להלן החלטה בנושא חיסיון עדות בהליך גישור: החלטה בפני בקשת ב"כ המבקשים לקבל את עדותם של בני הזוג שרף, בנוגע לפגישות שניהלו עם המבקשת מס' 1 והמשיב, ואשר התקיימו במטרה להביא את הצדדים לידי הסכמה בסוגיות שונות הקשורות לפירודם. ב"כ המשיב טוענת כי מאחר ובני הזוג שרף, אשר הנם עורכי דין במקצועם, ניסו לעזור לצדדים בתיק זה להגיע להסכם גירושין, הרי שהתקיים כאן "הליך פישור" כמשמעו בסעיף 79ג' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984 (להלן: חוק בתי המשפט), ולאור הוראת סעיף 79ג'(ד) לחוק הנ"ל ("דברים שנמסרו במסגרת הליך פישור לא ישמשו ראיה בהליך משפטי אזרחי"), הרי שחל חיסיון על הדברים שנאמרו במסגרת הליך זה. ב"כ המבקשים טוען כי מאחר ומדובר בחברים ותיקים שניסו לעזור לצדדים במסגרת לא פורמלית, ומאחר והמפגשים לא התנהלו בהתאם להוראות תקנות בתי המשפט (פישור), התשנ"ג - 1993 (להלן: התקנות), אין מדובר כאן בהליך של פישור, ועל כן לא חל כל חיסיון על הדברים שנאמרו במסגרת המפגשים הנ"ל. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים להלן מסקנותיי: א. סעיף 79ג'(א) לחוק בתי המשפט קובע: "בסעיף זה, "פישור" - הליך שבו נועד מפשר עם בעלי הדין כדי להביאם לידי הסכמה לישוב הסכסוך, מבלי שיש בידו סמכות להכריע בו". המונח "מפשר", עליו בנויה ההגדרה הנ"ל, אינו עצמו מוגדר בחוק. בעלי הדין יכולים לבחור לעצמם כל אדם שמקובל עליהם, ואדם זה הופך ל"מפשר" מעצם התפקיד שהוא מקבל על עצמו, היינו, לנסות ולהביא את בעלי הדין לידי הסכמות. על כן, אין לקבל את הטענה כי היות וה"מפשרים" הם חברי משפחה ותיקים לא יחול הסעיף הנ"ל על המגעים שביניהם לבין הצדדים. גם אופיו של ה"הליך" על פי ההגדרה שבסעיף 79ג'(א) הנ"ל רחב וסתמי, ואינו מחייב כי החלת המונח "פישור" תהיה קשורה או תלויה בצעדים "פורמליים" כלשהם. אם המגעים מיועדים להביא את הצדדים "...לידי הסכמה לישוב הסכסוך", כי אז מדובר בהליך של פישור. ב. ברם, סעיף 79ג'(א) נוקט במילים "בעלי דין", ומכאן מתחייבת המסקנה כי הצדדים יכולים להגיע להליך של פישור כמשמעו בסעיף 79ג' לחוק בתי המשפט רק לאחר שהוגשה תביעה כלשהי לבית המשפט, כיון שאחרת אין כאן "בעלי דין". גם עצם העובדה שהחסיון המוענק להליך האמור מופיע בחוק בתי המשפט תומכת במסקנה שמדובר בהליך פישור הקשור להליך שיפוטי אשר כבר תלוי ועומד. בנדון דידן, הרי הפגישות שהתקיימו עם בני הזוג שרף אירעו טרם הגשת תביעה כלשהי על ידי הצדדים, ועל כן אין מדובר כאן בפישור כמשמעו בחוק הנ"ל. ג. מאידך, הנני סבור כי על אף שלא ניתן לטעון לחיסיון מכוח סעיף 79ג' (ד) לחוק בתי המשפט, יש לקבוע כי קיים חסיון על כל הליך של פישור, גם אם מתנהל ללא שהוגשה תביעה לבית המשפט, ועל כן יחול חסיון על המגעים שבין בני הזוג שרף לבין הצדדים גם ללא סעיף 79ג' הנ"ל. ד. הלכה פסוקה היא שרשימת עילות החיסיון המופיעות בפרק ג' לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א - 1971 (להלן: פקודת הראיות), אינה רשימה סגורה, ולפיכך ניתן לבית המשפט לקבוע קיומן של זכויות חיסיון נוספות. בבוא בית המשפט לקבוע עילת חסיון חדש עליו לאזן בין האינטרסים השונים המתנגשים (וראה ב"ש 298/86 ציטרין נ' בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין, פ"ד מא (2) 337, י. קדמי על ראיות (חלק שני, מהדורה משולבת ומעודכנת , תשנ"ט - 1999) בעמ' 829, וכו'). ה. החובה להעיד היא אחת מאבני היסוד של ההליך השיפוטי, ובלעדיה יהפוך ההליך מבירור המבוסס על כל המידע הרלוואנטי לאיסוף אקראי של נתונים מפי אלה המוכנים לנדב מידע מרצונם. על כן יש לראות במסירתה של העדות אינטרס ציבורי כולל, החורג מן האינטרס הצר יותר של בעלי הדין. חובת העדות מבטיחה למעשה בין היתר עשיית משפט וצדק, מניעת עבריינות, הימנעות מן הפגיעה בזולת על-ידי מעשי עוולה וכו'. ו. מאידך, קיימת מגמה מובהקת, גם של המחוקק וגם של בתי המשפט, לעודד את ניסיונות הצדדים להגיע להסכמות מחוץ לכותלי בית המשפט, ואם נכון הדבר לאחר פתיחת תיק בבית המשפט, שהוא עניינו של סעיף 79ג' לחוק בתי המשפט, קל וחומר שיש לעודד ולתמוך בהליכי הפישור עוד בטרם פנייתם של הצדדים לבית המשפט. יצירת התנאים האופטימליים להשגת פשרות עוד קודם לפתיחת הליך בבית המשפט מתיישבת גם עם האינטרס הציבורי להפחתת ההוצאות הנובעות מניהול הסכסוך בבית המשפט, וכן להפחית בכך את העומס הרב שבבתי המשפט. בכדי שכלי זה יהא שימושי, ברור הוא כי יש חשיבות רבה להענקת חיסיון על השיחות המתרחשות בין הצדדים במסגרת הנ"ל, ולהבטיח שדברים אשר ייאמרו במסגרת שיחות אלו לא ישמשו כראיה לאחר מכן בבית המשפט. ז. על כן, לא נראה כי יש בסיס הגיוני להחלת החסיון רק על הליכי פישור המתקיימים לאחר פתיחת תיק. אני רואה בזה לקונה בחוק, שיש לתקנה באמצעות יצירת עילת חסיון נוספת, כהמשך והשלמה לחסיון המוענק בחוק בתי המשפט, ועל פיה - יש להעניק חסיון לשיחות המתקיימות במסגרת של הליך פישור גם כשמתקיימות לפני פתיחת הליך שיפוטי. ח. אמנם, ככל שמדובר בשיחות בין חברים או בני משפחה, שומה על בית המשפט לבחון את הנסיבות על מנת להסיק האם אכן מדובר בהליך שניתן להעניק לו מעמד של "פישור" אשר יזכה לחסיון. לא כל שיחה אקראית בין מי שהופכים לאחר מכן לצדדים בבית משפט לבין חבר או בן משפחה, תזכה למעמד זה, גם אם מטרת השיחה הייתה לנסות ולעזור לצדדים המסוכסכים להגיע להבנות או הסכמים. טול, לדוגמא, מקרה שבת נשואה יושבת עם אמה ומספרת לה על בעיותיה עם בעלה ומבקשת את עצתה; לאחר השיחה, יוזמת האם שיחה עם חתנה. האם ב"פישור" קא עסקינן? מסופקני. ברם, בנדון דידן יזמו בני הזוג שרף, עורכי דין במקצועם, פגישות במעמד שני הצדדים, ושכנעו את הצדדים ליטול חלק במטרה להגיע להסכם גירושין כולל; הצדדים אף התבקשו להגיש מסמכים , והיו ניסיונות לניסוח הסכם כאמור. בנסיבות אלו, נחה דעתי כי מדובר בהליך פישור טרום-שיפוטי, וסביר אף להסיק, על בסיס העובדות המתוארות, שנוצרה בצדדים ציפייה לגיטימית בבואם לפגישות הנ"ל שהדברים שייאמרו וייחשפו במסגרת המפגשים הנ"ל יהיו חסויים, וישמשו רק למטרת השגת הסכם גירושין ביניהם. ט. לאור האמור, בנסיבות מקרה זה הנני קובע כי כל שנאמר במגעים בין בני הזוג שרף לבין הצדדים במסגרת המפגשים המתוארים לעיל הינו חסוי. גישורעדותחיסיוןיישוב סכסוכיםדיון