בית המשפט אשר בוחן, אם קיימת עילת תביעה כלפי נתבע כלשהו, צריך להסתכל בכתב הטענות עצמו ואין צורך לנחש או להוסיף מידע ממקורות ידע אחרים, מעבר לכתבי הטענות. עפ"י תקנות 100 ו- 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, רשאי בימ"ש לדחות תובענה על הסף או למחוק תובענה על הסף, אך הוא אינו חייב לעשות כן. כבר נקבע בפסיקה, כי תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי מיועדת לאפשר לנתבע לעשות קפנדריה, כאשר מפני טענת חוק או אפילו טענה עובדתית קצרה ניתן לסיים את המשפט, בלא אשר ידון בית המשפט בכל השאלות השנויות במחלוקת. מחיקת תביעה ובוודאי דחיית תביעה על הסף, הם אמצעי חמור שיש לנקוט בו רק במקרים קיצוניים ודרסטיים ובית משפט מעדיף תמיד, הכרעה עניינית על פני פתרון דיוני. סילוקה על הסף של תובענה הוא צעד דראסטי. יש להשתמש בו רק כאשר כלו כל הקיצין וכאשר ברור שהתובע לא יוכל לקבל את הסעד שביקש, אפילו הוכיח את כל העובדות הכלולות בכתב התביעה. להלן החלטה בנושא מחיקת תביעה בהעדר עילה: החלטה 1. המבקש - הנתבע 2 הגיש בקשה לדחיית התביעה על הסף בשל טענת התיישנות, ולחלופין - בשל העדר עילה. 2. המבקש טען, כי כתב התביעה לא מגלה עילת תביעה נגדו, וכן על פי כתב התביעה גובשה לכל המאוחר עילת התביעה נגדו ביום 20/3/96, ולכן הגשת התביעה רק ביום 31/7/06 הוגשה לאחר שחלפה תקופת ההתיישנות. 3. ב"כ המשיבות טען, כי יש עילת תביעה נגד הנתבע 2, וכי במקרה דנן, התגלו לתובעים עובדות רק ביום 18/2/01 ועל כן רק מאותו מועד יש להתחיל את מרוץ ההתיישנות . זאת ועוד, על פי סעיף 7 לחוק ההתיישנות, עילת התובענה היא תרמית או הונאה מצד הנתבע, ועל כן תתחיל תקופת התיישנות מיום שנודעה לתובע התרמית או ההונאה ובמקרה דנן, מדובר בשנת 2001 ועל כן התביעה הוגשה בטרם התיישן המועד להגשתה. 4. באשר לבקשת המבקש לדחיית התביעה בשל העדר עילה: אין מקום להיעתר לבקשה. עילת התביעה באשר למבקש נטענה בפרק ה' 2 לכתב התביעה. אין מקום בשלב כה מקדמי, בטרם נשמעו העדויות בתיק, לקבוע כי יש ממש או אין ממש בטענות שנטענו, ועל כן אין אפשרות למחוק את התביעה על הסף מנימוק זה. 5. באשר לטענת ההתיישנות: א) ב"כ המשיבות לא חולק בפועל על העובדה, שעל פי כתב התביעה נראה לכאורה, כי התביעה הוגשה לאחר שחלפה תקופת ההתיישנות. אלא הוא טוען בסעיף 1 לתגובתו: "הנתבע 2 מגלה בבקשתו טפח אך מסתיר טפחיים. הנתבע 2 אינו מגלה את הדברים כפי שהם ידועים לו אלא מתאר אותם 'כפי שהם עולים מכתב התביעה', משל הדברים אינם בידיעתו האישית. הנתבע 2 בחר שלא להגיש תצהיר, אלא להסתמך על מסמכים שצורפו לכתבי הטענות, על אף שחתימתו, לכאורה, מתנוססת עליהם, ולא בכדי לא עשה כן". ב) לא ברור, מדוע נטענת טענה זו, הרי עילת התביעה נלמדת מכתב התביעה עצמו. בית המשפט אשר בוחן, אם קיימת עילת תביעה כלפי נתבע כלשהו, צריך להסתכל בכתב הטענות עצמו ואין צורך לנחש או להוסיף מידע ממקורות ידע אחרים, מעבר לכתבי הטענות. כאשר בית משפט בודק, אם למחוק תביעה בשל טענת התיישנות, יש לבדוק אם על פי כתב התביעה התיישנה התביעה. על כן, כל שצריך לעשות הוא, לבדוק את כתב הטענות עצמו ולא את אותם "טפחיים" שמזכיר ב"כ התובעות בתגובתו. ג) עפ"י תקנות 100 ו- 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, רשאי בימ"ש לדחות תובענה על הסף או למחוק תובענה על הסף, אך הוא אינו חייב לעשות כן. כבר נקבע בפסיקה, כי תקנה 101 מיועדת "לאפשר לנתבע לעשות קפנדריה, כאשר מפני טענת חוק או אפילו טענה עובדתית קצרה ניתן לסיים את המשפט, בלא אשר ידון בית המשפט בכל השאלות השנויות במחלוקת". וראה לעניין זה: ע"א 316/56 קרמש נ' דבי פ"ד יא' 1336, 1341 וכן ע"א 7261/97 שרבני ואח' נ' חב' האחים שבירו בע"מ ואח' פד"י נד (4) 464, 478. ד) מחיקת תביעה ובוודאי דחיית תביעה על הסף, הם אמצעי חמור שיש לנקוט בו רק במקרים קיצוניים ודרסטיים ובית משפט מעדיף תמיד, הכרעה עניינית על פני פתרון דיוני. ראה לעניין זה: ע"א 335/78 שאלתיאל נ' שני פ"ד ל"ו (2) 151, 155 - 156. סילוקה על הסף של תובענה הוא צעד דראסטי. יש להשתמש בו רק כאשר כלו כל הקיצין וכאשר ברור שהתובע לא יוכל לקבל את הסעד שביקש, אפילו הוכיח את כל העובדות הכלולות בכתב התביעה (ראה לעניין זה: ע"א 109/84 ורבר ואח' נ' אורדן תעשיות בע"מ ואח', פ"ד מ"א (1) 577; ע"א 642/89 עזבון המנוח מאיר שניידר ז"ל נ' עיריית חיפה פ"ד מו (1) 470; ע"א 50/89 פרופ' רות ליטן נ' פרופ' חיים אילתה ואח', פ"ד מה (4) 18; ע"א 450/78 מדינת ישראל נ' זאב יוליס, פ"ד כד (2) 522; ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין תל-אביב -יפו, פ"ד מ(2) 668). ה) במקרה דנן, עילת התביעה כלפי הנתבע 2 היא כאמור בפרק ה' 2 לכתב התביעה. אין שם ולו רמז לכך, שרק בשנת 2001 נודע לתובעות על מעשה זה או אחר של הנתבע 2. על פי כתב התביעה מדובר על מצג שווא שהיה לכאורה בשנת 1996 ו/או הטעיה באותו מועד. ו) לפיכך, על פי כתב התביעה, במתכונתו הנוכחית, ניתן היה להיעתר לבקשה בשל טענת התיישנות. ז) יחד עם זאת, מדובר בסעד קיצוני ותיקון כתב תביעה אשר כולל את תמצית תגובת ב"כ המשיבות לגבי טענת ההתיישנות, יכול ביתר קלות להוביל למחיקת הבקשה. יובהר, כי גם אם תתקנה המשיבות את כתב התביעה באופן שלא ניתן יהיה למחוק את התביעה על הסף בשל טענת התיישנות, ממילא, כאשר תידון התביעה לגופו של עניין, תיבדק טענת התיישנות לגופה לאחר שתשמענה הראיות. 6. לסיכומו של דבר: א) היה ולא יתוקן כתב התביעה עד ליום 3/9/07, באופן שיגלה, מדוע לא התיישנה התביעה נגד הנתבע 2, אזי תתקבל בקשת המבקש 2 למחיקת התביעה נגדו על הסף בגין עילת התיישנות. ב) היה ויתוקן כתב התביעה, כאמור, אזי תימחק הבקשה. ג) המשיבות תישאנה בהוצאות הבקשה ו/או הוצאות תיקון כתב התביעה בסך 3,500 ₪ + מע"מ. העדר עילהמחיקת תביעה / הליך