ביהמ"ש יכול לבטל או להתלות את צו ההריסה המנהלי בהתקיים אחת מ2 העילות: הוכח שהבניה שבגללה ניתן הצו בוצעה כדין. הוכח שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת. המחוקק הגביל את סמכות ההתערבות של ביהמ"ש בביקורתו על הצו בשני טעמים בלבד, ורק אם מתקיים האחד מבין השניים יפעיל ביהמ"ש את שיקול דעתו לבטל או להתלות את הצו. להלן החלטה בנושא התליית צו הריסה: החלטה בפני בקשה לביטול צו הריסה מנהלי ו/או עיכובו. הבקשה הוגשה ע"י מר נאשף עומר (להלן: "המבקש") לגבי צו הריסה מנהלי שהוצא ע"י יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובנייה אל טייבה (להלן: "המשיבה") ביום 1.1.08 (להלן: "צו ההריסה המנהלי"). המבקש אישר בעדותו בבית המשפט כי ביצע את עבודות הבניה המפורטות בצו ההריסה המנהלי, דהיינו את בניית הגדר מבטון שנבנתה ללא היתר בניה במקרקעין נשוא צו ההריסה המנהלי אלא שלטענתו ביצע את בניית הגדר נשוא צו ההריסה המנהלי בהתאם להסכם שנחתם בינו לבין עיריית טייבה בתאריך 4.8.05, הסכם חליפין במסגרתו הועברו לו שני מגרשים ואילו הוא בתמורה העביר לעירייה מקרקעין השייכים לו - הכל כמפורט בהסכם חליפין זה שהעתקו הצילומי צורף לבקשתו. עוד טען המבקש כי בניית הגדר נשוא צו ההריסה המנהלי הסתיימה למעלה מ- 3 חודשים לפני הוצאת צו ההריסה המנהלי, נועדה למנוע זריקת פסולת לתוך שטח המקרקעין השייך לו עפ"י הסכם החליפין, ומשכך ביצוע צו ההריסה המנהלי לא דרוש היה למניעת עובדה מוגמרת. המשיבה עתרה לדחיית הבקשה בציינה שצו ההריסה המנהלי הוצא וניתן כדין לגבי הבניה שנבנתה במקרקעין נשוא צו ההריסה המנהלי ללא היתר כדין וכי אין כל פגם בחוקיותו של הצו שהוצא לשם מניעת עובדה קיימת. הוסיפה המשיבה כי פעלה ופועלת היא על פי דרישות החוק לאכיפת חוקי התכנון והבניה כנגד עברייני בניה וכך גם לגבי המבקש אשר ביצע עבודות בניה במקרקעין נשוא צו ההריסה המנהלי ללא היתר בניה ובניגוד לחוקי התכנון והבניה, ובפעולתה לאכיפת החוק מולאו בדייקנות כל דרישות חוק התכנון והבניה שעה שהוצע צו ההריסה המנהלי נשוא הדיון. בענינינו, כך טענה המשיבה לא מתקיים אף תנאי מהתנאים הקבועים בסעיף 238א(ח) לחוק ומשכך הדבר אין מקום לביטול צו ההריסה המנהלי, שכן צו הריסה מנהלי זה הוצא כדין, הינו תקף ומחייב ולפיכך אין מקום לביטולו ו/או עיכובו. עיינתי בבקשה שהוגשה במסגרת ב"ש 5044/08 בתגובת המשיבה שניתנה בכתב, בתצהירים שהוגשו ע"י הצדדים, שמעתי עדותו של המבקש, עדותו של מר ג'ומעה יוסף - מהנדס הועדה המקומית לתכנון ולבניה אל טייבה, במוצגים שהוגשו ובתיק ב"ש 5044/08 על כל המצוי בו. אין חולק, ולמעשה מאשר זאת המבקש בבקשתו, שהבניה במקרקעין נשוא צו ההריסה המנהלי נבנתה ללא היתר כדין. סעיף 238 א(ח) לחוק התכנון והבניה , תשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק") קובע את המסגרת לבחינת תוקפו של צו הריסה מנהלי ולשונו כדלקמן: "(ח) לא יבטל ולא יתלה בית המשפט צו הריסה מנהלי אלא אם כן הוכח לו שהבניה שבגללה ניתן הצו בוצעה כדין, או שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עבודה מוגמרת". ביהמ"ש יכול לבטל או להתלות את צו ההריסה המנהלי בהתקיים אחת מ2 העילות: הוכח שהבניה שבגללה ניתן הצו בוצעה כדין. הוכח שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת. המחוקק הגביל את סמכות ההתערבות של ביהמ"ש בביקורתו על הצו בשני טעמים בלבד, ורק אם מתקיים האחד מבין השניים יפעיל ביהמ"ש את שיקול דעתו לבטל או להתלות את הצו. ברע"פ 5584/03 פינטו נ' עיריית חיפה קבע לעניי זה כב' השופט חשין :"ביקורת רחבת אנפין על הליך הוצאתו של הוצאת צו הריסה מנהלי- כמו היה זה מנהלי מן המניין - עלולה היתה לפגום מאוד ביעילותו של הצו ועלולים היינו למצוא עצמנו מקהים את חודו ואת כוחו של כלי חדש זה למלחמה בבניה הבלתי חוקית (ראו למשל : מאמרו של יאיר הורוביץ, לעיל פיסקה 18, שם, 398-399). מן העבר האחר, לא ניתן היה להעלות על הדעת ויתור מכל וכל על ביקורת שיפוטית. האיזון נמצא לו למחוקק בקיומה של ביקורת שיפוטית אך בצימצום עילות הביקורת". (הדגשה שלי א.ט.) בענייננו, לא הצליח המבקש להוכיח כי מתקיימת אחת משתי העילות הרלבנטיות לביטול צו ההריסה המנהלי. 1. לא הוכח, ואף לא נטען כי הבניה שבגללה ניתן צו ההריסה המנהלי בוצעה כדין: אין מחלוקת כי הבניה נשוא צו ההריסה המנהלי נבנתה ללא היתר בניה כדין, וכי אף לא הוגשה בקשה לקבלת היתר לבניה נשוא צו ההריסה המנהלי. המבקש עצמו, בעדותו, בחקירתו הנגדית בבית המשפט, מאשר שאין היתר בניה לבניה נשוא צו ההריסה המנהלי. לשאלה "האם יש לך היתר לגדר נשוא צו ההריסה המנהלי" השיב "אין לי היתר מהרשות". המבקש אשר ציין שבידו הסכם שנערך בינו לבין עיריית טייבה, הוא הסכם החליפין שהעתקו הצילומי צורף לבקשתו אשר בו נקבע שיכול הוא לבנות את הגדר במקרקעין נשוא ההסכם וכדבריו: "יש לי חוזה שנערך ביני לבין עיריית טייבה ובחוזה הזה כתוב שאני אעשה את הגדר", חזר בו מדבריו אלו ומשנשאל בחקירתו הנגדית "תראה לי את ההסכם מאוגוסט 2005 שאתה טוען שחתמת עם עיריית טייבה ושכתוב שם שאתה יכול לבנות גדר" השיב "ראש העיר אמר לי בע"פ שאני יכול לבנות גדר כי אני צירפתי את ההעתק של החוזה ובחוזה זה לא כתוב. וראש העיר שקוראים לו סלאח ג'אברה הוא אמר לי שאני יכול לבנות גדר" (ישיבת יום 16.3.08 עמ' 1 לפרוטוקול). מחומר הראיות למדים עוד שהמבקש לא הגיש כל בקשה לקבלת היתר לבניה נשוא צו ההריסה המנהלי. אף שהמבקש העיד שכביכול הגיש בקשה לקבלת היתר לגדר נשוא הצו, הרי שעותק של בקשה שכזו לקבלת היתר לבניית הגדר נשוא צו ההריסה המנהלי ו/או אישור כלשהו של הרשות המעיד על הגשת בקשה שכזו - לא הוגש. ברור אם כן שהבניה בגינה ניתן צו ההריסה המנהלי בוצעה שלא כדין וללא היתר בניה וכי המבקש אף לא הגיש בקשה להיתר בניה ככל שנוגע לבניה נשוא הצו. צו ההריסה המנהלי המגדיר היטב ובמדויק את מקום ביצועה של הבניה נשוא הצו ואת הבניה שנעשתה במקרקעין אלו הוצא כדין ע"י יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבניה מר שלמה טוייזר, עפ"י סמכותו וזאת לאחר שהוגש לו תצהיר בכתב ע"י מהנדס הועדה המקומית אל טייבה יוסף ג'ומעה אשר ביקר במקרקעין נשוא צו ההריסה המנהלי, ולאחר התייעצות עם היועץ המשפטי, הכל כפי שפורט בצו ההריסה המנהלי, בתצהירו של מר ג'ומעה שצורף לתגובת המשיבה לבקשת המבקש ובעדותו בחקירתו הנגדית בבית המשפט. עובדות אלו לא נסתרו ע"י המבקש בראיה ממשית כלשהי. 2. לא הוכח שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת למועד הגשת תצהיר המהנדס או בכלל: צודקת המשיבה בטענתה לפיה עפ"י הפסיקה עילה זו נבחנת בהתאם לקריטריונים שנקבעו בסעיפים 238א (א)(2) ו- (3) לחוק, דהיינו - אם מדובר בבניה שנסתיימה מעל 60 יום לפני מועד הגשת תצהיר המהנדס ליו"ר הועדה המקומית, וכן בבניה שאוכלסה מעל 30 יום לפני מועד הגשת התצהיר. לעניין זה נאמרו ברע"פ 4330/05 אברהים אל עורקבי נ' מדינת ישראל הדברים הבאים היפים לענינינו: "סעיף 238א הן מבחינת הלשון והן מבחינת התכלית, נועד לקטוע באיבה בניה בלתי חוקית. על מנת להגשים מטרה זו ועל מנת שזריזים בהפרת החוק לא יצאו נשכרים , נקבע בסעיף כי הרשות מוסמכת להוציא צו הריסה מנהלי גם כשהבניין כבר הוקם ואף כשמדובר בבניין שהקמתו "נסתיימה לא יותר מ- 60 ימים לפני יום הגשת התצהיר". המסקנה המתבקשת מכך היא כי בניין העונה לתנאים אלה, אין לראותו כ"עובדה מוגמרת" העובדה שהמבנה שהקים המבקש נמצא בשלבים סופיים של הקמתו אינה יוצרת, איפא, עובדה מוגמרת שהצו אינו דרוש למניעתה" (ראו רע"פ 5086/97 בן חור נ' עיריית תל אביב, פד"י נא(4)625). הנטל להוכיח כי המדובר בעובדה מוגמרת (כמו גם שמדובר בבנייה שנבנתה עפ"י היתר כדין) מוטל על המבקש. ראה לענין זה עפ"א (ת"א-יפו) 80086/01 יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבניה ת"א -יפו נ' אבנר אברהם, בו נאמרו בין השאר ע"י בית המשפט המחוזי - כב' השופטים ברלינר, המר אחיטוב הדברים הבאים: "כשמדובר בצו הריסה מנהלי קיימת חזקה של תקינות פעולות המנהל, שעל כן נקודת המוצא היא, כי הצו הוצא כדין ועל כן מי שמבקש לבטלו צריך להוכיח כי התקיימו העילות המנויות בסעיף 238א לחוק המאפשרות את ביטולו. מסקנה משפטית זו מתבקשת לא רק מכח החזקה האמורה אלא גם מנוסחו של סעיף 238א לחוק לפיו מי שרואה עצמו נפגע מצו הריסה מנהלי יבקש את ביטולו ובית המשפט לא יבטל את הצו אלא אם הוכח לו שנתקיימו העילות שנימנו בחוק. ברור שעל המבקש להוכיח את בקשתו ואת קיומן של עילות הביטול והספק פועל לחובתו. לא מוטלת על יו"ר הועדה החובה להוכיח כי הצו הוצא כדין. אף אין עליו להצדיק את שיקוליו להוצאת הצו". (ההדגשה שלי א.ט.). מועד ה"עובדה המוגמרת" הינו כאמור המועד הקבוע בסעיף 238א(א)(2) - דהיינו 60 יום לפני מועד הגשת תצהיר המהנדס ליו"ר הועדה לתכנון ולבניה אל טייבה. המבקש לא עמד בנטל להוכיח כי בניית הגדר נשוא צו ההריסה המנהלי הסתיימה 60 יום לפני הגשת תצהיר המהנדס, שכן פרט לאמירה כללית וסתמית כפי שצוינה בסעיף 5 לבקשתו לביטול צו ההריסה המנהלי לפיה "הבנייה הסתיימה מזה יותר מ- 3 חודשים" לא הביא ראיה ולו כלשהי להוכחת טענה זו עליה אף לא חזר בתצהירו ובעדותו בבית המשפט. המבקש לא נקב בתאריך כלשהו לעניין מועד תחילת ביצוע עבודות בניית הגדר ו/או במועד סיום ביצוע עבודות בניית הגדר נשוא צו ההריסה המנהלי, לא הביא עד כלשהו מטעמו אשר יעיד דבר לעניין מועד סיום ביצוע עבודות בניית הגדר, לא הביא עד כלשהו שבנה עבורו את הגדר ו/או מסמכים ו/או אישורים שיש בהם להצביע על מועד סיום בנית הגדר ואין בדברי המבקש לעניין העובדה כי "הבנייה הסתיימה מזה יותר מ- 3 חודשים" יותר מאשר דברים בעלמא, זאת ותו לא. אוסיף ואומר כי עדותו של מהנדס הועדה לתכנון ובנייה אל טייבה יוסף ג'ומעה היתה עדות כנה, רצינית ואחראית ואני נותנת בה אמון. מר ג'ומעה ציין לעניין מועד בניית הגדר נשוא צו ההריסה המנהלי כדלקמן: "אני ידעתי על הגדר בעת שהגדר נבנתה בפועל ואת זאת ידעתי מפי אדם שאני חושב שהוא בן דודו של המבקש כי הוא הגיע אלי אל הועדה והוא צעק עלי והאשים אותי בכך שאני יודע שמתבצעת בניית גדר ע"י המבקש ומתעלם מכך וזה היה בסוף נובמבר 2007". עוד ציין מר ג'ומעה בהגינותו, "לא יצאתי מיד למקום כדי לבדוק זאת כי באותה תקופה מחודש יולי 2007 היתה ועדה קרואה בטייבה והיו בעיות עם העובדים, חלק היו בשביתה וחלק לא עבדו ולכן יצאתי למקום נשוא הדיון באיחור ורק באמצע דצמבר 2007 ואז הגדר כבר היתה מושלמת וגמורה". הוסיף מר ג'ומעה בעדותו: "באמצע דצמבר כשאני ביקרתי במקרקעין נשוא הדיון הגדר היתה גמורה, כך שהיא נגמרה פלוס מינוס באותו חודש. מיום שקיבלתי את התלונה מהמתלונן ועד שביקרתי עברו בערך 20 יום ולא יותר מזה. כשאני ביקרתי אז הגדר היתה גמורה" (ישיבת יום 16.3.08 עמ' 2,3 לפרוטוקול - ההדגשות שלי א.ט.). עדות מהנדס הועדה לתכנון ובניה מר יוסף ג'ומעה לא נסתרה בראיה ממשית כלשהי ע"י המבקש. המבקש עצמו, כאמור, לא הרים את נטל הראיה המוטל עליו, שכן עדותו היתה כללית סתמית ובלתי מבוססת. הוכח ע"י המשיבה כי ביצוע צו ההריסה המנהלי אשר הוצא, כאמור, ביום 1.1.08 דרוש היה לשם מניעת "עובדה מוגמרת" ומשכך הדבר לא הוכיח המבקש גם את עילת הביטול השניה הנקובה בסעיף 238א(ח) לחוק. ברור אם כן כי צו ההריסה המנהלי ניתן כדין שהרי לא הוכח עי המבקש כי הבניה שבגללה ניתן הצו בוצעה כדין, ואף לא הוכח שביצוע הצו אינו נדרש לשם מניעת עובדה מוגמרת למועד הגשת תצהיר המהנדס או בכלל. לא מצאתי כל פגם בחוקיותו של צו ההריסה המנהלי. לנוכח כל האמור לעיל ברור כי צו ההריסה המנהלי הוצא כדין לגבי הבניה נשוא הצו ולא מתקיים בעניננו אף תנאי מהתנאים הקבועים בסעיף 238א(ח) לחוק לביטולו. ייעוד צו ההריסה המנהלי הוא לבער את תופעת הבניה הבלתי חוקית ולתכלית זו צוידה הרשות באותן סמכויות שהחוק הורה עליהן. המשיבה, כפי שעולה מחומר הראיות, פעלה ופועלת כנדרש בחוק כמיטב יכולתה לאיתור ולאכיפת חוקי התכנון והבניה ועושה כנדרש עפ"י החוק למיגור עבירות בניה. נקבע לא אחת שגם אם ישנם אחרים הבונים ללא היתר בניה הרי שאין בכך כדי להצדיק בניה ללא היתר בניה, ויש לנקוט בכל ההליכים עפ"י חוקי התכנון והבניה כנגד מי שמבצע בניה בלתי חוקית, שהרי כנגד כל מפירי חוקי התכנון והבניה פועל החוק למניעת תופעת הבניה הבלתי חוקית. לולא בנה המבקש תוך הצבת עובדה בשטח ותוך התעלמות מהחוק הדורש קודם לכל הצטיידות בהיתר בניה כדין, לא היה מצוי הוא כיום במצב בו הוא מצוי ואין לו לפיכך להלין אלא על עצמו. כבוד השופט י. טירקל ברע"פ 6076/02 ירדנה שמר נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, תקדין על 2002 (3) 2904, ציין: "הליך של צו הריסה מנהלי ראוי לו שיהיה אמצעי מהיר ויעיל המאפשר תגובה על אתר לבניה בלתי חוקית". כך גם ברע"פ 5635/93 הועדה המקומית לתכנון ולבניה ת"א יפו נ' עורקבי, פד"י מח(2)397, 404-397 נאמר: "הפיקוח על הבניה מתמודד לא פעם עם אנשים הפורצים את גדר החוק ומקימים בניינים שלא כחוק, אם מטעמים של רווח כספי ואם מטעמים של מצוקה אישית... משום כך יש צידוק וצורך במכונה יעילה למלחמה בבניה שלא כחוק. צו ההריסה המנהלי נועד להיות מכונה כזאת, אך די שחלק אחד של המכונה יעלה חלודה כדי שהמכונה כולה תושבת". בע"פ 10505/03 אזולאי נ' מד"י, פדי נח(2) 625, 627 נקבע לעניין זה כדלקמן: "צו הריסה מנהלי מיועד מעצם טבעו לשמש מענה מיידי ויעיל לבנייה בלתי חוקית ולמנוע יצירת עובדות מוגמרות בשטח אשר יקשה לשנותן. תכליתו של צו ההריסה היא למנוע אפשרות של השהיית ביצוע צווים בדרך של גרירת הליכים משפטיים באופן מלאכותי כדי להרוויח זמן. מכיוון שתכליתו של צו ההריסה המנהלי היא לסלק בניה בלתי חוקית מעל פני השטח על אתר וכדי למנוע קביעת עובדות, יש לבצע כפי שנקבע בפסיקה את צו ההריסה המנהלי בטרם יממש המבקש את מטרתו וישלים את ביצוע מעשי העבירה במקרקעין. צו ההריסה המנהלי נועד כדי לתת מענה מעשי, מהיר, יעיל ומרתיע לבניה הבלתי חוקית וכל יכול לסייע לרשויות- ולמערכת שלטון החוק כולה- לעמוד בפרץ הבניה הבלתי חוקית". ברע"פ 6876/05 נגר נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה ת"א נאמר: "כמו כן, בית משפט זה, כבר קבע, כי תכליתו של צו הריסה המנהלי הוא סילוק בניה בלתי חוקית מעל פני השטח "על אתר וכדי למנוע קביעת עובדות" (ראו:רע 273/86 פרץ נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה, פד"י מ(2)445, 447). כידוע, צו הריסה מנהלי הוא אחד האמצעים החשובים לאכיפתם היעילה של דיני התכנון והבניה (ראו: רע"פ 5635/93 הועדה המקומית לתכנון ובניה ת"א יפו נ' עורקבי, פד"י מח(2) 397, 404, רע"פ 5738/00 סלאמה נ' יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ובניה ירושלים (לא פורסם), רע"פ 1288/04 נימר נימר נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים, (לא פורסם)". ברע"פ 5584/03 פינטו נ' עיריית חיפה נאמר: "סעיף 238 א לחוק נולד, אפוא מתוך צורך דוחק ליצירתו של כלי אכיפה יעיל, מהיר ואפקטיבי אשר גם אם לא ימנע לחלוטין את תופעת הבניה הבלתי חוקית למצער יהיה בו כדי להביא לצמצום מימדיה על דרך הרתעתם של עבריינים בכוח ועל דרך מניעתם של עבריינים בפועל ליהנות מפרי עוולתם. וזו היא אומנם תכליתה העיקרית של הוראת סעיף 238 א של החוק: ליתן בידי הוועדה המקומית כלי יעיל וקל למיגורה של הבניה הבלתי חוקית בעוד היא בחיתוליה". יפים אף לענייננו הדברים כפי שנאמרו ב-עתמ 1112/03 ישראל טוויטו ואח' נ' עיריית ת"א ואח', תק-מח 2003(2) 2562 : "אינטרס בעל משקל מהותי באיזון האינטרסים הוא אינטרס שלטון החוק. במדינת חוק אין אדם יכול לעשות דין לעצמו, גם אם מצבו עגום ואף אם טענותיו צודקות. אין להשלים עם פגיעה מתמשכת בחוק". כך גם נאמרו בעניין זה ברע"פ 1520/01 שוויצר ואח' נ. יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ולבניה ואח', פד"י נו(3) 595 הדברים הבאים: "... מצוקתם של הנאשמים מובנית היא...ואולם אין מנוס מן התוצאה שאליה הגענו. אין להשלים עם הזלזול בחוקי התכנון והבניה ובהליכים הנדרשים על פיהם - זלזול שהפך כמעט לנורמה מקובלת בחברתנו. הגנת הסביבה ושמירה על נכסי נוף השייכים לציבור הינם ערכים חשובים הראויים לכיבוד. דיני התכנון נמנים עם הכלי שיצר המחוקק כדי להבטיח את ההגנה על ערכים אלה; על כן, ועקב עוצמתם של האינטרסים העומדים מנגד, מצווים מוסדות התכנון למלא את חובתם ולשמש כבלם אל מול הפרות החוק". לעניין עיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי - לא מצאתי מקום אף להורות על עיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי שבענייננו. כפי שעולה מחומר הראיות, הבניה נשוא צו ההריסה המנהלי נבנתה במקרקעין בלא היתר בניה כדין, ומבלי שהוגשה כל בקשה לקבלת היתר לבניה נשוא צו ההריסה המנהלי ואף אם הוגשה בקשה שכזו, וראיה על כך לא הוגשה לבית המשפט כאמור, הרי שלא הוכח שהיתר בניה לגדר נשוא צו ההריסה המנהלי נמצא בהישג יד מיידי. משלא נמצא היתר בנייה בהישג יד מיידי אין מקום, כפי שנפסק לא אחת, שבית משפט יעכב ביצוע צו הריסה מנהלי שלא נמצא פגם בחוקיותו רק כדי לאפשר למבקש להתחיל בהליכי רישוי או לקדם הליכי רישוי שהינם בראשיתם ולקוות לקבלת היתר בניה, אם בכלל. בית משפט מוסמך לעכב ביצוע צו הריסה מנהלי אך השימוש בסמכות זו צריך להישמר למקרים חריגים ויוצאי דופן כשקבלת היתר בניה הינה בהישג יד מיידי. בעניננו אין המקרה חריג ויוצא דופן ואין לעכב ביצוע צו ההריסה המנהלי. לסיכום, בנסיבות אלו שבהם צו ההריסה המנהלי ניתן כדין, ואף אחת מהעילות לביטולו איננה מתקיימת - הבקשה לביטול צו ההריסה המנהלי ו/או עיכובו - נדחית. אני מחייבת המבקש לשלם למשיבה הוצאות הבקשה ושכר טרחת עו"ד בסך של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ. סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה החל מיום מתן ההחלטה ועד התשלום המלא בפועל. מאחר והחלטתי נשלחת בדואר רשום לב"כ הצדדים, זאת עפ"י החלטת בית המשפט מיום 16.3.08אני מורה על עיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי למשך 45 ימים לצורך הגשת ערעור לבית המשפט המחוזי, אם ירצה בכך מי מהצדדים. אני מורה בזאת שאם המבקש לא יהרוס את הבניה נשוא צו ההריסה המנהלי בעצמו - תהיה רשאית המשיבה לבצע את צו ההריסה המנהלי והוצאות ההריסה יחולו על המבקש כשמניין 30 הימים לצורך ביצוע צו ההריסה המנהלי יחל מיום סיום תקופת עיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי. הריסת מבנהצו הריסהצווים