מימוש שטר חוב בשל הפרת הסכם שכירות

לטענת התובעת הוגש השטר לביצוע לאור הפרת הסכם השכירות מצד הנתבעים בשלהנוצרה כלפיה חבות בפיצוי נוכח הנזקים שנגרמו לבית במהלך תקופת השכירות.

להלן פסק דין בנושא מימוש שטר חוב בשל הפרת הסכם שכירות:

פסק דין

מבוא:
הונחה בפני התנגדות לביצוע שטר בסכום של 428,847 ₪ (להלן: "השטר"). הנתבעים, על פי השטר, הינם עושה השטר (להלן: "הנתבע 1") והערבים על פי השטר, (להלן: "הנתבעים 2 ו-3" בהתאמה).
בהתנגדותם לביצוע השטר טענו הנתבעים כי השטר פקע לאחר שלא התקיים התנאי שנקבע בו ולאחר שחלף המועד להצגתו. עוד טענו הנתבעים כי התביעה השטרית נעדרת עילה, וככל שזו נסמכת על הפרת התחייבויות הנתבעים, לא הוכחה.
הנתבעים הוסיפו וטענו, באופן חלופי, כי גם לו הוכחה התביעה, כי אז היקף הזכאות של התובעת אינו עולה על שיעור של 10% מסכום התביעה השטרית.

הרקע העובדתי העומד ביסוד התביעה השטרית אינו שנוי במחלוקת ולנוחות המעיין בפסק הדין יובא זה להלן:

  1.      התובעת הינה בעלת הזכויות במבנה מגורים בן 3 קומות ברח' אוהב ישראל 12, יפו, (להלן: "הבית").
  2.      ביום 8/10/98 נחתם בין התובעת לבין הנתבע 1 הסכם שכירות (להלן: "ההסכם") לתקופה בת 12 חודש החל מיום 1/11/98 ועד ליום 30/10/99 (להלן: "תקופת השכירות").
  3.      במועד הנ"ל נחתמה ע"י הצדדים הנ"ל תוספת להסכם (להלן: "התוספת").
  4.      להסכם צורף נספח שינויים (להלן: "נספח השינויים").
  5.      השטר נעשה במסגרת וכחלק מההסכם וההסדרים הנוגעים אליו פורטו בהסכם.
  6.      ההתקשרות בין הצדדים לא עלתה יפה ואלה הגיעו להסכם בדבר סיום מוקדם של ההסכם ביום 30/10/02 מועד בו פונה הבית .


לטענת התובעת הוגש השטר לביצוע לאור הפרת ההסכם מצד הנתבעים בשלה נוצרה כלפיה חבות בפיצוי נוכח הנזקים שנגרמו לבית במהלך תקופת השכירות.
רכיבי הזכאות לפיצוי להם טוענת התובעת הינם אלה:
א.     עלות תיקון נזקים 367,178 ₪ לפי חוות דעת הנדסית מטעמה.
ב.     עלות הבדיקה ההנדסית 8,319 ₪.
ג.     סך של 49,350 ₪ כאובדן דמי שכירות לתקופה בת 3 חודשים לפי 3,500$ לחודש.
     
סך כל הפיצוי הנדרש הינו 428,847 ₪ שהוא הסכום שבו הוגש השטר לביצוע.

טענות ההגנה של הנתבעים כפי שהוצגו בפתח הדברים, תיבחנה, אפוא, על רקע המערכת ההסכמית המתוארת לעיל וטענות התובעת.

דיון:
טענות מקדמיות:
נכון לפתוח את הדיון באלה מטענות ההגנה הנושאות אופי מיקדמי, היינו אלה העוסקות בקיומו של תנאי וכן בפקיעתו של השטר, עניינים אלה נזכרים בסעיף 12-16 לסיכומי הנתבעים.
אודה כי דרך הצגת טיעוני הנתבעים בעניינים אלה אינו בהיר די הצורך, במיוחד החלק העוסק בקיומו של תנאי. נראה לי כי טענת הנתבעים הינה כי נוכח מאפייניו המיוחדים של השטר והיותו נושא תנאי על גופו, הרי שלא ניתן לגבותו בהוצאה לפועל ללא התייחסות לעניין התנאי. לפי זה טוענים הנתבעים כי היה על התובעת להוכיח את הזכאות. להצגת השטר לפירעון, וכן את סכום השטר העומד לפירעון, ואילו זו פעלה שלא בדרך מקובלת ובחוסר תום לב בהגשת התביעה השטרית.
ב"כ הנתבעים מפנה בנימוקיו לפסיקה בעניין ואולם לאחר ששקלתי את טענותיו לא מצאתי בהן כל טעם. לפי הבנתי אין כל מניעה להצגת שטר שפירעונו מותנה בתנאי כלשהו ועצם הצגת השטר לפירעון כמוה כטענה ולפיה התקיים התנאי לפירעונו. מי שיטען הנתבע כי לא התקיים התנאי לפירעון השטר כי אז עובר הנטל אל התובעת להוכיח את קיום התנאי.

הואיל וכך אני דוחה את חלק הגנת הנתבעים ככל שזו נסמכת על הגבלות הפירעון של השטר מעצם קיום התנאי.
אשר לטענה הנוספת של הנתבעים, אותה הגדרתי כטענה בעלת אופי מקדמי, היינו זו הנוגעת לאיחור בהצגת השטר לפירעון- אף בטענה זו לא מצאתי כל ממש. תשובתה של התובעת בעניין זה כפי שהובאה בסיכומיה בס' 15 מקובלת עלי ולניכחה אני דוחה את טענות הנתבעים בנושא זה.

גופי הדברים:
חובת השבת המצב לקדמותו -
ומכאן ליתר טענות הנתבעים העוסקות בגוף הדברים.
טענת ההגנה המרכזית של הנתבעים הינה כי ככל שהתביעה עוסקת בזכאות התובעת לפיצוי בשל הפרת חובת הנתבעים להשיב את מצב הבית לקדמותו ערב תקופת השכירות, כי אז לא הוכיחה התובעת את תביעתה.
הטענה הראשית של הנתבעים בהקשר זה הינה כי התובעת לא הוכיחה את זכאותה לאחר שלא ערכה הבחנה בטיעוניה בין סוגי השינויים שנעשו בבית בהתעלם מההבחנה הקיימת בעניין זה בהסכם.
הנתבעים טוענים כי על פי הוראות ההסכם, לא היה עליהם להשיב מצב לקדמותו אלא ביחס לאלה מן השינויים שנעשו שלא בהסכמה.
על התובעת, כך לטענת הנתבעים, היה להוכיח אלו מן השינויים בוצעו שלא בהסכמה, ורק לגביהם רשאית הייתה לדרוש את השבת המצב לקדמותו ולאפשר לנתבעים לבצע את התיקונים בכוחות עצמם.
חזית ההגנה השנייה של הנתבעים עוסקת, כאמור, בהיקף הזכאות של התובעת ואליו אתייחס בהמשך.
התובעת טוענת, לעומת זאת, כי על פי הוראות ההסכם חובה הייתה על הנתבעים להשיב את המצב לקדמותו ללא כל הבחנה, בהתאם לדרישת התובעת.
התובעת, אם כן, מכחישה את החלוקה או ההבחנה המוצעת על ידי הנתבעים, היינו בין סוגים של שינויים לגביהם לא הייתה רשאית לדרוש את השבת המצב לקדמותו, לבין כאלה שלגביהם חלה חובת השבת המצב לקדמותו.

נקודת המוצא לדיון במחלוקת זו, שהיא משפטית בעיקרה, הינה בפניה להוראות המערכת ההסכמית החלה על הצדדים הרלבנטיות להכרעה והן סעיף 7 ה' להסכם, התוספת, ונספח השינויים.
לנוחות המעיין בפסק הדין יובא להלן נוסח ההוראות הרלוונטיות להלן:

בסעיף 7 להסכם נקבע בין היתר כי :
"השוכר לא יהיה רשאי במשך תקופת השכירות לעשות שינויים או תוספות במבנה המושכר או בכל חלק ממנו ולא להרשות לאחרים לעשות בו כל שינויים או תוספות במושכר או בכל חלק ממנו פרט לשינויים שיוסכמו עפ"י האמור בנספח "ג" כל שינוי יהיה אפשרי רק אם הוא כלול בנספח השינויים להסכם זה או ניתנה על כך הסכמת המשכיר מראש ובכתב. השוכר מתחייב לקבל על חשבונו ועל אחריותו את כל ההיתרים והרישיונות הדרושים על פי כל דין מאת הרשויות המוסמכות לביצוע השינויים או התוספות במושכר באם אלו יאושרו ע"י המשכיר. המשכיר מאשר כי על פי התב"ע החלה על המקום ניתן להוסיף לשטח המושכר, ע"י סגירת מרפסות שטח של כ- 100 מ"ר. השוכר יהיה אחראי לבדו כלפי הרשויות המוסכמות.
הרשות בידי המשכיר בתום תקפות השכירו , לדרוש מהשוכר את החזרת המצב לקדמותו לפני עשיית שינויים באם לא נתינה להם הסכמת המשכיר או השארת המצב הקיים לאחר שינויים ובתנאי שכל השינויים יהיו רכושו של המשכיר והמשכיר לא יצטרך לשלם עבורם".


בתוספת להסכם נקבע כי:
"מוסכם בין הצדדים כי למרות האמור בהסכם הרי באם משרד הבריאות ו/ או משרד הביטחון לא יאשרו לשוכר כי המושכר מתאים למטרת השכירות הרי יהיו השוכרים רשאים לבטל הסכם זה לאלתר וההסכם יהיה בטל ומבוטל.
תוקפה של הברירה היא למשך שלושה חודשים מיום תחילת השכירות. דמי השכירות לתקופה של שלושה חודשים ששולמו ע"י השוכר לא יושבו".

בנספח השנויים נקבע כי:
"מוסכם כי השינויים יהיו בהתאם לדרישות משרד הבריאות ו/או משרד הביטחון לשם התאמת המושכר למגורים.
השוכר יחזיר המצב לקדמותו, באם יידרש לעשות כך על ידי המשכיר.
המשכיר יצלם את המצב הקיים וצילום זה יהווה ראיה בקשר להחזרת המצב לקדמותו.
התחייבות המשכיר להשמשת המזגנים היא לששה חודשים ראשונים בלבד".

העקרונות המוסכמים העולים ממקבץ זה של הוראות אינם מתיישבים זה עם זה שכן בעוד שעל פי ההסכם אין חובה להשבת מצב לקדמותו לאחר ביצוע שינויים מוסכמים - נקבעה בנספח השינויים חובת השבת מצב לקדמותו גם בביצוע שינויים מוסכמים.

הנתבעים נסמכים על האמור בסעיף 7 להסכם וזה אכן תומך את עמדתם לאבחנה שבין שני סוגי השינויים להם הם טוענים, היינו אלה המוסכמים ואלה הלא מוסכמים בהיבט של קיום החובה להשבת מצב לקדמותו.
ואולם, בהסתמכותם זאת מתעלמים הנתבעים מהאמור בנספח השינויים, ולפיו כל שינוי ולו מוסכם, מחייב השבת המצב לקדמותו. נראה לי כי מבין שתי הגישות הפרשניות נכון להעדיף את גישתה של התובעת שכן זו מתיישבת טוב יותר עם מכלול הראיות שבפניי. גישה זו גם מתיישבת טוב יותר עם עקרונות הפרשנות הכלליים אשר הבולט שבהם הינו זו המעניק עדיפות להסדר ספציפי על פני הסדר כללי. ההסדר המיוחד שהיה בין הצדדים בעניין השינויים שעל ביצועם הוסכם הינו זה המשתקף בנספח השינויים וגובר על ההסדר הכללי בהסכם. לפי נספח השינויים קמה חובת השבת המצב לקדמותו בכל השינויים שבוצעו בבית בהתאם לדרישות משרד הבריאות שעמדו ביסוד ההתקשרות שבין הצדדים.

אני דוחה איפוא את טענת הנתבעים ולפיה קיים שוני בעניין חבותם להשיב מצב לקדמותו שעה שמדובר בשינויים מוסכמים.

המסקנה אם כן הינה כי חובה הייתה על הנתבעים להשיב את המצב לקדמותו ביחס לכל השינויים שבוצעו על ידם בבית.

היקף החובה להשבת מצב לקדמותו:
ומכאן לטענת הנתבעים ולפיה לא הוכח היקף החובה להשבת המצב לקדמותו. בעניין זה טוענים הנתבעים כי התובעת לא הוכיחה את מצב הבית ערב מסירתו לידיהם וערב ביצוע השינויים, במיוחד לאחר שנמנעה מלהציג את התמונות שצולמו בבית ערב מסירתו, ואשר עפ"י הסכמת הצדדים הם אלה שהיו אמורים לשקף את מצבו של הבית עובר לתחילת תקופת השכירות.
ואכן אין חולק כי, עפ"י נספח השינויים היה על התובעת לצלם את הבית.

התובעת בחקירתה הנגדית אף אינה מכחישה את ביצוע הצילום אלא שלטענתה מצוי זה בידיו של עו"ד פאנוס שייצג אותה בעבר, וזה לא זומן לעדות מטעמה.

אכן הכלל הוא כי, צד שנמנע מלהביא ראיה שבאופן צפוי אמורה לסייע לו והוא נמנע מלהציג אותה מתפרש עניין זה לחובתו.

יחד עם זאת, אין המדובר בכלל המכריע את הסכסוך כולו ובכל מקרה נתון הכל לשיקולו של ביהמ"ש ולהתרשמותו ממיכלול הראיות המונח בפניו. לא מצאתי לנכון לחסום את התובעת מהצגת ראיותיה רק משום שלא הציגה את צילומי הבית, עדיין אתן לעניין זה משקל כפי שאסביר בהמשך בהתייחס לסוג השינויים שבוצע. היינו, ככל שמדובר בשינויים שביצועם ניכר בעין כי אז אין משמעות מכרעת להעדרם של הצילומים וזאת לעומת שינויים שהם תוצאה משימוש פוגעני שלגביהם יש משמעות להצגת הצילומים.

בהחלטתי שניתנה במהלך הדיון שהתקיים בפניי אפשרתי לתובעת להוסיף ולהעיד בעניין זה של ביצוע השינויים כפי שהדבר משתקף בפרוטוקול יום 17.5.04 בעמ' 14 , 15, ו- 16, בעדות זו הוסיפה התובעת פרטים על היקף השינויים שנעשה בבית וכן אפשרתי לה בהחלטה נוספת שניתנה על ידי להשלים את עדותה באמצעות תצהיר שהוגש ביום 3.4.05.

במועד מתן ההחלטה על ידי התנגד ב"כ הנתבעים לאפשרות שניתנה לתובעת להשלים את עדותה ואילו אני סברתי כי יש לאפשר לתובעת את הצגת כל העובדות הנחוצות להכרעה במחלוקת האמיתית שבין הצדדים גם אם זו נכשלה בעצם הבאת הראיות וזאת נוכח העקרונות הנוהגים בביהמ"ש מקדמת דנא ואשר נועדו לאפשר לכל צד למצות את טענותיו עד תום.

התובעת סיפרה בעדותה כי בבית נערכו שינויים נרחבים, וגם בהעדרן של תמונות נמצא עיקר עדותה לפיה חולקו חדרים, הוספו חדרי שירותים, שונו מטבחים וכו' כמוכח מתוך החומר הראייתי שהונח בפניי. הגם שחלקים מסויימים בעדותה של התובעת נתגלו כבלתי אמינים כמו אלה הנוגעים לאי ידיעתה בעניין מטרת השכירות עדיין נראה לי כי, עדותה יכולה לשמש כבסיס לקביעת ממצאים עובדתיים. ההלכה המשפטית קובעת בעניין זה כי גם אם נפלו פגמים במהימנותה של עדות אין הדבר פוגע במכלול העדות אם ניתן להפריד את העדות לחלקים שונים ואכן הדבר ניתן בענייננו.
בעניין זה של היקף השינויים שבוצעו בבית ע"י הנתבעים אני סבורה כי גרסתה של התובעת נאמנה ויש לקבלה.

השאלה הנוספת העומדת להכרעת בית המשפט הינה מהי העלות הכרוכה בהשבת המצב לקדמותו.
בעניין זה מינה ביהמ"ש מומחה מטעמו המהנדס והשמאי אייל שנהב (להלן: "שנהב") אשר חוות דעתו הוגשה בשני שלבים; הראשונה ב-26.1.05 לגבי הדברים שבעניינם העידה התובעת בעדותה הראשית ופעם נוספת בחוות דעתו מיום 4.5.05 שם התייחס המומחה לתצהיר הנוסף שמסרה התובעת בעניין השינויים שנעשו בבית. גם למהלך זה התנגד ב"כ הנתבעים ומאותם הנימוקים שציינתי לעיל דחיתי את התנגדותו כפי שהדבר משתקף בפרוטוקולים ובהחלטות שניתנו בתיק.

שנהב בחוות דעתו קובע ביחס לעדות שנמסרה בחקירה הראשית כי נדרשת עלות של 3,800 ₪ לצורך השבת המצב לקדמותו במרפסות (סעיף 6 לחוו"ד).
שנהב קובע כי אם תוכח טענת התובעת לקיומם של שני ארונות קטנים מעץ ושני כיורי נירוסטה כי אז עלות התקנתם מחדש הינה 3,500 ₪.
עוד קובע שנהב כי, לצורך השבת המצב לקדמותו בעליית הגג נדרשת עלות של 1,500 ₪ ולצורך כיוון הדלתות נדרשת עלות של 300 ₪.
לפי שנהב עלות תיקון מכשיר האינטרקום השבור הינה 250 ₪ ואילו (סעיף 6.5. לחוו"ד) ועלות תיקון ארונות הקיר הינה 200 ₪.
לגבי חדר האמבטיה (סעיף 6.7 לחוו"ד) קובע שנהב כי, השינויים שנעשו מצריכים עלות של 4,800 ₪ לצורך השבת המצב לקדמותו.
בסעיף 6.8 לחוו"ד דעתו קובע שנהב כי, עלות תיקון דלתות חדרי הילדים תהא 300 ₪, והשבת המצב לקדמותו בסלון הקטן בקומת הילדים כרוכה בתשלום של 1,500 ₪ (סעיף 6.9 לחוו"ד).
לגבי האינטרקום והטלוויזיה שנעלמו לפי התובעת קובע המומחה כי עלותם 2,700 ₪.
בסעיף 6.11 לחוות דעתו של שנהב קיימת התייחסות לצורך בהשבת המצב לקדמותו במטבחון שהיה קיים בקומה א', וקביעה לפיה הפכו המרפסת והמטבחון לחדר שינה והשבתם לייעודם המקורי כרוכה בעלות של 15,200 ₪.
עוד קובע שנהב בחוות דעתו כי, עלות השבת המצב לקדמותו בחדר השינה של התובעת הינה 1,000 ₪ (סעיף 6.12 לחוו"ד), ובחדר האמבטיה 6,900 ₪ (סעיף 6.13 לחוו"ד).
בסעיף 6.14 לחוות דעתו של שנהב נקבע כי, עלות התיקון של הסרת הקיר בין פינת האוכל לסלון הינה 850 ₪, ואילו השבת המצב לקדמותו במטבח עלותו 8,100 ₪, ובמרתף ובלוני הגז 1,700 ₪.

בחוות דעתו השנייה זו מיום 4.5.05 קובע שנהב כי, עלות תיקון הליקויים במרתף הינה בסך של 7,600 ₪ מתוכה לא מתייחס המומחה לריצוף בחדר הסמוך למדרגות וכן (סעיף 3.5 לחוו"ד) מותיר את העלות של 700 ₪ לצביעת השער ו- 3,000 ₪ לתיקון ריצוף להכרעתו של ביהמ"ש.
בקומת הקרקע מתאר שנהב עלות של 9,150 ₪ מתוכה מותיר שנהב שישה סעיפים להכרעת בית המשפט בסכום כולל של 5,650 ₪ .
בקומה א', מאתר שנהב ליקויים בהיקף של 4,600 ₪ מתוכם מותיר להכרעת ביהמ"ש סכומים בהיקף של 2,700 ₪.
בקומת הגג, מאתר המומחה ליקויים בהיקף של 9,800 ₪ ואת כולם הוא מותיר להכרעת בית -המשפט.
ביחס לחצר, מזהה המומחה ליקויים בהיקף של 12,150 ₪ מרביתם נותרו להכרעת בית-המשפט.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בעניין קביעותיו של שנהב מצאתי כי, יש לקבל את כל הקביעות המופיעות בחוות דעתו הראשונה של שנהב המסתמכות על עדותה של התובעת בפניי בחקירתה הראשית, למעט חלק הקביעה הנוגעת לקיומם של שני הכיורים והארונות בעלות של 3,500 ₪ והאינטרקום בעלות של 2,700 ₪.
ביחס לחוות הדעת השנייה סבורני כי יש לקבלה באופן חלקי היינו להפחית את הסכומים שלגביהם לא הונחה דעתי כי אלה נכללים בתחום הנוגע לחובת הנתבעים להשיב את המצב לקדמותו לאחר ביצוע השינויים כמפורט להלן:
לא מצאתי כי נכון לזכות את התובעת בעלות החלפת הריצוף בקומת המרתף בסכום של 3,000 ש"ח, לא אוכל לזכות את התובעת בעלות צביעת השער בסכום של 700 ₪,.
עוד מצאתי שלא לזכות את התובעת בעלות החלפת האריחים בקומת הקרקע בחדר האוכל בסך של 700 ₪, בעלות החלפת האריחים במטבח בסך של 700 ש"ח, בעלות הצביעה של המעקות הפנימיים 1,100 ₪, בעלות הפגמים במדרגות בסך של 1,400 ₪, וכן בעלות החלפת האריחים בחדר המגורים אף זאת בסכום של 1,400 ₪.

עוד מצאתי שלא לזכות את התובעת בעלות החלפת המרצפות השבורות בקומה העליונה בסכום של 2,000 ₪ וכן בעלות החלפת הריצוף בפינת המשפחה בסך של 700 ₪.
כמו כן, אין לזכות את התובעת בעלות תיקון הרטיבות בסך של 350 ₪ בסמוך למזגן בקומת הקרקע, הוא הדין ביחס להחלפת האריחים בקומת הגג בסך של 1,500 ₪, ובעלות החלפת הריצוף במרפסת הדרומית בסכום של 6,400 ₪. דין שווה לעלות התקנת גופי התאורה 5,800 ₪, וכן ביחס לעלות שיקום הגינה בסכום של 6,000 ₪, עלות השלמת דוד קטן בסך של 1,000 ₪ וגופי תאורה במרפסת בסך של 900 ₪.
עוד לא מצאתי כי יש לפסוק לזכות התובעת עלות התקנת מערכת אזעקה בסך של 7,500 ₪ שאינה כלולה בחוות דעתו של שנהב.
כפי שהסברתי לעיל הקו שהנחה אותי בהכרעה בעניין זה הוא זה המבחין בין ליקויים שהם תוצאה של שינוי שנעשה וניכר לעין, לבין ליקויים שהם תוצאה של שימוש, למעט חריגים.
חלק הנזקים שהוא תוצאה של שימוש בבית בין אם הוא סביר ובין אם אינו סביר, נגרע מהתובעת לאחר שזו נמנעה מהבאת הראיה המרכזית בעניין שהן התמונות שצולמו בבית לפני השכרתו.

לסיכום חלק זה של ההכרעה יאמר כי התביעה הוכחה בחלקה הנוגע לעלות השבת המצב לקדמותו ותיקון נזקי השינויים במצטבר לפי שתי חוות הדעת של שנהב ועדותה של התובעת בסכום של 60,100 ₪.

אני דוחה את כל טענות התובעת בסיכומים, מקומות בהם היא מבקשת להוסיף על קביעותיו של שנהב ובכפוף לאמור לעיל קיבלתי את חוות דעתו של שנהב כמציגה הערכה סבירה לעלות השבת המצב לקדמותו בבית.

החלק הנוסף של התביעה עוסק בדרישת התובעת לפיצוי בגין תקופת השיפוץ שבה תימנע השכרת הבית- בעניין זה קובע שנהב כי ידרשו 21 יום לצורך שיפוץ הבית ובגין תקופה זו זכאית אכן התובעת לפיצוי בסכום בשקלים השווה ל-2,000 דולר.

מעבר לכך, לא מצאתי כי יש לפסוק לזכות התובעת כל פיצוי נוסף.

סיכום:

לסיכום, הנתבעים, שלושתם ביחד וכל אחד לחוד, ישלמו לתובעת את הסכומים כמפורט:
א.     סך של 60,100 ₪ בתוספת פיקוח הנדסי בשיעור של 10% ובתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מ- 1.12.04 ועד לתשלום בפועל.
ב.     סך בשקלים השווה ל- 2,000 דולר כפי שערם היציג ביום מתן פסק הדין ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד זה ועד לתשלום בפועל.

אשר להוצאות - מדובר בתביעה שיטרית אשר מלכתחילה הועמדה על הסך של 428,847 ₪ ובפועל נתקבלה בשיעור של כ- 18% בלבד. עם זאת, לפי התרשמותי ההכבדה המשמעותית בניהול התיק נוצרה מצד הנתבעים דווקא ובהתחשב בכך אני מורה על חיובם של הנתבעים בהוצאות בסך של 13,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון