להלן החלטה בנושא בקשה למחיקת סעיפים מתצהיר: החלטה מבוא: בפני בקשת התובע למחיקת סעיפים מתצהירי עדות ראשית מטעמה של הנתבעת. הנתבעת הגישה תגובה, לפיה היא מתנגדת לבקשה מטעמים שפרטה בתגובתה. הרקע: התובע הינו טכנאי רנטגן במקצועו, אשר הועסק אצל הנתבעת החל מיום 11.5.92. ביום 10.4.98 עבר התובע אירוע של אוטם שריר הלב, אשר הוכר על ידי בית הדין לעבודה כפגיעה בעבודה, על פי הוראות חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה- 1995. לאחר הפגיעה, שהה התובע בביתו בחופשת מחלה עד ליום 30.10.98. לטענת התובע, אירוע הלב נשוא התביעה נגרם בעקבות ויכוח בינו לבין טכנאי רנטגן אחרים שעבדו אצל הנתבעת, על רקע היותו "מפר שביתה". התובע שב לעבודה ביום 1.11.98, בהתאם להמלצת הרופא התעסוקתי וזאת למסגרת של עבודה חלקית של 5 שעות ביום, פעמיים בשבוע. לטענת התובע, כאשר הוא שב לעבודתו, הוא כלל לא נבדק אצל הנתבעת על מנת לקבוע את סוג ואופן העבודה אותם הוא מסוגל לבצע ובפועל הוא נדרש לבצע עבודות שלא התאימו למגבלתיו הרפואיות ואף היו קשות לאין ערוך מהעבודה שביצע קודם לאירוע הלב. ביום 18.12.98 התמוטט התובע והגיע לאשפוז חוזר. הרופא התעסוקתי קבע, כי התובע אינו מסוגל לשוב לעבודתו בנתבעת וכי נגרם לו אובדן כושר עבודה לצמיתות. ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה לתובע דרגת אי כושר של 75% החל מיום 1.11.99 ועבודת התובע אצל הנתבעת הופסקה. התובע לא מצא לעצמו מקום עבודה חלופי, כך לטענתו. לטענת התובע, נכותו הנ"ל נגרמה עקב מעשיה ומחדליה של הנתבעת, אשר לא נהגה על פי חובת הזהירות המוטלת עליה כמעבידתו, כאשר חשפה אותו ללחצים הרבים ולסיכונים הכרוכים בשעות עבודה ארוכות ומפרכות, לא דאגה למנוע את הצקותיהם של יתר טכנאי הרנטגן שנטפלו לתובע, למרות שהייתה מודעת לקיומו של סכסוך העבודה ואף לא התחשבה במגבלותיו הרפואיות של התובע לאחר שכבר עבר אירוע לב. בכתב הגנתה הכחישה הנתבעת את טענות התובע ובפרט כי קיים קשר סיבתי בין הנזק הנטען ובין עבודתו של התובע אצל הנתבעת. לטענתה, בכל המועדים הרלבנטיים לאירוע אוטם הלב היה התובע נתון ללחצים נפשיים בשל פרידתו מאשתו ו/או לחצים אחרים, שאינם באחריותה, אשר הם היו הגורמים לאוטם הלב הנטען. קדם המשפט התנהל בפני כב' השופט ברוך אשר הורה על הגשת תצהירי עדות ראשית. תצהירי התובע הוגשו ביום 11.6.06 ותצהירי הנתבעת הוגשו ביום 24.08.06. ביום 7.9.06 הורה כב' השופט ברוך, כי תם קדם המשפט, כי התיק בשל לשמיעת ראיות והתיק נקבע בפני. ביום 11.3.07 הגיש התובע את הבקשה שבכותרת, במסגרתה הוא טוען, כי בתצהירי הנתבעת נכלללו שורה של סעיפים שאין עדי הנתבעת יכולים להוכיח את האמור בהם מתוך ידיעתם האישית של העדים וכל כולם סברות, מסקנות וטענות משפטיות, על פי ייעוץ משפטי שניתן לנתבעת. בהתאם לכך, עותר התובע למחיקת חלקים מסעיפים 9 (רישא), 13 ו-15 לתצהירה של יעל שבירו; חלקים מסעיפים 6 ו-11 לתצהירו של אברהם מלול וחלקים מסעיפים 9 (סיפא) ו- 16 לתצהירו של אליעזר (איזי) בן עזרא. דיון והכרעה: עוד בטרם אתייחס לגופם של דברים אציין, כי כלל לא ברור לי מדוע הוגשה בקשה זו במועד כה מאוחר, בשים לב לכך שתצהירי עדות ראשית של הנתבעת הוגשו לתיק בית המשפט עוד ביום 24.8.06. עם זאת ובשים לב לכך שטרם התקיימה ישיבה בפני, מצאתי להתייחס לגופה של הבקשה ועל כך להלן; סעיפים 9, 13 ו-15 לתצהירה של יעל שבירו: הגב' שבירו שימשה בזמנים הרלבנטים לתובענה כמנהלת מכוני ההדמיה אצל הנתבעת ובמסגרת תפקידה שימשה כמנהלת הישירה של התובע. בסעיף 9 לתצהירה מצהירה הגב' שבירו, כי "מיכאל לא היה עובד אהוד על עמיתיו לעבודה כי נחשב ביניהם ל"תחמן"". לדעתי, כאשר מדובר במנהל ישיר המעיד על מערכת היחסים של עובד עם עמיתיו, מדובר בעניין שבעובדה עליו יכול העד ליתן עדות מתוקף תפקידו. עם זאת, סבורני כי ההסבר שניתן על ידי העדה לחוסר אהדתו של התובע בקרב עמיתיו, הינה בגדר פרשנות אישית של העדה, שאינה במקומה. העדה יכולה להעיד רק על הסיבה לחוסר אהדתה את התובע, ככל שקיימת. אשר על כן אני מורה על מחיקת הסיפא לסעיף, "כי נחשב ביניהם ל"תחמן". בסעיף 13 לתצהירה מצהירה הגב' שפירו, כדלהלן: "בחודש ספטמבר 98 הודיע לי מיכאל טלפונית שחופש המחלה שלו מתארך ואינו יודע מתי ישוב לעבודה. נודע לנו שהוא בהליכי גירושים מאשתו וההנחה שלי הייתה שחוסר התעסוקה שלו יעזור לו בענייין האישי הזה." בהמשך הסעיף מתארת הגב' שפירו פגישה שקיימה עם התובע, אשר, לכאורה, מאששת את שהצהירה עליו קודם לכן. סבורני כי כאשר קוראים את סעיף 13 לתצהיר כולו ולא רק את החלק שאליו הפנה התובע, ברי כי סעיף זה אינו מהווה עדות שמיעה, או סברה, כי אם בגדר התרשמות של העדה, אשר התאמתה מאוחר יותר, על פי הנטען. בסעיף 15 לתצהירה, מצהירה הגב' שבירו, באשר לתנאי העסקתו של התובע לאחר אירוע הלב שעבר, כדלהלן: ".. הסכם העבודה החדש, עמד בדיוק על-פי הוראות והנחיות הרופא התעסוקתי ולא חרג כהוא זה מהוראות הרופא. לא סביר שאנו כמוסד רפואי לא נכבד הוראה של רופא ולכן, הקפדנו למצוא למיכאל עבודה המתאימה במדויק להוראות הרופא התעסוקתי". סבורני כי כאשר הגב' שבירו מצהירה על נורמות העבודה המקובלות אצל הנתבעת, הרי שמדובר בעניין שבעובדה עליו יכולה העדה ליתן עדות מתוקף תפקידה. סעיפים 6 ו-11 לתצהירו של אברהם מלול: אברהם מלול שימש בזמנים הרלבנטיים לתובענה כטכנאי רנטגן אצל הנתבעת. תצהירו ניתן, בין היתר, כדי להתמודד עם האמור בתצהירו של רון דרורי מטעם התובע, שם הצהיר מר דרורי, כי בסמוך לאירוע הלב של התובע התקיימה אסיפה של טכנאי הרנטגן, במסגרתה הוחלט להפעיל לחץ על התובע, בשל היותו "מפר שביתה". בסעיף 6 לתצהירו מהצהיר מר מלול, כדלהלן: "הטכנאים, ואני ביניהם לא הצהירו על שום שביתה ולא הייתה שום התארגנות כנגד הנהלת בית החולים בעניין הטכנאים. אבקש להוסיף כי לו הייתה כזו שביתה של הטכנאים אזי וועד העובדים וודאי היה מעורב בזאת, ואולם כאמור לא היו דברים מעולם." למקרא האמור בסעיף 6 כולו ולא רק הסיפא אותה ציטט התובע, ברי כי המדובר במידע שהעד רשאי להצהיר עליו מתוקף עבודתו אצל הנתבעת, וודאי כאשר המדובר בעובד שהועסק אצל הנתבעת מעל 20 שנה. מכל מקום, אוכל לשקול עניין זה בשנית, אם יסתבר מחקירת העד, כי אין לו ידיעה ישירה אודות העובדות הנטענות בסעיף זה שבתצהיר. בסעיף 11 לתצהירו מצהיר מר מלול על התרשמותו מהתובע ועל יחסיו עמו, תוך שהוא מפרט פרשיה שמצביעה, לטענתו, על חוסר אמינותו של התובע. למקרא הסעיף כמכלול לא מצאתי כי המדובר בעדות סברה או במסקנה. באשר לטענה, כי הדברים המיוחסים למנהלת דאז, הגב' רונית ארד, מהווים עדות מפי השמועה, הרי שברי כי אין דברים אלה, כשהם באים מפיו של מר מלול, יכולים להוות עדות לאמיתות הדברים, אלא רק לכך שהדוברת אכן אמרה דברים אלה. למען הסר ספק, התובע יכול לשמור על זכויותיו להתנגד לכל עדות שהיא בלתי קבילה. סעיפים 9 ו- 16 לתצהירו של אליעזר (איזי) בן עזרא: איזי בן עזרא שימש כטכנאי אצל הנתבעת בזמנים הרלבנטיים לתובענה. בסעיף 9 לתצהירו מצהיר מר בן-עזרא, כדלהלן: "אסותא הינו מקום עבודה פרטי. אני עובד במוסד הזה מזה 19 שנה ומעולם לא הוכרז "סכסוך עבודה" או שביתה על ידי עובד או התארגנות כל שהיא של עובדים. לבית החולים ישנו וועד עובדים ובמידה והיה "סכסוך" שכזה בודאי היה מגיע לידיעתם." הדברים האמורים ביחס לסעיף 6 לתצהירו של העד מלול יפים גם לכאן. בסעיף 16 לתצהירו מצהיר העד: "כיום ומזה 5 שנים אני משמש כמנהל באסותא. על-פי נסיוני, ודוגמאות לא חסרות לכך, לו היה עוזר מיכאל להנהלה לדבריו, הרי שלא היה זוכה ל"רעה תחת טובה" ולא היה נשלח לעבודה "קשה יותר" (על-פי טענתו) לרנטגן. זו טענה שלא הגיונית." סבורני כי מוצדקת ההתנגדות לסעיף זה, שכן העד אינו מוסמך ליתן פרשנות למערכת היחסים שבין התובע לבין הנתבעת ולפיכך אני מורה על מחקיתו. סיכומם של דברים: הבקשה מתקבלת בחלקה, כמופרט בהחלטה. מחיקת הסעיפים אשר הוריתי על מחיקתם, תיעשה בגוף התצהיר אשר הוגש, ואין צורך בהגשת תצהיר מתוקן. לאור כך שחלק מהבקשה התקבל וחלקה האחר נדחה, איני מחייבת בהוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו. עדותמחיקת סעיפים מתצהירמחיקת סעיפיםדיוןמסמכיםתצהיר עדות