תביעה נגד אדריכל

השאלה המרכזית והמקדמית הטעונה בירור הינה מהי אחריותו של האדריכל ? מטעוני הצדדים ניתן ללמוד כי התובע מלין כנגד האדריכל באשר לשלושה ליקויים בקומת הגלריה שבאים לידי ביטוי בגובה גג הגלריה, גובה גג חדר האמבטיה וגובה גג חדר השינה המזרחי. להלן פסק דין בנושא תביעה נגד אדריכל: פסק דין מבוא 1. התובע, בעליו של מגרש ברח' סלעית 6 בחיפה הידוע כחלק מגוש 10799 חלקה 2109, התקשר עם הנתבעים מס' 1-2 קבלני בנין לצורך הקמת בניין על המגרש הכולל בין השאר בקומה העליונה גלריה ובה יחידת דיור אחת, (להלן-"הגלריה"). התובע התקשר גם עם הנתבע מס' 3 אדריכל במקצועו, על מנת שיבצע את עבודות האדריכלות הנדרשות לרבות בצוע פיקוח עליון ותכנון הגלריה. 2. התובע הגיש תביעה כספית כנגד שלושת הנתבעים לתשלום סך של 381,234 ש"ח. כבר בשלב המקדמי ניתן פסק דין כנגד הנתבעים מס' 1 ו-2 לתשלום מלוא סכום התביעה, מאחר והם לא התייצבו לדיון ולא קיימו החלטות בית משפט. לתובע טענות שונות וספציפיות רק כנגד הקבלנים, אך משניתן כנגדם פסק דין נותרה להכרעה רק המחלוקת שבין התובע לבין הנתבע מס' 3 (שייקרא להלן-"הנתבע"), יצויין כי לאחר ישיבת קדם המשפט הראשונה בחר הנתבע שלא להיות מיוצג והוא נהל הגנתו בעצמו. 3. אקדים ואבהיר כבר עתה כי ככל שמדובר בנתבע מס' 3, כתב התביעה מנוסח בצורה מאד כללית ולא ניתן להבין ממנו מה מיוחס לנתבע מס' 3 ומהי העילה כנגדו. הטענה המרכזית אותה ניתן לייחס לכאורה לנתבע הינה הטענה המתוארת בסעיף 15 לכתב התביעה לפיה "הנתבעים התרשלו ובנו הגלריה בניגוד לתוכניות הבניה. גובה קו הרכס של הגלריה נבנה מתחת לגובה המצויין בתוכניות שלא בהתאם לתקן הנדרש". התובע צרף לתביעתו חוות דעת של השמאי מר חיים ברדוגו שהעריך את ירידת הערך של הגלריה בסך של 36,500$. 4. בהסכמת הצדדים מונה השמאי מר דן ברלינר כמומחה מטעם בית המשפט לחוות דעתו באשר לטענות הצדדים, השמאי מר ברלינר העביר חוות דעתו לתיק בית משפט וגם השיב לשאלות הבהרה לשני הצדדים. 5. משלא הגיעו הצדדים להסכמה לסיום ההליכים, נקבע התיק לשמיעת הראיות. בפתיחת ישיבת ההוכחות הודיעה ב"כ התובע כי כנגד הנתבע נדרשים רק הסעדים המפורטים בסעיפים 19ג', 19ד' לכתב התביעה, כלומר תשלום בסך 149,650 ש"ח בגין ירידת ערך הגלריה ותשלום בסך 50,000 ש"ח בגין ירידת ערך. 6. הצדדים בחרו שלא לחקור את המומחה שמונה ע"י בית משפט, כך שהעידו ונחקרו התובע והנתבע ולאחר מכן הוגשו סיכומים בכתב לרבות תשובה מצידו של התובע. 7. יצויין כי במהלך עדותו הציג התובע דגם של הבנין (ת/2) אשר בשל גודלו הושאר המוצג בידיו הנאמנות של התובע, אשר התחייב להמציאו ביחד עם סיכומיו. משלא עשה כן ולאור דרישת הנתבע בסיכומיו כי הדגם יוצג בפני בית המשפט הוריתי ביום 15.6.06 על המצאת הדגם תוך 7 ימים ואכן הדגם הועבר ללשכתי. הדגם יוחזר לידיו הנאמנות של התובע שישמור עליו עד להפיכת פסק הדין לחלוט. עיקר המחלוקת 8. השאלה המרכזית והמקדמית הטעונה בירור הינה מהי אחריותו של הנתבע ובמיוחד לאור תוכן חוות דעתו של המומחה מר ברלינר שמונה בהסכמת הצדדים ע"י בית המשפט. 9. מטעוני הצדדים ניתן ללמוד כי התובע מלין כנגד הנתבע באשר לשלושה ליקויים בקומת הגלריה שבאים לידי ביטוי בגובה גג הגלריה, גובה גג חדר האמבטיה וגובה גג חדר השינה המזרחי. 10. במידה וייקבע כי יש ליקוי, יש לבחון מהו שווי הפיצוי לו זכאי התובע והאם הוא זכאי גם לפיצוי בגין עוגמת נפש. דיון 11. אקדים ואומר כי הפכתי והפכתי בכתב התביעה ולא מצאתי בנוסח כתב התביעה מהי הרשלנות המיוחסת לנתבע והאם מיוחסת לו עילה אחרת. 12. כל 14 הסעיפים הראשונים לכתב התביעה מתייחסים למחלוקות שבין התובע לבין הקבלנים ואין הם רלוונטים ביחס לנתבע, הנתבע אינו אחראי לתשלומי יתר שקבלו הקבלנים או לבנייה באיחור שנעשתה על ידם. למרות שאין ספק כי זו גם דעתו של התובע, הרי משהגיע התובע לסופה של תביעתו הוא בחר בסעיף 19 לדרוש לחייב את הנתבע ביחד ולחוד עם הנתבעים האחרים גם בתשלום הסכומים המיוחסים לקבלנים בלבד. מבלי שניתן הסבר למה נדרש הנתבע- האדריכל-להשיב לתובע 158,214 ש"ח ששילם התובע ביתר לקבלנים!, מדוע נדרש הנתבע לשלם לתובע 23,370 ש"ח עבור איחור בסיום הבנייה, איחור שנעשה ע"י הקבלנים. אמנם בפתיחת ישיבת ההוכחות כשנדרש התובע לשלם את המחצית השניה של האגרה הוא נזכר להגיד כי הוא מייחס לנתבע רק את הפיצוי בגין הגלריה, (סעיף 19ג'-19ד'), אך מדוע צריך הנתבע להמתין שלוש וחצי שנים מיום הגשת התביעה כדי לשמוע על כך. 13. הסעיף הראשון העובדתי (ולמעשה האחרון) המיוחס לכאורה לנתבע הינו סעיף 15 לכתב התביעה, אלא שעיון מדוקדק מראה כי הסעיף מדבר על בנייה בניגוד לתוכניות, אין מחלוקת כי הנתבע לא ביצע עבודות בניה כך שגם בסעיף זה אין טענה עובדתית המיוחסת לנתבע. בסיפא לאותו סעיף מתאר התובע את טענת הקבלנים מבלי להוסיף ולטעון האם גם לתובע טענה דומה כנגד הנתבע. 14. הנני מדגיש נושא זה כבר עתה שכן במהלך המשפט העלה התובע כנגד הנתבע טענות שונות ונוספות, טענות בדבר שינוי תוכניות ע"י הנתבע (להבדיל מביצוע בניגוד לתוכניות), טענות בדבר אי ניצול מקסימלי של אחוזי בניה, או מצגים שהציג הנתבע ורשלנות לכאורה בתכנון הגלריה- כל אלו לא הוזכרו בכתב התביעה ולו ברמז. גם אם נפנה לחוות דעתו של השמאי מר ברדוגו שצורפה כנספח לתביעה לא נמצא גם בה טענה או רמז המיוחסים למעשים או מחדלים המיוחסים לנתבע. 15. הנתבע בחר לחסוך בשרותי עו"ד וייצג את עצמו כמעט לאורך כל הדרך ובכך שגה שכן התביעה נוהלה במתכונתה הסתמית תוך כדי שינויים ושיפורים שעשה התובע לתביעתו מבלי שהנתבע מוחה על הרחבת החזית. בפני השמאי מר ברלינר הוצגו שאלות שלא נטענו כלל בתביעה ולמעשה המשפט המשיך מעמדה מורחבת זו. התובע בפנייתו לשמאי מר ברלינר כמתואר בהקדמה לחוות דעתו במ/1, מבקש לבדוק 3 ליקויים: גובה גג הגלריה, גובה חדר האמבטיה וגובה גג חדר השינה, תוך בדיקה האם העבודות בוצעו על פי ההיתר, היחס בין תוכניות העבודה לבין ההיתר והאם ניתן היה לבצע את הבניה בגובה המופיע בתוכניות (שאינו הגובה שבוצע בפועל). 16. בטרם אבחן את הטענות לפרטיהן אדגיש כי השמאי מר ברלינר הגיע בחוות דעתו במ/1 (ובתשובות לשאלות ההבהרה) למסקנה כי לא נפל פגם כלשהו בעבודות התכנון שתכנן הנתבע. השמאי מר ברלינר מפרט לאורך כל חוות דעתו כי העבודות בוצעו בהתאמה לתוכנית ההיתר ולגבי השאלה הפרקטית החשובה האם ניתן היה לבצע את הבניה בגובה המבוקש ע"י התובע, משיב המומחה מטעם בית המשפט תשובה חד משמעית כמתואר בעמ' 7 סעיף ד' לחוות דעתו "האדריכל מיצה את אפשרויות הבניה במגרש זה בצורה נאותה. אינני רואה הצדקה לדרישה כי היה ניתן לבנות בנין גבוה יותר". 17. משחתם התובע על הבקשה להיתר (נספח 3 לתצהיר הנתבע) ומשחתם התובע על תוכנית מצב סופי מעודכנת המוגשת לאחר הבניה בפועל (נספח 4 לתצהיר הנתבע), אין הוא יכול לבוא בטענות בדבר פיצוי בגין בניה שלא נבנתה בניגוד להיתר ובניגוד למצגים שהוצגו על ידו בחתימה על מסמכים אלו. 18. מוזר בעיניי כי עליי להכריע במחלוקת שלא נולדה, התביעה בנוסחה הכוללני לא מצביעה על עילה כנגד הנתבע וחוות דעת מומחה בית משפט שהוגשה בהסכמה וללא חקירה נגדית! ביססה מסקנה זו בצורה מפורשת. תובע המכלכל צעדיו בצורה נבונה היה חייב לחזור בו מתביעתו כנגד הנתבע לכל המאוחר במועד קבלת חוות דעתו של מר ברלינר, התובע שהתעכב מאד בעת הגשת תביעתו, תביעה שהוגשה כשש שנים ויותר לאחר גמר הבניה!!!, לא הפנים במועד את העובדה כי תביעתו נותרה ללא בסיס כנגד הנתבע משאמר מומחה בית משפט את דברו. בצורה תמוהה התעקשו שני הצדדים לנהל ההליכים באריכות כשכל צד מאריך בחקירות וכך קוימו 4 ישיבות הוכחות! במשך חודשים ארוכים ללא כל הצדקה. התנהגות שני הצדדים שהתאפינה לאורך כל נהול המשפט בתיק זה היתה כי לצדדים לא חשובה ההכרעה אלא העימות, כך למשל ניתן לראות את כמות שאלות ההבהרה שנשלחו למומחה שמונה ע"י בית משפט ואת מספר הפניות אליו. גם שהשיב המומחה ביום 5.4.04 לשאלה מס' 2.1 כי לא נגרמה פגיעה כספית לתובע מההבדל בין תוכניות לביצוע לבין הביצוע בפועל והוא חזר על כך בתשובה 2.5 המשיכו הצדדים להתנצח בינהם, במשך שנתיים נוספות. 19. מאחר ועיקר המחלוקת בין הצדדים הינו סכסוך באשר לתוכניות ומידות ביחס למה שבוצע בפועל, לא ניתן להתעלם מהרושם העגום שמתקבל מההתכתבויות שהוחלפו בין הצדדים ואשר נכתבו בזמן אמת ולא בעת שהצדדים נערכים לקראת משפט. בהתנהגות הצדדים בשלב זה הנני רואה בה שורש כל חטאת. אמחיש זאת בציטוט מספר משפטים ממכתבי התובע והנתבע שצורפו כנספחים לתצהיר התובע ת/1. ביום 20.11.91 כותב התובע אל הנתבע: "...במקרה הגרוע נבצע "כיווץ" מלאכותי בתוכניות כאשר בפועל יבנה אחרת...אפשר לחשוב על הצגת הקומה כאיזור מחסנים לכל הדירות... בפועל כמובן שזו תהא דירת מגורים". הנתבע משיב ביום 2.3.92 לתובע בזו הלשון: "...נאלצתי לצמצם כמו שאתה רואה בתוכניות, צימצומי מידות אפשר יהיה להחזיר בצורה "מתוחכמת" בזמן הביצוע... השתדלתי לא לתת מידות אלכסוניות ולכן קשה יהיה למפקח למדוד את הבנין"!. הנתבע אישר גישתו זו גם בסעיף 7 לתצהירו נ/1, המלמד על שיטה פסולה של קבלת "היתר בדיעבד" למרות שהוא אומר נחרצות בחקירתו הנגדית כדבריו בעמ' 23: "השינויים האלו שהגדילו את עליית הגג כל אחד ואחד מהם נכון לאותה שעה, לא היה חוקי". 20. שני הצדדים בחרו במכוון להונות את רשויות התכנון, בין בדרכי "כיווץ" בין בנקיטת דרך "מתוחכמת" או הטעיית המפקח ובין בבניה במודע בניגוד להיתר ואחר כך להעמיד הרשויות בפני עובדה מוגמרת. שני הצדדים החליטו במשותף להתחכם ולמסור מצגי שווא לרשויות באשר לתוכן התוכניות, היעוד המוזכר בהן או המידות. לימים סבור אחד הצדדים- התובע כי הוא לא עודכן ע"י חברו באשר למידת הטעית הרשויות או באשר לצורך לכתוב לשם שינוי מידות על פי החוק, הייתכן כי שערי בית המשפט ייפתחו בפניו. יעמוד לצידו שלטון החוק. אין לו לתובע אלא להלין כנגד עצמו משהסתבר לו בדיעבד כי הדרכים הפסולות בהן בחר הביאו לתוצאה שונה מהצפוי. 21. גם אם נבחן את טענות התובע לפרטיהן נווכח כי אין טענותיו מצביעות על אחריות מצידו של הנתבע. לתובע 3 טענות בנושא גבהים, גובה קו הרכס של הגלריה, גובה גג חדר האמבטיה וגובה חדר השינה המזרחי. למעשה אין מחלוקת עובדתית כי באשר לגבהים הקיימים בפועל וטענותיו העובדתיות של התובע באשר לגובה הקיים הן נכונות, המחלוקת היא באשר לייחוס מחדל לנתבע בשל כך ובענין זה מומחה בית המשפט אמר את דברו ולפיהן אין לייחס לנתבע אחריות כלשהי. 22. גובה גג הגלריה- השמאי מר ברלינר בחן את תוכנית קומת הגג, נספח 6 לתצהיר הנתבע בה מפורטים הגבהים בחתך המכונה חתך ל-ל לפיו ניתן לראות בתוכנית ובתרשים שצייר המומחה בחוות דעתו כי מנקודה מסוימת בתוכנית עולה גובה התקרה מ-2.20 מ' ל-2.60 מ' המומחה מסביר כי הגובה הקיים בפועל של כ-2.2 מ' הינו הגובה התואם את הגובה בהיתר הבניה וכי "זהו מצב סביר ורגיל בעליות גג בעיר חיפה (בגלל כללי הבניה הדווקניים)". 23. לכך אוסיף כי יש לזכור שהתובע חתום (באמצעות מיופה כוחו) על הבקשה להיתר נספח 3 לתצהיר הנתבע, ניתן לראות כי בחתך ב-ב לאותה בקשה מופיעות מידות עליית הגג כפי שבוצעו בפועל, חתימה זו מהווה ידיעה והסכמה למידות קומת הגג כפי שבוצעו בפועל ולכן התובע מנוע מלהתנער מהסכמתו זו וגם מסיבה זו דין טענתו להדחות. 24. גובה חדר האמבטיה-המומחה מר ברלינר כמתואר בחוות דעתו מצא כי הגובה בפועל הינו 200 ס"מ-202.5 ס"מ בעוד שעל פי חתך ל-ל בתוכניות הגובה צריך להיות 220 ס"מ, ירידת הערך בגין ההפרש הוערכה ע"י מומחה בית המשפט ב-300$, בתשובה לשאלות ההבהרה תוקן הסכום ל-400$ והסבר כי הסכום הנמוך נובע מכך שמדובר בחדר שירות וגובה נמוך כזה מקובל גם במקומות יוקרתיים ומפוארים. גם בענין זה אבהיר כי קיים הפרש גובה, אך התובע לא הצביע על סיבה כלשהי מדוע אחראי הנתבע לביצוע בניגוד לתוכניות ואבהיר כי גם השמאי ברלינר לא מצא גם בנושא זה מחדל או פגם שיש לייחסו לנתבע. 25. גובה גג חדר שינה מזרחי-המומחה מר ברלינר מצא כי במרחק 60 ס"מ מהקיר החיצוני קיים קו רכס בגובה של 220 ס"מ-218 ס"מ והוא מוסיף "אינני רואה כי קיים כאן פגם או ליקוי". 26. במסקנותיו מתאר המומחה מר ברלינר כי האדריכל מיצה את אפשרויות הבניה במגרש בצורה נאותה והוא קובע כי אין הצדקה לדרישת התובע כי ניתן היה לבנות בנין גבוה יותר (במ/1 עמ' 7). המומחה מוסיף ומחווה דעתו כי האדריכל מיצה בצורה טובה את אפשרויות הבניה של עליית הגג בהתאם לכללי הבניה בעיר חיפה. והוא חזר על עמדה דומה בתשובה לשאלה מס' 10 בשאלות ההבהרה מיום 12.1.04, לפיה "קומת הגג בוצעה לפי תוכנית העבודה ולא מצאתי הבדלים משמעותיים בין תוכנית ההיתר לבין מה שבוצע בפועל" ובתשובה מיום 5.4.04 לשאלות הנתבע אישר המומחה כי "האדריכל השתדל לתכנן את עליית גג בצורה טובה ככל שניתן" ואם נזכור כי חוות הדעת הוגשה בהסכמה וללא חקירה נגדית הרי שאין לתובע בסיס לטענותיו כנגד הנתבע. 27. במאמר מוסגר אציין כי התובע בפנייתו למומחה בשאלות ההבהרה מיום 11.1.04 הרחיב היריעה גם לאי מיצוי ההקלה המקסימלית אך לא מצאתי לנכון לבחון שאלה זו שכן אין היא חלק מהטענות שנטענו כנגד הנתבע בכתב התביעה והתובע בעמ' 12 לעדותו אישר כי "זה לא רלבנטי לכתב התביעה". 28. התובע בחר להגיש תביעתו שנים רבות לאחר התרחשות הארועים, גם למימד הזמן יש חשיבות וצודק הנתבע כי בנסיבות אלו נפגעה אפשרותו להתגונן במיוחד שלא קדמה לתביעה כל התראה או מחאה. דוגמה לחסר במידע מהותי שגם התובע נפגע ממנו ניתן לראות במכתבו של התובע מיום 20.11.91 (נספח לת/1). בעמ' 3 לאותו מכתב מתאר התובע כי "קומת הגג המועדפת הינה חלופה א'" ומאחר והמחלוקת בין הצדדים הינה קומת הגג כפי שאושרה או לא אושרה ע"י התובע, אך טבעי היה להציג את החלופה המכונה חלופה א' ולהראות כי היא שונה מהתוצאה המוגמרת. התובע נשאל על כך בחקירה הנגדית (עמ' 10 לישיבת 2.1.05) והוא התחייב להמציא את המסמך המתאר תוכנה של חלופה א' אלא שמסמך כלשהו לא הומצא על ידו ומחדל זה פועל לחובת התובע. 29. למעשה מההתכתבויות השונות עולה כי בין הצדדים קיימת החלפת מידע בלתי פוסקת תוך ירידה לפרטי פרטים, כך שקשה לי להאמין כי התובע שפעל ביסודיות, החמיץ פרט כלשהי שנחשב בעיניו לחשוב. מהפיסקה בחלקו התחתון של מכתב הנתבע אל התובע שתאריכו 8/93 (נספח לת/1) עולה כי הצדדים דנו בנושאים שבמחלוקת ואפילו הוצג לתובע "חתך עקרוני" של הגג, גם חתך זה לא הוצג מטעמו של התובע וחסרונו פוגם בצורה משמעותית בטענת התובע כי לא ידע על השינויים בתוכניות הגג. הנתבע טוען כי החתך העקרוני הינו החתך התחתון בתוכנית נספח 5 לתצהירו, חתך שהושמט מהמסמך שהציג התובע. חתך זה מתאר גובה פנימי של 220 ס"מ התואם את מה שבוצע בפועל וגם ממנו ניתן ללמוד על ידיעתו המלאה של התובע על השינויים בתוכנית ועל מידות "המוצר המוגמר" אותו קיבל התובע בפועל. 30. בטרם סיום אבהיר כי מאחר ודין התביעה להדחות, השאלה המשמעותית היחידה שנותרה להכרעה הינה פסיקת הוצאות לזכות הנתבע, שהוציא הוצאות עבור עו"ד שהגיש הגנה בשמו, הוצאות עבור מגשר ומומחה בית המשפט והתייצב אישית לדיונים הרבים שקוימו בתיק זה. לאחר שקילת התנהגות הנתבע איני סבור כי הוא זכאי להוצאות משפט. 31. השקפת עולמו של הנתבע כמתואר בסעיף 18 לתצהירו מנוגדת לחלוטין לתפקידו של אדריכל נורמטיבי כמתחייב מאושיות מקצוע חשוב זה. לאדריכל אסור לתת יד להונות את שלטונות החוק, אסור לו לתכנן במודע תוכניות בלתי חוקיות כשאחד משיקוליו הוא "להביא לכך שלא יתגלו", או כדבריו בעמ" 23: "ש. מתוך תחושת שירות ללקוח אתה מוכן לעבור על החוק? ת. אני מוכן לעבור על החוק בצורה שלא תפריע לאף אחד אחר, שלא תסתיר את הנוף לאף אחד אחר. ש. כלומר אתה מסכים לעבור על החוק כל עוד לא תופסים אותך? ח. מבחן התוצאה הוא לפעמים נכון". אוי לאוזנים שכך שומעות וחשיבה זו ראויה לגנאי. 32. אדריכל גם לא צריך למצוא עצמו מנהל הליכים משפטיים, מתאמן בחקירה נגדית (או בכתיבת סיכומים) על חשבון זמנו היקר של בית המשפט. החסכון הכספי שבחר הנתבע לחסוך בכך שלא שכר שרותי עורך דין על מנת שייצגו, התבטא בבזבוז משאבים יקרים הרבה יותר ובכלל זה זמן שפוטי יקר. לאור האמור לעיל באשר לנוסחה הסתמי של התביעה, הסתייעות בשרותי עורך דין ייתכן והייתה מייתרת הדיון. הנתבע שקבל את יומו בבית משפט כבעל דין, בחר להתייצב לדיון כעו"ד מתלמד (ולא כבעל דין שבא למסור גרסתו בלבד). נהול ההליך בדרך זו הגדילה הוצאותיו של הנתבע וגרמה הוצאות מיותרות לצד שכנגד, אם לכך אוסיף כי ניתן למצוא את שורשי המחלוקת בדרך הפסולה בה בחרו התובע והנתבע מס' 3 לפעול אל מול הרשויות ומכאן שגם מסיבה זו אין לו להלין משמצא עצמו כצד לסכסוך עם התובע. סיכום 33. הנני דוחה התביעה כנגד הנתבע מס' 3. לאור כל האמור לעיל לא מצאתי לנכון ליתן צו להוצאות. אדריכלות