רשלנות בעריכת חוזה מכר

המערערים טוענים, כי המשיב התרשל בעריכת החוזה, ולא גילה למערערים כי אין הם רוכשים יחידת דיור נפרדת אלא דירה שנבנתה על פי היתר שהתיר להרחיב דירה קיימת. עקב כך, נתקלו המערערים בקשיים ניכרים בדרכם לתקן את צו רישום הבית המשותף, דבר שהיה כרוך במאמצים רבים ובהוצאות נכבדות. להלן פסק דין בנושא רשלנות בעריכת חוזה מכר במקרקעין: פסק דין השופט י' כהן: א. מבוא 1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת ר' למלשטרייך - לטר) מתאריך 1.8.2005 בתיק אז' 9613/96. פסק הדין בבית המשפט קמא ניתן על סמך תצהירי הצדדים והמסמכים שצורפו להם, וטענות שטענו ב"כ הצדדים, ומבלי שהמצהירים נחקרו על תצהיריהם. 2. המערערים רכשו דירת מגורים מבני הזוג צירל ואברהם כהן, והחוזה שנכרת בין הצדדים נערך על ידי המשיב, אשר פעל בשם שני הצדדים כאחד. לטענת המערערים, המשיב התרשל כלפיהם בעריכת החוזה, ובעקבות התרשלותו נגרמו להם נזקים שונים. בית המשפט קמא דחה טענות המערערים נגד המשיב וקבע, כי המשיב לא התרשל בעריכת החוזה, ועל כן דחה את תביעת המערערים. מכאן הערעור שלפנינו. 3. במקור הוגשה התביעה אף נגד המוכרים, בני הזוג כהן, ובתאריך 4.7.2001 ניתן נגדם פסק דין (על ידי כב' השופט א' שאנן) בו חויבו בני הזוג כהן לשלם למערערים סך 142,553 ₪. דא עקא, שבני הזוג כהן הוכרזו כפושטי רגל, ועל כן אין המערערים יכולים לממש את פסק הדין. ב. הרקע העובדתי 4. בחוזה אשר נערך על ידי המשיב, בתאריך 21.6.1992, תוארה הדירה שהמערערים רכשו מבני הזוג כהן בפסקת ה"הואיל" הראשונה. נקבע באותה פיסקה, כי "המוכר הינו הבעלים הרשומים והמחזיקים הבלעדיים של דירה בת 5 חדרים בקומה שניה בבניין הבנוי על חלק מחלקה הידועה כגוש מס' 18175 חלקה מס' 59 תת חלקה 1 והנמצאת בנהריה, רח' קפלן 12". כל מי שעסק בעריכת חוזי מכר דירות קולט על נקלה, כי הבנין בו רכשו המערערים את דירתם רשום כבר כבית משותף (ומכאן נובע מספר תת החלקה), אלא שלפי תיאור הממכר, המערערים אינם רוכשים את הדירה הרשומה בספרי המקרקעין (תת חלקה 1) אלא רק חלק הימנה (ונאמר במפורש: "חלק"). 5. מהראיות שהונחו על שולחנו של בית המשפט קמא מתבררת התמונה הבאה. בחלקה 59 בגוש 18175 היו בנויים שני בתים, שנרשמו כבית משותף אחד. אחד מהבתים, שהיה רשום בבעלות בני הזוג כהן, סומן בפנקס הבתים המשותפים כתת חלקה 1, והבית השני, שהיה רשום בבעלות יעקב ונעמי אסולין, סומן כתת חלקה 2. בני הזוג אסולין הגדילו את הבית שהיה רשום כתת חלקה 2, והוסיפו ליחידת הדיור שהיתה בו שתי יחידות דיור נפרדות נוספות. בני הזוג כהן ביקשו אף הם לנצל את אפשרויות הבניה במקום, ובנו מעל לדירה המקורית בבית שהיה בבעלותם (תת חלקה 1) דירה נוספת. ואולם, ההיתר לבניית הדירה הנוספת לא התבקש כהיתר לבניית יחידת דיור נוספת אלא כהיתר להרחבת הדירה הקיימת. זאת ועוד, בשלב מאוחר יותר, ביקשו בני הזוג כהן לבנות דירה שלישית, ולצורך בנייתה הגישו בקשה נוספת להיתר בניה, ואף בבקשה זו לא התבקש היתר לבניית יחידת דיור נוספת, אלא הרחבה נוספת של הדירה הקיימת (עדיין תת חלקה מס' 1). החשיבות שיש להיתר בניה המתיר בניית יחידת דיור נפרדת, לעומת הרחבת דירה קיימת, מקורו בכך שלבניית דירה נפרדת יש צורך לקיים תנאים שונים, שבדרך כלל עולים ממון. כך למשל, המבקש לבנות דירה נוספת חייב לבנות לדירה הנוספת מקלט או מרחב מוגן דירתי (דמתקרא "ממ"ד"). לעומת זאת, מי שמבקש להרחיב את דירתו הקיימת, אינו חייב בבניית מקלט או ממ"ד, שהרי כזה או כזה כבר קיים בדירתו. יתרה מזאת, מי שמרחיב את דירתו לא צפוי להתקל בקושי לחבר את דירתו לרשת החשמל, ולעומת זאת, מי שמבקש לחבר דירה חדשה ונוספת לרשת החשמל, חייב להמציא לחברת החשמל אישור אכלוס (דמתקרא "טופס 4"). ואולם, מי שקיבל היתר בניה להרחבת דירתו, ספק אם יקבל אישור מהוועדה המקומית לאכלוס דירה נוספת ונפרדת שנבנתה בבניין. זאת ועוד: לצורך תיקון צו רישום הבית המשותף, יש צורך להמציא למפקח על רישום המקרקעין אישור הרשות המקומית והוועדה המקומית, אך ספק אם אלה תמסורנה אישורים שכאלה אם יתברר להן שהבניה בוצעה בסטיה מהיתר הבניה, שהרי המבקש ביקש וקיבל היתר להרחיב את דירתו, והנה לפתע מבקש הוא לרשום את דירתו כשתי יחידות דיור נפרדות. 6. החוזה שנערך על ידי המשיב, התייחס למכירת הדירה השניה מבני הזוג כהן למערערים, היא הדירה שנבנתה מעל לדירה הראשונה שהייתה בבניין. עתה ברור מדוע בפיסקת ה"הואיל" הראשונה תוארה הדירה הנמכרת כ"חלק" מתת חלקה מס' 1, שכן היתר הבניה ניתן להרחבת תת חלקה מס' 1 ולא לבניית הדירה אותה רכשו המערערים, כדירה נפרדת. זאת ועוד, בעת שנכרת החוזה, המוכרים, בני הזוג כהן, בנו את הדירה השלישית, אף היא כהרחבה לדירה הראשונה (תת חלקה מס' 1). ג. טענות המערערים 7. המערערים טוענים, כי המשיב התרשל בעריכת החוזה, ולא גילה למערערים כי אין הם רוכשים יחידת דיור נפרדת אלא דירה שנבנתה על פי היתר שהתיר להרחיב דירה קיימת. עקב כך, נתקלו המערערים בקשיים ניכרים בדרכם לתקן את צו רישום הבית המשותף, דבר שהיה כרוך במאמצים רבים ובהוצאות נכבדות. עוד טוענים המערערים, כי בשל כך שהמשיב לא גילה להם שמדובר בהיתר בניה להרחבת דירה קיימת, בין היתר משום שהוא לא בדק את המצב, הרי שלדירת המערערים אין מקלט או ממ"ד, הגם שדירתם מצויה בעיר נהריה. כן טוענים המערערים, שהוועדה המקומית אינה מוכנה ליתן להם אישור אכלוס, וכתוצאה מכך חברת החשמל אינה מוכנה לחבר את דירתם לרשת החשמל כיחידת דיור עצמאית, והם מחוברים לרשת החשמל דרך הדירה השלישית שנבנתה מעל לדירתם. על כן, בתביעתם עתרו המערערים לכך שהמשיב יחויב לפצותם עבור הוצאות ונזקים שנגרמו להם עד שעלה בידם לרשום את דירתם כיחידה נפרדת בפנקס הבתים המשותפים, וכן עבור נזקים שעדיין נגרמים להם, ועוד ייגרמו להם, בין היתר משום שהם נאלצים לשלם חיובי צריכת החשמל ביחד עם בעלי הדירה השלישית (משפחת אחיו של המערער), דבר הגורם להם לשלם סכומים העולים על צריכת החשמל שהם צורכים בפועל. ד. פסק הדין קמא 8. בית המשפט קמא קבע, כי בעת כריתת החוזה בין המערערים ובני הזוג כהן, המערערים ובני הזוג כהן ידעו שהדירה השלישית שהמוכרים התכוונו לבנות, נרכשה על ידי משפחת אחיו של המערער, אך הצדדים לא סיפרו על כך למשיב. לדעת בית המשפט קמא, המשיב "לא הפר את חובת הזהירות המקצועית המוטלת עליו, משלא פנה לחיפושים שונים בעלמא ברשויות השונות טרם עריכת ההסכם, כשטיוטות ההסכם לא נתנו לו כיוון ספציפי כלשהו". עוד הוסיף בית המשפט וקבע, כי "העלמת מידע חשוב על ידי [המערערים] ו[בני הזוג כהן] מעורך הדין טרם עריכת ההסכם, יש בו כדי לנתק את הקשר הסבתי בין פעילות עורך הדין לבין נזק כלשהו, אם נגרם". ככל שהדברים נוגעים להליכים הארוכים שהתנהלו בקשר עם תיקון צו רישום הבית המשותף, קבע בית המשפט קמא, כי המשיב התבקש לטפל בתיקון צו הרישום רק בסוף שנת 1993, ומשלב זה ואילך נתקל המשיב במסכת עיכובים, הנובעת מהשתהות בני הזוג כהן ומעיכובים של גורמים אחרים, אשר לא היו בשליטתו. לפיכך, וכאמור, דחה בית המשפט קמא את תביעת המערערים נגד המשיב. ה. טענות הצדדים 9. לא אפרט כאן מלוא טענות המערערים, שכן אלה ממלאות דפים רבים, והדברים חוזרים על עצמם, ואדון בעיקרי הדברים להלן. על קצה המזלג אציין, כי המערערים סבורים שבית המשפט קמא שגה בכך שדחה את תביעתם. לטענת המערערים, דרך היסורים אליה נקלעו, ואשר עדיין לא הגיעה לסיומה, נולדה אך ורק משום שהמשיב לא בדק כראוי את מהות הבניה המבוצעת במקרקעין ואת משמעותה והשלכותיה על זכויותיהם, ולא דאג להבטיח את זכויות המערערים בפקדונות מתאימים. לטענת המערערים, היה עליהם לשאת בתשלומים שונים שמלכתחילה היו אמורים לחול על המוכרים, אך משאלה נקלעו למצב של חדלות פרעון, היה על המערערים עצמם לשלם סכומי הכסף כדי לחלץ עצמם ממצב הביש אליו נקלעו. 10. לעומת טענות אלה, טוען המשיב כי לא הייתה מצדו כל התרשלות שיחוב עליה, ולדעתו יש לקיים את פסק הדין שניתן בבית המשפט קמא. לטענת המשיב, המערערים הסתירו מפניו את העובדה כי העבודות לבניית הדירה השלישית, שנרכשה על ידי משפחת אחיו של המערער, מצויות בעיצומן, ועל כן ממילא לא יכול לדעת כי עבודות אלה מבוצעות ללא היתר בניה כחוק. ו. דיון 11. סעיף 7(א) לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969, מורה כי "עסקה במקרקעין טעונה רישום". סעיף 7(ב) לחוק המקרקעין מורה, כי עיסקה במקרקעין שלא נגמרה ברישום "רואים אותה כהתחייבות לעשות עיסקה". אֻמָּנוּתוֹ של עורך הדין העוסק בעריכת חוזים למכר מקרקעין, ודירות בכלל זה, היא לצפות מה תהיינה הפעולות שיהיה צורך לבצע ומה יהיו התנאים שיהיה צורך לקיים, על מנת שבסופו של דבר העיסקה תרשם בספרי המקרקעין. עורך דין שאינו מצליח לגלות בתחילת הדרך, כלומר בעת כריתת החוזה בין הצדדים, את כל הקשיים שניתן היה וצריך היה לגלותם, עלול לחוב ברשלנות כלפי לקוחותיו. וזאת יש לזכור: בדרך כלל, אלה הרוכשים דירות מגורים לעצמם, הם אנשים אשר אינם בקיאים בהליכים הסבוכים הכרוכים בהעברת זכויות במקרקעין וברישומן, ובדרך כלל ההשקעה ברכישת דירת מגורים לאנשים שכאלה, היא ההשקעה הגדולה ביותר שהם מבצעים במהלך חייהם. טעות של עורך דין, שלא צפה קשיים העלולים להתעורר בעתיד, במקום בו ניתן היה וצריך היה לצפותם, עלולה לגרום ללקוחותיו לנזק רב, ולעיתים אף לאובדן ההשקעה שהשקיעו ברכישת דירת המגורים שביקשו לרכוש. קיומו של פער בין נוסח החוזה לבין המציאות העובדתית הקיימת בפועל, ככל שהיא נוגעת לרכישת זכויות בדירה, במקרה דנן, מצביעה על התרשלות. במקום שקיימת בעייתיות, הרי אלה צריכים לקבל ביטוי מפורש בכתובים, ותוך הבאת תוכנם באופן מפורש ללקוח המיוצג על ידי עורך הדין. 12. במקרה שלפנינו, היה ברור למשיב, עוד בעת כריתת החוזה, כי יהיה צורך לתקן את צו רישום הבית המשותף (וכל עורך דין שעשה זאת פעם יודע, כי לעיתים תיקון צו רישום בית משותף הוא מורכב ומסובך יותר מאשר רישום בית משותף עצמו). הוראה מפורשת על הצורך בתיקון צו הרישום באה בסעיף 11 לחוזה שנכרת בין הצדדים, שם נקבע: "המוכר מצהיר בזה כי צו רישום בית משותף הקיים כיום לגבי הבנינים המצוים כיום על כל חלקה 59 בגוש 18175 יתוקן באחריותו ועל חשבונו בלבד, מייד עם השלמת מלוא התמורה על ידי הקונה למוכר, כך שכל דירה בבניין הידוע כיום כחלקה 59/1 תהווה יחידה נפרדת ותירשם כחלקת משנה עצמאית והדירה תרשם לאחר מכן ע"ש הקונה בלבד בלשכת רישום המקרקעין. המקלט בבניין יהיה משותף לכל שלושת הדירות שתהיינה בבניין." כיוון שהמשיב ייצג את שני הצדדים לעיסקה, הרי שלפחות לטובת עניינם של המערערים, היה עליו לצפות את התנאים שיהיה צורך לקיים כדי להביא לתיקון צו הרישום. לדעתי, בעניין זה המשיב נכשל, ולהלן אפרט על שום מה הגעתי למסקנה זו. 13. הנני סבור, כי עוד לפני כריתת החוזה היה על המשיב לבדוק, האם מבחינת הרשות המקומית (עיריית נהריה) והוועדה המקומית לתכנון ולבניה, לא תתעוררנה בעיות בעת שתוגש הבקשה לתיקון צו רישום הבית המשותף. הצעד הראשון לבחינת המצב, היה לבדוק את תיק הבניין, ולוודא, כי בעתיד רשויות אלה לא תתנגדנה לתיקון צו הרישום באופן שהדירה שהמערערים רכשו תרשם כיחידה נפרדת בבית המשותף. 14 חובת הבדיקה ברשויות חלה על המשיב ביתר תוקף לאור העובדה, כי בעת כריתת החוזה, הדירה השלישית בבניין הלכה ונבנתה. אמנם, בית המשפט קמא קבע, כי הצדדים לא מסרו למשיב מידע בעניין זה, ובאותה עת לא הייתה לבני הזוג כהן אלא כוונה לבנות דירה שלישית בעתיד, ואולם, נראה כי בעניין זה בית המשפט קמא לא היה דק פורתא. בפיסקת ה"הואיל" הרביעית, במבוא לחוזה שנערך על ידי המשיב, נרשם כי "המוכר בונה על גג הדירה הנמכרת לקונה". "בונה" נאמר - בלשון הווה. כמו כן נקבע בסעיף 12(א) לחוזה, כי "הקונה מצהיר בזה שידוע לו שעל גג הדירה הנמכרת לו, נבנית ע"י המוכר דירה נוספת שתהיה שייכת למוכר בלבד". גם כאן נאמר "נבנית" - לשון הווה. כלומר, אין בסיס לטענת המשיב, כי לא ידע שבעת כריתת החוזה בניית הדירה השלישית כבר הייתה בעיצומה, וכי הדבר נעלם מעיניו משום שהצדדים לא מסרו לו על כך. עובדת בניית הדירה השלישית בעת כריתת החוזה הייתה ידועה למשיב, והיה עליו לבדוק כיצד, אם בכלל, בנייתה משפיעה על הפעולות העתידיות שיהיה צורך לנקוט בהן לשם תיקון צו רישום הבית המשותף. 15. אך אפילו אתעלם מהדברים שלעיל, נראה כי הבעיה הקשה ביותר מתעוררת עם העובדה, כי הדירה שהמערערים רכשו מבני הזוג כהן, הוגדרה מלכתחילה כ"חלק" מתת חלקה 1. הגדרה זו, הרואה את הדירה שבני הזוג כהן מכרו למערערים כחלק מהדירה שכבר הייתה בנויה בבניין, והייתה רשומה בפנקס הבתים המשותפים כיחידה נפרדת בבית המשותף, חייבה את המשיב לבחון, האם ניתן יהיה בעתיד להפריד את "החלק" הנמכר למערערים מהדירה הקודמת ולרשום אותה כיחידה נפרדת. בראש ובראשונה היה על המשיב לבדוק, האם הרשות המקומית והוועדה המקומית לתכנון ולבניה יתנו למערערים האישור הדרוש לשם תיקון צו רישום הבית המשותף בלשכת רישום המקרקעין, ועוד לפני כן, היה על המשיב לבדוק האם ניתן יהיה לקבל אישור אכלוס לדירה הנמכרת, כדירה נפרדת, על מנת שניתן יהיה לחברה לרשת החשמל כיחידה נפרדת. כיוון שהמשיב ייצג גם את המערערים בעסקה, היה עליו לבדוק בעירית נהריה ובוועדה המקומית לתכנון ולבניה מה טיבו של ההיתר שניתן לבניית הדירה, ואם היה בודק, היה מגלה כי מדובר בהיתר להרחבת הדירה שכבר הייתה בנויה במקום. אם היה מוצא כי מדובר בהיתר להרחבת הדירה, כי אז היה עליו לבדוק מה תהיינה המשמעויות של היתר זה, והאם ניתן יהיה לקבל עבור הדירה הנמכרת אישור אכלוס שיאפשר חיבורה בנפרד לרשת החשמל. זאת ועוד: כיוון שבעת כריתת החוזה, הדירה השלישית, זו שנמכרה לאחיו של המערער (ואין לדעתי כל נפקות לכך שמדובר באחי המערער ולא באדם אחר) הייתה כבר בשלבי בניה, דבר הנלמד מלשון החוזה עצמו שהמשיב ערך, היה על המשיב לבדוק בעירית נהריה ובוועדה המקומית לתכנון ולבניה, האם יש לדבר השלכות על רישום הזכויות של המערערים, על תיקון פנקס הבתים המשותפים ועל האפשרות לקבל אישור אכלוס נפרד שיאפשר חיבור כל אחת מהדירות בנפרד לרשת החשמל. בדיקות פשוטות אלה, שהיה על המשיב לבצע במשרדי עירית נהריה ובמשרד הוועדה המקומית לתכנון ולבניה בעיר נהריה, לא נעשו על ידו, ומכאן שורש הסתבכותם של המערערים. 16. אף טענת המערערים, כי המשיב לא הבטיח סכומי כסף בפקדון, מתוך הסכומים שהמערערים התחייבו לשלם לבני הזוג כהן על פי החוזה, לשם כיסוי התשלומים וההוצאות שבני הזוג כהן התחייבו לשלם, מצביעה על התרשלות המשיב בעריכת החוזה. כך אירע למשל, שבני הזוג כהן לא יכלו לשלם את היטל ההשבחה, ואף הארנונה שחלה על בני הזוג כהן לא שולמה משך זמן רב, ולא היה כל מקור כספי להבטיח תשלומים אלה. 17. אם לסכם את האמור לעיל, הנני סבור כי צודקים המערערים בטענתם, כי המשיב לא בדק כראוי את המצב המיוחד שנוצר עקב כך שהדירה שהמערערים רכשו נבנתה על פי היתר בניה שניתן להרחבת דירה קודמת ולא כהיתר בניה שניתן לבנות את הדירה שהמערערים רכשו כדירה נפרדת ונוספת במקרקעין. חוסר תשומת הלב שהיה על המשיב לתת לפרט זה, היא שהביאה על המערערים את הקשיים הרבים בהם נתקלו בדרך לתקן את צו רישום הבית המשותף ובדרך להפריד את חיובי הארנונה בין הדירות השונות, ובחוסר האפשרות לקבל אישור אכלוס שיאפשר להם לחבר את דירתם, כדירה עצמאית, לרשת החשמל. הסתבכות המערערים, הנמשכת מזה מספר שנים, גרמה להם הוצאות ונזקים, ומקובלת עלי טענתם, כי על המשיב לפצותם בגין הוצאות אלה. 18. קודם שאבוא לסיים חוות דעתי, מבקש אני להעיר, כי אין אני סבור שיש הצדקה לטענות המערערים על כך שנאלצו לעבור את המלחמה האחרונה ללא מקלט או ממ"ד. הטעם לכך הוא, שמצופה היה מהמערערים, בעת שרכשו את הדירה, שיבדקו את תוכניותיה ויראו מה הן אפשרויות המיקלוט הדרושות להם. אם כך היו עושים, היו מגלים שלדירה אין ממ"ד וכי המקלט, המשמש את הדירה הראשונה שנבנתה בבניין, הוא מקלט קטן מידי, שלא יאפשר להם לשהות בו במקרה הצורך. 19. בית המשפט קמא לא העריך את נזקיהם של המערערים. אם נעריך את נזקיהם במסגרת ערעור זה, כי אז עלול הדבר לפגוע בזכויותיו של המשיב לערער על קביעתנו. אציע איפוא לחברי להחזיר את העניין לשולחנו של בית המשפט קמא, על מנת שיקבע את נזקי המערערים. בהקשר זה אעיר, כי ב"כ המשיב טען, שבכל מקרה יש לקזז מהנזקים שנגרמו למערערים את הסך 16,000 דולר שנותרו חייבים לבני הזוג כהן על פי החוזה. לעניין זה הנני סבור, כי אין לערב בין ההתחשבנות הקיימת בין בני הזוג כהן והמערערים לזו הקיימת בין המערערים והמשיב, ומכל מקום, הסכום של 16,000 דולר כבר נלקח על ידי בית המשפט קמא בחשבון בעת שניתן פסק הדין נגד בני הזוג כהן, ונראה לי, כי אין מקום להביאו בחשבון פעם נוספת. מכל מקום, לא אקבע מסמרות בעניין זה. ז. סיכום 20. אשר על כל האמור לעיל, אציע לחברי למותב כדברים הבאים: (א) לבטל פסק דינו של בית המשפט קמא, ולקבוע כי המשיב התרשל בעריכת החוזה לפיו רכשו המערערים את דירתם מאת בני הזוג כהן. (ב) להשיב את העניין לבית המשפט קמא על מנת שישמע טענות הצדדים, ובמידת הצורך אף יאפשר להם להביא ראיותיהם, בעניין הנזקים וההוצאות שנגרמו למערערים כתוצאה מהתרשלות המשיב. (ג) המשיב יחויב לשלם למערערים הוצאות הערעור, ובנוסף לכך יחויב לשלם להם שכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. (ד) הפקדון שהפקידו המערערים להבטחת הוצאות המשיב בערעור, אם הופקד, יוחזר למערערים באמצעות בא כוחם. י' כהן, שופט סגנית הנשיאה, השופטת ש' וסרקרוג (אב"ד): אני מסכימה. ש' וסרקרוג, סגנית הנשיאה השופט ר' שפירא: אני מסכים. ר' שפירא שופט אשר על כל האמור לעיל, אנו מחליטים כדלקמן: (א) אנו מבטלים פסק דינו של בית המשפט קמא, ואנו קובעים, כי המשיב התרשל בעריכת החוזה לפיו רכשו המערערים את דירתם מאת בני הזוג כהן. (ב) אנו מחליטים להשיב הדיון לבית המשפט קמא על מנת שישמע טענות הצדדים, ובמידת הצורך אף יאפשר להם להביא ראיותיהם, בעניין הנזקים וההוצאות שנגרמו למערערים כתוצאה מהתרשלות המשיב. (ג) המשיב יחויב לשלם למערערים הוצאות הערעור, ובנוסף לכך יחויב לשלם להם שכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. (ד) הפקדון שהפקידו המערערים להבטחת הוצאות המשיב בערעור, אם הופקד, יוחזר למערערים באמצעות בא כוחם.חוזהרשלנותהסכם מכר