להלן החלטה בנושא ביטול פסק דין בהעדר הגשת בקשת רשות להתגונן: החלטה החלטה זו הינה בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד בהעדר הגשת בקשה רשות להתגונן וניתן ביום 11/2/04. המבקש נחקר על תצהירו, והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה. המבקש אינו מכחיש כי קיבל את כתב התביעה וזאת במסירה שבוצעה לו עוד ביום 8/8/03. בנסיבות אלה, אין המדובר בבקשה לביטול פסק דין מחובת הצדק אלא משיקול דעתו של בית המשפט. הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה לבית המשפט ביום 3/5/04, בעוד שמסירת האזהרה בתיק ההוצל"פ אשר נפתח לביצוע פסק הדין נשוא התביעה בוצעה למבקש עוד ביום 19/3/04, כך שהמועד של 30 ימים להגשת בקשה לביטול פסק הדין חלף כבר ביום 18/4/04. לפיכך יש לקבל את טענת בא כוח המשיבה אשר הועלתה בסיכומיה לפיה הבקשה לביטול פסק דין הוגשה באיחור לאחר חלוף המועד להגשתה על פי דין, במקרה כזה על המבקש היה להגיש בקשה להארכת מועד ולפרט בה טעם מיוחד המצדיק אי הגשת הבר"ל במועד. משלא הוגשה בקשה להארכת מועד ואף לא פורט בתצהירו של המבקש כל טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד כזו, די במחדל זה כדי לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין. הלכה היא, כי המבקש מבקש לבטל פסק דין משיקול דעת בית המשפט עליו לפרט את הטעמים מדוע לא הוגש כתב הגנה במועד וכן לפרט את הגנתו ולהראות כי עומדת לו הגנה טובה בעלת סיכויי הצלחה בפני התביעה. המבקש בתצהיר שנתן בתמיכה לבקשה לביטול פסק דין מציין בסעיפים 2 ו- 3 לתצהיר כי הטעם בגינו לא הוגשה בקשה רשות להתגונן במועד הינה בשל ריבוי החובות וההליכים שנאלץ להתמודד איתם באותה עת וכי רק לאחר שעלה בידו להתאושש כלכלית פנה להגיש בקשתו לביטול פסק הדין. טענה זו כלשעצמה אינה יכולה להוות טעם סביר המצדיק אי הגשת בקשת רשות להתגונן במועד. אין בטענה של ריבוי הליכים משפטיים או קשיים כלכלים להעמיד לעצמו יצוג משפטי כדי לפטור את המבקש מהחובה להגיש הגנתו במועד. המבקש נחקר לעניין זה על ידי בא כוח המשיבה והשיב כי בתיק התביעה הנוסף אותו מנהלת כנגדו המשיבה הגיש בקשת רשות להתגונן שכן לטענתו מדובר בתביעה שהוגשה בשלב מאוחר יותר בו היה לו יכולת כלכלית לשלם לעו"ד. טענתו זו של המבקש נסתרה בחקירתו, ממנה עלה כי במסגרת התביעה הנוספת (ת.א 32890/03 ) הגיש המבקש בקשת בר”ל אשר תצהיר התמיכה בו ניתן ביום 13/7/03, בעוד שהתביעה שבפנינו הוגשה ביום 6/7/03, היינו, מדובר בתביעות שהתנהלו במסגרת אותו זמן. כמו כן, המבקש אישר בעדותו כי לא פנה לבא כוחו אשר יצג אותו בתיק האחר על מנת שיצגו בתיק זה ויגיש מטעמו בקשת רשות להתגונן כפי שיכול היה לעשות. אני סבור כי התנהגותו של המבקש אשר קיבל את כתב התביעה במועד אולם בחר שלא להגיש בקשת רשות להתגונן כפי שעשה בתביעה הנוספת והמתין עד לאחר שנפתח כנגדו תיק הוצל"פ והגיש בקשתו לביטול פסק הדין לאחר אף שחלף המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין מלמדת על זילזול בהליכי בית משפט, והלכה היא כי במקרה מסוג זה של זילזול בהליכי משפט לא יעתר בית המשפט בביטול פסק הדין משיקול דעת. אשר לטענות ההגנה הנטענות על ידי המבקש במסגרת תצהירו, המבקש טוען כי ההלוואה אשר נטל, מן המשיבה לצורך רכישת הרכב של החברה הינה למעשה הלוואה של החברה וכי אין לחייב אותו באופן אישי בהשבת ההלוואה שכן מדובר בחוב של החברה. עוד טוען המבקש בתצהירו כי סוכם בעל פה בינו לבין מנהל הסניף של המשיבה בסמוך לחתימה על הסכם ההלוואה כי הבטחונות שהעמידה החברה לטובת הבנק , היינו, שעבוד הרכב שיירכש מכספי ההלוואה , וכן שעבוד קופת גמל על שם המבקש, ישמשו כספים אלה במקרה של מימוש הבטוחות לכיסוי בדין קדימה של חוב ההלוואה אשר נטל המבקש במסגרת חשבונו הפרטי. כפי שעלה מהחקירה והמסמכים המצויים בתיק בית המשפט המבקש אינו מכחיש כי חתם על הסכם הלוואה בסך של 60,000 ₪ במסגרת חשבונו הפרטי לצורך מימון חלקי של סכום שנדרש לצורך רכישת הרכב של החברה. עיון במסמכי ההלוואה שצורפו לכתב התביעה וכן כנספח א לתצהירו של המבקש מלמד כי מדובר בהלוואה פרטית אשר נטל המבקש במסגרת חשבון המתנהל על שמו. המבקש אף אינו מכחיש כי הינו חתום על הסכם ההלוואה . בנסיבות אלה חזקה היא כי אדם אשר חתום על הסכם הלוואה אשר אינו מכחיש קבלת סכומה היה ער וידע כי עליו להשיב את ההלוואה בהתאם למתחייב על פי הסכם ההלוואה. טענתו של המבקש כאילו מדובר בהלוואה אשר הינה הלוואה וחוב של החברה הינה טענה שאינה מתיישבת עם לשון חוזה ההלואה והינה מהווה הגנת בדים שאין לבטל בגינה פסק הדין שניתן. אשר לטענת המבקש לפיה היה סיכום בינו לבין מנהל הסניף מטעם המשיבה, הינה טענה אשר חובה על המבקש היה להיכבד ולפרטה לפרטי פרטים, על המבקש היה לציין את המועד בו סוכמו הדברים ואין די בציון כי הדבר היה בסמוך לחתימה על ההסכם, על המבקש היה לפרט את הצדדים אשר היו נוכחים לטענתו במועד אותו סיכום. המבקש בחקירתו טען לראשונה כי במעמד החתימה היו נוכחים צדדים נוספים אולם המבקש לא מצא מקום לפרט נתונים עובדתיים אלה בתצהירו על אף ששם היה המקום לפרטם ולצרף אף תצהיר תמיכה מטעם אותם הנוכחים, וזאת במיוחד כאשר מודבר בטענה בעל פה כנגד מסמך בכתב. המבקש אף לא נתן כל הסבר מניח את הדעת מדוע לא כלל את ההסכמה הנטענת על ידו עם מנהל הסניף במסגרת הסכם ההלוואה , דבר שמעלה יותר מתמיהה באשר לטענה זו. טענתו של המבקש בעניין קיומו של דין קדימה לגבי הכספים שהתקבלו מימוש הרכב ומקופת הגמל עומדת בסתירה למסמכי השעבוד של אותם נכסים לטובת ההלוואה שנטלה החברה עצמה , המבקש אשר על פי עדותו שימש בעל זכות חתימה יחיד בחברה, ידע על קיומם של שיעבודים אלה ואך סביר כי אילו רצה להבטיח כי יעמוד לו דין קדימה, מן הסתם היה דואג לכלול סיכום בעניין זה בכתב על גבי הסכם ההלוואה . בנסיבות העניין, לאור המפורט לעיל, אני סבור כי טענת המבקש לענין הסיכום בעל פה עם מנהל הסניף , אף היא הינה בבחינת הגנת בדים אשר אין לבטל בגינה את פסק הדין. המבקש טוען במסגרת בקשתו כי ביקש לקבל לעיון דפי תנועות חשבון עו"ש מהתקפה הרלוונטית אולם לא הועברו לו כאלה על ידי המשיבה. מחקירתו של המבקש עולה כי המבקש לא פנה אל בא כוח המשיבה בדרישה לקבל מסמכים אלה ולדבריו הסתפק בתשובת הבנק כי העניין מצוי בהליך משפטי. כפי שעולה מבקשת רשות להתגונן אשר הגיש המבקש בתביעה האחרת ידע המבקש לפנות אל הבנק ולבא כוחו של הבנק ולקבל את דפי תנועות העו"ש, כך שאין לקבל טענתו של המבקש לעניין זה. לאור כל המפורט לעיל, הבקשה לביטול פסק הדין נדחית בזה. אני מחייב את המבקש בהוצאות הדיון בסך של 750 ₪ בצירוף מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק. סכום ההוצאות שנקבע הינו בנוסף להוצאות שנקבעו בהחלטה קודמת מיום 2/5/05.בקשת רשות להתגונןביטול פסק דין