טיפול בהפחתת היטל השבחה

התובעת היא חברה העוסקת, בין היתר, בטיפול בהיטלי השבחה ומיסוי מקרקעין. התובעת טוענת כי הנתבע התחייב אישית לתשלום שכר טרחה בגין הפחתת שומת היטל השבחה של כלל הנכס, בשל כך היא אף הסכימה להפחית את שכר טרחתה בגין הטיפול בשומה. להלן פסק דין בנושא שכר טרחה בגין טיפול בהפחתת היטל השבחה: פסק דין 1. מבוא עסקינן בתביעה כספית בסך של 63,534 ₪ לתשלום שכר טרחה, שלטענת התובעת מגיע לה מן הנתבע בגין שירותים אותם סיפקה לנתבע. 2. העובדות שאינן שנויות במחלוקת התובעת היא חברה העוסקת, בין היתר, בטיפול בהיטלי השבחה ומיסוי מקרקעין. הנתבע הינו הבעלים הרשום של 1/3 מהמקרקעין הידועים כחלקה 16 בגוש 6928 ברח' שלוש 26 בתל אביב. בנו של הנתבע הינו הבעלים של 1/3 נוסף מהמקרקעין. על פי חוות דעת מטעם העירייה נקבע כי היטל ההשבחה לנכס הינו בסך של 1,419,694 ₪ ביום 27.11.05 חתם הנתבע על התחייבות לתובעת לתשלום שכר טרחה בגין שירותי שמאות מקרקעין. התובעת ערכה חוו"ד שמאית אשר הביאה להליך של בוררות, שבסיומו נקבע כי היטל ההשבחה לנכס הינו בסך של 609,939 ₪. בתאריך 9.5.06 הוציאה התובעת לנתבע חשבון שכר טרחה ע"ס 91,699 ₪ כולל מע"מ. 3. טענות הצדדים התובעת טוענת כי הנתבע התחייב אישית לתשלום שכר טרחה בגין הפחתת שומת היטל השבחה של כלל הנכס, בשל כך היא אף הסכימה להפחית את שכר טרחתה בגין הטיפול בשומה. הנתבע שילם שכר טרחה רק בגין השליש אשר נמכר לבנו ואילו לגבי שני השלישים הנותרים נותר חוב שעליו לשלמו. לעומת זאת, טוען הנתבע כי הוא התחייב כלפי התובעת בתשלום שכר טרחה רק בעבור השליש מתוך הנכס אשר נמכר לבנו, ואשר לגביו הוטל חיוב היטל ההשבחה. לא ייתכן שהנתבע היה מתחייב באופן אישי לשלם בעבור כל בעלי הנכס. דיון והכרעה 4. נטל ההוכחה לשיטתה של התובעת טענות של הנתבע הינן בבחינת "הודאה והדחה" ועל כן יש להעביר לכתפיו את נטל ההוכחה. ואולם לא היה בכוחה של התובעת לשכנעני כי יש להעביר את נטל ההוכחה - המוטל באופן טבעי על כתפיו של התובעת מכוח הכלל הבסיסי "המוציא מחברו עליו הראיה" (תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף לה, עמ' א) לכתפי הנתבע. טענות הנתבע אינן טענות הודאה והדחה משום שהוא אינו מודה בכל העובדות המבססות את עילת התביעה של התובעת. טענת הודאה והדחה היא טענתו של נתבע המודה בכל עובדות התביעה באופן שאם לא היה מוסיף עליהן את טענתו המדיחה ומוכיחה, היה התובע זוכה בתביעתו. לא זה המקרה בענייננו. בטענות הנתבע אין הודאה שכזו שמתווספת עליה טענה מדיחה. 5. נטל ההוכחה מוטל, אפוא, על התובעת. נטל השכנוע מוטל על בעל הדין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו כאשר אי עמידה בה משמעה דחיית הטענות. נטל השכנוע פירושו כי בעל הדין שנושא בו חייב להוכיח את העובדה השנויה במחלוקת ואשר הוכחתה מהווה תנאי לזכייתו במשפט, כך שאם לא ישכיל להוכיחה תיפול ההכרעה בגינה לרעתו. מידת ההוכחה במישור האזרחי היא "הטיית מאזן ההסתברות" לזכותו של הנושא בנטל השכנוע באשר "השקילות" ברמת הוודאות של שתי גרסאות נוגדות פועלת לחובתו של הנושא בנטל השכנוע. די לנושא בנטל השכנוע שגרסתו תשכנע את ביהמ"ש ב- 51% מתוך 100% המבטאים וודאות מוחלטת על מנת לצאת ידי חובתו ואין נפקא מינה שנותרים 49% של אי וודאות. (ראה בספרו של יעקב קדמי "על הראיות" חלק שלישי בעמ' 1548 והפסיקה המובאת שם). 6. המחלוקת בין הצדדים אליבא דגרסת התובעת, הושגה הסכמה בין הצדדים כי התובעת תטפל בשומת היטל ההשבחה של כל הנכס, ולכן עליו לשלם שכ"ט בגין החיסכון בהיטל ההשבחה לגבי כלל הנכס. אליבא דגרסת הנתבע, פנייתו אל התובעת הייתה רק לשם טיפולה בשומת הנכס של השליש אשר נמכר לבנו ולכן עליו לשלם שכ"ט רק בגין החיסכון בהיטל ההשבחה לגבי שליש זה, ולגבי שליש זה אין מחלוקת ששילם. 7. פרשנות הסכם ההתחייבות התובעת נשענת על התחייבות מיום 27.11.05 אשר נחתמה על ידי הנתבע (נספח ג' לכתב התביעה). לצורך הכרעה במחלוקת נפנה להלן ללשון כתב ההתחייבות: "אנו הח"מ עו"ד אמנון רזניק מבעלי הזכויות בנכס הידוע... מבקש מכם לערוך בעבורנו "שומה אחרת"... הנכם מתבקשים לערוך את חוות הדעת... כמו כן הנכם מתבקשים להמשיך ולטפל בנושא היטל ההשבחה...ולאחר סיומו טיפולכם אני הח"מ מתחייב לשלם לכם שכר טרחה בגובה של % מההפרש בין היטל ההשבחה אותו אני אמור לשלם כיום בגובה של 1,419,694 ₪ ובין זה אשר אדרש לשלם לאחר סיומה של הבוררות אותה תנהלו בעניין שבנדון". הלכה ידועה היא כי כאשר באים לפרש חוזה, החוזה מתפרש לפי אומד דעת הצדדים, הנבחנת לפי לשון החוזה עצמו, ואם הדבר אינו מספק, נבחנת כוונת הצדדים גם על פי נסיבות כריתתו. בע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מ"ט(2) 265 בעמ' 313 נקבע: "כאשר החוזה הוא בעל מטרה כלכלית, או מסחרית, נקבעת התכלית האובייקטיבית על פי "ההגיון הכלכלי" או "ההגיון המסחרי". התכלית האובייקטיבית נקבעת על פי שיקולים של סבירות... בגיבוש התכלית האובייקטיבית יש להתחשב ביעילות עסקית, וכיוצא בהם שיקולים "כפי שצדדים הוגנים, המגינים על האינטרסים הטיפוסיים, מעצבים אותה... תכליתו (הסופית) של החוזה מתגבשת על בסיס התכליות הסובייקטיביות ( "אומד דעת הצדדים ") והתכליות האובייקטיביות של החוזה. עם זאת, בהתנגשות ביניהם, יד התכלית הסובייקטיבית ( "אומד דעת הצדדים ") על העליונה. זהו, כפי שראינו, המסר המרכזי העולה מתוך הוראת סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי). 8. התחקות אחר הכוונה האמיתית והמשותפת של הצדדים בשים לב לנסיבות החתימה על ההתחייבות מעלה כי כאשר הנתבע פנה לתובעת הוא ראה עצמו כבעלים של כלל הנכס ובהתחשב בנתון זה נעשתה ההתחייבות עם התובעת, ולהלן אבאר דבריי. שליש אחד של הנכס היה בבעלותו של הנתבע. שליש נוסף נרכש על ידי בנו כאשר הנתבע מימן את מרבית סכום הרכישה. לגבי השליש הנוסף, הודה הנתבע בחקירתו הנגדית כי במשך שנים רבות הוא היה במגעים עם בני דודו בארה"ב בכדי לרוכשו, ואף שלח להם טיוטת הסכם מכר. כפי שהעיד הנתבע בעמ' 23 שו' 11-14: "בעת ההתקשרות אני הייתי הבעלים הרשום של השליש מספר חודשים קודם לכן כבר נחתם הסכם רכישה בין שוויגר לבין בני לגבי שליש נוסף בנכס, הייתה כוונה לרכוש את השליש האחרון מדיאנה. אפילו שלחתי לדיאנה הסכם מכירה". כלומר, מעבר לשליש הנכס אשר נמכר לבנו של הנתבע ואשר בגינו הוצאה דרישת היטל השבחה, הרי שהשליש אשר בבעלותו של הנתבע גם הוא ייהנה מן השומה המופחתת בבוא היום ולכשירצה הנתבע למוכרו או לבנות עליו, ולגבי השליש השלישי הנתבע ראה עצמו כבעליו העתידיים. 9. נסיבות חתימת הנתבע על כתב ההתחייבות האמור, אינן מאפשרות לנתקו מכובעו כבעל עניין בשומה המופחתת מכורח היותו בעלים של שליש נוסף וכן בעלים פוטנציאלים לשליש האחרון של הנכס. ודוק, לשון כתב ההתחייבות הינה לשון רבים. כך למשל נכתב: "...מבקש מכם לערוך בעבורנו "שומה אחרת"... ואין להחיל בנסיבות דנן את כלל הפרשנות כנגד המנסח שהלא הנתבע הינו עו"ד ותיק אשר ידע להתמקח עם התובעת בדבר תנאי ההתחייבות, כאשר רצה לעשות כן. בנוסף הוחלפו בין הצדדים טיוטות ובדיקת נוסח ההתחייבות, עד לחתימתו של המסמך הסופי. תשובתו של הנתבע בחקירתו הנגדית בעניין זה הייתה מתחמקת. עמ' 20 שו' 13 - 17: "ש. בפועל אתה זה שנהנה משומת היטל השבחה. ת. לא. אם אני נהנה או לא איני יודע, לא יודע אם אני אמכור, איני יודע אם אבנה אני בגיל שאולי נכדי ירצו לבנות היום כבר לא, הוא קלקל את זה. איני חושב שאני נהנה אולי בעקיפין אהנה איני יודע. אולי תשתנה התב""ע או החוק בשלב זה איני נהנה מי שנהנה זה השליש של שוויגר". 10. הנתבע מנסה להישען על כך שלשון הסעיף הינה: "אני אמור לשלם כיום... ובין זה אשר אדרש לשלם לאחר סיומה של הבוררות..." ולטענתו, כיוון שהחיוב אשר נדרש כיום הינו רק לגבי שליש הנכס, מכאן יש ללמוד שהסכמת הצדדים הייתה רק לגבי חלק זה. ואולם כפי שכבר קבעתי לעיל הנתבע ראה את עצמו כבעלים של כל הנכס ופנייתו לקבלת שירותי התובעת נעשתה תוך התחייבות אישית כי הוא זה אשר יצטרך לשאת בתשלום של כלל הנכס. טענת הנתבע לפיה הבוררות נערכה רק לגבי השליש שנמכר לבנו, אין בה כדי לשלול את העובדה כי הבוררות הוזמנה עבור כלל הנכס, ושמאות נערכת לכל הנכס והחייב הינו לכל בעלים עפ"י חלקו בנכס. ברי, כי אין בעובדה זו כדי לחייב את הנתבע, ואולם, אני מקבל את גרסת מנהל התובעת לפיה הנתבע התחייב לו אישית כי הוא ישלם בעבור כל בעלי הנכס. מר ברוך סער בדיון מיום 18.12.07 עמ' 9 שו' 6 - 12: "ש. האם ביום 27.11.05 המועד בו חתם הנתבע על ההתחייבות נספח ג' לתצהירך הסכום אותו נדרש הנתבע לשלם לעיריית ת"א בגין היטל השבחה היה בגובה של 1,419,694 ₪. ת. את הסכום הזה היו צריכים לשלם כל בעלי הקרקע על פי דרישת העירייה והנתבע התחייב באופן אישי לשלם עבור כולם. הנתבע התחייב לשלם שכ"ט על כל הטיפול בכל התיק והוריד אותי בעשרות אחוזים בשכ"ט שלי בגלל הסיבה הזאת". ובהמשך בעמ' 10 שו' 9 - 16. "אתה אמנון רזניק צריך לשלם עוד 198,500 ₪ לאור הפסיקה הזאת כי אמנון באופן אישי בעלים של שליש נוסף בנכס. הבעלים האחרים דיאנה ג'ימס צריכה לשלם 198,500 ₪. עו"ד רזניק קיבל על עצמו לשלם גם עבור חלקה של דיאנה ג'ימס. זה כל הבסיס להתקשרות המסחרית בנינו יותר מ- 50% משכר טרחתי כי סוכם שאני עובד על כל התיק". טענה זו של המנהל התובעת לפיה הנתבע התחייב לו אישית כי ישלם בשם כל בעלי הנכס, אף מתיישבת עם העובדה כי הוא הסכים להפחית את שכר טרחתו בגין הטיפול בשומה. כפי שציין מנהל התובעת , הפחיתה התובעת את שכר טרחתה לנתבע תחילה מ- 15% ל- 10% מהחיסכון שבין 1,419,694 ₪ לבין הסכום שייקבע ע"י העירייה. ולאחר מכן בהתחייבות הופחת שכ"ט ל - 8%. 11. משמעות הסכום הנקוב בהתחייבות התובעת טוענת כי בהתחייבות נכתב סכום מדויק בהתאם לכך שהשמאות של העירייה ושל התובעת התייחסו לכל הנכס, ובהתאם להסכמות הצדדים. הנתבע טוען כי בהיסח הדעת הוא לא הבחין בסכום אשר נכתב בהתחייבות, אשר עומד בניגוד להסכמותיו עם מנהל התובעת, ואף בחקירתו הנגדית הוסיף כי המדובר ב"טעות שלו". אין בידי לקבל את טענת הנתבע. טענתו של הנתבע כי לא הבחין בסכום איננה הגנה של "לא נעשה דבר". בית המשפט העליון בחן את משמעותה של הטענה לפיה "לא נעשה דבר" במספר פסקי דין. בית המשפט העליון בחן בין היתר את השאלה האם הטענה נקלטה לדיני החוזים הישראלים אם לאו. כעולה מן הפסיקה ההלכה בעניין זה היא כי הנטל להוכחת טענת "לא נעשה דבר" הוא כבד מן הנטל הנדרש להוכחת טענות אחרות במשפטים אזרחיים. שכן "בדרך-כלל דין הוא, שאדם החותם על מסמך בלא לדעת תוכנו, לא יישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא" (השופט יואל זוסמן בע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור, פ"ד יט(2) 113 בע' 117). על הטוען טענת אפסות לסתור חזקה זו, ולהוכיח את גירסתם בראיות פוזיטיביות כאפשרות קרובה. סבורני כי במקרה דנן, לא עלה בידי הנתבע להוכיח כאפשרות קרובה את טענתו. טענתו של הנתבע עומדת בסתירה לסכום אשר ננקב בהתחייבות, והיא למעשה טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב וככזו הינה אסורה על פי סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותמני. הכלל לעניין זה הוא : "שכאשר "עסקה" כלשהי באה לכלל ביטוי בכתב, ההנחה הבסיסית היא, כי הכתב מסכם את כל הפרטים שהצדדים לעסקה הסכימו עליהם; ועל כן, המגמה הבסיסית, הן של החוק והן של ההלכה הפסוקה, היא שלא להתיר הבאת עדות בעל פה "כנגד תוכנו" של מסמך." (ר' קדמי, על הראיות, חלק שני, מהדורה 2003, בעמ' 1305 ). בנוסף, לא טוען הנתבע כי טעה במהות המסמך עליו חתם אלא לכל היותר בהקיפה של ההתחייבות וזו איננה טענת הגנה של "לא נעשה דבר". 12. המדובר בהסכם קצר בן עמוד אחד. לא סביר הוא שאדם מן היישוב לא היה מבחין בנתון כה משמעותי בן 7 ספרות, שהינו לב ליבו של ההסכם שכן ממנו נגזר שכר טרחתו של התובעת, קל וחומר כאשר הנתבע הינו עו"ד ותיק. ועוד, שהמדובר בהתחייבות שנכתבה לאחר שכבר נשלחו טיוטות בין הצדדים. עמ' 25 שו' 12 - 23: "אתה טענת בתצהיר שלך בסעיף 11 שלגבי כתב ההתחייבות שאין בו קביעה מפורשת לגבי כלל החיוב ולא דובר על כך בכלל. אתה כעורך דין לא כתבת ולא התייחסת בשום מקום בכתב ההתחייבות ויכולת להוסיף זאת בכתב יד, שהסכום של המיליון ארבע מאות ומשהו אינו נכון, שהתשלום הוא רק בגין השליש, העדת קודם לכן שאתה עורך דין של למעלה מחמישים שנה ואין לי ספק שאתה בקיא ומנוסה וגם העדת שחתמת מרצון ושקראת את מה שאתה חותם. ת. אני לא עוסק במקרקעין. היה לי ברור ללא צל של ספק שמדובר על השליש ואני מודה שזה פשוט התחמק ממני, הסכום של מיליון ארבע מאות גם לא היה כתוב במסמך הראשון, ידיעתי על מה אני מדבר איתו ואת הסכום שנדרש ממני כיון, פשוט לא שמתי לב לזה. טעות שלי. אם היה לי צל של ספק שאני טועה הייתי משלם לסער". טענתו של הנתבע כי לא הבחין בסכום של היטל ההשבחה על כלל הנכס כיון שבטיוטה שקדמה לו לא נכתב הסכום, דווקא פועלת לרעתו שכן אם זהו נתון חדש, הרי שהוא היה צריך לבלוט ולעורר מיד את חשדו של הנתבע כי המדובר בטעות, ולשיטתו. הנתבע העיד בתחילה כי הוא קרא את ההסכם. עמ' 15 שו' 16: "ש. על המסמך של ההתחייבות חתמת בלי לקרוא. ת. חתמתי עם לקרוא..." לאחר מכן כאשר נשאל כיצד זה הוא לא ראה את הנתון המספרי בהסכם הוא טען כי הוא רק "ריפרף" על החלק הזה. עמ' 16 שו' 3-4: "ש. קראת את המסמך. ת. עברתי ברפרוף והסתכלתי על האחוזים..." לאור העובדה שכבר צוינה לעיל כי המדובר בהסכם קצר בן עמוד אחד, גרסה זו של הנתבע הינה רעועה ואיננה מתקבלת על הדעת. 13. השליש שאינו בבעלות הנתבע לאחר שקבעתי לעיל כי הסכמת הצדדים בעת התחייבות הייתה כי הנתבע ישלם עבור כל בעלי הנכס בגין השומה המופחתת שנעשתה בנכס, נותר לבחון האם עליו לשלם שכ"ט גם עבור השליש השלישי, אשר נרכש על ידי עורך דינו של התובעת. הנתבע איננו נהנה ולא יהנה בעתיד בשום צורה שהיא מן השומה המופחתת עבור שליש זה של הנכס, ולכן נראה כי אין היגיון לחייבו בשכ"ט בגינו. התחייבותו של הנתבע לשלם גם עבור השליש השלישי התבססה על ההנחה שהוא עומד לרכושו ומשסוכלה האפשרות, בטלה ההתחייבות מעיקרא. חיוב הנתבע בשכ"ט בגין שליש זה יוביל לתוצאה שאיננה צודקת כלל ועיקר, ולעשיית עושר ולא במשפט למי שרכש חלק זה בקרקע. 14. סיכום לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה. אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 31,767 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, 10.5.07, ועד לתשלום המלא בפועל. כמו כן אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את מחצית סכום אגרות המשפט ששולמו בתיק. בנסיבות העניין ולאור התוצאה ישא כל צד בשכ"ט פרקליטו. היטל השבחה