תיק זה, בנוגע לסעד הכספי, עסקינן בתביעה כספית הנוגעת לדמי שימוש לתקופה בת 10 שנים. ללא כל קשר למהות הזכות במקרקעין- היות ומדובר בתביעה הכספית, הרי שככל שזו נוגעת לתקופה שקדמה לשבע שנים קודם הגשת התביעה- דינה של תביעה זו להתיישן (סעיף 5(1)לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958). משכך, יש להורות, כי דין התביעה הנוגעת לתקופה שמעבר לשבע השנים שקדמו למועד הגשת התביעה- להדחות על הסף מחמת התיישנותה. להלן החלטה בנושא התיישנות דמי שימוש במקרקעין: החלטה 1. בפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף. המבקש מבקש להורות על מחיקתה או דחיתה של התביעה על הסף, שכן, התביעה הוגשה תוך התעלמות מוחלטת מתקנות סדר הדין עד כדי שנוסחה והוגשה בדרך שלא תאפשר בירור הוגן וגילוי נאות של האמת בטענות הצדדים. כן מבקש המבקש להורות על דחיית התביעה בשל התיישנותה והגשתה בשיהוי, שכן, מדובר בתביעה שעניינה באירועים שאירעו לפני למעלה מעשר שנים, ולכל הדיעות, לפני למעלה משבע שנים. 2. על פי הנטען בכתב התביעה, התובע (המשיב) הוא חקלאי, המתגורר במושב שרשרת. בשנת 1997, פלש הנתבע (המבקש) לחלקתו של התובע ובנה במקום חממות לגידולים חקלאיים. התובע דרש מהנתבע לפנות את החלקה ואולם זה סירב ואף נמנע מלשלם בגין השימוש שהוא עושה בה את דמי השימוש הראויים. לאחרונה אף הגדיל הנתבע את השטח שאליו הוא פלש. בכתב התביעה מבקש התובע להורות על סילוק ידו של הנתבע משטח הפלישה וכן מבקש לחייבו בתשלום דמי שכירות ראויים לתקופה בת 10 השנים האחרונות, בעלות של 3,000 ₪ לשנה. 3. כאמור, מבקש המבקש בבקשה שבפניי להורות על סילוק התביעה על הסף משני נימוקים כפי שפורטו לעיל. באשר לנימוק הראשון, טוען המבקש, כי התביעה אינה ראויה להתברר בהליך של סדר דין רגיל, כיוון שעסקינן בתביעה שסכומה עומד על הסך של 30,000 ₪. לפיכך, היה על התובע להגישה בהליך של סדר דין מהיר. התובע לא עשה כן ולא צירף לכתב תביעתו כמתחייב מהוראות התקנות תצהיר לאימות העובדות המשמשות עילה לתביעתו וכן לא צירף תצהיר גילוי מסמכים. כמו כן, טוען המבקש, כי המשיב לא ציין בכתב התביעה את מס' הזיהוי של המבקש. המשיב טוען בנוגע לטענה זו, כי עסקינן בתביעה לסילוק יד ממקרקעין ששווים עולה על הסך של 50,000 ₪, שהוא הסכום המקסימלי להגשת תביעה בהליך של סדר דין מהיר ולפיכך יש לברר את התביעה בהליך של סדר דין רגיל. לעניין מס' הזיהוי טוען המשיב, כי גם המבקש לא ציין את מס' הזיהוי שלו בבקשתו. בתשובה לטענות המשיב טוען המבקש, כי המשיב הוא זה שבחר להגיש את תביעתו על הסך של 30,000 ₪ ולא בית המשפט הוא זה שיחשב עבור המבקש את סכום התביעה. 4. מצאתי מקום לדחות את טענות המבקש בעניין. המשיב טוען בתגובתו, כי שוויים של המקרקעין גבוה מהסך של 20,000 ₪, המהווים השלמה לסכום התביעה על מנת שזו תוכל להתברר בהליך של סדר דין מהיר. המשיב אינו חייב לצרף לכתב תביעתו חוות דעת על מנת ששווי המקרקעין יוערכו על פיה וזאת רק כדי להכשיר את התובענה להתברר בהליך של סדר דין רגיל ואם סבור הנתבע, כי שווי המקרקעין נמוך מהנטען, יתכבד ויתמוך טענותיו בראיות. אציין בנוסף, כי אמנם אין בידיעתו השיפוטית של בית המשפט להעריך את שווי המקרקעין ואולם, יש להניח, כי אם עסקינן בתביעה לתשלום דמי שכירות ראויים בגין המקרקעין בסכום שנתי של 3,000 ₪, אזי שווי המקרקעין שווה ערך לפחות לסכום זה ואף גבוה ממנו. למען הסר ספק והיות והדבר עולה מבקשת המבקש, יובהר, כי אין עסקינן בתביעה כספית על הסך של 30,000 ₪ בלבד, אלא התובע הגיש תביעתו גם בסעד של פינוי המקרקעין ומשוויו של סעד זה התעלם המבקש בבקשתו. 5. אשר למס' הזיהוי של המבקש, מוטב היה לה לטענה זו לו לא נטענה. המבקש עצמו לא ציין בבקשתו את מס' הזיהוי שלו, ומכל מקום, לא בשל פגם זה דין התביעה להימחק. המבקש יציין את מס' זהותו בכתב הגנתו כמתחייב מהוראות תק 6. אשר לטענת ההתיישנות, טוען המשיב בתגובתו, כי היות ועסקינן בתביעה שעניינה במקרקעי ציבור, הרי שהתביעה לא התיישנה. ב"כ המבקש טוען בתשובה, ראשית, היות והטענה היא טענה המועלית בנוגע לתביעה הכספית הרי שזו התיישנה. עוד נותן המבקש התייחסות לשאלת היות המקרקעין מקרקעי ציבור. לטענתו, היות שנטען כי מדובר במקרקעי ציבור, ממילא לא המשיב הוא זה המוסמך לדרוש את פינויים. 7. מצאתי מקום שלא לדון בטענותיהם של הצדדים הנוגעות להיות המקרקעין מקרקעי ציבור, שכן יש לצמצם את הדיון לשאלה כפי שהועלתה בבקשה לדחיה על הסף. טענת הדחיה על הסף נטענה בנוגע לתביעה הכספית ולא לתביעת השימוש במקרקעין. גם אם הסעד הנוגע למקרקעין לא התיישנן, הרי שאם נלווה אליו סעד כספי- העילה הנוגעת לסעד זה יכול ותתיישן. 8. בתיק זה, בנוגע לסעד הכספי, עסקינן בתביעה כספית הנוגעת לדמי שימוש לתקופה בת 10 שנים. ללא כל קשר למהות הזכות במקרקעין- היות ומדובר בתביעה הכספית, הרי שככל שזו נוגעת לתקופה שקדמה לשבע שנים קודם הגשת התביעה- דינה של תביעה זו להתיישן (סעיף 5(1)לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958). משכך, יש להורות, כי דין התביעה הנוגעת לתקופה שמעבר לשבע השנים שקדמו למועד הגשת התביעה- להדחות על הסף מחמת התיישנותה. היות והמשיב הגיש את תביעתו בגין דמי שימוש בשיעור של 3,000 ₪ לשנה, הרי שדין התביעה בנוגע לסכום כספי של 9,000 ₪ להידחות וכן אני מורה. בשולי הדברי אציין, כי המבקש טען גם לשיהוי, אלא שמטיבעה- טענה זו היא טענה עובדתית, המצריכה בירור ולכן אין לבררה במסגרת בקשת סף, מה גם שהבקשה לא נתמכה בתצהיר. 9. סוף דבר, הבקשה מתקבלת בחלקה. אני מורה על דחיית התביעה על הסף בנוגע לסך של 9,000 ₪ שעניינם דמי שימוש ראויים לשלוש השנים שקדמו למועד תחילת מירוץ ההתיישנות (24.12.200). בנסיבות העניין והיות וקיבלתי את הבקשה רק בחלקה, תלקחנה ההוצאות בחשבון בשעת מתן פסק הדין בתובענה העיקרית. הנתבע יגיש כתב הגנתו בתוך 30 יום מהיום. עם הגשת כתב ההגנה יקבע מועד לישיבת קדם משפט. בשולי החלטתי, מצאתי מקום להמליץ לצדדים לברר טענותיהם בהליך של גישור וככל שיתנו הסכמתם, ימנה בית המשפט מגשר.מקרקעיןשימוש במקרקעיןדמי שימושהתיישנות