ביטול היתר המצאה מחוץ לתחום

בקשה לביטול היתר המצאה אל מחוץ לתחום הינה מסגרת דיונית שבה, בדומה לבקשה לביטול סעד זמני שניתן במעמד צד אחד, נטל ההוכחה הוא על התובע; זאת, משום שהבקשה להתיר המצאה מחוץ לתחום השיפוט הינה מעצם טיבה בקשה הנדונה במעמד צד אחד. לפיכך, הדיון במעמד הצדדים בבקשת הביטול, הינו למעשה דיון בבקשה המקורית

מהו פורום לא נאות ?


הפורום הנאות והטבעי לדיון, הוא הפורום אליו מצביעות מירב הזיקות הרלבנטיות, ואשר לו "הקשר המהותי והאמיתי" למקרה נשוא הדיון.

בהפעלת מבחן זה על בית המשפט לתת את דעתו על הפיחות שחל במשקלה של הטענה בדבר פורום לא נאות - שמקורה בקשיים הכרוכים בבירור תביעה נגד נתבע זר - על רקע ההתפתחויות הטכנולוגיות בתחום התקשורת המאפשרות לקיים קשר בין מדינות בלא צורך לטלטל עדים ממדינה למדינה.


להלן החלטה בנושא

החלטה

מבוא

1.     בקשה זו מוגשת במסגרת תביעה בסדר דין מקוצר (מיום 15/1/06); התובעת, חברת תיקו בע"מ (להלן: התובעת), הינה חברה ישראלית הממוקמת בעפולה ועוסקת בייצור שקיות פלסטיק. הנתבעת, חברת FOREM BAGCO INC (להלן: הנתבעת), הינה חברה אמריקאית שמשרדיה בניו ג'רסי - ארה"ב, ועוסקת במכירת שקיות פלסטיק בארה"ב. עסקינן בתביעה כספית לתשלום סך 2,559,880.37 ₪ (שווי של 1,010,351$), בגין חוב עבור המחאות חוזרות, שמסרה הנתבעת לתובעת, שלא כובדו על ידי הבנק בארה"ב. התובעת מציינת בתביעתה, כי לנתבעת נציג בארץ אשר מוסמך לנהל את עסקיה בישראל ולקבל מסמכי בי דין עבורה, מר אפרים פורם.

2.     במסגרת תביעה זו הוגשה בקשה בכתב מטעם התובעת למתן היתר המצאה אל מחוץ לתחום (בש"א 1762/06), כאשר הטעם להמצאה קיים בתקנות 500(4)+(5)+(7) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: התקנות).

ביום 4/4/06 נעתרתי לבקשת התובעת.

3.     ביום 4/9/06 הגישה הנתבעת בקשתה דנן, שבה היא עותרת למספר סעדים כדלקמן:
א.     לבטל את הצו מיום 4/4/06, המתיר את המצאתו של כתב התביעה אל מחוץ לתחום, תוך מחיקת התביעה, או לחלופין;
ב.     לסלק על הסף את התביעה, בין היתר, בשל טענת "פורום לא נאות"forum non convenience ו/או "הליך תלוי ועומד" Lis alibi pendens, או לחלופי חלופין;
ג.     לעכב את ניהול התביעה, בין היתר, בשל טענת "הליך תלוי ועומד" Lis alibi pendens;
ד.     לחייב את התובעת בהוצאות בקשה זו.

4.     ביום 23/9/07 אישרתי הסדר דיוני אליו הגיעו הצדדים, לפיו, יכריע בית המשפט בבקשה דנן על סמך החומר הקיים בתיק וסיכומים בכתב.

טענות הנתבעת

5.     לטענת הנתבעת, הבקשה למתן היתר המצאה מחוץ לתחום והבקשה למתן פס"ד הוגשו על ידי התובעת בחוסר תום לב מובהק, ותוך הסתרת מירב העובדות הרלוונטיות. הנתבעת טוענת, כי התובעת לא גילתה לבית המשפט דבר קיומם של הליכים משפטיים מסועפים ומתקדמים בארה"ב לגבי אותן מחלוקות נשוא ההתדיינות כאן, ולכן, לטענתה, מסיבה זו בלבד יש לסלק את התביעה על הסף.

6.     הנתבעת טוענת, כי בשנת 2005 סיימו שני הצדדים את מערכת היחסים העסקית ביניהם. לסיום ההתחשבנות, משכה הנתבעת עבור התובעת 10 שיקים דחויים בסך כולל של 1,010,351 $, אשר הוסכם כי יפרעו אך ורק במועדים הנקובים ע"ג השיקים, אך עם קבלת השיקים הפרה התובעת את ההסכם, בכך שסיפקה סחורה באיחור וכן פרעה את השיק החמישי בטרם הגיע מועד פרעונו, דבר אשר הכניס את חשבון הבנק של הנתבעת בארה"ב לסחרור ולאי פירעון שיקים אחרים. הפרות אלו גרמו לנתבעת, לטענתה, נזקים ממוניים כבדים ביותר, בגינם היא ביטלה את יתרת השיקים העתידיים של התובעת; ביום 7/9/05 הגישה הנתבעת תביעה נגד התובעת בבית המשפט המחוזי בניו ג'רסי- ארה"ב, בגין הפרת ההסכם שבין הצדדים, וביום 15/1/06 הגישה התובעת את תביעתה דנן בישראל בעילה של אי פירעון השיקים.

7.     הנתבעת עותרת לביטול הצו המתיר המצאה מחוץ לתחום מיום 4/4/06, וזאת לטענתה, בשל אי התקיימות שלושת הטעמים, (נשוא תקנות 500(4)+(5)+(7) לתקנות), שלשיטת התובעת מתירים המצאת כתב התביעה אל מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל.

לחלופין, טוענת הנתבעת, כי יש לסלק את התביעה על הסף, ראשית, לפי תקנה 101(2) לתקנות, בגין חוסר סמכותו של בית משפט זה בהיותו פורום בלתי נאות לדון בתביעה, שכן, מירב הזיקות, הציפיות הסבירות של הצדדים והפורום שיש לו עניין אמיתי לדון בתביעה הן לארה"ב, שנית, לפי תקנה 100(2) לתקנות, מעצם העובדה כי בין הצדדים מתנהלים מאז שנת 2005 הליכים בארה"ב, בין היתר בגין אותם עניינים ממש נשוא כתב התביעה דנן, ולכן תביעה זו הוגשה שלא בתום לב תוך הטרדה של הנתבעת שלא בצדק. הנתבעת מבקשת לחלופי חלופין, לעכב את ניהול התביעה בשל טענה זו.
טענות התובעת

8.     התובעת טוענת, כי עצם מסירת השיקים וקיומם של יחסי מסחר, מבססים את התנאים הדרושים בחלופות תקנה 500 לתקנות ברמת הוכחה של "תביעה הראויה לטיעון" משום שמדובר בתביעה בגין שיקים שחוללו, ובהתאם לכך גם מתקיים "בהכרח" התנאי של "שאלה רצינית שיש לדון בה", שהינו התנאי הנדרש לעניין עילת התביעה עצמה.

לעניין "הפורום הנאות" טוענת התובעת, כי יש להמעיט מהיענות לטענות בדבר פורום לא נאות, וכי עיקר הזיקות של העניין נשוא תיק זה הן לישראל ולישראל בלבד.

לעניין הטענה של "הליך תלוי ועומד" טוענת התובעת, כי מעצם הקביעה בדבר סמכות שיפוט בישראל נובעת מניה וביה הקביעה כי אין לעכב הליך זה עקב הליך אחר בחו"ל; כמו כן, טוענת התובעת, כי אין המדובר בשני הליכים בעלי אותה עילה, שכן כאן בישראל העילה היא שטרית ואילו בארה"ב התביעה של הנתבעת היא נזיקית.



דיון

9.     בנוגע לסוגית נטל ההוכחה נפסק, כי בקשה לביטול היתר המצאה אל מחוץ לתחום הינה מסגרת דיונית שבה, בדומה לבקשה לביטול סעד זמני שניתן במעמד צד אחד, נטל ההוכחה הוא על התובע; זאת, משום שהבקשה להתיר המצאה מחוץ לתחום השיפוט הינה מעצם טיבה בקשה הנדונה במעמד צד אחד. לפיכך, הדיון במעמד הצדדים בבקשת הביטול, הינו למעשה דיון בבקשה המקורית (ראה: ע"א 4601/02 ראדא תעשיות אלקטרוניות בע"מ נ' Bodstray Company Ltd, פ"ד נח(2) 465; רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פ"ד נא(3) 789).

הבקשה למתן פסק דין

10.     בתגובתה מיום 3/10/06, מבקשת התובעת ליתן פסק דין נגד הנתבעת ולדחות את בקשת הנתבעת, וזאת ללא קשר להמשך תגובתה. לטענת התובעת, כתב התביעה הוגש ביום 15/1/06 ונמסר בו ביום למר אפרים פורם שהינו "נציג מוסמך" של הנתבעת, עובדה שעולה ממסמכים של הנתבעת עצמה, כך שהנתבעת יודעת על דבר הגשת התביעה מזה 9 חודשים, והיה מחובתה להגיש כתב הגנה (בקשת רשות להתגונן) בחלוף 30 ימים ממועד הגשת התובענה. התובעת מוסיפה וטוענת, כי הנתבעת לא הגישה כתב הגנה, על אף שעבר וחלף המועד לשם כך על כל ההארכות שניתנו לה.

11.     התובעת לא חזרה על טענה זו בסיכומיה, ולכן דין טענה זו כדין טענה שנזנחה שאין לדון בה (ראה: ע"א 401/66 ברוריה מרום נ' בן ציון מרום, פ"ד כא(1) 673). משכך, אני דוחה את בקשתה של התובעת למתן פסק דין.

מר אפרים פורם כנציג של הנתבעת

12.     למעלה מן הנדרש, אתייחס להלן לטענת התובעת בדבר היותו של מר אפריים פורם נציג של הנתבעת בישראל.

התובעת הגישה את תביעתה נגד הנתבעת ע"י נציגה המוסמך בישראל מר אפריים פורם.

13.     ביום 12/2/06 הגיש מר אפרים פורם הודעה בה הוא ביקש להורות לתובעת למחוק את שמו מכתב התביעה וליתן החלטה כי הוא (מר אפרים פורם) אינו מהווה כתובת להמצאת כתבי בי-דין של הנתבעת, בטענה שהוא אינו נציגה בישראל, אינו מוסמך לנהל עסקיה ואינו מוסמך לקבל מסמכי בי דין עבורה. לטענתו, הסיוע שנתן לתובעת היה עבור התובעת ובשום אופן לא כמנהל או נציג של הנתבעת, שעבורה לא עבד בשום שלב.

14.     התובעת בסיכומיה טוענת, כי מר אפריים פורם הוא כן נציג של התובעת בישראל, וכהוכחה היא מביאה ציטוט מדבריו של מר אהרון פורם, המנהל והבעלים של הנתבעת ואחיו של אפריים פורם, בחקירה מוקדמת שהתקיימה במסגרת תביעה נגד התובעת בארה"ב, שם הוא מאשר במפורש כי אחיו היה נציג של הנתבעת בארץ (עמ' 16-17 לנספח א' לסיכומיה), ובהמשך מנהל הנתבעת עצמו מצהיר בעדותו תחת אזהרה כי התצהיר שנמסר לבית משפט זה ובו נאמר כי אין ולא היה לנתבעת כל נציג בארץ הוא פשוט לא נכון.

15.     התובעת טוענת, בתגובתה לבקשות הנתבעת, כי הכחשה זו של הנתבעת ושל מר אפריים פורם הינה שקר גס, שכן בהתאם למכתב ששלחה הנתבעת עצמה לתובעת בחודש פברואר 2005 (כאשר אותו אפרים פורם אומר שמאז 2003 הוא כלל לא הופיע במפעל התובעת), הנתבעת כותבת במפורש "נא תיצרו קשר עם מר אפרים לפתור את הבעיה כעת",כך שלא ייתכן שמר אפרים אינו נציג של הנתבעת.

16.     הנתבעת בסיכומיה ובתגובתה לטענות התובעת טוענת, כי לו התובעת הייתה מצרפת את מלוא עדותו של מר אהרון פורם היינו למדים כי הוא אינו בקי בכל מה שנעשה בנתבעת מאחר והוא אינו מנהלה בפועל, וכי אחיו אפרים פורם אינו קשור לנתבעת מזה שלוש, ארבע שנים.

לטענת הנתבעת, התובעת לא הצליחה להוכיח כי מר אפרים פורם הינו או היה מורשה ו/או נציג של הנתבעת בישראל, ובמיוחד לא הצליחה להוכיח כי מאז שנת 2003 היה לנתבעת נציג כלשהו בישראל, קרי לא הוכיחה כי האדם לו מסרה את כתב התביעה בארץ שימש במועד ההמצאה של כתב התביעה מורשה ו/או נציג של הנתבעת בישראל.

17.     לאור הטענות ההדדיות ומכתבו של מר אפרים פורם, אין בידי לקבוע, כי התובעת הצליחה להרים את נטל הראיה המוטל עליה בעניין זה; משכך, אני דוחה את טענתה כי מר אפרים פורם היה נציג מורשה של הנתבעת בישראל במועד המסירה. לא זו אף זו, התובעת לא הציגה כל ראיה בכתב, החתומה על ידי הנתבעת, בדבר מינויו של מר אפרים פורם כמורשה לקבלת כתבי בי- דין מטעם הנתבעת (ראה: תקנה 478(ב) לתקנות).

ביטול צו המתיר המצאה מחוץ לתחום

18.     בע"א 9725/04 אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר בע"מ נגד CAE Electronics Ltd, (ניתן בתאריך 4/9/2007, סעיפים 6 ו- 7 לפסק דינו של כב' השופט גרוניס) נפסק, כי תקנה 500 לתקנות קובעת, כי בעל דין המבקש לפתוח בהליך נגד נתבע הנמצא מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל, צריך לבקש מבית המשפט היתר להמצאת כתבי בי-דין. מכוח המצאה על פי ההיתר, רוכש בית המשפט בישראל סמכות שיפוט על נתבע זר, ובכך מרחיב את תחום שיפוטו. תקנה 500 לתקנות קובעת רשימה של עילות המצאה, המאפשרות לבית המשפט להתיר את המצאתם של כתבי בי-דין אל מחוץ לתחום המדינה. על מגיש הבקשה למתן היתר להראות כי עניינו נכנס בגדר אחת מעילות ההמצאה, המנויות בתקנה 500 לתקנות. בשלב דיוני זה, שבו טרם נתבררה התובענה לגופה, אין המבקש חייב להראות שיש לו עילה טובה באותה מידת וודאות הדרושה במשפט עצמו. על המבקש להוכיח את עילת ההמצאה ברמת הוכחה של "תביעה הראויה לטיעון". במקרה של ספק, יפעל הדבר לטובת הנתבע, ובית המשפט לא יתיר את ההמצאה. שנית, על מבקש ההיתר לשכנע את בית המשפט שמתעוררת "שאלה רצינית שיש לדון בה", וזאת לגופו של עניין, כלומר לגבי עילת התובענה עצמה. אולם, גם אם מתקיימים תנאיה של תקנה 500, עדיין מסור לבית המשפט שיקול דעת לבחון האם בית המשפט בישראל הינו הפורום הנאות.

19.     החלופות של תקנה 500 לתקנות המתאימות לענייננו הן כדלהלן:
     "500. רשאי בית המשפט או רשם שהוא שופט, להתיר המצאת כתב בי-דין אל מחוץ לתחום המדינה באחת מאלה:
(1)     ...
(2)     ...
(3)     ...
(4)     התובענה היא לאכוף חוזה, לבטלו, להפקיעו או לפסלו או לעשות בו על דרך אחרת, או לקבל דמי נזק או סעד אחר בשל הפרתו, באחד המקרים האלה:
(א)     החוזה נעשה בתחום המדינה;
(ב)     החוזה נעשה בידי מורשה העוסק או המתגורר בתחום המדינה, או באמצעותו, מטעם מרשה העוסק או המתגורר מחוץ לתחום המדינה;
(ג)     על החוזה חלים דיני מדינת ישראל לפי כתבו או מכללא;
(5)     תובעים על הפרת חוזה בתחום המדינה - ואין נפקא מינה היכן נעשה החוזה - אפילו קדמה לאותה הפרה, או נלוותה אליה, הפרה מחוץ לתחום המדינה אשר שללה את האפשרות לקיים אותו חלק מן החוזה שצריך היה לקיימו בתחום המדינה;
(6)     ...
(7)     התובענה מבוססת על מעשה או על מחדל בתחום המדינה;
..."

20.     הנתבעת טוענת, כי בית המשפט מתבקש לנהוג בזהירות מירבית בשאלה האם ניתן לאכוף סמכותו על תושב זר, בהסתמכה על המ' 13602/97 (מחוזי- ב"ש)harbison walker refractories נ' הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ. הנתבעת מוסיפה וטוענת בסיכומיה, בהסתמכה על ע"א 98/67 הנב ליבהר נ' "גזית ושחם" חברה לבנין בע"מ, פ"ד כא(2),243, כי "חייבת גישת בית המשפט לבקשה כזאת להיות זהירה וכל ספק פועל לטובת תושב החוץ, כלומר נגד הזמנתו להתדיין בארץ"; מה גם שלטענתה לא בוצעה כל המצאה כדין, ועל כן בית המשפט לא רכש כל סמכות לדון בתביעה ומן הדין לסלקה לאלתר.

21.     לטענת הנתבעת, מתצהיר התמיכה בבקשה של התובעת, אנו למדים, כי המדובר במשיכת השטרות, בארה"ב ע"י חברה אמריקאית, אשר הופקדו בחשבון התובעת בארה"ב, ואשר אמורים היו להיפרע בבנק בארה"ב, ואין כל משמעות לכך שבשטרות אוזכרה כתובת התובעת בעפולה, ולכן תקנות 500(4)+(5)+(7) לתקנות אינן חלות כאן.

הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי התובעת עצמה סבורה, כי ההוראות והחוקים בארה"ב הם אלה המחייבים בעניין הגשת השטרות המקוריים, ועל כן ברור ונהיר כי התביעה דנן צריכה להתברר בארה"ב.

לטענת הנתבעת, התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח, כי יש להותיר את היתר ההמצאה על כנו, שכן היא לא הצליחה לסתור את טענות הנתבעת לגבי העניין המהותי ביותר, שהשטרות נשוא התביעה היו אמורים להיות מוצגים לפירעון בארה"ב.

22.     התובעת טוענת בבקשתה מיום 23/3/06 (בשא 1762/06), כי הטעמים למתן היתר המצאה מחוץ לתחום קיימים במספר תקנות; תקנה 500(4) לתקנות נוכח המקום שבו בוצעה העסקה, המקום שבו נמסרו השטרות, וכן המקום שנקבע לתשלום לפי השטרות; תקנה 500(5) לתקנות כאשר ישראל היא המקום בו היה אמור להתבצע התשלום נשוא השטרות, אפילו שמדובר במקצתה של ההתחייבות; ותקנה 500(7) לתקנות נוכח מחדל הנתבעת לשלם לתובעת את השטרות.

23.     לצורך בחינת עילת ההמצאה נשוא תקנה 500(4) יש לבדוק תחילה האם נכרת החוזה שבין בעלי הדין (עובדה שאינה שנויה במחלוקת) בתחום מדינת ישראל, שזאת החלופה הראשונה שעל-פיה ביקשה וקיבלה התובעת את היתר ההמצאה.

החוזה נשוא תביעה זו (נספח א' לסיכומי הנתבעת) נחתם לאחר מספר התכתבויות, שבדרך כלל, נעשו באמצעות חילופי פקסים (נספח A לבקשת הנתבעת), אשר תחילתן הייתה בפניית הנתבעת לתובעת ביום 22/3/05; בתגובה שלחה התובעת, ביום 29/3/05, מכתב בו היא ביקשה לתקן את החוזה, החוזה תוקן בהתאם לבקשת התובעת, כשהוא חתום ע"י הנתבעת, ונשלח בחזרה לתובעת ביום 31/3/05 לשם חתימה, וכך היה ביום 5/4/05 כשאושר החוזה ע"י התובעת.

על פי חוק החוזים נכרת החוזה בדרך של הצעה וקיבול (סעיף 1 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973). מן הקביעה בסעיף 5 לחוק החוזים, כי הקיבול יהיה "בהודעת הניצע שנמסרה למציע", משתמע כי בדין הישראלי נקבע מועד כריתת החוזה לפי תורת המסירה (ראה: ג' שלו, דיני חוזים- החלק הכללי, עמ' 179). מחילופי הפקסים בין הצדדים ניתן לראות, כי החוזה נחתם ע"י הנתבעת בארה"ב (הצעה), ואילו ע"י התובעת הוא נחתם בישראל (קיבול), ונשלח בחזרה לארה"ב שם הוא נמסר למציע (לנתבעת).
מכאן ניתן ללמוד, כי החוזה נכרת בארה"ב ולא בישראל.

24.     לצורך בחינת עילת ההמצאה נשוא תקנה 500(5) יש לבדוק תחילה האם הפרת החוזה המדובר התבצעה בישראל?

השיקים נמסרו, לפי טענת הנתבעת, בארה"ב והוצגו לפירעון בבנק WACHOVIA BANK N.A. בארה"ב; הדבר עולה גם מעובדות כתב התביעה. כאמור השיקים לא כובדו על ידי הבנק הנמשך.
כך, שגם לפי חלופה זו, ההפרה הייתה בארה"ב ולא בישראל.
          
25.     לצורך בחינת עילת ההמצאה נשוא תקנה 500(7) יש לבדוק האם התביעה מבוססת על מעשה או מחדל בתחום המדינה?

התביעה של התובעת, נסמכת על השיקים של הנתבעת אשר לא כובדו על ידי הבנק הנמשך. המעשה שגרם לאי כיבוד השיקים הינו הוראתה של הנתבעת לבנק לבטל את יתרת השיקים העתידיים שנמסרו לתובעת; הן הוראת הביטול והן סירוב השיקים התבצעו בארה"ב ולא בישראל.
לכן, גם חלופה זו אינה מתקיימת, שהרי המעשה לא נעשה בתחום מדינת ישראל.

26.     לאור האמור, אני קובע, כי לא מתקיימת במקרה דנן אף אחת מעילות ההמצאה אשר טוענת להן התובעת.

למעלה מהנדרש, אדון כעת בשאר הטענות שהועלו על ידי הצדדים.


באשר לעילת התביעה

27.     בענייננו, מדובר בתביעה כספית בגין שיקים שלא כובדו; התובעת הגישה במסגרת תביעתה העתק של השיקים. הנתבעת אינה מכחישה עובדה זו, אך טוענת להפרה אחרת מצדה של התובעת; כך, שמדובר לכאורה בתביעה שמעוררת שאלה רצינית שיש לדון בה, כפי שעולה הן מכתב התביעה והן מתצהיר התובעת התומך בבקשה.

טענת "פורום לא נאות"

28.     לבית המשפט מסור שיקול דעת לבחון האם להתיר את ההמצאה מחוץ לתחום השיפוט אם לאו, ויש מקום לבחינת השאלה האם בית המשפט במדינת ישראל הינו הפורום הנאות לדון בסכסוך.

29.     הפורום הנאות והטבעי לדיון, הוא הפורום אליו מצביעות מירב הזיקות הרלבנטיות, ואשר לו "הקשר המהותי והאמיתי" למקרה נשוא הדיון (ראה ע"א 300/84 אימן עלי אבו עטיה נ' עיסא יוסוף ערבטיסי פד לט(1) 365, ע"א 2705/97 הגבס א' סיני (1989) בע"מ נ' The Lockformer Co. פד נב(1) 109,112).

אכן צדקה התובעת בטענתה, כי במהלך השנים חל פיחות במשקלה של הטענה בדבר "פורום לא נאות". יפים לענייננו דברי כב' השופטת דורנר:

"בהפעלת מבחן זה על בית המשפט לתת את דעתו על הפיחות שחל במשקלה של הטענה בדבר פורום לא נאות - שמקורה בקשיים הכרוכים בבירור תביעה נגד נתבע זר - על רקע ההתפתחויות הטכנולוגיות בתחום התקשורת המאפשרות לקיים קשר בין מדינות בלא צורך לטלטל עדים ממדינה למדינה. אכן, כדברי המשנה לנשיא ש' לוין ברע"א 2903/96 מסיקה נ' דולנס [2], בעמ' 821, "...המציאות המודרנית מחייבת אותנו שלא לייחס למבחן של מרב הזיקות, כמו לסוגיה של הפורום הבלתי נאות כולה, אותו משקל שייחסנו לו בעבר...". (ראו גם רע"א 2705/97 הגבס א' סיני (1989) בע"מ נ' The Lockformer Co. [3], בעמ' 114).

30.     הנתבעת טוענת, כי יש לסלק את התביעה על הסף, בהתבסס על תקנה 100(2) לתקנות, וזאת מאחר ובין הצדדים מתנהלים מאז שנת 2005 הליכים בארה"ב, בין היתר, בגין אותם עניינים ממש נשוא כתב התביעה, כך שהגשת תביעה נוספת בישראל מהווה ניהול הליכי משפט ע"י התובעת שלא בתום לב תוך הטרדה של הנתבעת שלא בצדק.

הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי יש למחוק את התביעה על הסף, על פי תקנה 101(2) לתקנות בגין חוסר סמכות, מאחר ובית המשפט מהווה פורום בלתי נאות. לטענתה, התובעת לא הביאה ולו ראיה אחת משמעותית מדוע ישראל היא הפורום הנאות לדון בתביעה דנן.

לטענת הנתבעת לבית המשפט בארה"ב מירב הזיקות לדון במחלוקת נשוא התיק דנן, שכן הנתבעת, הבעלים של הנתבעת, לקוחותיה (מהם ניתן לגבות עדות) הינם אמריקאים בארה"ב; התובעת הינה חברה ישראלית, שבעליה הינו אזרח אמריקאי המתגורר בארה"ב ויש לה חשבון בנק בארה"ב; בית המשפט בארה"ב כבר דן במחלוקת שבין הצדדים, התובעת עצמה ניהלה ועדיין מנהלת בבית המשפט בארה"ב הליכים משפטיים נגד הנתבעת באותם עניינים בדיוק, התובעת עצמה צירפה לכתבי טענותיה בישראל אסמכתאות ונהלים אמריקאיים ומבססת את ראיותיה בדבר השטרות על דיני הראיות האמריקאיים; השטרות נמשכו והופקדו בחשבון בנק בארה"ב.

לעניין הציפיות הסבירות של הצדדים בדבר מקום ניהול ההליכים המשפטיים ביניהם, טוענת הנתבעת, כי התובעת עצמה הגישה בבית המשפט בארה"ב תביעה נגד הנתבעת; יתרה מכך, הצדדים ניהלו מזה מספר חודשים הליכי גישור, השטרות הופקדו בחשבון הבנק של התובעת בארה"ב, ובמשך כל 10 שנות העבודה המשותפת של הצדדים נוהלו כל פגישות העבודה שבין הצדדים בארה"ב במשרדי הנתבעת, ולכן ברור, כי הציפיות היו כי מקום ניהול ההתדיינויות המשפטיות ביניהן יהיה בארה"ב.

לטענת הנתבעת הפורום שיש לו עניין אמיתי לדון בתביעה דנן, הינו בית המשפט המחוזי בניו ג'רסי, מאחר והוא פסק ביום 9/1/06, לאחר שהצדדים בתיק שלפנינו פרשו בפניו את טענותיהם, בעניין סמכותו לדון בתביעה שביניהם (נספח C לבקשת הנתבעת).

31.     התובעת טוענת בסיכומיה, כי מההלכות הפסוקות בנוגע לסוגית הפורום הלא הנאות, עולה המסקנה, כי יש להמעיט מהיענות לטענות בדבר פורום לא נאות, וכי בעת בדיקת מאזן הזיקות לא די שהוא נוטה לצד זה או אחר, אלא שהוא חייב להיות נוטה באופן ברור ומשמעותי לפורום הזר. לטענת התובעת, מירב הזיקות אינן נוטות כלל לארה"ב אלא למדינת ישראל, שהרי הסחורה נרכשה בישראל, יוצרה על ידי התובעת במפעלה בישראל, ההזמנות עבור הסחורה נעשו בישראל, השיקים נמסרו בישראל ועליהם נרשם שמה של התובעת וכתובתה בישראל, ההסכם נחתם בישראל, הגלופות יוצרו בישראל ונמסרו למפעל אחר אשר נמצא בישראל.

לטענת התובעת, העובדה כי מירב הזיקות נוטות למדינת ישראל עולה אף מדבריה של הנתבעת עצמה במסגרת ההליך האחר בארה"ב, שם הבעלים של הנתבעת, מר אהרון פורם, נשאל לגבי אחיו אפרים פורם, ואישר שאכן אחיו היה נציג של החברה בישראל בחמש השנים האחרונות.

התובעת טוענת, כי יש לייחס משקל נמוך ביותר אם בכלל לטענות בדבר קושי בהגעת עדים, מה גם ששאר העדים נמצאים בישראל. התובעת מוסיפה וטוענת, שגם בעניין הגלופות מירב הזיקות הן לישראל, שהרי הן נמסרו על פי בקשת הנתבעת עצמה למפעל אמריקן פלסט אשר נמצא בעפולה.

32.     לעניין ציפייתם הסבירה של הצדדים, סבורני, כי משיצרו שני הצדדים קשר עסקי ביודעין כי הצד השני הינו זר למדינה שלו, הם היו צריכים לצפות כי ביום מן הימים יתבעו במדינה הזרה. בע"א 98/67 הנס ליבהר נ' "גזית ושחם" חברה לבניין בע"מ, פ"ד כא(2), 243 ציין בית המשפט העליון:

"...יצרן של ציוד המבקש לשווק את תוצרתו ברחבי תבל חייב להשלים עם האפשרות שבאחד הימים הוא ייתבע לדין באחת הארצות שעימן הוא מבקש לסחור".

משכך, הסיכון שביום מן הימים יקרא מי משני הצדדים להיתבע במדינה הזרה, הינו סיכון טבעי וצפוי.

33.     בתחרות בין בית המשפט הישראלי לבית המשפט האמריקאי, נוטה המאזן, בנסיבותיו של מקרה דנן לטובת בית המשפט האמריקאי.

יודגש, כי הטענה של פורום בלתי נאות יש לבחון לעניין השיקים (שהם נשוא תביעה זו, שהינה תביעה שטרית), ולא לעניין ההפרות הנטענות ביחס לעסקת היסוד (שהן נשוא התביעה בארה"ב).

הנתבעת, הבעלים שלה, ולקוחותיה הם בארה"ב; הבעלים של התובעת וחשבון הבנק שלה, שבו הופקדו השיקים, נמצא בארה"ב; יתירה מזו, בית המשפט בניו- ג'רסי כבר קבע ביום 9/1/06 (בעקבות הגשת בקשה, מטעם התובעת כאן, לפטור אותה בשל טענת פורום לא נאות), שלו נתונה סמכות השיפוט בסכסוך שבין הצדדים.

ניתן לראות, כי מירב הזיקות נוטות לארה"ב ולא למדינת ישראל.
     
34.     חיזוק למסקנה זו, ניתן לראות בעובדה שהתובעת עצמה הגישה תביעה במדינת פלורידה בארה"ב ביום 14/9/05 בגין אי כיבוד השיקים (נספח B לבקשת הנתבעת), אך מאוחר יותר היא ביקשה למחקה וכך היה; בית המשפט מחק תביעה זו ביום 11/1/06 (נספח E לבקשת הנתבעת), ואילו התביעה של הנתבעת במדינת ניו ג'רסי בארה"ב הוגשה ביום 7/09/05.

35.     לעניין טענת הנתבעת בדבר קושי בהגעת עדים לבית המשפט הישראלי, יצוין, כי הקושי שבהבאתם של העדים לדיון זהה באשר לשני הפורומים, גם הישראלי וגם האמריקאי (ראה: ע"א 9725/04 אשבורן חברה לסוכניות ומסחר בע"מ נ' CAE Elictrinics Ltd).

36.     אשר על כן, משלא הוכיחה התובעת את קיומם של התנאים למתן היתר המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט, אין מקום להשאיר את ההחלטה מיום 4/4/06 על כנה. היה וייקבע אחרת, נותר לדון בטענה של הליך אחר תלוי ועומד.

הטענה של "הליך תלוי ועומד"

37.     בקשתה החלופית של הנתבעת הינה לעכב את ניהול התביעה מאחר ובין הצדדים קיים הליך תלוי ועומד במקום אחר. הנתבעת מסתמכת על פסק הדין בע"א 362/83 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' האניה "דונאר, פ"ד לח(2) 505, עמ' 515. לטענתה דיון באותה מחלוקת ממש בבית המשפט בישראל יהווה הטרדה מיותרת של הצדדים; מה גם שבית המשפט המחוזי בניו - ג'רסי קבע, כי עם העברת המחלוקת לגישור מוקפאים כל ההליכים המשפטיים שבין הצדדים למשך תקופת הגישור.

הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי המבחן הנדרש לעיכוב הליכים פורש בפסיקה באופן רחב, ולא נדרשת זהות וחפיפה מוחלטת בין כלל הנושאים הנידונים בהליכים השונים; מה גם שהגישה כיום נוטה לראות בשטר, כשמדובר בין צדדים קרובים, כחוזה כפי שנפסק ברע"א 6250/98 Nordland Papier AGנ' מפעלי ייצור והוצאה לאור (ירושלים) מ.ס.ל. בע"מ, פ"ד נג(2) 274.

הנתבעת מפנה לחקירות העדים בארה"ב, הן עדי תביעה והן עדי הגנה, אשר כולם נחקרו בקשר לשיקים נשוא כתב התביעה, ואף בקשר להליכים המתקיימים בין הצדדים בישראל בתיק זה, ומגיעה למסקנה, כי המחלוקת נשוא ביטול השיקים ע"י הנתבעת מתבררת מאז שנת 2005 בארה"ב, ולא ייתכן שבית המשפט בישראל ידון באותה מחלוקת ממש.

38.     התובעת טוענת, שהעובדה שהנתבעת בחרה להגיש תביעה בארה"ב נגד התובעת אינה אמורה להשפיע כלל על המסקנה, כי הפורום הנאות הוא בישראל. תביעת הנתבעת הינה תביעה נזיקית על נזקים, שלטענתה נגרמו לה עקב סחורה פגומה, ואולם תביעה דנן אינה תביעה נזיקית אלא תביעה שטרית בלבד. התובעת מסתמכת בטיעוניה על פסק הדין שניתן בת"א 69646/04 (שלום- ת"א) חברת בורבאר לאבן בע"מ נ' מדן קבלנות כללית עפר כבישים ומחצבות בע"מ, וטוענת שאין לעכב הליכים בתביעה שטרית על אף קיומו של הליך נוסף בין הצדדים.

39.     אף אני סבור, שבהפעלת סמכותו לעיכוב הליכים, שעה שהליך נוסף תלוי ועומד בבית משפט אחר, על בית המשפט לשקול האם יעילות הדיון והשימוש במשאבים המשפטיים תוך מניעת הכרעות משפטיות סותרות, מחייבת עיכוב ההליכים.

המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים בעניין זה התמקדה בשאלת זהות ההליכים. האם שתי התביעות שהוגשו, האחת בארה"ב והשנייה כאן בישראל, הינן תביעות זהות, והאם ניתן לראות בשטר, כטענת הנתבעת, כחוזה בין הצדדים?

שני ההליכים התלויים ועומדים, נסמכים על אותה מסכת עובדתית: מערכת היחסים העסקית אשר בסופו של דבר הביאה לחתימת חוזה, לפיו, בין היתר, משכה הנתבעת עבור התובעת 10 שיקים דחויים בסך של 1,010,351$, שהיו אמורים להיפרע אך ורק במועדים הנקובים תמורת סחורה של התובעת, שהתחייבה לספק לנתבעת. לטענת הנתבעת, הסחורה סופקה ע"י התובעת באיחור כאשר הייתה פגומה והתובעת פרעה את השיק החמישי בטרם הגיע מועד פירעונו ועקב כך ביטלה הנתבעת את יתרת השיקים העתידיים. מכאן ברור, ששתי התביעות סבות סביב אותה מסכת עובדתית, קרי, אותה מערכת יחסים עסקית בין התובעת ובין הנתבעת הולידה את שתי התביעות, זו של הנתבעת בארה"ב וזו של התובעת בישראל, כאשר עילת התביעה של הנתבעת הינה בגין עסקת היסוד ואילו עילת התביעה של התובעת הינה עילה שטרית, אך שתי העילות נשענות על אותה מסכת עובדתית .

לא אחת נקבע, כי הזהות בין העילות אינה נקבעת לפי צורת התביעות, ואין צורך שתהיה חפיפה מוחלטת בין כל העניינים הנדונים בכל התביעות (ראה: רע"א 2733/07 עמירון ס.טי.אל. מימון והשקעות בע"מ נ' יצחק וולך (ניתן ביום 4/12/07), ע"א 9/75 שיך סולימאן מוחמד אל-עוקבי נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד כט(2), 477 (1975)). ברע"א 2733/07 הנ"ל דחה בית המשפט העליון את טענת הנתבעת, כי על בית המשפט לכבד את ההפרדה שבין תביעה לפי העילה השטרית לתביעה לפי עסקת היסוד, ובסוף החלטתו ציטט את דברי השופטת מ' נאור בע"א 2618/03 פי.או.אס (רסטורנט סוליושנס) נ' ליפקונסקי, פ"ד נט(3) 497, 519, המדברת על האינטרס הציבורי במניעת פיצול הדיון, וכדבריה:

"אין להפחית מערכו של אינטרס ציבורי זה. לניהול יותר מהליך משפטי אחד בגין פרשה אחת יש מחיר: הן מחיר בזמנן השיפוטי של ערכאות משפט, ולכן בזכות הציבור לגישה לערכאות, הן בזמנם של הצדדים. בנוסף, ריבוי הליכים גובה מחיר כלכלי מהקופה הציבורית ומהצדדים; יש בו אף כדי להוביל להכרעות סותרות".

40.      לאור האמור, מן הראוי לעכב את ניהול התביעה בתיק דנן, בשל הליך תלוי ועומד, כפי טענת הנתבעת (וזאת כאמור, במידה וייקבע כי קיימת עילת המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט).

התוצאה

41.     אשר על כן, אני נעתר לבקשת הנתבעת ומורה על ביטול החלטתי מיום 4/4/06, המתירה המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט; משההמצאה אינה מותרת כאמור, אין לבית משפט ישראלי שיפוט בעניין.

משכך, אני מורה על דחית התביעה ומחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 3,000 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום מיום קבלת החלטה זו, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. מהו תחליף המצאה ?

  2. המצאה לבן משפחה

  3. המצאה לעורך דין

  4. המצאת אזהרה לחייב

  5. המצאת דוחות בדואר

  6. העדר המצאה פורמלית

  7. אי המצאת הזמנה לדין

  8. מסירה כדין לרמאללה

  9. המצאה בדואר אלקטרוני

  10. המצאה כדין לחברה זרה

  11. כלל הידיעה כלל ההמצאה

  12. מסירת תביעה לבן משפחה

  13. היתר המצאה במעמד צד אחד

  14. המצאת כתבי בית דין לשותף

  15. המצאה למורשה בהנהלת עסקים

  16. ביטול היתר המצאה מחוץ לתחום

  17. המצאת כתבי בי דין לצד שכנגד

  18. תקנה 495 - המצאה בדואר רשום

  19. המצאת כתבי בי דין לעורך דין

  20. תאריך המצאת פסק דין בכתב ערעור

  21. הכחשת קבלת תביעה עם אישור מסירה

  22. המצאת כתב התביעה לנתבע זר בישראל

  23. בקשה לביטול היתר המצאה מחוץ לתחום

  24. אישור מסירה - חוק סדר הדין הפלילי

  25. העדפת כלל הידיעה על פני עקרון ההמצאה

  26. מסירה כדין / המצאה כדין של המרצת פתיחה

  27. הכלל בהליכי הוצאה לפועל הוא המצאה בפועל

  28. בקשה לביטול צו המצאה מחוץ לתחום השיפוט

  29. מסירה ביד לידי המעסיק אינו נחשב כמסירה כדין

  30. פיצויים מוסכמים הפרה יסודית אי המצאת אישור

  31. המצאת כתב תביעה לאביו של הנתבע שהתגורר בחו"ל

  32. תקנות סדרי-דין (המצאת מסמכים לשטחים המוחזקים), תש''ל-1969

  33. על מי מהצדדים מוטל הנטל להזמין את השליח שביצע את המסירה לחקירה ?

  34. ביטול פסק דין מטעמי צדק בשל כך שלא זומן לדיון בהתנגדות למסירה כדין

  35. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון