להלן פסק דין בנושא תביעה נגד משכיר בגין מימוש ערבות: פסק דין העובדות 1. התובע, רופא בעיסוקו, שכר את דירתו של הנתבע ברח' חטיבת גבעתי 34, רעננה (להלן "הדירה"). 2. דירת הגג הדו קומתית, על ששת חדריה , הושכרה לתובע על פי הסכם שכירות מיום 12/10/04, לתקופה בת 12 חודשים, החל מיום 13/10/04 ועד 12/10/05. כן ניתנה לתובע אופציה להארכת תקופת השכירות לשנה נוספת. 3. דמי השכירות הועמדו על סכום של 1,000 $ לתקופת ההסכם והועלו ב10% בתקופת האופציה. 4. בסעיף 13 להסכם השכירות נקבע כי "להבטחת ביצוע הוראות הסכם זה ולהבטחת תשלומי המיסים והחיובים הכספיים האחרים החלים על השוכר: 13.1 יפקיד השוכר בידי המשכיר במעמד חתימת הסכם זה ערבות בנקאית אוטונומית ובלתי מותנית (להלן "הערבות") בסך של 10,000 דולר ארה"ב שער יציג צמודה לשינויים בשער דולר ארה"ב היציג, בנוסח המקובל על המשכיר. השוכר ישא בעלות הערבות הבנקאית. הערבות תהיה בתוקף עד ליום 12.12.05. מבלי לגרוע מאילו מזכויותיו על פי דין ו/או הסכם, המשכיר יהיה רשאי, על פי שיקול דעתו המוחלט לממש את הערבות בכל מקרה של הפרת ההסכם על ידי השוכר. הערבות הנ"ל תוחזר לשוכר לאחר שהוכח לשביעות רצון המשכיר כי כל התשלומים, המיסים והחיובים האחרים החלים על השוכר שולמו במלואם על ידי השוכר... 13.3 מבלי לגרוע מאילו מזכויותיו על פי דין ו/או הסכם, המשכיר יהיה רשאי לממש את הביטחונות המפורטים לעיל בכל מקרה של הפרה יסודית של ההסכם על ידי השוכר". 5. מאוגוסט 2005 החליפו ב"כ הצדדים תכתובות בקשר לפינוי הדירה ומצבה. בסוף 10/05, לאחר הארכת תקופת השכירות למשך חודש אחד, פונתה הדירה. עם פינויה, התלונן הנתבע באשר למצבה ודרש הנתבע מהתובע סכום של 6,652 ₪ לצורך צביעה ותיקונים. 6. ביום 11/12/05 פנה הנתבע לבנק אוצר החייל סניף רמת השרון (להלן "הבנק") בדרישה לחלט באופן חלקי את הערבות בסכום של 6,652 ₪. התובע התנגד לחילוט ודרש מהבנק כי לא יממש את הערבות. 7. הבנק דחה את ההתנגדות והעביר לנתבע את הסכום שנדרש. התובע הגיש את תביעתו כנגד הנתבע, המשכיר, וכנגד הבנק, בסכום של 72,968.52 ₪. טענות הצדדים 8. לטענת התובע מילא את חיוביו החוזים ולפיכך לא קמה לנתבע עילה שבדין למימוש הערבות. עוד נטען כי הערבות באה להבטיח תשלומים, אך לא נזקים למושכר. לשיטתו לא נותר חייב סכום כלשהו ולפיכך הינו זכאי, בנוסף להשבת הסכום שחולט, גם להשבה של תשלום ביתר בגין הפרשי שער הדולר ויתרת ארנונה בסך 850 ₪, עגמת נפש- בסכום של 25,000 ₪, אובדן שעות עבודה בסך 5,000 ותשלום לשמאי שבדק את מצב הדירה בסך 466 ₪. כלפי הבנק נטען כי לא היה אמור לקבל את דרישת הנתבע שהוגשה לו ביום א' בשבוע בו סניף הבנק סגור וכי נמנעה ממנו זכות ההתנגדות למימוש. הבנק הואשם אפוא ב "הפרת חובת הבנק והפרת חובת אמון קיצונית ואי עמידת הבנק בתנאי הערבות, לרבות גרימת עוגמת נפש לתובע בסכום של 35,000 ₪". 9. הנתבע טען כי התובע קיבל לידיו דירת פנטהאוז יוקרתית והתחייב לתחזקה ולהשיבה לבעליה במצב תקין ונאות. לגרסתו, הפר התובע את התחייבותו והחזיר את הדירה כשהיא מוזנחת ומלוכלכת, ובכלל זה מפסקי חשמל שפורקו, פסולת שלא פונתה, ניקוז סתום במרפסת, ברזי כיורים חלודים, ובעיקר- הדירה לא נצבעה חרף התחייבות מפורשת בהסכם השכירות לצבעה על ידי בעל מקצוע מיומן. 10. הבנק טען לחוסר יריבות בינו לבין התובע ולעצמאותה של הערבות הבנקאית האוטונומית. באשר לסכום שנתבע ממנו בסך 35,000 ₪ בגין הפרת חובותיו, טען הבנק כי למרות שבדרך כלל בימי א' בשבוע סגור הסניף, ביום 11/12/05 שימש הסניף כ"תורן" שנתקבלו בו דברי דואר. 11. הבנק אף שלח הודעת צד' ג' כנגד הנתבע בגין כל סכום שיחויב בו. 12. הצדדים הגישו תצהירים, וויתרו על חקירת המצהירים ופסק דין זה ניתן לאחר הגשת סיכומיהם. דיון והכרעה 13. בכתב התביעה מתאר התובע התנהגות פתלתלה של הנתבע, לו הוא מייחס כוונות זדון וקונספירציה, כאילו תכנן מלכתחילה את חילוט הערבות. כך למשל, מתאר התובע כי הודיע לנתבע כי אינו מתכוון לממש את תקופת האופציה, ולא קיבל כל תגובה ממנו:" לא יכולתי להעלות על דעתי, בשלב זה, כיצד עומד הנתבע לתעתע בי, למרר את חיי, ולעשות את הכל ולנקוט בכל דרך שהיא על מנת להקים "תשתית", יש מאין, כדי להביא לפירעון הערבות הבנקאית, כולה או חלקה. ...בתאריך 21.8.05 פנה הנתבע באמצעות ב"כ לב"כ, וטען כי אני, כביכול, איני מסכים לאפשר לנתבע להציג את הדירה בפני שוכרים אפשריים, וכי יש בכך משום הפרת ההסכם....הבהרתי שוב כי מדובר בטענות כזב...לאחר זאת עבר הנתבע לשלב הפעולה הבא, והודיע לי כי בביקור שערך בדירה לאחר שכבר הכנתי אותה למסירה, "גילה" כי מצב הדירה, לטענתו ירוד, לטענתו היא לא נצבעה..וכיוצ"ב טענות חסרות שחר לחלוטין שמטרתן היחידה היתה להביא לביצוע שיפורים בדירה, שעלי כמובן לא הייתה מוטלת כל חובה לבצען, על חשבוני..בעניין זה נאלצתי לשכור שירותיו של שמאי, על מנת שיבדוק את הדירה.יודגש כי השמאי בדק את הדירה פעמים, פעם אחת ביום 3.10.05 היינו כחודש לפני עזיבת הדירה ופעם אחת ביום 3.11.05, ערב עזיבת הדירה.בביקור השני כבר מציין השמאי כי הליקויים תוקנו והדירה נוקתה." 14. בתום תקופת השכירות התריע הנתבע בפני התובע כי על פי הסכם השכירות עליו לבצע "צביעה כללית של הדירה על ידי בעל מלאכה מיומן". התכתבות ענפה בין ב"כ הצדדים עוד קודם לתום תקופת השכירות מלמדת אולי על המאוחר: ראשית דבר כתב ב"כ התובע, למרות שלא נדרש לכך על פי הסכם השכירות, שני מכתבים המתריעים כי אין בכוונת מרשו להאריך את הסכם השכירות. ביום 21.8.05 כתב ב"כ הנתבע לב"כ התובע: "לאחרונה נתקיימה שיחת טלפון בין מרשי לבין מרשי..או אז התברר כי כל רצונו של מרשך הוא לשפר את תנאי השכירות, להפחית את דמי השכירות ולבטל את הערבות הבנקאית...מרשי סירב והודיע למרשך כי מבחינתו יסתיים ההסכם בחודש אוקטובר כאמור..לתדהמת מרשי מרשך הודיע למרשי כי הוא מסרב לאפשר למרשי להכנס לדירה או להראותה לאחרים, וכי מרשי בעל הדירה, יאלץ להמתין לשם כך עד לפינוי הדירה...ניתנת למרשך ארכה אחת ואחרונה לחזור בו מהפרת ההסכם. עליו לתאם מידעם מרשי מועדים לעריכת ביקורים בדירה." 15. לא חלפה יממה וכבר נתקבלה הכחשת התובע את טענות הנתבע והסכמתו לתיאום מועדים . שבוע לאחר מכן התריע ב"כ הנתבע כי חרף הצהרותיו, אין התובע משתף פעולה, ומערים קשיים בעניין הצגת הדירה לשוכרים עתידיים ושוב, תוך יום הוכחשה הטענה : "למותר לציין כי כל בקשה להראות את הדירה לשוכרים או רוכשים אפשריים תיענה על ידי מרשי בחיוב, כפי שנעשה עד כה, ובלבד שברור כי יש לתאם ביקורים כאלה לשעות סבירות במשך היום..אין באמור ויתור על כל טענה או דרישה של מרשי או משום מיצוי טענותיו". 16. אינני יודעת למה התכוון ב"כ התובע בהערתו דלעיל ואילו טענות היו למרשו כנגד הנתבע במועד זה. 17. ביום 3.10.05 הזמין התובע חוות דעת ראשונה להעיד על מצב הדירה ערב פינויה. בחוות הדעת נכתב כי הדירה במצב סביר ואין בה נזקים, אך היא דורשת ניקיון יסודי. ביום 6.10.07 הודיע ב"כ התובע לב"כ הנתבע כי הצדדים הסכימו ביניהם כי הסכם השכירות יוארך בשנה וכי יש לערוך הסכם בקשר לכך. שלשה ימים לאחר מכן הכחיש ב"כ הנתבע כל הסכמה להארכה ודרש פינוי המושכר וצביעתו קודם לכן. ביום 10.10.05 הודיע ב"כ התובע לב"כ הנתבע כי האחרון הוקלט על ידי התובע כשהוא מציע, באמצעות המתווך את המשך תקופת השכירות. לטענתו, עקב כך נמנע התובע ביום 7.10.05 מלקדם אופציה שהייתה לו להשכרת דירה אחרת. "על כן, האמור במכתבך מהיום, כאילו לא הושג כל הסכם בין הצדדים, וגם לא ראשיתו של הסכם, נתקבל אצל מרשי בתדהמה גמורה. שב ומתעורר אצל מרשי החשש כי מדובר בניסיון מצד מרשך לממש את הערבות הבנקאית "בכל מחיר", בדרכים בלתי הוגנות, ע"י העמדת מרשי בפני עובדות מוגמרות..על כן, ועל מנת להביא לסיום הפרשה בדרכי נועם, מציע מרשי כי יותר לו להישאר בדירה עד סוף החודש..." 18. עוד באותו יום חזר והכחיש ב"כ הנתבע את העובדות הנטענות אך הסכים להארכת תקופת השכירות בחודש אחד בלבד. למותר לציין כי הזכיר: "מרשך נדרש שוב להביא את הדירה למצב אשר נדרש ממנו על פי ההסכם. השבתה במצבה דהיום, יהווה הפרה יסודית של ההסכם על ידי מרשך." 19. ב- 31.10.05 היתרה ב"כ הנתבע פעם נוספת כי בדיקת הדירה העלתה שטרם הוחזרה למצבה הקודם ובמידת הצורך יוכנסו אליה בעלי מקצוע לצבעה ולנקותה. 20. ביום 6.11.05 הודיע ב”כ הנתבע כי הנחה את מרשו לתעד את מצב הדירה ולתקנה בעצמו. באותו יום נערכה על ידי שמאי מטעם התובע חוות דעת שנייה המאשרת כי הדירה תוקנה ונוקתה והיא ראויה למגורים. הנתבע לא הסכים לקבל את הדירה במצבה למרות האמור בחוות הדעת והציע כי באי כוח הצדדים או נציגים מטעמם יבקרו בדירה אישית ויתרשמו ממצבה, על מנת למנוע המשך המחלוקת. ב-7.11.05 השיב ב"כ התובע כי לטעמו, לנוכח שתי חוות הדעת, נראה הדבר מיותר, אך הוא יסכים לכך. 21. לאחר פינוי הדירה, ביום 1.12.05, הודיע ב"כ הנתבע כי הדירה תוקנה ונוקתה באופן יסודי וכי הוצאותיו בגין התיקונים ובתוספת חוב שנותר, מסתכמות בסכום של 6,652.52 ₪. סכום זה נדרש על ידו לתשלום תוך שבעה ימים, על מנת למנוע את מימוש הערבות הבנקאית שעמדה לפוג ביום 11.12.05. 22. בכתב תביעתו כתב התובע כי הדרישה נדחתה על ידו" שכן היא התבססה על נתוני כזב, מה גם שהנתבע לא ביצע את קיזוז היתרה המגיעה לי....בשלב זה הודעתי כי על מנת למנוע את פירעון הערבות הבנקאית, ומבלי לפגוע בכל טענה, אשלם את הסך הנדרש, תחת מחאה, תוך שמירת זכותי לתבוע את הנתבע להשבת הסכום".הנתבע הכחיש האמור לעיל. 23. הנני מקבלת גרסת הנתבע כי לא קיבל מהתובע כל הודעה על נכונות לתשלום שהרי הצדדים ובאי כוחם התכתבו על כל צעד ושעל, והפכו השכרת דירה לשנה אחת, שכמותה מתבצעות רבות, לעסקה קטנונית ורבת חילופי מכתבים. התובע, שדאג לתעד פניותיו המרובות לב"כ הנתבע , לא צירף אסמכתא כי אכן הציע לשלם לנתבע את סכום הערבות ובמקרה זה, מדבר חסרונו של התיעוד בעד עצמו כאלף מילים. בין כך ובין כך, אין מחלוקת כי התובע לא שילם את הסכום הנדרש, עם מחאה או בלעדיה עד לפקיעת הערבות הבנקאית. 24. בסעיף 7.5 להסכם השכירות נקבע כי השוכר יחזיר את המושכר במצבו כפי שקיבל אותו "ובנוסף, כשהוא לאחר ביצוע צביעה כללית על ידי בעל מלאכה מיומן, בכפוף לבלאי הנובע משימוש סביר וישא בכל הוצאה הכרוכה באמור". הנתבע צירף לכתב הגנתו תמונות (שמהן קשה להתרשם),ופרוטוקול מפגישה שנערכה בדירה ביום 4.11.05 בה השתתפו הנתבע והמתווך אפרים קרני. בפרוטוקול נכתב כי מספר חדרים לא נצבעו כלל ובאחרים לא נצבעו התקרות, חדרי האמבטיה ומרפסת הגג נותרו מלוכלכים ושני מפסקי מזגן מנותקים. כן צורפו קבלות המעידות לכאורה על צביעה, לרבות תקרות, פרוזדור מדרגות, וניקיון יסודי, בסכום של 5,899.7 ₪. 25. לנוכח לשונו של ההסכם כי ה"המשכיר יהיה רשאי, על פי שיקול דעתו המוחלט לממש את הערבות בכל מקרה של הפרת ההסכם על ידי השוכר", הראיות שצורפו, הדרישות וההתראות הנני קובעת כי הנתבע היה זכאי לבצע את התיקונים ולחייב את התובע בהוצאותיו, ומשלא שולמו על ידי התובע, אף לדרוש חילוט הערבות הבנקאית בסכומים בהם נשא. 26. באשר לערבות- בסעיף 13.1 להסכם השכירות קבעו הצדדים: "במקרה של הארכת תקופת השכירות לתקופה הנוספת ימציא השוכר עד לא יאוחר משלשה חודשים לפני תחילת התקופה הנוספת הראשונה כתב הארכה של הערבות עד לתום שלשה חודשים מתום התקופה הנוספת הראשונה." כאן, ככל הנראה בשל הארכת תקופת השכירות בימי השכירות האחרונים ולמשך חודש אחד בלבד, לא הוארך תוקפה של הערבות בנקאית. 27. דרישתו הראשונה של הנתבע לחילוט הערבות נשלחה לבנק ביום 11.12.05. בדרישה כתב: "על פי תנאי הערבות הינכם נדרשים בזה להעביר אלי תוך שלשה ימים סך של 6,652 ₪....לחלופין, הנכם נדרשים להאריך את תוקף הערבות בחודש ימים נוסף". 28. על פי לשונה של הערבות, התחייב הבנק כלפי הנתבע לשלם כל סכום הנקוב בדרישה "מבלי להטיל עליכם כל חובה לנמק או להוכיח את דרישתכם ומבלי שתהיו חייבים לדרוש את התשלום תחילה מאת הנערב". 29. אין צורך להכביר מילים על עצמאותה של הערבות הבנקאית האוטונומית: "מותר הערבות הבנקאית האוטונומית מערובה אחרת - בהסתמכות המוטב על ההנחה כי בהתקיים התנאים הנקובים בכתב הערבות יקבל לידיו את כספי הערבות בלא שיהיה תלוי בהכרעה במחלוקות שמקורן בעסקת היסוד. הערבות האוטונומית נועדה לשחרר את הנהנה על פיה מן התלות ברצונו של החייב לפרוע את חובתו ומן התלות בעצם היותו בר פרעון (רע"א 73/00 MS Technical Systems Inc. נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, (טרם פורסם), עמ' 7). כלל הוא כי ערבות בנקאית אוטונומית תהא עצמאית ומנותקת מעסקת היסוד וכי האפשרות לחלטה תהא פועל יוצא של התנאים הנקובים בכתב הערבות עצמו. יפוי כוחן של טענות שיסודן בעסקת היסוד, ויהיו אלה אף טענות שניתן לבססן בראיות לכאורה, למנוע מהנערב לחלט את הערבות, עשוי לגרוע מתכליתה של הערבות הבנקאית לשמש כאמצעי חשוב להקניית ביטחון ויציבות בעסקאות מסחריות (וראו לעניין זה: בר"ע 46/71 מדינת ישראל, אגף יבוא המזון נ' החברה הא"י לקירור והספקה בע"מ ואח', פ"ד כה(529 (1, ע"א 5717/91 מליבו ישראל בע"מ נ' אז-דז טרום (1973) בע"מ (בפירוק) ואח', פ"ד נ(685 (2, רע "א 4256/93 שיכון עובדים בע"מ נ' ארז תעשיות בנייה בע"מ ואח', פ"ד מח(455 (1). 7. אכן, שני חריגים לעיקרון העצמאות - אלו הם חריג המרמה וחריג הנסיבות המיוחדות. אולם תחולתם מוגבלת לאותם "מקרים נדירים, שבהם התנהגות הנערב היתה חמורה במיוחד" (דברי המשנה-נשיא ש' לוין ברע"א 4256/93 הנ"ל, בעמ' 455, וראו גם דברי המשנה לנשיא מ' בן-פורת ברע"א 270/87 רובין נ' פמר חברה לבניה ועבודות ציבוריות בע"מ ואח', פ"ד מא(753 ,(3). ...עם זאת, ככלל, אין די במחלוקת חוזית, כשלעצמה, כדי להצדיק סטייה מעקרון העצמאות. למחלוקת כגון דא התייחס בית משפט זה בבר"ע 239/80 יוטבין מהנדסים וקבלנים בע"מ נ' מדינת ישראל ואח', פ"ד לה(2) 335, בעמ' 336, מפי המשנה לנשיא ח' כהן: "טענת המבקשת היא שאין היא חבה למדינה ולא כלום. טענה זו נראתה בעיני השופט המלומד בבית המשפט המחוזי בלתי רלבנטית: אין טענה אשר כזאת נשמעת כנגד ערבות בנקאית אוטונומית, שלפי ההלכה הפסוקה עומדת היא לפירעון, בין אם קיימת חבות החייב כלפי הנושה ובין אם לאו". ( רע"א 1765/00 - י. מושקוביץ חברה קבלנית נ' תשורה ייזום . פ"ד נה(2), 447 ,עמ' 452-453). 30. חרף זאת, הביע התובע את התנגדותו לדרישת מימוש הערבות: "היות וכפי תנאי הערבות הבנקאית יש בידי שלשה ימים להתנגד לביצועה- מן הדין שהבנק יודיע לי מיידית על קבלת דרישה מסוג זה. אתמול זה לא נעשה- כמובן כי הסניף סגור לכל לכל פעילות -והיות ואין חצי הריון- או שהסניף פתוח או סגור לכל פעילות". 31. הנני דוחה טענות התובע: שלשת הימים הנקובים בכתב הערבות מוקנים לנתבע לצורך הדרישה והינם במערכת היחסים שבינו לבין הבנק בלבד שהרי מהתובע נשללה באופן מפורש הזכות להתנגד. זוהי משמעותה של הערבות הבנקאית האוטונומית (למעט מקרים חריגים ויוצאי דופן) ולצורך כך הועמדה! 32. הנני דוחה גם טענותיו הנוספות של התובע כלפי הבנק: במכתבו מיום 13.12.05 כתב בא כוחו, עו"ד סתיו: "סעיף 4 לכתב הערבות מוסיף וקובע כי כדרישה בכתב לא תחשב דרישה באמצעות פקסימיליה. כידוע בימי ראשון בשבוע סניפכם סגור ולא מתנהלת בו פעילות ואין קבלת קהל. על אף זאת, מתברר כי פקידה שהייתה במקרה בבנק, קיבלה את הערבות לידיה והבנק החל במימושה, על פי דרישת מר נעים. כאמור מדובר במועד שבו סניף הבנק אינו פעיל וכאמור בנוסח כתב הערבות עצמו מדובר ביום שבו הסניף סגור לקבלת קהל. מכאן שהדרישה על פי סעיף 3 לכתב הערבות אינו מתקיים, וממילא לא קמה כל זכות למוטב לממשה או לבנק לפרעה." 33. בסעיף 3 לכתב הערבות נכתב כי הדרישה צריכה להגיע בכתב לא יאוחר מיום 11.12.05 "ועד שעת הסגירה לקבלת קהל של סניפנו". התובע צירף תמונת דלת סניף הבנק להראות כי על השלט התלוי שם צוין כי הסניף סגור בימי א'. 34. יש לדחות פרשנותו של התובע. ההגדרה: "כל דרישה על פי כתב ערבות זה צריכה להתקבל על ידינו בכתב לפי כתובתינו המצויינת דלעיל, לא יאוחר מהתאריך הנ"ל ועד לשעת הסגירה לקבלת קהל של סניפנו " פירושה כי בתום יום 11.12.05, אם לא נעשתה מסירה אישית (פקסימיליה, טלפקס או מברק נשללו כמסירה) של דרישת מימוש בכתב לבנק, תפקע הערבות הבנקאית. לעניין זה יש להדגיש כי לא "יום עסקים" נכתב בכתב הערבות, אלא "קבלת קהל" . מנהלת סניף הבנק הגישה תצהיר, שתוכנו לא הוכחש, לפיו באותו יום פעל הסניף במתכונת מצומצמת כתורן, נתקבלו בו דברי דואר ונתקיימו פגישות מתואמות מראש. מכאן, שניתנה האפשרות הטכנית להגיש את הדרישה, והיה על הבנק לקבלה, כפי שקיבל דברי דואר אחרים,שאלמלא קיבל הסניף את הדרישה באותו יום, יכול היה הנתבע , שכתב הערבות הופקע מידיו, לבוא אל הבנק בטענות לאי קיום התחייבותו על פיו. 35. כתב הבנק :"מסקנה זו מתבססת על פרשנות סבירה ובתום לב של כתב הערבות" והצדק עימו. אין להתעלם, בנסיבות אילו, מחוסר תום ליבו של התובע,שלא האריך את תוקף הערבות הבנקאית וניסה למנוע את מימושה ביומה האחרון ולסכל בכל דרך אפשרית את קיום ההסכם בדרך עליה הסכימו הצדדים ועל פי מנגנון הביטחונות שנקבע בו. 36. הנני דוחה את התביעה ואת הודעת צד ג'. 37. באשר להוצאות- סכום התביעה הועמד על 72,968.52 ₪ בעוד שלכל היותר, עמדו נזקי התובע על כ-6,000 ₪. במשך חודשים נאלץ הנתבע להיזקק לליווי צמוד של עורך דין, ששירותיו, מן הסתם, אינם ניתנים ללא תמורה. גם הוצאות התיקון שהוציא סכומן סביר ומצומצם ואינו מלמד על תכסיס ותכנון מוקדם, כפי שהאשים התובע. לפיכך ישלם התובע לנתבע סכום את שכ"ט עורך דינו בסכום של 7,000 ₪ בצירוף מע"מ. באשר לבנק שהסכים לוותר על הוצאות לו נמחקה התביעה כנגדו בשלב כלשהו של ההליך המשפטי- ישא התובע באגרת הודעת צד' ג' ובנוסף, בשכ"ט בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ. שכירותערבות