הקצאת מגרשים לבני מקום

להלן פסק דין בנושא הקצאת מגרשים לבני מקום:

פסק-דין     

השופטת מ' נאור:

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב שדחה את תביעתו של המערער לסעדים הצהרתיים הנוגעים לזכאותו למגרש בשכונת הרחבה של המשיבה 2 (להלן "המושב").

  1. בשל רצונם של בני מושבים שלא הוגדרו כ"בנים ממשיכים" לבנות את ביתם במושבם, החל מינהל מקרקעי ישראל בהתווית מדיניות לפיה תתאפשר הרחבתם של מושבים חקלאיים באופן בו יותר למושב לתכנן מגרשי מגורים חדשים בתוך משבצת הקרקע שהוקצתה לו. באוקטובר 1993 נקבעה מדיניות זו בהחלטת מועצת מינהל מקרקעי ישראל מספר 612 (להלן החלטה 612).
  2. בעקבות המדיניות שהותוותה על ידי המינהל ועוד בטרם קבלת החלטה 612, החליטה האסיפה הכללית של מושב חירות להקים שכונת הרחבה שתיקרא "שכונת הבנים". לצורך הערכת היתכנות לפרויקט קיים המושב בשנת 1991 הליך של הרשמה בלתי מחייבת בין חברי המושב בו נדרש כל חבר שביקש להירשם לשלם סכום של 1,000 ש"ח וכן להפקיד שיק לביטחון על סך 15,000 ש"ח. בשל עיכוב שחל בקידום תוכנית ההרחבה, החזיר המושב לנרשמים את הסכומים שנגבו ואת השיקים שהופקדו.


3. המערער הוא בנם של המשיבים 4-3 (להלן "ההורים"), חברי המושב ובעלי נחלה בו. אחיו של המערער שילם ביום 10.1.1992 1,000 ש"ח וכן הפקיד מספר חודשים לאחר מכן שיק ביטחון בסך 15,000 ש"ח. בפני בית המשפט המחוזי לא היתה מחלוקת כי שיק הפיקדון ששילם האח הוחזר אליו ואילו לעניין 1,000 השקלים היו הצדדים חלוקים בשאלת ההחזרה. המושב החל בהרשמה מחודשת לפרויקט ההרחבה במחצית הראשונה של שנת 1993. לשם כך פורסמה הודעה בדבר נוהלי ההרשמה. בסבב ההרשמה השני - לא נרשמו המערער או מי מבני משפחתו.
4. בהתאם להחלטה 612 היה למושב שיקול דעת בבחירת המועמדים ("מומלציו") למגורים בשכונת הבנים וכן היתה לו אפשרות להעניק עדיפות לבני המקום. במהלך חודש ינואר 1995 קיים המושב הליכים של קבלת מועמדים, הגרלת מגרשים וגיבוש רשימת מומלצי המושב בפני המינהל לצורך פרויקט ההרחבה, על-פי הוראות החלטה 612. ביום 14.3.1995 הוגשה למינהל רשימת מומלצי המושב והמערער לא היה חלק מרשימה זו.
5. בשל קשיים כלכליים שנקלעו אליהם הורי המערער, התקשרו בני הזוג במאי 1994 בהסכם למכירת המשק החקלאי שבבעלותם עם בני הזוג וינר (משיבים 6-5). במסגרת עסקת המכירה הוסכם כי בית המגורים של ההורים יישאר ברשותם, דבר שהצריך הליך של פיצול הנחלה, ונדרשו אישורים מטעם המושב, המינהל ורשויות התכנון. המושב התנה את אישורו לפיצול הנחלה במכירת המשק החקלאי לגורם חיצוני וכן בויתור מצד ההורים על מחיקת החובות במסגרת "חוק גל". בפני בית המשפט המחוזי ובפנינו טענו ההורים כי הסכמת המושב הותנתה גם בהתחייבותם להעביר את זכותם למגרש בשכונת הבנים לקונה של הנחלה שפוצלה - בני הזוג וינר.
6. בעקבות סירוב ההורים להעניק את זכותם למגרש בשכונת הבנים לבנם נוצר סכסוך בין ההורים לבין המערער. סכסוך זה הביא לשנים של ניתוק והליכים משפטיים. לאחר פסק בוררות, הגיעו הצדדים להבנה לפיה במידה ויוטל על ההורים שנית להמליץ על אחד מצאצאיהם לצורך המגרש בהרחבה - הם ימליצו על המערער.
7. בשנת 1997 פנה המערער למושב בבקשה כי ימליץ בפני המינהל כי אחת משתי חלקות הבנים שנותרו בשכונת ההרחבה ולא הוקצו, תוחכר לו במחירי הפיתוח שהיו באותה תקופה. משלא נענה, הגיש המערער תביעה לבית המשפט.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

8. בית המשפט המחוזי בת"א (כב' השופטת א' חיות) הניח כי טענת המערער לפיה אחיו שילם את 1,000 השקלים והפקיד את השיק על סך 15,000 ש"ח בינואר 1992 בשמו ועבורו מאחר והמערער עצמו התגורר אותה עת בירושלים - נכונה. לפיכך הניח בית המשפט כי הרישום שביצע אחיו של המערער נעשה מתוך מטרה שהמערער יקבל מגרש בהרחבה כ"בן המקום וכמומלץ המשפחה". בית המשפט אף הניח כי דמי הרישום בסך 1,000 ש"ח לא הוחזרו לאחיו של המערער. אף על פי כן קבע בית המשפט המחוזי כי אין בכך כדי להועיל למערער ולבסס את זכותו להיכלל ברשימת מומלצי המושב שהוגשה למינהל, וזאת משום שהמערער לא השלים את הליך ההרשמה. בית המשפט קבע עוד כי הגירסא שהעלה המערער לפיה אחיו ניסה להשלים את הליך הרישום במאי 1993 אך המושב סרב בטענה שההורים ויתרו על מגרש ההרחבה במסגרת פיצול הנחלה הינה גרסא כבושה. הסיבה העיקרית לכך היא העובדה שגרסא זו לא עלתה לא בתצהירו של המערער ואף לא בתצהיר שמסר אחיו. לפיכך קבע בית המשפט המחוזי כי גרסא זו אינה מעוררת אמון על פניה, ודחה אותה. עוד נקבע, בבחינת למעלה מן הצורך, כי סעיף 14 להחלטה 612 קבע בבירור כי אין לשייך זכות לקבלת מגרש מגורים בהרחבה לנחלה, וכי אין בעל הנחלה רשאי לסחור בזכות כזו ולמכור אותה תמורת כסף לאחר כפי שהתיימרו ההורים לעשות בהסכם המכר עם בני הזוג וינר. לפיכך נקבע כי אין המערער זכאי למגרש בשכונת הבנים וכן נקבע כי גם בני הזוג וינר אינם זכאים למגרש.

רקע

9. הוראות החלטה 612 אפשרו הקצאת מגרשים בשכונות הרחבה לבני המושב ולאלו שאינם עונים להגדרת "בן המקום". האגודה השיתופית רשאית היתה להעניק עדיפות לבני המקום לפי שיקול דעתה (ס' 12 להחלטה). המועמדים שנבחרו בסופו של דבר, חתמו על הסכם חכירה עצמאי עם מינהל מקרקעי ישראל למשך 49 שנים בו הותנתה יכולת העברת הזכויות בהסכמת האגודה ולעיתים אף בהסכמת הסוכנות.
10. בדצמבר 1995, החליטה מועצת מינהל מקרקעי ישראל לבטל את החלטה 612 ולקבוע במקומה כללים חדשים - החלטה הידועה כהחלטה 737. תוקף ההחלטה היה מיידי. החלטה זו הותירה את העקרונות עליהן הושתתה החלטה 612 אך אפשרה הגדלה של 15% נוספים במספר הנחלות הקיים. כמו כן נקבעה מדיניות חדשה באשר למועמדים להרחבה, לפיה יוחכרו המגרשים על ידי המינהל למועמדים שיומלצו על ידי האגודה, ובלבד שהמגרש מיועד למגורים והמועמד אינו בעל זכות של נחלה, מגרש מגורים או משק עזר בישוב או בישוב אחר, וכן אינו חבר קיבוץ או מושב שיתופי. החלטה זו הרחיבה למעשה את תחום שיקול דעתו של הישוב בבחירת המועמדים לקבלת מגרשים. סעיף 5 להחלטה קבע כי חוכרי המגרשים ישלמו למינהל דמי חכירה מהוונים מופחתים שיוכרו כמלוא דמי החכירה המהוונים בשיעור של 91% לתקופה של 49 שנים. השיעורים פורטו בהחלטה בהתאם למיקום הישוב. ואולם החלטה 737 בוטלה ב-בג"ץ 244/00 עמותת שיח חדש למען השיח הדמוקרטי נ' שר התשתיות הלאומיות, פ"ד נו(6) 25 (2002), תחתיה נוצרה החלטה 959. השוני המרכזי החשוב לענייננו בין החלטה 737 לבין החלטה 959 הוא שעל פי החלטה 959 חוכרי המגרשים חייבים בתשלום דמי חכירה מלאים בגין המגרש. היו הוראות מעבר בין החלטה 737 להחלטה 959 ולעניין זה עוד אשוב.

טענות הצדדים בכתבי הטענות

11. המערער טען כי המינהל מחויב להקצות לו את המגרש באותם תנאים וכללים שחלו במועד בו נטען כי נרשם לקבלת הזכויות, קרי בשנת 1992. עוד טען המערער כי קנה זכויות מכוח החלטה 612 או שהוא זכאי לזכויות על פיה בהיותו מועמד ראוי שזכאותו למגרש נמנעה ממנו שלא כדין באותה עת בשל התנהגות המושב. לפיכך, כך טען המערער, אין בהחלפתה של החלטה 612 כדי לאיין את הזכויות או הציפיות שקמו לו מכוחה, וכי המושב והמינהל מושתקים מלטעון אחרת שכן האחריות לכך שהמערער לא זכה למגרש בעת שהחלטה 612 היתה בתוקף מוטלת כולה על כתפיהם.
12. עמדת המושב היתה שכיוון שהקצאת מגרשי ההרחבה בוצעה בהתאם להחלטה 612 אשר הוחלפה על ידי החלטה 737, חלות הוראות החלטה 737. המושב טען כי על אף שהחלטה 737 בוטלה בפסק דין עמותת שיח חדש למען השיח הדמוקרטי מתקיימים תנאי הוראות המעבר שנקבעו בהחלטה בדבר הוראות מעבר - 972 מספרה - ולפיכך ניתן עדיין להקצות מגרשים בהרחבת המושב בתנאי החלטה 737.
13. מינהל מקרקעי ישראל טען כי אינו צד לסכסוך בין המערער והמושב וכי אין להתערב בממצאי בית המשפט. עם זאת - ציין כי אם מכל סיבה שהיא תוענק הקרקע למערער, תנאי העסקה עימו הנוגעים למגרש יהיו בהתאם לתנאים שישררו במינהל בעת ההקצאה גופה.

בקשה להבאת ראיות נוספות

14. המערער ביקש להביא ראיות נוספות. לטענת המושב אין בראיות אלה תרומה להכרעה בפלוגתאות שבמחלוקת או לשינוי קביעות בית המשפט המחוזי. דין בקשת המערער להגשת ראיות נוספות - להידחות. כלל ידוע הוא כי בקשה להוספת ראייה בדיון בבית משפט מתאפשרת במקרים מעטים. בענייננו מדובר על ראיות שהיו בידי המערער עוד קודם למתן פסק הדין בבית משפט מחוזי. הכלל הוא כי לא ניתן להתיר הגשתן של ראיות נוספות אלא אם הוכח כי המבקש לא ידע עליהן ולא יכול היה לגלותן בשקידה ראויה ובלבד שנהג בתום לב (ע"א 801/89 כהן נ' שבאם, פ"ד מו(2) 136, 142 (1992); י' זוסמן סדרי הדין האזרחי 848 - 849 (מה' 7, 1995)). המערער עצמו מצהיר כי שתי הראיות אותן הוא מבקש להביא בפני בית משפט היו בידיו עוד בטרם הגשת תצהיר עדות ראשית וכי הם לא נמסרו משום שהמערער ביקש שלא להעלות מחלוקת מיותרת. איני רואה מקום לחרוג מהכלל הנוגע להבאת ראיות נוספות. זאת ועוד: המינהל לא היה צד לסכסוך בין הצדדים האחרים, ומועמדותו של המערער ממילא לא הוצגה בפניו, כך שבשאלת הזכות להקצאה, המחלוקת בין המערער והמושב אינה מעלה ואינה מורידה.

הכרעה

15. בית המשפט המחוזי קבע, כאמור, כי החלקה בשכונת ההרחבה לא תוקצה למערער ולא לבני הזוג וינר. בית המשפט לא הכריע בשאלה איזו החלטת מינהל חלה בעניינו של המערער וזאת משום שלא היה צורך בכך. בני הזוג וינר לא הגישו ערעור לבית משפט זה על פסק הדין ומה שנאמר בעניינם נאמר בבחינת למעלה מן הצורך. בדיון על פה לפנינו חל מהפך: הוריו של המערער הודיעו כי המערער הוא המומלץ שלהם. בני הזוג וינר לא התנגדו, תוך שהם מבהירים כי הם שומרים על כל טענותיהם למחלוקת כספית. נוכח עמדה זו הודיע המושב כי הוא מוכן עתה להמליץ על המערער בפני המינהל. המינהל מצדו ציין כי הוא מוכן לכך אך טען כי ההקצאה צריכה להיעשות בתנאים העדכניים. המשיבים כולם הסכימו כי המערער יזכה במגרש אחר בשכונת ההרחבה, וכי המחלוקת בין בני הזוג וינר למושב או להורים תיוותר מחלוקת כספית. נותרה השאלה באילו תנאים יוקצה המגרש: האם (כטענת המערער) בתנאים הקבועים בהחלטה 612 שחלה בעת שנרשם המערער לראשונה באמצעות אחיו לתכנית ההרחבה; האם בתנאיה של החלטה 737 שהחליפה את החלטה 612 כטענת המושב; או בתנאים הקבועים בהחלטה העדכנית של מועצת מינהל מקרקעי ישראל החלה כיום - היא החלטה 959 כטענת המינהל. העדר אפשרות להגיע להסכמה בשאלה זו מנע אפשרות להגיע להסדר מוסכם.
16. יש לדחות את טענת המערער לפיה הוא זכאי לחכור את המגרש בתנאי החלטה 612. מקובלת עליי קביעת בית המשפט המחוזי כי הגרסא לפיה המערער ניסה, באמצעות אחיו, להירשם בהרשמה השנייה וסורב על-ידי המושב הינה גרסא כבושה. גרסה זו לא הוזכרה בתצהיר המערער ואף לא בתצהיר אחיו ומכל מקום מדובר בעניין שבעובדה. חוסר המעש של המערער שהיה מסוכסך עם הוריו ולא יכול היה לזכות בהמלצתם הביא לאיבוד זכויותיו להקצאת המגרש על פי החלטה 612.
17. נותרה אפוא השאלה האם יוקצה המגרש למערער על-פי החלטה 737, כשיטת המושב, או על פי החלטה 959 כשיטת מינהל מקרקעי ישראל. בפרשה שנדונה לא מכבר, קבענו שלאור בטלות החלטה 737 יש לפרש בצמצום את תחולת החלטה זו (ע"א 3996/05 מינהל מקרקעי ישראל נ' גיטלין (טרם פורסם, 5.8.2007)), אך לא על גישה מצמצמת זו משתיתה אני את החלטתי.
18. בדיון על פה הוזכר על ידי בא כוחו של וינר שהארכה האחרונה שניתנה לקיום הוראות המעבר הנוגעות להחלטה 737 היתה עד 8.8.2005. בא כוחו של המינהל טען בדיון כי פג תוקפן של הוראות המעבר הרלבנטיות אך הוראות המעבר לא הוגשו. אכן הוראות המעבר הרלבנטיות לעניין החלטה 737 מתפרסמות באתר האינטרנט של מינהל מקרקעי ישראל (הוראות אלו אושררו ב-בג"ץ 10934/02 קיבוץ כפר עזה אגודה להתיישבות חקלאית שיתופית נ' מינהל מקרקעי ישראל (טרם פורסם, 10.5.2004)). ואולם לא יהיה זה נכון להכריע בזכויות הצדדים על יסוד אתר האינטרנט של המינהל ובלא שהיתה לצדדים אפשרות לטעון. על המערער מוטל נטל ההוכחה להוכיח כי אכן הוא נופל בגדר הוראות המעבר. משלא עשה כן, אציע לחברי לקבוע כי המערער יוכל לרכוש את המגרש בתנאים הנהוגים כיום. עם זאת, אין אנו סוגרים בפני המערער את הדלת, אם ימצא לנכון לעשות כן, לנקוט בהליך משפטי נוסף בו יטען לזכאות לתנאי החלטה 737 על פי הוראות המעבר של החלטה זו לגלגוליהן. אולם יש לשים קץ להתדיינות: אם ברצון המערער לרכוש את הקרקע על פי הקבוע בפסק דין זה עליו להודיע על כך לצדדים האחרים במהלך 30 יום מהיום.

19. הערעור מתקבל, איפוא, בהסכמה במובן זה שבהסכמת כל הצדדים יוכל המערער לרכוש חלקה בהרחבה ועל פי קביעתנו הוא יוכל לעשות כך בתנאים המחייבים כיום והכל תוך שמירת זכות לנקוט בהליכים משפטיים בשאלת התחולה של החלטה 737. על המערער להודיע תוך 30 יום לכל הצדדים האחרים אם הוא בוחר לרכוש את החלקה. ואם לא יעשה כך תוך מועד זה - לא תעמוד אפשרות זו בפניו.

לא יהיה צו להוצאות.

ש ו פ ט ת

השופט א' רובינשטיין:

אני מסכים.

ש ו פ ט



השופט ד' חשין:

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת מ' נאור.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. מסירת מגרש

  2. הקצאת מגרשים לבדואים

  3. הקצאת מגרשים בבית שמש

  4. קניית מגרש ללא גבולות

  5. הקצאת מגרשים לבני מקום

  6. חלוקת מגרש לחלקים שווים

  7. הבטחה מנהלית להקצאת מגרש

  8. מימוש אופציה לרכישת מגרש

  9. בקשת היתר כניסה למגרש פינתי

  10. תנאים לביצוע הגרלת מגרשים

  11. החזר דמי הרשמה קניית מגרש

  12. החזר דמי הרשמה לקניית מגרש

  13. זכויות במסגרת הקצאת מגרשים

  14. בקשת חייב לביטול מכירת מגרש

  15. סכסוך בין בעלי בתים באותו מגרש

  16. נוכח צורתו של המגרש, לא ניתן לממש את זכויות הבנייה הקיימות

  17. הגדלת מס' יחידות דיור במגרש, שינוי קו בניין אחורי לקו בניין 0

  18. הערכת שווי דירת המגורים בשים לב להשפעתן של זכויות בנייה נוספת במגרש

  19. מגרש למגורים בבנייה רוויה ברחוב המאופיין בבנייה מעורבת של צמודי קרקע

  20. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון