שבירת קיר הפרדה בבית משותף

התובעים טענו כי הנתבעים פלשו אל גג תוספת הבניה של דירת התובעים על-ידי כך שפרצו את הקיר החיצוני ו/או מעקה בטון של שבין הדירות, וכן הציבו מתקן כביסה, כסאות ישיבה וציוד אחר בשטח אליו פלשו.

להלן פסק דין בנושא שבירת קיר הפרדה בבית משותף:

פסק דין

פסק דין זה ניתן בהמשך לסיכומים שהוגשו לאחר שני דיונים שהתקיימו במעמד הצדדים, במסגרת תביעה כספית בגין סך של 35,968 שהוגשה על-ידי התובעים נגד הנתבעים למפקחת על המקרקעין בתל-אביב, אשר החליטה להעביר את הדיון לבית משפט זה, וכן במסגרת תביעה שכנגד שהגישו הנתבעים נגד התובעים בגין סך של 40,000 ₪.

בכתב התביעה טענו התובעים כדלקמן:

  1.      התובעים הינם בעלי זכויות ומתגוררים בפועל בדירת מגורים ברחוב ביצרון 32 בתל-אביב והידועה כגוש 6150 חלקה 393 (להלן: "דירת התובעים"), והנתבעים הינם בעלי זכויות ומתגוררים בפועל בדירת מגורים הממוקמת ומצויה מעל דירת התובעים באותו בית משותף (להלן: "דירת הנתבעים").
  2.      הנתבעים פלשו אל גג תוספת הבניה של דירת התובעים על-ידי כך שפרצו את הקיר החיצוני ו/או מעקה בטון של שבין הדירות, וכן הציבו מתקן כביסה, כסאות ישיבה וציוד אחר בשטח אליו פלשו.
  3.      בספטמבר 2001 שברו הנתבעים באמצעות פטיש כבד צינור אוורור של מייבש כביסה השייך לתובעים, ולאחר מכן דחפו במזיד עיתונים ישנים וניירות בוערים לפתח האוורור של מייבש הכביסה - מעשים שבעקבותיהם הוגשו תלונות במשטרה.
  4.      על-מנת לנסות לפייס את הנתבעים, הסכימו התובעים להעתיק את פתח האוורור של המייבש ממקומו וכן לבנות עבור הנתבעים מעקה מברזל ותוספת גרם מדרגות, וזאת על חשבונם של התובעים, אולם הנתבעים לא התרצו.
  5.      בשל פריצת הקיר כאמור בסעיף 2 לעיל, נפגע הבידוד של הגג מפני חדירת מי גשמים ולכן החלו לחדור מים לדירת התובעים ולגרום לה נזקים רבים. יתרה מזאת, הנתבעים החדירו מים במזיד ובמכוון מהשבר שנוצר עקב הריסת הקיר כדי להתנקם בתובעים. בלית ברירה ועל-מנת להקטין את הנזק, התקינו התובעים מעקה על חשבונם וכן תיקנו את פתח הקיר ששברו הנתבעים.
  6.      באפריל 2002 עקרו הנתבעים מרצפת הכניסה לדירתם, באמצעות פטיש ואזמל, את שכבת האיטום מתחת למרצפת הממוקמת מעל דירת התובעים וכתוצאה מכך חודרים מים רבים לממ"ד דירתם של התובעים. בסוף 2003/ינואר 2004 ניסרו התובעים את צנרת החשמל המגנה על כבלי החשמל של דוד החימום של התובעים, וכן עקרו יריעות ביטומניות בגג תוספת הבנייה - דבר אשר גרם לחדירת מים לדירת התובעים.
  7.      הנתבעים זורקים שקיות זבל, סיגריות בוערות ובקבוקי זכוכית מהגג אל חצר התובעים, מטרידים את התובעים, מקללים אותם, מאיימים עליהם, מפרים את שלוותם וכן מונעים מהם הנאה ושימוש ראוי, נאות וסביר במקרקעין.


התובעים פירטו במסגרת כתב התביעה את כל הנזקים שנגרמו להם וההוצאות שהוציאו, וכן צירפו אישורים על הגשת תלונות במשטרה, קבלות על תיקונים שבוצעו ותמונות של הנזקים שנגרמו לטענתם על-ידי הנתבעים.

הנתבעים הגישו כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד בו טענו כדלקמן:

  1.      בשנת 1999 או בסמוך לכך ביקשו התובעים להרחיב את דירתם ולהקים חדר נוסף, ולשם כך ביקשו מהנתבעים להרוס את גרם המדרגות המוביל לדירתם ולבנות אותו מחדש באופן זוויתי אשר הקטין באופן משמעותי את חצרם של הנתבעים.
  2.      במהלך הבנייה, שארכה מעל שנה, פרצו התובעים פתח במעקה המדרגות של הנתבעים על מנת שיוכלו הנתבעים להיכנס לביתם. בעשותם כן שברו התובעים תריסים שהיו מחוברים למעקה המדרגות. מכאן שהנתבעים לא פלשו לגג החדר של התובעים, ומקורה של הפריצה במעשיהם של התובעים עצמם. הנתבעים, אשר נתבקשו לסגור את הפתח לגג עשו זאת בעצמם ועל חשבונם.
  3.      בתמורה להקטנת חצרם של הנתבעים התחייבו התובעים לבנות לנתבעים מחסן מתחת לגרם המדרגות החדש וכן לאפשר להם גישה חופשית לגג שנוצר עם אפשרות לריצוף וגידור הגג. בפועל, לא זו בלבד שהתובעים לא עמדו בהתחייבויותיהם אלא שהם פגעו ברכושם של הנתבעים בהצמדת יריעות ביטומניות לקירות דירתם ללא הסכמתם והתקנת צינורות ברכושם של הנתבעים.
  4.      הנתבעים לא תפסו כל חזקה על הגג שנוצר, אלא הניחו מתקן לייבוש כביסה, כאשר הוסכם לרצף את מלוא הגג ולעשות בו שימוש קבוע. כמו-כן הנתבעים לא פגעו בפתחי האוורור של המייבש - פתחים אשר נפתחו על-ידי התובעים בתוך גרם המדרגות של הנתבעים תוך הפרעה למשתמשים במדרגות.
  5.      כל הנזקים הנטענים בכתב התביעה נגרמו, אם בכלל, בשל מעשיהם של התובעים ובאשמתם, כאשר הנתבעים לא גרמו נזקים כלשהם לקיר, למרצפות או לכבלי החשמל.
  6.      התובעים, אשר נתבקשו לגרום מינימום של טרדה במהלך עבודות ההרחבה, עבדו וניסרו בשעות משונות ובשבתות, תוך שהם מפריעים את מנוחתם של הנתבעים.
  7.      במסגרת התביעה שכנגד תבעו הנתבעים פיצוי כספי בשל שימוש בלתי מורשה ברכושם הפרטי, שימוש בחדר המצוי על הרכוש המשותף, ביצוע העבודות במשך שנה ולא עד חצי שנה כמובטח, הריסת תריסים, שבירת מרצפות והולכת צינורות מים דרך חצרם של הנתבעים. הנתבעים העריכו את גובה הפיצוי בסך של 40,000 ₪.


התובעים הגישו כתב הגנה לתביעה שכנגד וטענו כדלקמן:

  1.      כל הבנייה של הנתבעים שכנגד נעשתה על-פי רישיון והיתרי בנייה מהרשויות המוסמכות ומעולם לא בוצעו עבודות בשבת.
  2.      הבנייה בוצעה תוך זמן סביר של כ- 9 חודשים, אך על כל פנים, התובעים מעולם לא התחייבו על לוח זמנים לביצוע העבודות מטעמם.
  3.      הנתבעים מנסים להתנכל לתובעים ולגרום להם נזק, כאשר בין היתר ניתקו הנתבעים את אספקת המים לדירתם של התובעים כדי להתעמר בהם.
  4.      בזכות העבודות שבוצעו על-ידי הנתבעים שכנגד, נהנים התובעים שכנגד ממדרגות מרווחות, מפרוזדור ארוך עד פתח דלתם ומהחלל שנוצר מתחת למדרגות.
  5.      היריעות הביטומניות הותקנו על קיר משותף לשתי הדירות לצורך מניעת נזילות, אולם התובעים שכנגד לא הסכימו להשתתף בעלות התקנתם.
  6.      התובעים שכנגד מעולם לא גרמו נזקים כלשהם למרצפות, לתריסים או לגג. לגבי הפתח - ראש אגף הפיקוח בעירייה הורה לתובעים שכנגד לסגור את הפתח לגג דירת הנתבעים בדחיפות, לאחר שהשתכנע שהם אלה שגרמו לנזק.
  7.      מעולם לא הובטחה לתובעים שכנגד זכות שימוש בגג. מדובר בפלישה שנעשתה תוך פריצת קיר חיצוני או מעקה בטון של דירתם.


לאחר קיום קדם משפט, הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית, שתוכנם זהה בעיקרו לאמור בכתבי הטענות הנ"ל בשינויים קלים. התובעים צירפו לתצהירם חוות דעת של יועץ לאיטום, המאשר כי נגרמו נזקים לדירת התובעים, שעלות תיקונם פורטה בהצעת המחיר. יצוין שהצעה זו לא צורפה לתצהיר בפועל. הנתבעים צירפו לתצהירם חוות דעת של שמאי מקרקעין, שלפי הערכתו נגרם לרכושם של הנתבעים נזק בסך של כ- 9,000$ כתוצאה מבניית גרם המדרגות שביצעו התובעים.

בדיון שהתקיים במעמד הצדדים החליט בית המשפט להתיר קבלת תצהירי עדות הראשית של הנתבעים שהוגשו באיחור וחקירתו של עורך חוות הדעת שצורפה לתצהיר, אולם מאידך התיר לתובעים להגיש הצעת מחיר לאיטום הגג שלא צורפה לחוות הדעת שהוגשה, וכן אפשר להם להעיד עד נוסף מטעמם.

מר אהרון חוגי נחקר על חוות דעתו והעיד כי אין לו אינטרס בכתיבת חוות הדעת, וטען כי הצעת המחיר ניתנה בלי כל קשר לחוות הדעת. כמו-כן העיד כי נאלץ לבצע תיקון אחרי ביצוע עבודות קודמות במקום על-ידי אדם אחר. מר חוגי הודה שאיננו יודע מי הוציא את הריצוף, מי שבר את החומה ומי תלש את היריעות הביטומניות והעיד כי יכול להיות שהרטיבות נגרמה כתוצאה מחיבור לקוי בין המדרגות החדשות לבין הבית.

מר מוקי אדיב שזומן על-ידי התובעים העיד כי ביצע אצל התובעים את עבודות השיפוץ והבנייה והדברים נסתיימו לשביעות רצון הצדדים. לאחר מכן נאמר לו, על-פי עדותו, כי נוצרו בעיות עקב הריסה של קיר מסוים שהוא חלק מהאיטום של הבית, ואכן כשהגיע למקום ראה שהקיר היה שבור והאיטום של הגג נפגע. מר אדיב העיד כי הציע לתקן את הנזק, אולם לא יכול היה לעשות כן עקב התנהגותו האלימה של הנתבע 1, אשר דחף אותו והרים עליו חפצים שונים. כנשאל מדוע לא הגיש תצהיר עד כה השיב כי לא התבקש לעשות כן. כנשאל מדוע פנו לקבלן אחר לצורך ביצוע עבודות האיטום אמר שאינו ידוע וחזר על טענתו לפיה עבודתו הייתה טובה ולא היו תלונות לגביה.לבסוף העיד כי אינו יכול לומר בוודאות שהנתבע 1 הוא שהרס את הקיר או הוציא את המרצפת מהמקום באמצעות איזמל.

מר גיל קנטרוביץ' נחקר על חוות דעתו והעיד כי נתבקש לכתוב את חוות הדעת מספר ימים לפני הזמנת העבודה. על-פי עדותו, מר קנטרוביץ' משמש כשמאי מטעם בית המשפט ובכתיבת חוות הדעת נשוא התובענה פעל על-פי כל כללי האתיקה. מר קנטרוביץ' העיד כי לא ראה במו עיניו את גרם המדרגות הקודם, אולם ראה מדרגות זהות בבניינים דומים ועיין בתוכניות הבנייה שהוגשו. מר קנטרוביץ' הסביר בעדותו כי עקב בניית גרם המדרגות החדש נגזל שטח רב מהחצר ששימשה את הנתבעים בפועל וכן נוצר מצב שבו החצר פוצלה לשני חלקים המופרדים על-ידי המדרגות.

התובע נחקר על תצהירו והעיד כי המרתף בבניין משמש את דירתו בלבד, כאשר לטענתו כי חוק התכנון והבנייה מאפשר למי שבנה את המרתף ומשלם עליו ארנונה לעשות בו שימוש בלעדי. התובע העיד כי הגיעו אליו פקחים של העירייה לאחר כתיבת התצהיר, אולם לא נמצאו כל חריגות בנייה. התובע חזר על גרסתו לפיה הבנייה נעשתה ברישיון והנתבעים הסכימו לה, על אף שידעו שהיא תקטין את שטח החצר שלהם. כמו-כן הצהיר התובע כי מעולם לא הובטחה לתובעים בנייה בשטח המחסן. התובע אישר כי הקיר אכן נפרץ תחילה על-ידי התובעים על-מנת לאפשר מעבר מהחצר שלהם לדירת הנתבעים, וכי לצורך כך הוצאו תריסים שהוחזרו למקומם לאחר מכן.
על-פי עדותו של התובע, העבודות בוצעו במשך 10 חודשים ולא הובטח לנתבעים דבר מעבר למדרגות. התובע העיד כי הוא מבין שמיקום פתח האוורור של המייבש גרם לנתבעים אי נוחות, ואף הציע להזיז את הפתח, אולם הנתבע 1 החליט לשרוף את הפתח. התובע העיד כי לא ראה את הנתבע 1 עוקר את המרצפות או שופך מים לתוך השבר, אלא הסיק כי עשה כן מנסיבות העניין.

הנתבע נחקר אף הוא על תצהירו. כנשאל מדוע קשר את צינורות המים של התובעים, השיב כי הצינורות הונחו בשטח של הנתבעים וכי לא סגר את המים אלא רק קיפל את הצינור. הנתבע הודה כי שבר את הקיר המפריד בין דירתו לבין גג דירתם של התובעים, אולם טען כי מדובר בקיר ששייך לדירתו בלבד. התובע הודה כי חסם את פתח האוורור של המייבש במלט ובעיתונים אולם הכחיש כי שרף את העיתונים במתכוון על-מנת לגרום לשריפה. לטענת הנתבע 1, התובע שבר מרצפות בביתו. הנתבע הודה כי הסכים לבניית המדרגות בחצר, אולם לא ידע כי התובעים מתכננים לבנות אותן כפי שנבנו בפועל. על-פי עדותו של הנתבע 1, אשתו היא זו שהגישה את התביעה שכנגד והייתה מעורבת בהליכים המשפטיים, ואילו לגבי בניית המדרגות - הוא זה שנתן לתובעים את האישור והנתבעת 2 לא הייתה מעורבת בכך.

הנתבעת 2 נחקרה על תצהירה והעידה כי התובעים היו אחראים לסדר את הצינורות שהניחו,
ועל-כן לא מנעה מבעלה להרחיק אותם. כמו-כן העידה כי נתנה לתובעים לעשות מה שרצו בתום לב, אף על-פי שהיא איננה נהנית כלל מהמדרגות החדשות, כאשר הבטיחו לה בעל-פה שיותר לה ולבעלה לעשות שימוש בגג. הנתבעת העידה כי איננה יודעת אם בעלה עשה נזקים כלשהם למרצפות וכי לא ידעה שיש נזילות בביתם של התובעים.

הצדדים הגישו סיכומים וסיכומי תשובה בהם חזרו על הנאמר בכתבי הטענות ובתצהירים והפנו את תשומת ליבו של בית המשפט לקטעים רלוונטיים מתוך עדויות שנשמעו במהלך הדיון.

דיון

לאחר עיון בממצאים שבפני ושמיעת טענות הצדדים, הנני קובע כי התובעים הוכיחו את תביעתם באופן חלקי, כאמור להלן.

התובעים אכן הוכיחו כי הנתבע 1 שבר את מעקה הבטיחות מבטון המפריד בין גג דירת התובעים לבין דירת הנתבעים. התובעים הצהירו כי ראו במו עיניהם את הנתבע 1 כשהוא שובר את המעקה, ואף הציגו תמונה לתמיכה בגרסתם, בה נראה הנתבע 1 עומד בקרבת מעקה הבטיחות השבור ונושא כלי עבודה. בנוסף לכך, הנתבע עצמו לא הכחיש במהלך עדותו כי "נתפס על חם שובר את הקירות" והעיד, כאמור בעמ' 17 לפרוטוקול:

"זה קיר שלי. אתה אומר כי זה קיר משותף ואני משיב כי זה לא קיר משותף. אני מזהה את עצמי. הקיר הזה נמצא רק לרשותנו".

למותר לציין כי הקיר הנ"ל אשר מפריד בין שתי הדירות איננו רכושו הבלעדי של הנתבע 1, ועל-כן לא היה מוסמך לשבור אותו על דעת עצמו. כמו-כן הנני מקבל את גרסת התובעים, אשר נתמכת בחוות דעתו של מר אהרון חוגי ובעדותו של מר מוקי אדיב, לפיה סביר להניח שבעיות הרטיבות בדירתם של התובעים נוצרו, לכל הפחות בחלקן, כתוצאה משבירת המעקה ובנייתו מחדש על-ידי הנתבעים ללא טיח. בסעיף 3(ב) לחוות דעתו של מר חוגי, נכתב לעניין זה:

"נשברה החומה ונבנתה חומה חדשה ללא טיח, עקב כך היריעות שהיו על הגג התרוממו ונקרעו".

מר מוקי אדיב אף העיד, כאמור בעמוד 8 לפרוטוקול:

"הקיר הזה היה שבור כשהגעתי. שברו אותו עד למטה. כשעושים כן - גם האיטום של הגג נפגע... הקיר היה שבור כולו ברגע שפגעו בקיר והוציאו אותו החוצה - כל האיטום לא היה שווה שום דבר".

לגבי תלישת היריעות הביטומניות וחיתוך צינור המגן של מערכת החשמל - הנתבעים לא הכחישו באופן מפורש בכתבי טענותיהם, בתצהירם או בעדותם כי ידם הייתה במעל, ועל-כן סביר להניח, לאור הסכסוך החמור בין הצדדים, כי הנתבעים הם אלה שגרמו לנזקים. תימוכין לגרסה זו ניתן למצוא בעדויות וראיות לפיהן הנתבע 1 ניסה להתנכל לתובעים במספר הזדמנויות. כך למשל, כשנשאל הנתבע 1 מדוע הכניס עיתונים בוערים לפתח האוורור של מייבש הכביסה של התובעים, העיד כאמור בעמוד 17 לפרוטוקול:

"אף אחד לא ראה ששרפתי. אני הוצאתי את הצינור והכנסתי עיתונים. פעמיים לפני זה סגרתי עם מלט והתובע עלה והוציא את זה. הכנסתי עיתונים כי זה היה פתוח. אני לא שרפתי. אלה היו ימים חמים מאוד. עליתי עם סיגריה והיא כנראה נגע בניירות וזה התלקח. למעשה, אני כיביתי את זה. קראתי עיתון במרפסת שלנו ופתאום הרגשתי עשן".

אין חולק כי אף אם מיקומו של פתח האוורור גרם אי נוחות מסוימת לנתבעים, אסור היה להם לחסום את הפתח לא במלט ולא בעיתונים. הכנסת עיתונים לתוך פתח אוורור הינה פעולה מסוכנת ביותר שעלולה לגרום לשריפה, במיוחד בימים חמים. יתר על-כן, אינני נוטה לקבל את גרסתו של הנתבע לפיה הניירות התלקחו "במקרה" כתוצאה מסיגריה שהנתבע עצמו הצית בקרבת מקום.

בנוסף לנזק שנגרם לפתח האוורור, הציגו התובעים תמונות המעידות על קשירת צינורות המים שלהם במתכוון, עובדה אשר הנתבע הודה בה במהלך עדותו, כאמור בעמ' 17 לפרוטוקול:

"את המים לא סגרתי. רק קיפלתי את הצינור".

ראיות נוספות להתנהגותו האלימה של הנתבע 1 אפשר למצוא בתלונות הרבות שהגישו התובעים כנגדו במשטרה ובעדותו של מר אודי אדיב, כאמור בעמוד 8 לפרוטוקול:

"... גם האיטום של הגג נפגע. פליקס ביקש ממני לתקן את זה ואי אפשר היה לעשות את זה עקב התנהגות אלימה של בעל הדירה מלמעלה. נאלצתי לקום ולעזוב. אתה שואל מה היו נסיבות ההתנהגות האלימה ואני משיב כי הוא דחף אותי, הרים עלי חפצים שונים. אני מתכוון בכך לנתבע - התובע שכנגד".

בעניין המרצפות - הנני מסכים כי לא הוכח באופן חד משמעי שהנתבעים הם אלה ששברו אותן וכן לא הוכח שהמרצפות השבורות גרמו בהכרח לרטיבות בחדר הילדים של התובעים, אולם לאור התנהגותם הנלוזה והאלימה של הנתבע 1 כאמור, ובהעדר ראיות לסתור, לא מן הנמנע שהיה לו חלק גם בנזקים אלה.

באשר לפלישתם של הנתבעים לגג תוספת הבנייה של התובעים - הנתבעים לא הצליחו להוכיח כי הובטח להם בעל-פה שיוכלו לעשות שימוש בגג דירתם של התובעים בסיום העבודות. לפיכך, הנתבעים לא היו רשאים להציב על שטח הגג מתקן כביסה, כסאות או חפצים אחרים.

התובעים צירפו לתביעתם קבלה בסך 486 ₪ בגין תיקונים של המעקה, היריעות הביטומניות ופתח הקיר למייבש הכביסה. כמו-כן צירפו הצעת מחיר וחשבונית בגין עבודות איטום שבוצעו בסך של 5,265 ₪. בנוסף לכך, התובעים הגישו תמונות המעידות בבירור על נזילות בביתם ועל נזקים חמורים לצינור המגן של רשת החשמל - נזקים שהנני מעריך אותם ב- 5,000 ₪ נוספים. לגבי אובדן ימי עבודה ועוגמת הנפש, מחד, נתבעו סכומים מופרזים בגין רכיבים אלה אשר מהווים כ- 65% מהתביעה כולה וזאת ללא כל ראיה לביסוסם, אולם מאידך הוכח כאמור לעיל, כי התנהגותו של הנתבע 1 הייתה אלימה ומסוכנת וגרמה סבל רב לתובעים. לפיכך, הנני מעריך רכיבים אלה בסך של כ- 4,500 ₪.

לאור האמור לעיל הנני קובע כי על הנתבעים יחד וכל אחד לחוד לשלם לתובעים יחד סך כולל של 15,250 ₪.

באשר לתביעה שכנגד, התובעים הוכיחו כי תוספת הבנייה נעשתה בהיתר של הועדה המקומית לתכנון ובנייה. כמו-כן הוכיחו התובעים כי קיבלו את הסכמתם של כל השכנים לבנייה, לרבות הנתבעים. המחלוקת בין הצדדים התמצתה בשאלה האם היתר הבנייה והסכמתם של הדיירים כללו את האפשרות לבניית המדרגות באופן שבו נבנו בפועל. בהיתר הבנייה שהגישו התובעים נאמר במפורש כי היתר הבנייה ניתן:

"בתנאי שהעבודות האמורות תבוצענה בהתאם לתקנות התכנון והבנייה... ובהתאם לתוכניות ולנספחים החתומים המאושרים המצורפים להיתר זה..."

מאחר שהתובעים לא הגישו את התוכניות והנספחים החתומים המצורפים להיתר, וכן לא הגישו את המסמך עליו חתמו הדיירים, לא עלה בידיהם להוכיח את טענתם לפיה קיבלו היתרים ואישורים כנדרש.

יתר על כן, הוכח שהתובעים התחייבו שהמרתף שנבנה ישמש כחדר משקים לשימוש כל ילדי הבניין, ואף נכתב בהיתר הבנייה כדלקמן:

"המרתף רשום כרכוש משותף על שם כל בעלי הדירות. אי הצמדת המרתף לדירה מהווה תנאי יסודי בהיתר שהפרתו תנאי לביטול ההיתר".
אמנם התובע העיד לראשונה במהלך חקירתו כי חל שינוי בחוקי התכנון והבנייה שאפשר לתובעים להצמיד את המרתף אולם לא הציג ראיות כלשהן לתמיכה בטענתו ואף לא הוכיח כי קיבל אישור מהדיירים לביצוע ההצמדה.

אף-על-פי-כן, אינני מקבל במלואה את הערכתו של המומחה מטעם הנתבעים, לפיה בשל בניית המדרגות ירד ערך הנכס של הנתבעים בסך של כ- 9,000$. מעיון בחוות הדעת עולה כי לא הובא בחשבון שהמדרגות נבנו על חצר שאינה צמודה לדירתם של הנתבעים באופן בלעדי, אלא מדובר ברכוש משותף, ועל-כן גם אם ישנה פגיעה בשטח החצר וחלוקתה הפנימית - ירידת הערך משותפת לשתי הדירות, והנתבעים זכאים לכל היותר למחצית מהפיצוי.

כמו-כן לא נלקח בחשבון כי בניית המדרגות החדשות על-ידי התובעים עשויה להעלות את ערך הנכס של הנתבעים, הן בשל כך שהן משפרות את המראה הכללי של הבניין, והן מאחר שהן רחבות ובטיחותיות יותר מן המדרגות הישנות - כפי שניתן להיווכח מהתמונות שהוגשו על-ידי התובעים.

לאור האמור לעיל, הנני קובע כי במסגרת התביעה שכנגד, על הנתבעים שכנגד יחד וכל אחד לחוד לשלם סך של 15,250 ₪ (שהם כ- 3,500$) לתובעים שכנגד, ולאור התוצאה הנ"ל, התביעות ההדדיות מתקזזות, וכל צד ישא בהוצאותיו ובשכר טרחת עורך דינו.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. נזקים לקיר משותף

  2. קיר אקוסטי ליד כביש

  3. הסכם לבניית קיר תומך

  4. הסכם לבניית קירות מסך

  5. אבק בגלל קדיחת חור בקיר

  6. בניית קיר תומך ללא היתר

  7. תשלום על בניית תוספת לקיר

  8. שבירת קיר הפרדה בבית משותף

  9. קירות חוץ במסגרת עבודות פנים

  10. תביעה להשתתפות שכן בהוצאות בניית קיר משותף

  11. בניית קיר תומך נמוך על ידי מע"ץ בגבול הכביש

  12. קיר אחורי המהווה לגאליזציה של בנייה בסטיה מהיתר

  13. קריסת קירות במהלך שיפוץ וחיזוק מבנה ללא היתר בנייה

  14. יצירת קירות במרתף עבור חניות שמורות ללא שינוי בשטח המבנה

  15. מה מידת החשיפה המותרת של קירות החיצוניים של מרתפים בבניין ?

  16. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון