי דבריהם הם החיפוש שנערך היה חיפוש על גבי קבצי מחשב. בהחלט ייתכן כי דווקא פוליסת הביטוח על שמו של התובע לא הוקלדה באותו קובץ. 31. יתירה מכך, בידי התובע מוחזקת הפוליסה המקורית. העדים מטעם חברות הביטוח, הם שהעידו לפניי על הנוהג ששרר באותם ימים, כי כנגד פדיון פוליסת ביטוח חיים, היה על המבוטח למסור לחברת הביטוח את הפוליסה המקורית. החזקתה של הפוליסה המקורית בידי התובע מהווה חיזוק של ממש לגרסתו כי לא פדה אותה. 32. למעלה מן הצורך אציין, בא כוח התובעים פנה אל הסנה כבר בשנות התשעים, בקשר עם פוליסות ביטוח החיים שרכשו מרשיו. בתשובה, ענה היועץ המשפטי של הסנה ביום 5.3.95, על דעת המנהל המורשה של הסנה, כהאי לישנא: "מכל מקום, הואיל וכלל ומגדל רכשו את כל תיק ביטוח החיים של הסנה, כאמור, לעיל, נובע מכך כי חובה עליהן לטפל ו/או לשלם למרשך את המגיע לו עפ"י הפוליסות אם ימציא לידיהן את הפוליסות הרלבנטיות, וזאת בין אם העתקיהן קיימים בידי כלל ומגדל ובין אם לאו...".. [נספח ד' לכתב התביעה] [ההדגש הוסף - א.ש.] 33. הוצג לפני ההסכם שבין הסנה לנתבעות מיום 8.1.93. הנתבעות רכשו את "ההתחייבויות הביטוחיות" כהגדרתן בהסכם. על פי ההסכם, הנתבעות, באו בנעליה של הסנה לעניין התחייבויות ביטוחיות שטרם נפרעו. אומנם, המכתב מצד הסנה נערך לאחר חתימת ההסכם בין הסנה לנתבעות, אולם יש בו להעיד על האופן בו ראתה הסנה עצמה את התחייבויותיה הביטוחיות כלפי התובעים. 34. טענתן של הנתבעות, כאילו היעדר עותק מפוליסת השבח בידן מהווה נימוק שלא לשלם לתובע את תגמולי הביטוח, איננה יכולה להתקבל גם לנוכח דיני ההשתק, המניעות ותום הלב, החלים במשפטנו, אם באופן עצמאי או כחלק מעקרון תום הלב [פרידמן וכהן, חוזים, (כרך א') 87-96]. על כן, יש לתת תוקף משפטי להודאתו של היועץ המשפטי של הסנה. וכך נקבע לעניין זה: "תורת "המניעות על סמך הבטחה", או כפי שהיא מוכרת גם כ"מניעות על פי היושר", ראוי לה שתופעל בשיטתנו המשפטית במקרה המתאים. מי שנותן הבטחה לזולתו, בידיעה שהלה מתכוון לסמוך עליה ולפעול על-פיה, והוא אמנם פועל על-פיה ומשנה את מצבו, אין לו חזרה ממנה". [ע"א 19/81 ביבי נ' הורברט, פ"ד לז(2) 497, 501-502 (1983); ע"א 251/73 תרשיש נ' שיינליכט, פ"ד כח(1) 572, 579-581 (1974)]. "מניעות במובנה הרחב ביותר יכולה להיווצר עקב הבטחה לעתיד, רק כאשר המבטיח מתכוון, שלהבטחתו תהיה תוצאה משפטית שבה הוא יהיה קשור, כי האדם, שלו נתן את ההבטחה, יפעל על פיה, וכי אותו אדם אכן פעל כך". [ע"א 811/81 שעשוע נ' מיכאל, פ"ד לח(4), 583, 585-586 (1984)]. 35. מכתב תשובה זה, מידי המוסמך לכך אצל הסנה, מהווה מעשה שיש בו משום הודאה בזכות התובעים. לשון המכתב ברורה וחד משמעית, ומבטאת את רצונו החופשי של עושה ההודאה. יפים לעניין זה הדברים שנקבעו בע"א (חי') 2047/94 צים נ' בן שטרית (לא פורסם): "בין השאר, החד משמעיות של ההודאה מושגת ע"י העובדה שההודאה נעשתה בכתב". 36. כך, גם אדם סביר במצבו של התובע היה מסיק ממצג המבטחת הכרה בחבותה. לכן, התובעים רשאים להסתמך על מכתב היועץ המשפטי של הסנה. התנהגותן של הנתבעות כפי שבאה לידי ביטוי בהתעלמותן מעמדת הסנה עצמה וכן התנערותן ממכתב זה, יש בם כדי חוסר תום לב. 37. הנני קובע אפוא כי בידי התובע פוליסת חיים תקפה. על הנתבעות, מכוח התחייבותן על פי ההסכם המשולש לרכישת נכסי הסנה, להתכבד ולשאת בתשלומים הנדרשים מהן, על פי תנאי הפוליסה. השיקים: 38. התובע עתר לחיוב הנתבעות על פי העתקי שיקים שמצויים בידיו [נספחים כג 1-15 לכתב התביעה]. מדובר בתצלומים של חלקים מחמישה עשר שיקים: שנים עשר מהשיקים צולמו פנים וגב ולצידם הוצגו עותקים מדפי החשבון של התובע המעידים על פרעון השיקים. שלושה שיקים אחרים צולמו רק בגבם, אך לצידם הוצג דף חשבון המעיד לכאורה על פדיונם. לא הוצגו לפניי מקור השיקים ואף לא מקור דפי החשבון. 39. העד שזומן על ידי התובעים בהקשר זה היה פקיד בנק דיסקונט, מר קושניר. כנגד בנק דיסקונט מנהלים התובעים הליכים אחרים. עדותו של פקיד הבנק, הייתה לאקונית ביותר. מתוך עדותו התברר, שלטענת הבנק כל השיקים בוערו. במצב דברים זה לא ניתן, אליבא הבנק, לאשר את דבר קיומם של השיקים או את פדיונם. לעומת זאת, אישר פקיד הבנק את אותנטיות דפי החשבון [פר' עמ' 47 ש' 16-17]. 40. לטענת התובעים, השיקים מהווים אסמכתא לקיומן של פוליסות שבח נוספות. על כן יש להחיל את אותם כללים לגבי שיקים אלה, היינו לחייב את הנתבעות להשיבם לתובעים בצירוף הפרשי הצמדה. 41. כאמור, עסקינן בחמישה עשר תצלומים של העתקים של שיקים שנמשכו לכאורה מחשבון "מסעדת סטקיית הטייסים" בבנק דיסקונט לפקודת הסנה. להלן פירוט השיקים: מס"ד סכום שיק זמן פרעון אסמכתא לפדיון השיק בדף חשבון הערות 20,125 שקל 15.7.82 קיים קיים לכאורה כיתוב על גב השיק שהינו בגין פוליסת שבח 707303. חתימת היסב של הסנה 21,000 שקל 21.4.83 קיים 24,539 שקל 28.7.83 קיים חתימת הסב של הסנה מס"ד סכום שיק זמן פרעון אסמכתא לפדיון השיק בדף חשבון הערות 4. 40,000 שקל 18.10.83 קיים חתימת הסב של הסנה 5. 55,200 שקל 22.1.84 קיים חתימת הסב של הסנה 6. 63,705 שקל 22.7.84 קיים חתימת הסב של הסנה 7. 64,744 שקל 23.11.84 קיים חתימת הסב של הסנה 8. 130,000 שקל 22.2.85 קיים חתימת הסב של הסנה 9. 453,644 שקל 22.5.85 קיים חתימת הסב של הסנה 10. 276,000 שקל 18.8.85 קיים חתימת הסב של הסנה 11. 1,043 ₪ 18.3.86 קיים חתימת הסב של הסנה 12. 1,198 ₪ 17.6.86 קיים חתימת הסב של הסנה 13. 1,400 ₪ (אין תצלום של פני השיק יש רק דף חשבון ותצלום גב השיק) 18.6.87 קיים חתימת הסב של הסנה 14. 1,640 ₪ (אין תצלום של פני השיק יש רק דף חשבון ותצלום גב השיק) 29.5.88 קיים חתימת הסב של הסנה 15. 2,391 ₪ (אין תצלום של פני השיק יש רק דף חשבון ותצלום גב השיק) 18.5.89 קיים חתימת הסב של הסנה 42. מקום בו בעל דין מבקש להתבסס על ראיות משניות, שאינן במסגרת "כלל הראיה הטובה ביותר", עליו להציג לבית המשפט את הנסיבות בגינן אין הוא מציג את מקור המסמך ובעניינו, את מקור השיקים: "....הנטל על מי שמבקש להגיש ראיה משנית להוכיח כי אין בידו להגיש את המקור [...] על המבקש להגיש ראיה משנית לטעון ולהוכיח את אי יכולתו להגיש את המקור". [ע"א 27/86 היועץ המשפטי לממשלה נ' זגה, פ"ד מב(4) 588, 594 (1989)]. 43. התובע בתצהירו, אינו מפרט מה מקור תצלומי השיקים וכיצד הם הגיעו לידיו. גרסתו בעניין זה הינה לאקונית ביותר. במסגרת חקירתו הנגדית, הועלתה ראשיתה של גרסה לעניין מציאת העתקי השיקים. על פי דברי התובע, לא היו בידיו ההמחאות המקוריות אלא צילומים בלבד [פר' עמ' 54 ש' 19-20]. בשנות התשעים לטענת התובע, היו בידיו שלוש או ארבע המחאות מקוריות, אולם כעת נותרו בידיו צילומים בלבד, גם של אותן ההמחאות [פר' עמ' 54 ש' 24-28], לאחר שמקור ההמחאות נמסר לאחד מעורכי הדין שטיפלו בעניינו. 44. בחקירתו החוזרת, העלה העד גרסה שלא נזכרה בתצהירו על פיה, מנהל החשבונות שלו הכניס את ההמחאות לאמבטיית מים [פר' עמ' 55 ש' 6]. 45. גרסה זו, כאילו התובע מצא את ההמחאות צפות באמבטיה אצל מנהל החשבונות של התובע, נזכרת גם בחוות דעת המומחה מר עמר (עמ' 4 לחווה"ד). אולם המומחה מר עמר אינו יכול להעיד לפני בית המשפט אודות דברים שמסר לו התובע, שהרי מדובר בעדות מפי השמועה, אליה התנגד ב"כ הנתבעות. 46. לא היה מקום שלא לפרוש לפני בית המשפט את גרסת התובע, לעניין מציאת עותקי ההמחאות. אציין כי אין מדובר אך בעותקים, אלא בעותקים שהוצמדו זה לזה, היינו תצלום פני השיק הוּכלב אל תצלום גבו. אלה נסיבות חריגות, שהיה מקום לפרטן לפני הערכאה הדיונית. היעדרו של פירוט, פועל לחובת התובעים. 47. פקיד בנק דיסקונט העיד שדפי החשבון שהציג התובע המעידים על פירעונם של חמישה עשר השיקים, הינם אותנטיים. בדפי החשבון מצוינות שלוש הספרות האחרונות של השיק, לצד תאריך פירעונו וסכום השיק. דפי החשבון הינם מחשבון בנק שהתנהל על שם עסקו של התובע, שאיננו תאגיד. משכך, הנני קובע כי חמישה עשר השיקים נשוא התביעה אכן נפרעו מחשבון התובע, כמפורט בדפי החשבון. 48. עם זאת, גדר המחלוקת איננה אם השיקים נפרעו מחשבונו של התובע, אלא האם תצלומי השיקים הללו מהווים "ראיה משנית" חזקה דייה, כדי להרים את נטל ההוכחה לקיומן של פוליסות חיים נוספות. 49. הנתבעות העלו טענה כנגד אותנטיות תצלומי השיקים. לטענתן, חותמת ההסבה של חברת הסנה שהוטבעה על גב השיקים מהווה זיוף - "פוטו-מונטאז'". הנתבעות תמכו את טענתן לזיוף השיק בחוות דעת מומחה - מר אמנון בצלאלי. לטענת המומחה, אשר הינו בעל ניסיון רב בתחום השוואה כתבי יד ובדיקת מסמכים, חתימות ההסבה בגב השיקים, מצד חברת הסנה הן פרי "הרכבה צילומית". במילים אחרות, גורם כלשהו נטל דוגמת חתימה אחת ועשה בה שימוש לתצלומים על גבי השיקים נשוא התביעה. 50. התובעים ביקשו לדחות את חוות דעתו של מר בצלאלי, תוך שהם מתבססים על חוות דעתו של מר חגג. לטענת מר חגג, לא ניתן לבסס ממצאים של ממש על בסיס העתקים צילומיים במצב גרוע כל כך, כפי שנחזו אותם הצילומים של השיקים. אליבא מר חגג, מדובר בצילומים באיכות ירודה, שאיננה מאפשרת בדיקה רצינית וממילא הסקת מסקנות כפי שקבע מר בצלאלי. 51. הלכה היא עמנו, עת נטענת טענת זיוף בשטר או במסמך, מתהפך נטל ההוכחה כנגד התובע ועליו להוכיח כי השטר או החוזה לא זויף. "כאשר נתבע כופר בחתימתו על מסמך, על התובע להראות כי החתימה על גבי המסמך היא אמנם חתימתו של הנתבע". [ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, מז(3) 240, 261 (1993)]. 52. לשיטתו של המומחה חגג, מתוך התצלומים הגרועים של השטרות לא ניתן להוכיח את אותנטיות חתימת ההיסב שעל גבם, שכן איכות הצילומים "ירודה שאיננה מאפשרת לערוך בדיקה רצינית" [סעיף 2 ט' לחווה"ד של מר חגג]. 53. אכן, לפניי לא הוצגו השיקים המקוריים, אלא תצלומים בלבד. מדובר בתצלומים באיכות ירודה. איכות ירודה זו גורעת מהמשקל שניתן ליחס לתצלומים אלה, בהנחה שהם קבילים כראייה. כאמור, התובע לא פירט בתצהירו מה היו נסיבות איתור השיקים: בתצהירו הוא טוען כי השיקים נתגלו לאחרונה [סעיף 8(א) לת/2]. בחקירתו החוזרת מועלית גרסה אחרת, מפתיעה בעוצמתה, לפיה תצלומי השיקים נמצאו צפים באמבטיה אצל מנהל החשבונות. לעומת זאת, בחקירתו הנגדית טוען הוא כי השיקים נמסרו לעורכי דין, שטיפלו בעבר בעניינו. 54. גם אם אביא במסגרת שיקוליי, שהתובע הוא אדם מבוגר שהתרגש בעדותו, עדיין מדובר בגרסה מקוטעת ובלתי קוהרנטית. אני מתקשה לייחס לה משקל כה רב, שיחפה על איכותם הגרועה של התצלומים ועל כך שהתובע הוא שחיבר את תצלום גב השיקים אל תצלום פני השיקים. 55. ב"כ התובעים טען בסיכומיו כי לא הועלתה טענת זיוף כנגד השיק הראשון, ע"ס 20,168 ₪ מיום 15.7.82. על כן, יש להעדיף את גרסת התובעים כי על גב שיק זה נרשמה: "תשלום חד פעמי, פוליסה 707303 עבור שבח ביטוח חיים חדשות גמר חשבון סופי". מכאן, יש לקבוע כי השיק מהווה תשלום מלא עבור הקמת פוליסת שבח נוספת. 56. אכן, לא הועלתה טענת זיוף ספציפית כנגד שיק זה, אולם יש לזכור כי לא הוצג לפני השיק המקורי. אני מקבל בהקשר זה, את גרסת בנק דיסקונט, שהשיק בוער, דבר שפותח את הדרך לפני התובעים להצגת העתק צילומי בבית המשפט, כראיה קבילה. אולם עדיין, ישנם קשיים של ממש בקבלת גרסת התובעים לגבי שיק זה: ראשית, הצילום שהוגש הינו צילום באיכות ירודה ביותר, כפי שקבע המומחה מטעם התובעים מר חגג. מר חגג הוא שקבע כי לא ניתן לבסס על סמך צילום זה מסקנה כלשהי לעניין אותנטיות השיק. שנית, הצילום שהוצג אינו צילום אחד, אלא צילום נפרד של פני השיק וצילום נפרד לגב השיק. לא הובאה לפניי עדות לעניין האופן בו הוצמדו שני הצילומים זה אל זה. 57. וחשוב מכל, התרשומת בגב השיק, כאילו הוא מהווה גמר חשבון בגין פוליסת שבח 707303 ועבור פוליסת שבח חדשה, מהווה עדות מפי השמועה. במילים אחרות, היה על התובעים להוכיח, באמצעות עדים, את תוכנה של התרשומת. כזו לא עשו. 58. לא זו אף זאת, מספר הפוליסה הנקוב על גב השיק, הוא מספר פוליסה 707303, היא הפוליסה המקורית שבידי התובע. אינני רואה על סמך מה הניח התובע כי מדובר בפוליסה חדשה אחרת שרכש, מבלי להביא עדויות לביסוס טענה זו. 59. אפילו ניתן היה לייחס משקל גבוה להעתקים הצילומיים של השיקים, אפילו הייתי מתעלם מכך שמדובר בצילומים שהוכלבו זה לזה, פני שיק אל גבו, אפילו הייתי מתעלם מחוות דעתו של מר בצלאלי לעניין ביצוע "פוטו-מונטאז'", עדיין לא היה בכך כדי להביא לתוצאה שהשיקים ששולמו לחברת הסנה מהווים ראיה שיש בה להוכיח קיומן של פוליסות ביטוח נוספות מסוג "שבח". אין בשיקים אלא להעיד, לכל היותר, שהתובע שילם תשלומים לסנה. ובעניינו הרי תוכנם של השיקים, ובעיקר השיק הראשון, בגבו נרשמה הערה בכתב יד, נתון במחלוקת. במקרה כזה, אין בהצגת העתקים צילומיים של השיקים כדי להועיל לתובעים: "על סמך הלך מחשבה זה הוחלט, למשל, בע"פ 595/79 כי צילומים של שיקים, כאשר דבר קיומם של השיקים עצמם הוכחש, קבילים לראיה, ומשהוכח, שהצילומים בוצעו בידי עד ניטראלי, שאין יסוד לחשוד בו (פקיד בכיר במשרד האוצר שלא היה נוגע בדבר), ניתן לצילומים אלה גם מלוא המשקל הראייתי. לעומת זאת, כמוסבר שם, אילו היה תוכן השטרות שנוי במחלוקת, היו ראיות המשנה - הצילומים ועדות הפקיד - בלתי קבילות, והעובדה, שהצילומים בוצעו על-ידי איש אמין וניטראלי, לא הייתה משנה תוצאה זו, שכן שאלת הקבילות קודמת לשאלת המשקל. [ההדגש הוסף - א.ש.] [ע"א 483/80 יורשי המנוחה רחל רוזנפלד נ' קלפנר, פ"ד לז(3) 552, 555-556 (1983)] 60. התובע לא הציג לפניי פוליסות ביטוח בגין השיקים הללו. כפי שכבר קבעתי, מסירת הפוליסות הינה תנאי מהותי לביצוע התשלום מצד חברת הביטוח. התובע לא הניח כל תשתית ראייתית לקיומן של פוליסות נוספות, זולת אלה שהציג לפניי. דווקא קיומן של אותן פוליסות של הסנה שכן הוצגו לפניי, מעידות שהסנה הנפיקה פוליסות ביטוח למבוטחיה. התובע השכיל לשמור בידיו פוליסות אלה. ממצאים אלה, אף הם, מביאים למסקנה, כי התובע לא הוכיח את עילת התביעה ביחס לשיקים, כאילו יש בשיקים אלה, כדי להוכיח קיומן של פוליסות ביטוח חיים מסוג שבח על שמו של התובע או על שם רעייתו. 61. סיכומו של דבר - הנני מקבל את תביעתו של התובע רק ביחס לפוליסת שבח מס' 707303. על פי תנאי פוליסה זו, התובע זכאי לסכום הביטוח היסודי הנקוב בה על סך 20,000 לירות ליום 1.6.1969 כשהם נושאי הפרשי הצמדה עד ליום התשלום - 31.5.2000. 62. על פי חוות דעת המומחה מטעם התובעים, מר עמר, סכום זה כשהוא נושא הפרשי הצמדה, הינו סך של 87,131 ₪ עד שנת 1992. מיני אז, ראה לנכון המומחה לחרוג מתנאי הפוליסה ולזכות את התובע בריבית והצמדה לפי חוק. אין יסוד למהלך זה בתנאי הפוליסה ואינני רואה לנכון לקבלו. 63. על פי חוות דעת המומחה מטעם הנתבעות, רו"ח ברטוב, הסכום המשוערך המגיע לתובע, ליום 1.12.02 הינו 74,990 ₪. על פי טבלת הניתוח שערך המומחה [נספח יג' לחוות הדעת] נוכחתי שהמומחה ביצע הצמדה למדד המחירים לצרכן עד ליום תום תקופת הביטוח. אז עמד הסכום היסודי בתוספת הפרשי הצמדה על סך של 68,160 ₪. אלא שהמומחה לא זיכה את התובע בהפרשי ריבית, ממועד זה עד למועד הגשת התביעה, למרות שלכאורה כבר בחודש מאי 2000 היה הוא זכאי לקבלת כספים אלה. יתירה מכך, המומחה ספר את מועד תחילת הפוליסה מיום 20.7.69 (הוא מועד חתימת תעודת הביטוח) למרות שעל פי תנאי הפוליסה עצמה היא התחילה מיום 1.6.69 והתשלום הראשון חושב ממועד זה. 64. הנני קובע, כי הסכום לו זכאי התובע מאת הנתבעות, בגין פוליסת שבח מס' 707303 הוא סך של 20,000 לירות הנושאות הפרשי הצמדה למדד, החל מיום 1.6.69 ועד ליום תום תקופת הביטוח בתאריך 31.5.2000. סכום זה על פי תוכנת שערוך הוא 110,779 ₪. עם זאת, הואיל והתובע שילם רק במשך 23 שנים את סכום הפרמיה, החל מתחילת הביטוח, הוא זכאי לפי לוח הסילוקין הנלווה לפוליסה ל- 78.4% בלבד מערך זה, היינו סך 86,850 ₪. מאחר וסכום זה לא שולם במועד תום תקופת הביטוח, זכאי התובע להפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.6.2000 ועד לתשלומו המלא בפועל של סכום הביטוח. 65. לא מצאתי ממש ביתרת טענות הצדדים והן נידחות. 66. סוף דבר - התביעה מתקבלת בחלקה, כמפורט בסעיף 64 לעיל. בנוסף, הנני מחייב את הנתבעות בהוצאות המשפט: מחצית אגרת בית משפט (בהתחשב בכך שהתביעה נתקבלה בחלקה), שכר העדים כפי שנפסק על ידי במהלך הדיונים, שכ"ט המומחה מר חגג כנגד קבלה ושכ"ט המומחה מר עמר אותו אני מעריך, בנסיבות העניין, בסך של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ. 67. כן ישאו הנתבעות בשכ"ט ב"כ התובעים בסך של 15,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. שאלות משפטיותהשתק / דיני מניעות