חיוב בהפקדת ערובה להוצאות

הכלל הוא, שאין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד; טעם לדבר הוא, שזכותו של האזרח לפנות לבית המשפט היא זכות קונסטיטוציונית מן המעלה הראשונה, ושערי בתי המשפט פתוחים לפני האזרח בריבו עם משנהו, גם במקרים בהם לא תשיג ידו לשלם את ההוצאות, אם תובענתו תידחה.

עם זאת, מסמיכה תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי את בית המשפט לחייב תובע במתן ערובה להוצאות, כאשר נוכח לדעת שהנסיבות מצדיקות את הדבר.

להלן החלטה בנושא חיוב בהפקדת ערובה להוצאות:

החלטה

1.     המבקש - הנתבע 1 הגיש בקשה ליתן ערובה להוצאותיו על פי תקנה 519 (א) לתקסד"א.

2.     המבקש טען, כי אין למשיב כל סיכוי בתביעתו, בעיקר בכל הנוגע אליו, כיוון שמדובר בתביעה שהוגשה בגין בקשה שהגיש המבקש לבית משפט בתוקף תפקידו כעורך דין וכבעל דין ולפי סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע - תשכ"ה - 1965, מדובר בפרסום המותר על פי החוק ואין לנהל תביעה בגין פרסום כזה.

3.     המבקש טען, כי אם וכאשר תידחה התביעה נגדו, ובית המשפט יפסוק הוצאות משפט לטובתו, ישנו חשש סביר, כי לא ניתן יהיה לגבות את הוצאות המשפט מהמשיב וזאת ממספר נימוקים:
א)     המשיב חייב למעלה מ- 400,000 ₪ למבקש (כעולה מנספח א' לכתב ההגנה).

ב)     המשיב הוא חייב מוגבל באמצעים. תלויים נגדו עשרות תיקי הוצל"פ בסכומים של מיליוני שקלים, ומחזיר מידי חודש סכום פעוט על חשבון החוב.

ג)     אין למשיב, ככל שידוע למבקש, נכס או רכב הרשומים על שמו שממנו ניתן יהיה להיפרע בבוא העת.
4.     המשיב הגיב לבקשה וטען:
א)     סיכויי התביעה טובים. אין לומר שמעשיו של המבקש הם פרסום מותר לפי חוק איסור לשון הרע.
ב)     טענת המבקש ולפיה, המשיב חייב לו 400,000 ₪ היא טענה יומרנית והמבקש לא מחזיק בפסק דין בגין טענה זו.
ג)     לא ניתן לחסום את דרכו של תובע פרטי ואין למנוע את זכות הגישה שלו לערכאות. העובדה שאדם הסתבך והופעלו נגדו תיקי הוצל"פ, אין בה כדי לאפשר שאחרים יפגעו בזכויותיו וירמסו את כבודו.

5.     המבקש בתשובתו ציין, כי בתגובת המשיב לא הובא אפילו צל של ראיה בדבר סיכויי התביעה וחזר על טעונים שונים בדבר סיכוייה הקלושים של התביעה.

6.     לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, מצאתי לנכון לחייב את המשיב - התובע בהפקדת ערבות בנקאית שאינה מוגבלת בזמן או סכום מזומן על סך 15,000 ₪, וזאת מהנימוקים הבאים:
א)      באשר לסיכויי התביעה:
לא מצאתי לנכון לקבוע בשלב זה, כי סיכויי התביעה הם קלושים, למרות האמור בבקשת המבקש ובתשובתו.
גם כאשר מדובר בפרסום הנכנס לגדר סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע, אין מדובר בהיתר גורף, כאשר מדובר במעשים שנעשים בזדון ובכוונה.
על מנת לדעת, אם המבקש מוגן על פי סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע או לא, יש לשמוע הוכחות בתיק ולא ניתן לקבוע כבר בשלב זה, כי אין סיכוי לתביעה.

ב)     יחד עם זאת, אין להתעלם מכך, שבמקרה דנן, היה והתביעה תידחה, אזי על פי הנתונים שהמשיב עצמו מציג, לא ניתן יהיה לגבות את הוצאות המשפט ממנו.


בית משפט לא מחייב במתן ערובה רק מחמת עוניו של תובע ויש לאפשר לכל אזרח את יכולת הגישה לבית המשפט.
לעניין זה ראה: ע"א 2877/92 סאלח אבד אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר פ"ד מז (3) 846, עמ' 850 - 851, וכן רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) נ' נילי מפעלי מתכת פ"ד מד (1) 647, עמ' 650 - 651 (להלן: "אויקל תעשיות").

ג)     בפסק הדין בעניין אויקל בסעיף 5 ציין כב' השופט ש. לוין:
" הכלל הוא, שאין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד; טעם לדבר הוא, שזכותו של האזרח לפנות לבית המשפט היא זכות קונסטיטוציונית מן המעלה הראשונה, ושערי בתי המשפט פתוחים לפני האזרח בריבו עם משנהו, גם במקרים בהם לא תשיג ידו לשלם את ההוצאות, אם תובענתו תידחה.
עם זאת, מסמיכה תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי את בית המשפט לחייב תובע במתן ערובה להוצאות, כאשר נוכח לדעת שהנסיבות מצדיקות את הדבר. תקנה 519 אינה מפרטת, כיצד יש להפעיל את שיקול הדעת האמור, אך בפסיקה נתגבשו כמה כללים, שיש בהם, בלי להיות ממצים, כדי להדריך את בית המשפט לגבי השימוש בשיקול-דעתו, כגון: כאשר מתגורר התובע בחוץ-לארץ, והנתבע, אם יזכה בהוצאות, יתקשה משום כך לגבותן, ואין בידי התובע להצביע על נכסים הנמצאים בארץ ושמהם יוכל הנתבע להיפרע, או כאשר התובע לא המציא את מענו כנדרש לפי תקנה 9(2). להבדיל מתקנה 519 מונה עכשיו צו 23 תקנה 1 של התקנות האנגליות את סוגי העניינים שבהם עשוי בית המשפט "בהתחשב בכל הנסיבות וכאשר הוא סבור שצודק לעשות כן" להורות על מתן ערובה".

ד)     במקרה דנן, התובע מסובך בחובות רבים, כך עולה במפורש מהבקשה, ובתגובה לבקשה, אין כל הכחשה לכך.


עסקינן בתביעה על סך 500,000 ₪, כאשר לא פורט בכתב התביעה הנזק הנטען, והפיצוי הסטטורי על פי חוק איסור לשון הרע וחוק הגנת הפרטיות אמור להיות נמוך באופן משמעותי מסכום התביעה.

ה)     בנסיבות אלו, בהן מדובר בתובע אשר חייב כספים רבים והוא לא הציג ולו לכאורה מקור כלשהו, שממנו יוכל הנתבע להיפרע בבוא היום, אם וכאשר התביעה תידחה, ובהתחשב באמור בבקשת המבקש ובתשובת המבקש, אני סבורה, כי יש לחייב את המשיב בערובה להוצאות כפי שפורט לעיל.

7.     לסיכום:
א)     המשיב ימציא בתוך 45 יום ערבות בנקאית על סך 15,000 ₪ או סכום מזומן על סך 15,000 ₪ וזאת להבטחת הוצאות המבקש.

ב)     תשומת לב המשיב לאמור בתקנה 519 (ב) לתקסד"א.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ערובה להוצאות

  2. חיוב תובע בערובה

  3. ערובה להוצאות חברה

  4. ערובה לתשלום הוצאות

  5. הפקדת ערובה תושב חוץ

  6. בקשה לחיוב הפקדת ערובה

  7. הפקדת ערובה בתביעת ביטוח

  8. ערובה להוצאות חוק החברות

  9. ערובה להוצאות בתביעת סרק

  10. הפקדת ערובה בערכאה ראשונה

  11. חיוב בהפקדת ערובה להוצאות

  12. הפקדת ערובה להבטחת הוצאות

  13. הפקדת ערובה לפי חוק החברות

  14. >ערובה להוצאות - חוק החברות

  15. ערובה להוצאות בגלל חסרון כיס

  16. ערובה להוצאות לפי חוק החברות

  17. תקנה 519 - ערובה להבטחת הוצאות

  18. ערובה להוצאות בסך 100,000 ש''ח

  19. ערובה להוצאות תובע המתגורר בחו''ל

  20. ערובה להוצאות בבית משפט לענייני משפחה

  21. צו עסקי-חליפין (מתן ערובה), תשי"ד-1956

  22. צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות - תחילת החוק לגבי התחייבות, ערבות וערובה

  23. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון