להלן החלטה בנושא בקשה לשומת הוצאות משפט: החלטה 1. בבקשה שלפני עותר התובע לכך שאשום את הוצאות המשפט שעל המשיבים לשלם לו, בזיקה לסעיף 16(ג) לפסק הדין שניתן על ידי בתאריך 6.10.05 בתיק העיקרי (אז' 334/01), ואלה, לטענת התובע, מגיעות כדי הסך 229,721 ₪, כערכו של הסכום לתאריך 3.11.05 (מועד הגשת הבקשה). 2. בתביעתו עתר התובע לכך שהמשיבים, ונתבעים נוספים, יחויבו לפצותו עבור נזקי גוף שנגרמו לו עקב מחלת ה"צורנית", מחלה שהתפתחה בריאותיו תוך כדי ועקב עבודתו אצל המשיבים, כפועל שעסק בעבודות ניקוי מבוצעות באמצעות התזת חול. את תביעתו סמך התובע על שתי חוות דעת, שניתנו על ידי מומחה לרפואה תעסוקתית (מוצגים ת/5 ות/6). המומחה הצביע על הקשר הסיבתי בין המחלה ותנאי עבודתו של התובע, וכן קבע המומחה כי לתובע נגרמה נכות צמיתה בשיעור 80%, והוסיף וקבע, כי התובע איבד לחלוטין את יכולתו לעבוד עבודה פיזית, והוא זקוק לעזרה בפעולות היום יום, ואפשר כי בעתיד מצבו יתדרדר והוא עלול ללקות במחלת השחפת, ואולי אפילו בסרטן, ויתכן כי במצבו יהיה עליו לעבור ניתוח להשתלת ריאות. על בסיס הראיות שהיו לפני, והעובדות שקבעתי, פסקתי לתובע פיצוי בסך 2,196,795 ₪, כערכו לתאריך 6.10.05 (מועד מתן פסק הדין), מתוכו הוטל על המשיבה לשלם לתובע סך 150,000 ₪. אין ספק, שחוות הדעת של המומחה שימשו נדבך מרכזי וחשוב בפסק הדין, באשר התרשמתי כי לתובע נגרם נזק כבד, ותפקודו הפיזי הוגבל בצורה קשה ובשל נכותו הקשה, אף העתיד אינו צופן לו ורודות. 3. בבקשה לשומת ההוצאת שהגיש עתה התובע, עותר התובע לכך שהמשיבים יחויבו לשלם לו הוצאות משפט בסך 229,721 ₪. כמו ב"כ המשיבה מס' 3, הכותב בתגובתו לבקשה כי בתחילה סבר שמדובר בטעות סופר, אף אני, בעת שהבקשה הובאה לפני לראשונה, בתאריך 3.11.05, סברתי כי שגגה תמימה יצאה מתחת לידיו של ב"כ התובע בנקיבת הסכום. על כן, פניתי לתצהירו של התובע ולמסמכים שצורפו כנספחים לתצהיר, ושם מצאתי, כי לא נפלה כל טעות שהיא בנקיבת הסכום. למעשה, סכום ההוצאות הגבוה והחריג בו נקב התובע בבקשתו, נגזר מדרישת המומחה הרפואי שערך את חוות הדעת לבקשת התובע, ומומחה זה שלח לתובע חשבון, בו דרש כי התובע ישליש לידיו סך 217,855 ₪, טבין ותקילין, "עבור חיבור שתי חוות דעת, מתן עדות בבית המשפט ומתן יעוץ משפטי שוטף בהכנת התביעה של הנדון". שמא יחשוב הקורא שטעות נפלה בחשבון, טרח המומחה ולצד הסכום בספרות ציין אף את הסכום במילים: "מאתיים שבע עשרה שמונה מאות חמישים וחמישה אלף ₪" (כך הוא הניסוח במקור - י"כ). אם יש תעלומה מדוע הסכום כה גבוה, חריג, ובלתי מתקבל על הדעת, הרי ההסבר לכך בא בסעיף 4.5 לתצהירו של התובע, שם נאמר: "סך של 217,885 ₪ (המהווה 7.5% מסכום הפיצוי שנפסק), עבור עריכת חוות דעתו של ד"ר אבי וינר (מומחה בתחום הרפואה התעסוקתית) ועבור עדותו בבית המשפט, אותו התחייבתי לשלם מיד עם קבלת הפיצוי." הטעות בסכום בו נוקב התובע בתצהירו מופיעה כך בתצהירו, ואף ההדגשות המסומנות לעיל מופיעות כך במקור. אני מבקש להדגיש דווקא את המילים שלא הודגשו. המילים שלא הודגשו מלמדות, כי בין המומחה והתובע נכרת הסכם, לפיו התחייב התובע לשלם למומחה שכר בשיעור 7.5% מסכום הפיצויים מיד כאשר יקבל את הפיצוי שנפסק לו. 4. הנה מתברר עתה, מהבקשה לשומת ההוצאות, כי לכאורה, המומחה היה צד מעוניין בתוצאות המשפט, שהרי מתצהיר התובע ברור, כי ככל שסכום הפיצוי גבוה יותר כך אף שכרו של המומחה הולך ועולה עמו. ממילא ברור, שלמומחה יש אפשרות להשפיע על גובה הפיצוי, שהרי כל אדם יודע, שככל ששיעור הנכות שהמומחה יקבע יהיה גבוה יותר, כך יגדל הסיכוי שהפיצוי לתובע יהיה גבוה יותר. המומחה, שהוא אדם משכיל ומשמש כמנהל מכון לרפואה תעסוקתית במרכז רפואי גדול ומכובד, בוודאי יכול היה להבין זאת ללא קושי מיוחד. עֵד ששכרו תלוי בתוצאות המשפט, הוא עֵד שעל בית המשפט להזהר בעדותו, בודאי כאשר מדובר במומחה רפואי המעיד על שיעור נכותו של פלוני. יתרה מזאת, מלבד העובדה שהסכם הכורך את שכרו של העד עם תוצאות המשפט פוגם בעדות, הרי שבמקרה שלפני העד נוטל מנה נכבדה מהפיצוי שנועד לתובע בשל נכותו הקשה ומצבו הגופני העגום. הפיצוי הרי נועד בסופו של דבר להעמיד את התובע, ככל הניתן, במצב כאילו לא היה נפגע, ולדאוג לעתידו, ולא לדאוג לעתידו של המומחה. 5. מטעם המשיבים רק ב"כ המשיבה מס' 3 טרח להגיב לבקשה לשומת הוצאות המשפט, ובתגובתו טען טענות נוקבות נגד ההסכם שנכרת בין התובע והמומחה הרפואי. לתגובתו צרף ב"כ המשיבה מס' 3 העתק מכללי האתיקה של הרופאים, וטרח לסמן את כלל מספר 42, הקובע כדברים הבאים: "נדרש רופא להגיש אישור, חוות דעת, או תעודה רפואית, על ידי החולה או על ידי מי שהחולה הסמיכו לכך במפורש - ינסח את המסמך על יסוד הממצאים העובדתיים בלבד. הרופא יחתום על כל מסמך רפואי לאחר שנערך בהקפדה ובאחריות. הרופא רשאי לדרוש תמורה בעבור מתן המסמך, אך לא יבקש ולא יקבל כל תמורה בשל הרווח שיפיק המבקש מן המסמך." ב"כ המשיבה מס' 3 אף הזכיר בתגובתו את כלל מספר 35 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו - 1986, הקובע: "לא ישלם עורך דין, לא יציע לשלם ולא יתן יד לביצוע כל תשלום או תמורה אחרת לעד תמורת עדותו, אם תשלום זה מותנה בתוצאות המשפט." 6. כיוון שנטענה הטענה שהמומחה עבר על כללי האתיקה של הרופאים, ביקשתי התייחסות המומחה לעניין זה קודם שבאתי ליתן החלטתי בבקשת התובע המונחת לפני. במכתב שכתב המומחה לבית המשפט, טוען המומחה כי בעת שבדק את התובע, התובע לא יכול היה לשלם לו את שכרו, ועל כן התובע היה זה שהציע, כי התשלום למומחה יעשה לפי ההסדר אליו הגיע התובע עם עורך דינו, היינו, תשלום באחוזים מתוך הפיצוי שישולם. המומחה מודה כי לא היה ער לכלל אתיקה מס' 42, וכל פעולתו הייתה בתום לב, והראיה לכך היא, שאם התכוון המומחה לעבור עבירה על כללי האתיקה של הרופאים, לא היה חושף את הדבר בחשבון שכר טרחתו ששלח לב"כ התובע. המומחה מוסיף, כי חוות דעתו לא הושפעה מההסדר הכספי אליו הגיע עם התובע, שהרי גם מומחים מטעם המוסד לביטוח לאומי ומומחים נוספים, הגיעו למסקנות זהות לאלה אליהן הגיע המומחה. במכתבו הודיע המומחה, כי הוא חוזר בו מדרישתו לשכר המבוסס על אחוזים מהפיצוי שנפסק, ובסיפא למכתבו מבקש המומחה כי בית המשפט יקבע את שכרו, וזאת תוך התחשבות בכך שהשקיע בעניינו של התובע בין 60 ל- 70 שעות עבודה. המומחה אף מודיע במכתבו, כי יתרום את מלוא השכר שייקבע לו למחלקה לטיפול בילדים חולי סרטן במרכז הרפואי רמב"ם, וימציא הקבלה על כך לבית המשפט. 7. בהתייחס למכתבו של המומחה אעיר, כי אין צורך בידיעת כללי האתיקה כדי להבין את הפסול שקיים במצב בו עד המעיד בפני בית המשפט גובה את שכרו לפי תוצאות המשפט. הרי על פני הדברים, מצב שכזה מעמיד את העד בחזקת מי שמעוניין בתוצאות המשפט. ער אני לכך שקיימים בעלי הדין רבים שאינם מסוגלים לשלם את שכר הטרחה שהמומחים דורשים בעת מתן חוות הדעת (ואולי תגיע העת שגם עניין שכר טרחת המומחים, בהכנת חוות דעת לבתי המשפט, יעלה לדיון). אחד הפתרונות למצב שכזה הוא, שבין המומחה ובעל הדין הפונה אליו יעשה הסכם, לפיו שכר המומחה יהיה בסכום קבוע, וללא תלות בתוצאות המשפט, אך מועד התשלום יידחה לעתיד. 8. מכל מקום, לאחר ששקלתי כל טענות ב"כ הצדדים, בבקשה שהוגשה מטעם התובע, בתגובת ב"כ המשיבה מס' 3 ובמכתבו של המומחה, הנני מחליט כדלקמן: (א) הנני קובע, כי שכרו של המומחה הרפואי יעמוד על סך 7,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק, וזאת עבור כל טרחת המומחה בעניינו של התובע, לרבות עריכת שתי חוות הדעת שהוגשו לבית המשפט, ההתיעצויות עם ב"כ התובע, והופעת המומחה לחקירה על חוות הדעת בבית המשפט. (ב) הנני מאשר את כל יתר הסכומים שהתובע ביקש בבקשתו, ולפיכך הנני קובע, כי לעניין סעיף 16(ג) לפסק הדין מתאריך 6.10.05, "הוצאות המשפט" מסתכמות כדי סכום של 11,836 ₪, כערכו לתאריך החלטה זו. (ג) על מנת למנוע תקלות בעתיד, מוצע כי המומחה ירענן זכרונו בכללי האתיקה. המומחה יעשה בשכר שנפסק לו כרצונו, והוא פטור מלהמציא לבית המשפט קבלות כל שהן על תרומות שתרם.הוצאות משפטשומת הוצאות