להלן פסק דין בנושא הארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין המפקח על רישום המקרקעין: פסק דין 1. ערעור על החלטת כב' הרשמת (כב' השופטת י' וילנר) מתאריך 4.5.05 בתיק ע"א 884/05, אשר נעתרה לבקשת המשיבות, והאריכה להן המועד להגשת ערעור על פסק דינה של כב' המפקחת על רישום המקרקעין בחיפה (עו"ד הגב' צ' פיגנבאום) שניתן בתאריך 23.12.03. 2. הסכסוך בין הצדדים נוגע לשימוש שעושה המערער ברכוש המשותף בבניין המצוי ברח' מוריה 105 בחיפה. סכסוך זה הובא בפני כב' המפקחת על רישום המקרקעין בחיפה, וכאמור, בתאריך 23.12.03 ניתן פסק דינה של המפקחת. 3. המשיבות לא ערערו על פסק הדין, שכן סמכו על ערעור שהגיש אדם אחר שנגע לעניין, אברהם רן שמו. ואולם, שלא כמצוות תקנות סדר הדין, תשמ"ד - 1984, המורות (בתקנה 424), כי "כל מי שהיה בעל דין בתובענה לפני הערכאה הקודמת ואיננו מערער, יהיה משיב בערעור"), בהגישו את הערעור השמיט רן את שמן של המשיבות מכתב הערעור. 4. המשיבות הגישו אפוא בקשה לבית המשפט וביקשו לצרפן "כצד לערעור", ובסעיף 5 לבקשתן הוסיפו וטענו, כי מן הראוי היה לצרפן לערעור, ועל כן מבקשות הן כי בית המשפט יורה לצרפן "בין כמשיבים ובין כמערערים". בית המשפט נעתר לבקשת המשיבות וצרפן לערעור, אך לא פרש האם הן מצורפות כמערערות או שמא מצורפות הן כמשיבות. 5. הערעור נקבע לדיון לתאריך 4.1.05, ובאותו הבוקר כל בעלי הדין התייצבו לדיון בערעור. ואולם, אז הפתיע אברהם רן את הצדדים והודיע כי אין לו עוד עניין בערעור, וביקש כי הערעור יימחק. כאן התפתח דין ודברים בין המערער (העומד לפני) וב"כ המשיבות, שכן ב"כ המשיבות ביקש מבית המשפט לאפשר למשיבות לטעון טענותיהן לגופו של הערעור שהגיש רן, ולעומת זאת המערער (העומד לפני) התנגד לכך. כתום שמיעת טענות הצדדים, קבע בית המשפט כי המשיבות צורפו לערעור כמשיבות, שכן בכך התכוון בית המשפט לתקן הפגם שנפל באי צרופן כמשיבות מלכתחילה, ובסופו של דבר מחק הערעור. 6. המשיבות, שסברו כי במחיקת הערעור נתקפחה זכותן להשמיע טענותיהן ולתמוך בעמדת המערער רן בערעורו, הגישו אפוא ערעור משלהן, אלא שאז כבר חלפו למעלה משנתיים מעת שהמפקחת נתנה את פסק דינה. על כן לצד הערעור הגישו המשיבות בקשה להאריך להן המועד להגשת הערעור, ובקשה זו הובאה לדיון בפני כב' הרשמת. 7. כב' הרשמת מצאה להיעתר לבקשת המשיבות, והאריכה להן המועד להגשת הערעור, באשר קבעה כי "לאחרונה יש נטיה להגמיש את הדרישה ל"טעם מיוחד", והוסיפה כב' הרשמת וקבעה: "משצורפו המשיבות כצד לערעור, היו רשאיות הן להניח כי במהלך הדיון בערעור יינתן משקל לעמדתן לפיה יש לקבל את הערעור. הסתמכותן על הנחה זו נפגעה שעה שבמועד הדיון נמחק הערעור ונמנע מהן להשמיע טענותיהן. לפיכך, אני סבורה כי הסתמכות המשיבות על היותן צד לערעור ובהתאם תינתן להן ההזדמנות להשמיע טענותיהן, הזדמנות אשר בסופו של יום לא ניתנה להן, מהווה "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת הערעור." 8. המערער אינו משלים עם החלטת כב' הרשמת, ולטענתו לא התקיים בעניין "טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד להגשת הערעור. לעומת זאת שב ב"כ המשיבות וטען, כי זכות המשיבות לטעון טענותיהן בערעור נתקפחה משום שהמערער רן חזר בו מהערעור, ובכך יש "טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד. ב"כ המשיבות הוסיף, כי בעת שהמשיבות צורפו לערעור שהגיש רן לא ציין בית המשפט האם הן מצורפות כמשיבות או כמערערות, ורק בדיעבד הבהיר בית המשפט כי צרפן המשיבות, וכך יצא שהמשיבות החמיצו את ההזדמנות לטעון טענותיהן. 9. לאחר ששקלתי טענות ב"כ הצדדים, הנני סבור כי הערעור בדין יסודו, וכי לא נתקיים בעניינן של המערערות "טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד להגשת הערעור, ולהלן אנמק מסקנתי. ראשית נשאלת השאלה, מדוע המשיבות, אם חלקו על פסק דינה של כב' המפקחת על רישום המקרקעין, לא הגישו ערעור משל עצמן, והותירו את מלאכת הערעור על שכמו של אברהם רן לבדו. נראה כי תשובה לכך ניתנה מפיו של ב"כ המשיבות, אשר טען בדיון שהתקיים בתאריך 4.1.05, כי "[המשיבות] רצו, כמו כל יהודי הגון לחסוך בהוצאות, אז הן חשבו שהן תוכלנה לסמוך על הערעור שלו". הנה מתברר, כי בעטיים של שיקולים כספיים גרידא בחרו המשיבות שלא להגיש ערעור על פסק דינה של המפקחת. אם סמכו המשיבות על כך שבמסגרת ערעורו של אברהם רן יתאפשר להן לטעון טענותיהן, כי אז עתה יש לומר שהסתמכותן הייתה הסתמכות על תנאי, והתנאי היה, שאברהם רן לא יחזור בו מערעורו. אין להבין מהאמור לעיל, שהשיקול ששקלו המשיבות אינו נכון או אינו לגיטימי, ואולם משבחרו המשיבות לפעול בדרך בה פעלו, גם אם מתוך שיקולים כספיים לגיטימיים, אין להטיל את התוצאה הנובעת מכך שאברהם רן חזר בו מערעורו (שם) על כתפיו של המערער העומד לפני. ההסתכמות או הציפיה שיכלו המשיבות לפתח, בהצטרפן לערעורו של אברהם רן, כי תנתן להן ההזדמנות לתמוך בטענותיו של רן נגד פסק הדין של המפקחת, הייתה הסתמכות שסיכון בצידה. טול לדוגמה מצב, שבשל מחדל כזה או אחר של המערער רן, כמו למשל אי הגשת עיקרי טיעון, בית המשפט היה מוחק את הערעור. כלום גם אז יכלו המשיבות לטעון כי נפגעת זכות הטיעון שלהן? במילים אחרות, המשיבות סמכו את זכות הטיעון שלהן על כך שהמערער רן ינהל את ערעורו, וינהלו כראוי, ובכך נטלו סיכון למקרה שרן יחליט שלא לנהל את הערעור או שינהלו שלא כראוי והערעור יימחק. עתה, משהתממש הסיכון, לא המערער שלפני צריך לשאת בתוצאה אלא המשיבות שבחרו את דרך הפעולה. 10. התוצאה אליה נקלעו המשיבות, כתוצאה מהתנהגות שנבעה משיקוליהן שלהן, אינה יכולה לדעתי להיחשב כ"טעם מיוחד", המצדיק הארכת המועד להגשת הערעור לתקופה של כשנתיים. אם סברו המערערות כי בידן טענות שיש לטעון כנגד פסק דינה של המפקחת, היה עליהן לעשות להגשת ערעור משל עצמן, ולקנות לעצמן בזכות את הזכות לטעון טענותיהן. 11. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן: (א) הנני מבטל את החלטת כב' הרשמת, והנני דוחה בקשת המשיבות להאריך להן המועד להגיש הערעור שהוגש בתיק ע"א 884/05. (ב) כפועל יוצא מהאמור לעיל הנני מוחק את הערעור שהוגש (ע"א 884/05). (ג) הנני מחייב את המשיבות לשלם למערער הוצאות בסכום כולל של 2,000 ₪.הארכת מועדערעורמקרקעיןהמפקח על רישום מקרקעין (בתים משותפים)בתים משותפים