צו מניעה קבוע לשימוש במבנה

להלן פסק דין בנושא צו מניעה קבוע לשימוש במבנה:

פסק דין

1.     התובע עותר בתביעתו שיינתן צו מניעה קבוע להימנע משימוש במבנה, אשר נמצא בסמוך לביתו ומשמש את תנועת הנוער "בני עקיבא".

הרקע להגשת התביעה

2.     במהלך שנת 1969 נחתם הסכם פיתוח בין התובע לבין מנהל מקרקעי ישראל, למטרת הקמת בית מגורים לתובע ברח' צה"ל מס' 2 בעיר אופקים בגוש 39555 חלקה מס' 5 במגרש מס' 2 (להלן: "הבית" או "בית המגורים"). התובע קיבל היתר להקמת בית מגורים בשטח של כ- 120 מ"ר ואף חתם על חוזה חכירה לתקופה של 49 שנים, עד לשנת 2018. הבית בנוי בפועל בשטח של כ- 180 מ"ר [מתוכם כ- 60 מ"ר ללא היתר בניה], על שטח אדמה בגודל של כ- 450 מ"ר [מחוות הדעת של השמאי זוהר עולה שקיימת מחלוקת לגבי גודל הקרקע].

3.     הבית ממוקם במתחם שעפ"י התב"ע המפורטת לאופקים היו אמורים להיבנות בו מס' בתים צמודי קרקע ואולם בפועל נבנו רק שני בתים צמודי קרקע בלבד, הבית הנ"ל של התובע ובית נוסף שבעבר היה בבעלות ראש עירית אופקים לשעבר, מר משה מייבסקי.

במשך השנים הוסב ביתו של מר מייבסקי למבנה ציבור המשמש כסניף של תנועת הנוער בני עקיבא באופקים (להלן: "מבנה תנועת הנוער") וכן נבנו מסביב לביתו של התובע מבני ציבור נוספים, בין היתר, שני בתי כנסת, מבנה המועצה הדתית ואולם ספורט.

4.     האירועים המרכזיים שהובילו למחלוקות שבין הצדדים הייתה תוכנית בנייה חדשה שיזמה הנתבעת במהלך שנת 2002 לאיחוד וחלוקת מגרשים בהסכמת בעלים - אשר ייעדה את מרבית האזור לשטחי ציבור. במסגרת תוכנית זו ביקשה הנתבעת לשנות את ייעודם של מבני הציבור באיזור וכן להרחיב את שטח מבנה תנועת הנוער, שהיה מצוי בסמיכות לביתו של התובע.

5.     התוכנית לא יצאה אל הפועל מאחר והתובע התנגד לביצועה [מדו"ח השמאי נלמד, כי בשל סירובו של התובע לתוכנית, הוחל בתהליך לביצוע תב"ע לאיחוד וחלוקה שלא בהסכמת בעלים, אשר עדיין לא הופקדה].

6.     למרות העדר תוכנית בת תוקף, החלה הנתבעת לבצע במקום עבודות שונות במסגרתן, בין היתר, שיפצה הנתבעת והרחיבה את מבנה תנועת הנוער וכן הקימה חומה בין המגרש המשמש את תנועת הנוער, לבין מגרש ביתו של התובע.

הנתבעת ביצעה את העבודות הנ"ל ללא קבלת היתר בניה כדין.

טענות התובע:

7.     במסגרת כתב התביעה, אשר הוגש לבית המשפט בחודש יולי 2005, עתר התובע שיינתן צו מניעה קבוע כנגד הנתבעת המורה לה:
א.     להימנע מלבצע עבודות נוספות במבנה תנועת הנוער ובאזורים הסמוכים אליו.
ב.     להימנע מלהשתמש במבנה תנועת הנוער המורחב.

8.     יצויין כי חרף העובדה שהבנייה נעשתה ע"י הנתבעת ללא קבלת היתר בניה, נמנע התובע מלנקוט בהליך מתאים להפסקת הבנייה במהלך התהוותה, כדוגמת הליך של צו מניעה זמני ובמהלך קדם המשפט שהתקיים ביום 4.6.2006 הבהיר ב"כ התובע, כי הבניה הסתיימה ובשל כך: "הסעד שנותר הוא הפסקת השימוש" בלבד.
     בעניין זה יצויין גם כי למרות שיוזמות השינויים מטעם הנתבעת החלו כאמור, עוד בשנת 2002, התובע פנה לבית המשפט לקבלת סעד רק באמצע שנת 2005.

9.     התובע טוען בתביעתו, בין היתר, כי:

א.     בשל מצב דברים זה, נגרמו לו נזקים רבים, ביניהם התגברות המטרדים בשל הרחבת מבנה תנועת הנוער, למשל בלילות שישי, ערבי חג, ואף בערב יום הכיפורים, היו חניכי הסניף עד לשעות הבוקר המוקדמות, והפריעו את מנוחתו. נטען, כי מטרדים אלו, בעיקר רעש שהקימו בני הנוער הרבים שפקדו את המקום בשעות המנוחה ובשעות הלילה המאוחרות, היו כה בלתי נסבלים עד שנאלץ לערב את משטרת ישראל שתביא להפסקתם.

ב.     לפני ביצוע השינויים היה קיים שביל ברוחב של כ - 9 מטרים, ששימש אותו משך למעלה משלושים שנה, כשביל מעבר וכניסה לביתו ולחניית רכבו. נטען, כי השביל חצץ בין ביתו של התובע לבין מבנה תנועת הנוער, ובכך הפחית במעט את המטרד.
     
נטען, כי התובע "רכש" זיקת הנאה בשביל ו/או זכות אחרת שיש לו בשביל הכניסה.

ג.     הנתבעת מפרה ההוראה החוקית שבסעיף 2 לחוק למניעת מפגעים - תשכ"א - 1961 וכן את חוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות), התשנ"ב-1992.

     ד.     חלה ירידה בשווי ביתו של התובע.

ה.     הנתבעת הפרה את החובה החוקית בחוק התכנון והבניה.
טענות הנתבעת:

10.     הנתבעת טוענת כי התוכנית המפורטת נועדה להטיב עם בעלי הזכויות בנכסים ולהקנות להם זכויות בניה כדין, ולאפשר ביצוע הקצאה ואיזון בין החלקות והתאמתם למצב השטח בפועל.

     נטען, כי באי מתן הסכמת התובע לתוכנית גרם התובע, במו ידיו, לעיכוב במימושה, גרם נזק לעצמו ולשאר בעלי הנכסים באיזור התוכנית ומנע מהם את קבלת זכויות הבנייה הנוספות והפיתוח הסביבתי שהיו גורמים לעליית ערך הנכסים באיזור זה.

11.     הנתבעת טוענת כי שיפרה את מצבו של התובע והעלתה את ערך ביתו, בכך שסללה לו דרך גישה סלולה עד לביתו ובנתה לו חניה מקורה על חשבונה, וכי בשיפוץ מבנה תנועת הנוער, היא גרמה להקטנת הרעש לתובע ע"י הוספת תקרות אקוסטיות וע"י בניית אולם פעילות מרכזי, אשר הרחיק את מוקד הפעילות ואת מוקד הרעש מביתו של התובע.

12.     הנתבעת מתנגדת לטיעוני התובע בכתב תביעתו בנוגע לסוגיות בעניין חוק התכנון והבניה, שכן לשיטתה מדובר בהליך אזרחי, וכי כל הטענות שהועלו במישור של חוק התכנון והבניה באו לחפות על חוסר יכולתו של התובע להוכיח את תביעתו.

13.     עוד טוענת הנתבעת, במאמר מוסגר, כי התובע עצמו חרג מהיתר הבניה שניתן לו והוא בנה תוספות של מחסן ומרפסת מקורה, ללא היתר, ובניגוד לחוק התכנון והבניה בגודל של 59 מ"ר.

הפלוגתאות:

14.     הצדדים הגישו תיקי מוצגים, רשימת פלוגתאות ומוסכמות. הצדדים ויתרו על הצורך בשמיעת ראיות, והגיעו להסדר דיוני לפיו המחלוקת תוכרע על דרך של סיכומים בכתב.


15.     אחר שעיינתי בכתבי הטענות, בתיקי המוצגים שהוגשו מטעם בעלי הדין, בפרוטוקול הדיון, לרבות בדברי התובע בפני, בסיכומי בעלי הדין ובכל אחד ואחד מהמסמכים הקיימים בתיק, אני קובע כי דין התובענה להדחות, וזאת מכל אחד ואחד מנימוקי הנתבעת והכל כפי שיפורט להלן.

16.     הצדדים ניהלו מו"מ, אשר במסגרתו הציעה הנתבעת לרכוש מהתובע את ביתו לפי שוויו האמיתי בשוק. לצורך כך הגישה הנתבעת חוות דעת, אשר נערכה ע"י השמאי הממשלתי מר זוהר שלפמן (להלן: "השמאי"), אשר אמד את שווי ביתו של התובע.

17.     ביום 17.9.2006 הגישו הצדדים הודעה משותפת בחתימת ב"כ שני הצדדים, בה ריכזו את העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת ואת המחלוקות אשר דורשות הכרעה.

18.     כאמור, בהתאם להסכמת הצדדים, אין חולק כי התובע בנה את ביתו כחוק בהתאם להיתר בניה שניתן לו [לא כולל תוספת של מחסן אחורי ומרפסת מקורה בשטח כולל של 59 מ"ר, אשר נבנו ללא היתר, בהתאם לאמור בחוות דעתו של השמאי].

     אין חולק עוד כי עבודות ההרחבה שביצעה הנתבעת, במבנה תנועת הנוער נעשו מבלי שהיה לה היתר בניה כדין.

19.     אלו הן העובדות השנויות במחלוקת בין הצדדים, אשר הוגדרו ע"י הצדדים בהודעה המשותפת, מיום 17.9.2006:-
א.     האם העבודות שביצעה הנתבעת תרמו לירידת ערך ביתו של התובע.     
ב.     האם העבודות שביצעה הנתבעת הביאו להגברת הרעש הנשמע מביתו של התובע.
ג.     האם הרעש הנשמע מביתו של התובע עולה על המותר ע"פ כל דין.
ד.     האם היתה לתובע זיקת הנאה בשביל הכניסה לביתו והאם הופקעה זכות זו.
ה.     האם יש בעבודות שביצעה הנתבעת כדי מפגע סביבתי או סיכון בטיחותי.
ו.     האם יש בעבודות שביצעה הנתבעת כדי לפגוע או להפריע או להקשות בכל דרך שהיא על חייו של התובע.

אדון בכל אחת מהמחלוקות, עפ"י סדר הופעתן לעיל.
20.     המחלוקת הראשונה - האם העבודות תרמו לירידת ערך ביתו של התובע.

דינה של טענה זו להדחות, שכן לא הובאה כל ראיה להוכחתה, ויתרה מכך - נראה כי הנתבעת הטיבה עם התובע, שכן שיפרה את מצבו בכך שסללה לו דרך גישה סלולה עד לביתו ובנתה עבורו חנייה מקורה על חשבונה.

התובע לא רק שלא הוכיח שהעבודות תרמו לירידת ערך ביתו, הוא נמנע גם מלהוכיח בצורה מדוייקת את מהות העבודות שהתבצעו והיקפן. למעט העובדה שאינה שנויה במחלוקת, כי נעשתה הרחבת מבנה תנועת הנוער, לא הציג התובע בפני בית המשפט פרטים מדוייקים ומלאים בקשר לעבודות שנעשו ולהיקפן המדוייק. מבנה תנועת הנוער של "בני עקיבא" היה ממוקם בסמוך לביתו של התובע, גם לפני ביצוע עבודות ההרחבה. העובדה שמבנה תנועת הנוער הוגדל במידה מסויימת, אין בה כדי להעיד שחלה ירידה בערך ביתו של התובע. באותה מידה ניתן להניח שהשיפוץ שנעשה ע"י הנתבעת בשטחים הציבוריים, הסמוכים לביתו של התובע, דווקא העלה את ערך הבית.

מעיון בדו"ח השמאי הממשלתי עולה, כי שווי הקרקע של נכס התובע עלה מסך של 106,000 ₪ במצב הקודם לעומת שווי של 127,000 ₪ במצב החדש.

התובע בחר שלא להציג חוות דעת נגדית או להפריך בדרך אחרת טענות דו"ח השמאי הממשלתי, וכתוצאה - יש לקבל את דו"ח השמאי הממשלתי ומסקנותיו.

מעיון בדו"ח השמאי נראה כי ערך הנכסים בסביבת ביתו של התובע עלה בשנים האחרונות לאור הפיתוח הסביבתי, הגינון, המדרכות, הריצוף ועבודות פיתוח נוספות שנעשו - וכי עם אישורה של התוכנית המפורטת ויישומה, סופו של יום, ערך הנכסים באזור - ימשיך ויעלה.

טענה בדבר ירידת ערך הבית הינה עניין שבמומחיות, ויש לתמוך אותה בחוות דעת של מומחה - אולם התובע בחר להעלות טענתו זו מבלי שיהיה לה על מה לסמוך - וכיצד על ביהמ"ש לאמוד את ירידת הערך הנטענת, ככול שזו קיימת? - רק לתובע הפתרונים.
21.     המחלוקת השניה והשלישית - האם העבודות שביצעה הנתבעת הביאו להגברת הרעש הנשמע מביתו של התובע, והאם הרעש הנשמע מביתו של התובע עולה על המותר בדין.

     גם לעניין זה לא טרח התובע להוכיח את טענותיו. עצם העובדה שמבנה תנועת הנוער הוגדל במידה מסויימת, אין בכך להשליך לעניין הגברת הרעש הנשמע מביתו של התובע, אשר אינו מושפע מגודלו של המבנה, אלא ממה שנעשה בו וממספר המבקרים בו.

גם אם אצא מנקודת הנחה, כי מבנה תנועת הנוער, אשר הורחב בסמוך לביתו של התובע הגביר את כמות הרעש הנשמע מביתו של התובע, הרי שלא עלה בידי התובע להוכיח שהרעש הוא בלתי סביר, באופן כזה המצדיק סעד של הפסקת השימוש במבנה.

התובע לא הציג כל ראיה שתתמוך בטענתו זו, ואף לא הביא גרסה נגדית לטענת הנתבעת לפיה בשיפוץ מבנה תנועת הנוער הוספה תקרה אקוסטית שגרמה להקטנת הרעש, ובניית אולם פעילות מרכזי שהרחיק את מוקד הפעילות ומוקד הרעש מביתו של התובע.

     התובע כאמור לא הציג כל אסמכתא ו/או ראיה שיכולה לאושש טענותיו אלה, ועל אף שטען בכתב התביעה ובסיכומיו כי נאלץ להזמין את משטרת ישראל בעקבות הרעש בשעות המנוחה - לא הציג בפני אישור בדבר הגשת תלונה, ואף לא הוגשה לעיוני חוות דעת מומחה למדידות רעש - לפיה ניתן לקבוע כי הרעש הנשמע ממבנה תנועת הנוער, הוא רעש מעל המותר ובניגוד לחוק.

     העובדה שביתו של התובע נמצא בסמוך לבניין המשמש כתנועת נוער מביאה למסקנה, כי התובע סובל מרעש מסויים, אך לא ניתן לקבוע כי עוצמת הרעש הינה במידה העולה על המותר, וכן לא ניתן לקבוע שבמבנה המוגדל, אשר משמש את תנועת הנוער, גורם לרעש רב יותר מהמצב שהיה לפני הגדלת המבנה. טענה זו בדבר הרעש ספק אם יכולה להקנות סעד של הפסקת שימוש במבנה. יכול אדם לגרום לרעש ולמטרד אחר גם בעת שהוא משתמש בדירתו הפרטית, שהוא, לכל הדעות, שימוש מותר. רעש לא מועט נגרם על-ידי הילדים הנמצאים בבתי-הספר ובמגרשי המשחקים. אם רעש זה הוא מופרז, הרי ישנן תרופות שונות, אם לפי פקודת הנזיקין ואם לפי החוק והתקנות שחוקקו למניעת רעש ומטרדים אחרים, להבדיל מאיסור על שימוש במבנה.
22.     המחלוקת הרביעית - האם היתה לתובע זיקת הנאה בשביל הכניסה לביתו והאם הופקעה זכות זו.

     גם טענה זו יש לדחותה על הסף, שכן התובע לא הוכיח טענתו זו, לא הציג בפני כל ראיה שתתמוך בגירסתו, לענין זיקת ההנאה בשביל הכניסה, לא ציין בפני מהי מהות הפגיעה בו, שכן כאמור, אין חולק כי הנתבעת היא זו שריצפה את השביל ובנתה עבור התובע חניה מקורה, ובכך רק שיפרה את דרכי הגישה לביתו של התובע, לטובתו ולנוחיותו.

     מכל מקום אם הופקעה זכותו של התובע במקרקעין - הרי שהסעד המתאים הינו בדרך של תביעה לפיצוי כספי, ולא במסגרת הסעד המבוקש בתובענה (הפסקת שימוש במבנה).

23.     המחלוקת החמישית - האם יש בעבודות שביצעה הנתבעת כדי להוות מפגע סביבתי ו/או להוות סיכון בטיחותי.

     אין לי אלא לדחות טענתו זו של התובע, שכאמור לא הוכיחה, ונראה כאילו בחר התובע להעלות טענות מן הגורן ומן היקב - מבלי שיהיה להן על מה לסמוך.

     התובע לא הצביע במדוייק על הסיכון הבטיחותי הנטען ו/או על המפגע הסביבתי לו הוא טוען, ובחר להעלות עניין זה - מבלי שהוכיח דבר. התובע בחר שלא להציג חוו"ד מומחה, או של גורם מוסמך בנושאי בטיחות ואיכות הסביבה שקובעת כי העבודה גרמה או גורמת למפגע סביבתי ו/או סיכון בריאותי - ונראה כי טענה זו הועלתה בעלמא.

     מעבר לכך יש לציין כי העבודות הסתיימו לפני זמן רב, וגם אם היה סיכון בטיחותי כלשהו בזמן ביצוע העבודות - הרי שסיכון זה חלף עם תום הבנייה (ראה התמונות שבתיק מוצגי הנתבעת).
24.     המחלוקת השישית - אם יש בעבודות שביצעה הנתבעת כדי לפגוע או להפריע או להקשות בכל דרך שהיא על חייו של התובע. אומר כבר עתה, כי טוב לטענה זו משלא היתה מועלית כלל.

     כזכור, התובע מתגורר בסמיכות למבנה תנועת הנוער מזה שנים רבות ועצם העבודה שהנתבעת הרחיבה את המבנה, המשמש את תנועת הנוער, אין ללמוד ממנה שהיא פוגעת או מקשה על חייו של התובע יותר מאשר בזמן שלפני הרחבת המבנה.

החיים בקהילה מחייבים מציאת איזון בין זכותו של כל אחד ואחד מהפרטים להנאה מנכסיו ושימוש בהם ללא הפרעה, לבין זכותם של שכניו ושל הקהילה כולה לפעילות אשר עלולה לפגוע בהנאתם של היחידים. חיי הקהילה מחייבים הקרבה והתאמה הדדית של פעילות האחד עם פעילותו של חברו כך שניתן יהיה לחיות זה לצד זה. בע"א 436/60 עזרי נ. קליין, פד"י טו 117, 1188 מציין בית המשפט כי: "החוק בנוגע למטרד היחיד מבוסס על העקרון של הדדיות ולא בלעדיות. לכל אדם הזכות לעשות שימוש לגיטימי ברכושו ולהפיק ממנו הנאה מתקבלת על הדעת תוך הקרבה הדדית והתאמה הדדית כך שאדם ושכנו יוכלו לעבוד ולחיות זה ליד זה, לחיות ולתת לחיות". האיזון בין הזכויות המתנגשות מצוי בהוראות העוולה עצמן ובהגנות הניתנות על פי הוראות הפקודה.ו כדי לקבוע כי התקיימו יסודות העוולה של "מטרד" על התובע לשכנע כי מעשיו של האחר גורמים לו "הפרעה של ממש" לשימושו "הסביר". הסעיף מבקש לאזן ולראות כפסולה רק פעולה שיש בה הפרעה של ממש. ושוב מאזן הסעיף וקובע כי לא כל הפרעה של ממש תהא פסולה אלא רק כזו הפוגעת בשימוש סביר. הפרעה לשימוש שאינו סביר אינה מהווה לפיכך עוולה.נ

נראה כי בנסיבות העניין, התובע לא עמד בנטל להוכיח את תביעתו, וכי אין ממש בטענות התובע בעניין זה, שכן אילולא היה בכוונת הנתבעת לפגוע בתובע ולהקשות עליו בדרך כלשהי על חייו, לשיטתו, לא היתה מעלה בפניו הצעה לרכישת ביתו, בהתאם לחווה"ד השמאי הממשלתי, ולא היתה מסייעת לו ובונה עבורו החניה המקורה, ריצוף איזורי החניה ובנית הקיר המפריד בין ביתו של התובע למבנה תנועת הנוער.
25.     לאחר שסיימתי לדון במחלוקות שהצדדים הגדירו כפלוגתאות שבמחלוקת, מצאתי להתייחס למס' נושאים נוספים שגם בהם, יש להביא לתוצאה אליה הגעתי בדבר דחיית התובענה:

א.     יש לראות בחומרה את העובדה שהנתבעת שהיא רשות מקומית מבצעת עבודות בניה ללא היתר בניה כדין. ואולם, אומר כבר עתה כי דין טענה זו להתברר במסגרת הליכי חוק התכנון והבנייה, ואולם יש לקחת בחשבון כי לשיטת הנתבעת, ההליכים לקבלת ההיתר לא נסתיימו בעיקר בשל התנגדותו של התובע.

ב.     הסעד העיקרי המבוקש בתובענה נועד למנוע מתנועת הנוער של "בני עקיבא" מלהשתמש במבנה המשמש אותם מזה שנים רבות. הצדדים לא הציגו בפני ראיה כלשהיא לדרך התאגדותה של "תנועת הנוער בני עקיבא" ואולם יש להניח, כי מדובר באישיות משפטית נפרדת, אשר עשויה להיפגע מההליך וכי די בכך שזו לא צורפה לתביעה, כנתבעת נוספת, כדי להביא לדחיית התובענה. כמו כן ובאותו עניין יש לקחת בחשבון הימנעותו של התובע מלצרף בעלי דין נוספים, אשר עשויים להיפגע מהחלטת ביהמ"ש, לרבות הועדה המקומית לתכנון ובניה, שהינה בעלת דין נפרדת ואת הבעלים של המקרקעין - מנהל מקרקעי ישראל.

ג.     התובע השתהה בהגשת תביעתו מעבר לזמן הסביר בשים לב לכך שהשינויים אותם יזמה הנתבעת החלו משנת 2002 [ראה סעיף 7 לתביעה] ואילו התובע הגיש את תביעתו רק בחלוף 3 שנים, כאשר בקדם המשפט הראשון המבנה המורחב היה כבר בגדר של עובדה מוגמרת. השיהוי בהגשת התביעה והעובדה שהתובע נמנע מלפנות בבקשה לסעד זמני יש בה משום ראיה לכך שהתובע השלים עם המצב החדש בשים לב לסעד המבוקש ולמבחנים החלים בסעד של צו מניעה, בנוגע לשיקולים שמקורם בדיני היושר האנגליים. ראה בעניין זה ברע"א 8113/00 שפר נ. תרבות לעם (1995) בע"מ, פ"ד נה (4) 433 בעמ' 445 כי השיהוי בהגשת הבקשה "יש בו משום ראיה להשלמת המבקשים עם קיום מצב..." וברע"א 5240/92 חלמיש חברה ממשלתית עירונית לשיקום הדיור בת"א-יפו בע"מ נ' אשרז עיבוד נתונים בע"מ ואח' פ"ד מז 44, נקבע, בין היתר, כי: "מבקש שהשהה את בקשתו איננו יוצא ידי חובה זו, ... בעצם השיהוי יש משום ראיה לסתור את טענתו, שהצו חיוני ושנתינתו אינה סובלת דיחוי. ודוק: אינני אומר ששיהוי כשלעצמו יביא, בכל הנסיבות, להשבת פני המבקש ריקם; אך למצער ניתן לומר, שבהעדר נימוקים כבדי משקל להיפוכו של דבר כך בדרך כלל יש לנהוג"(שם עמ' 50).ו

ד.     כאשר הפעילות המזיקה הינה שימוש במקרקעין סמוכים לטובת הציבור קם לתובע מחסום נוסף המחייב גם הוא עריכת איזון בין האינטרסים המתנגשים. סעיף 48 ב' לפקודה קובע כי: "שימוש במקרקעין הדרוש לטובת הציבור לא יהיה בו מיטרד לענין סימן זה, אף אם הוא גורם נזק למקרקעין שכנים או מונע מבעליהם הנאה מלאה ממקרקעיהם, ובלבד שהנזק שנגרם אינו חורג מתחום הנסבל והמשתמש נקט אמצעים סבירים כדי להקטין את הנזק ככל האפשר...".

דומה שאיש מהצדדים אינו כופר בכך שפעילות תנועת הנוער גורמת להפרעה מסוימת לדיירי הבתים הסמוכים. התובע מבקש להפסיק את פעילות תנועת הנוער מבלי שהוא לוקח בחשבון, כי בחיי הקהילה יש חשיבות לקרבת תנועת הנוער לבתי התלמידים ובנסיבות העניין הסעד של הפסקת השימוש נראה חריג מעבר לנדרש.

ה.     העובדה שגם חלק מביתו של התובע נבנה ללא היתר בניה, מעידה על תום ליבו של התובע הדרוש בסעד המבוקש בהתאם לדיני היושר.

ו.     באשר לטענה בדבר רעש הנוצר עקב הגדלת מבנה תנועת הנוער - טענה זו נסמכת על ההנחה כי עם הגדלת מבנה תנועת הנוער, תגדל גם הפעילות בו. הנחה זו לא הוכחה, סביר להניח שהמועדון ימשיך לשרת את אותם בני נוער ובאותה מתכונת, ומכל מקום אין בפני ראיה כי מספר המשתמשים בתנועת הנוער יגדל, או כי שעות הפעילות תתארכנה.

ז.     העובדה כי המתחמים באזור בו נמצא ביתו של התובע מיועדים לשטחים לבנייני ציבור [ראה ת/17 למוצגי התובע].

ח.     העובדה, כי התובע פנה באותו עניין לועדת ערר מחוזית לתכנון ובניה וסופו של יום נמחק הערר - בהסכמתו של התובע [ראה ת/19 למוצגי התובע].
26.     אשר על כן ולאור כל האמור לעיל - אני מורה על דחיית התובענה, בשים לב לכך שהתובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את התנאים הדרושים למתן צו האוסר על השימוש במבנה תנועת הנוער.

27.     אני מחייב את התובע לשאת בשכ"ט ב"כ הנתבעת בסך של 1,500 ₪ בתוספת מע"מ. בשאלת ההוצאות התחשבתי, בין היתר, בעובדה שהנתבעת ביצעה את העבודות מבלי שהיה בידיה היתר בניה כדין.

28.     בית המשפט מתנצל על העיכוב במתן פסק הדין שנבע, מהעומס המוטל על בית המשפט ולאור מצב בריאותי דחוף של קרוב משפחה, שהיה מאושפז בבית חולים במשך תקופה ארוכה עד שנפטר.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ערעור על צו מניעה

  2. צו מניעה - אי תחרות

  3. צו מניעה - הפצת מוצר

  4. צו מניעה - הזרמת מים

  5. הרחבת צו מניעה ארעי

  6. צו מניעה מסיבת רחוב

  7. צו מניעה נגד גן ילדים

  8. צו מניעה להקפאת מכרז

  9. צו מניעה להיכנס לדירה

  10. חיקוי בגדים - צו מניעה

  11. צו מניעה נגד שימוש בשם

  12. ראש הסדאנים - צו מניעה

  13. קבלת ערעור על צו מניעה

  14. חיקוי נעליים - צו מניעה

  15. צו מניעה נגד בניית פארק

  16. צו מניעה איסור שימוש בשם

  17. צו מניעה בחירות להסתדרות

  18. חוזה התיישבות - צו מניעה

  19. בקשה חוזרת למתן צו מניעה

  20. תביעה למתן צו מניעה קבוע

  21. צו מניעה נגד שביתת עובדים

  22. צו מניעה קבוע להפסקת בניה

  23. צו מניעת פתיחת מעטפות מכרז

  24. בקשת צו מניעה להיכנס לדירה

  25. צו מניעה קבוע לשימוש במבנה

  26. מכירת דירה שיש עליה צו מניעה

  27. צו מניעה כנגד הקמת גן ילדים

  28. נוהל הטיפול בבקשות לצו מניעה

  29. ניקיון כפיים בבקשה לצו מניעה

  30. צו מניעה האוסר להפעיל מוניות

  31. אכיפת צו מניעה זכויות יוצרים

  32. צו מניעה איסור לייבא או לשווק

  33. צו מניעה אשר יאסור להפעיל מגרסה

  34. צו מניעה כדי למנוע הברחת נכסים

  35. צו מניעה נגד פתיחת אולם אירועים

  36. מהו צו מניעה ומתי יינתן צו מניעה

  37. ביטול העברה מבית ספר - צו מניעה

  38. צו מניעה לפני חתימה על הסכם בוררות

  39. עורך דין צו מניעה - הפרת צו מניעה

  40. צו מניעה להרחבת דירה על גג בית משותף

  41. צו מניעה להפסקת מעקב של חוקרים פרטיים

  42. צו מניעה נגד שידור כתבת תחקיר בטלויזיה

  43. פיצויים בגין נזקים שנגרמו בגלל צו מניעה

  44. צו מניעה במעמד צד אחד לאסור פינוי בית ספר

  45. צו מניעה במסגרת בקשה לאישור תביעה ייצוגית

  46. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון