בקשת חייב לביטול מכירת מגרש

להלן פסק דין בנושא בקשת חייב לביטול מכירת מגרש: פסק - דין א. בקשת רשות ערעור על החלטתו מיום 6.7.2004 של ראש ההוצל"פ (כב' הרשם ב' יזרעאלי), אשר דחה את בקשת המבקשים, שהינם החייבים בתיק הוצל"פ 3-99-12510-20, לביטול מכירת מגרש (להלן: "המגרש" או "הנכס"); שנמכר על ידי משיב 2 (להלן: "כונס הנכסים" או "הכונס") למשיבים 3-4 (להלן: "הקונים"), ללא ידיעת המבקשים. ב. בקשת רשות הערעור, כמו גם ההליכים בפני ראש ההוצל"פ, נוהלו בין המערערים ובין המשיבים 1 ו-2, בלבד. ביום 23.2.2005 החלטתי לתת רשות ערעור, ולדון בבקשת רשות ערעור כבערעור. כן הוריתי על צירופם של הקונים, כמשיבים בערעור. ג. עיקרי העובדות הצריכות לענייננו, הן כדלהלן: בין המערערים והמשיב 1 (להלן: "הבנק") מתנהלים הליכים משפטיים שונים, בערכאות שונות, שעיקרם, תביעות הבנק לפרעון חובותיהם של המערערים; ומנגד תביעות המערערים, בגין נזקים שונים שנגרמו להם, לטענתם, כתוצאה ממהלכי הבנק. תיק ההוצל"פ, נשוא הליך זה, נפתח ביום 3.11.1999, למימוש שטר המשכנתא הרובצת על הנכס, נשוא הערעור. המערערים טוענים, כי למעט מסירת אזהרה בתיק ההוצל"פ, לא קבלו כל מסמך הנוגע להליכים. המערערים טענו, כי בסמוך לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ, הוסכם בינם ובין מנהל פלוני בבנק, שהליכי מימוש הנכס יושהו, לשם הסדרת המחלוקות שבין הצדדים. יצויין, כי לנכס מונה כונס נכסים, אשר לא הצליח לממש את הנכס, ולפיכך, הורה ראש ההוצל"פ ביום 29.7.2003, על מינויו של המשיב 2 ככונס הנכסים למכירת הנכס. מכל מקום, מוסכם על הצדדים כי כונס הנכסים פרסם הודעות ובהן הזמין את הציבור להציע הצעות לרכישת הנכס; הזמין וקיבל שומה, בה הוערך שווי הנכס בסכום של כ-100,000 $; איתר רוכשים פוטנציאליים בכוחות עצמו; ניהל הליכי התמחרות, בין הרוכשים הפוטנציאליים השונים; והגיש בקשה לאישור המכר לקונים, לאחר שהללו הסכימו לשלם עבור המגרש, תמורה שאינה נופלת מהסכום המפורט בשומה. ביום 18.5.2004 הגיש כונס הנכסים בקשה לאישור המכר, בתמורה לסכום בשקלים שווה ערך ל-100,000 $ ובתוספת מע"מ (מוצג "ז" לתיק מוצגי הכונס; וכן סע' 5.3. להסכם המכר, צרופה "ב" לתצהיר הקונים מיום 20.6.2006). ביום 24.5.2004 אישר ראש ההוצל"פ את מכירת הנכס לקונים. ביום 1.6.2004 קיבלו המערערים לראשונה, לטענתם, הודעה בדבר הליכי המכר. ביום 7.6.2004 קיבלו הקונים חזקה במגרש, לאחר שהעבירו לכונס הנכסים את מלוא התמורה בגינו. ביום 10.6.2004 ביקש כונס הנכסים מראש ההוצל"פ לחתום על צו המורה לרשם המקרקעין, להעביר את רישום המגרש על שם הקונים. בו ביום, הגישו המערערים בקשה לראש ההוצל"פ, בה עתרו לביטול המכר, בטענה כי לא ידעו אודות הליכי המכר. ביום 4.7.2004 הגיש כונס הנכסים את תגובתו לבקשת המערערים, בה טען כי כונס הנכסים הראשון שמונה, מסר הודעה למערערים אודות הליכי הכינוס, ולפיכך, אין כל ממש בטענתם, כי לא היו מודעים להליכים השונים. יצויין, כי כונס הנכסים לא תמך טענותיו בתצהיר, כנדרש. ביום 6.7.2004 דחה ראש ההוצל"פ את בקשת המערערים לביטול אישור המכר. בהחלטתו, נשוא הליך זה, קבע ראש ההוצל"פ, כי: "לאחר העיון בבקשה ובתגובה הנני דוחה הבקשה מהנימוקים המפורטים בהרחבה בתגובה, כולל המסמכים שצורפו ובכלל זה המכתבים שנשלחו לחייבים ע"י כונסי הנכסים. יחד עם זאת הנני משהה החתימה על הצו למשך 15 יום כדי לאפשר לחייבים להגיש כל הליך אם יחפצו לעשות כן". (החלטת ראש ההוצל"פ מיום 6.7.2004, מוצג "א" לתיק מוצגי המערערים ומוצג "יא" לתיק מוצגי הכונס). המערערים טוענים, כי החלטה זו נמסרה להם רק ביום 3.8.2004. ביום 8.7.2004, אחר מתן החלטה בעניינם, הגישו המערערים את תשובתם לתגובת כונס הנכסים, אשר הוכתרה בכותרת "בקשה לביטול מכר מקרקעין שהתקבלה במעמד צד אחד" (מוצג "ה" לתיק מוצגי המערערים, להלן: "הבקשה השניה"), בה טענו המערערים כי יש לקבל את בקשתם לביטול המכר, משתגובת כונס הנכסים לא נתמכה בתצהיר. ביום 11.7.2004 קבע ראש ההוצל"פ כי: "ב"כ החייבים מלין על כך שלא צורף תצהיר לתגובת הכונס, אך גם לבקשתו שלו עצמו לא צורף תצהיר. הבקשה הינה למעשה בקשה חוזרת על בקשה קודמת שהוגשה ביום 15.06.04. לאחר מתן תגובת הזוכה ניתנה בעניין החלטה. ראה החלטה בנומ' מיום 06.07.04 מס' 210". (מוצג "יד" לתיק מוצגי הכונס). ביום 12.7.2004 הגיש כונס הנכסים את תגובתו למסמך זה, בו ראה הכונס בקשה חוזרת לביטול המכר, וביום 25.7.2004 דחה ראש ההוצל"פ את הבקשה השניה, בקובעו: "לאחר עיון נוסף, ובהעדר החלטה אחרת של בית המשפט המוסמך, וכן בהעדר כל תגובה נוספת מצד החייבים, הנני דוחה את בקשת החייבים ומחייבם בהוצאות בגין הליך זה בסך של 2,000 ₪ בתוספת מע"מ. רצ"ב: צו פורמלי חתום". (מוצג "טו" לתיק מוצגי הכונס). כאמור, טוענים המערערים, כי ההחלטה מיום 6.7.2004, נמסרה להם רק ביום 3.8.2004, ולנוכח כל השתלשלות האירועים, הגישו המערערים ביום 11.8.2004, את בקשת רשות הערעור דנן, הנדונה, כאמור לעיל, כערעור. ד. טענות הצדדים בערעור טוענים המערערים כי טעה ראש ההוצל"פ, עת אישר את המכר, בנסיבות בהן ברור כי המערערים לא היו מודעים לקיומו של הליך המכר, לא היתה להם כל ידיעה אודות הליכי ההתמחרות, ונמנעה מהם האפשרות לפדות את הנכס. המערערים טוענים כי התנהגות כונס הנכסים מקימה זכות לביטולו של הליך המכר, מחמת הפגמים הניכרים שנפלו בו. כן טוענים המערערים כי משאושר המכר, ללא קבלת עמדת החייבים; ומשטענתם, כי לא ידעו על הליכי המכר, לא נסתרה; הרי שיש להורות על ביטול האישור שניתן להליך המכר. המערערים טוענים כי "מדובר בפגם מהותי אשר אינו ניתן לריפוי", ו"היורד לשורשו של ההליך והמביא לאיונו המוחלט ולבטלות תוצאותיו. זאת במיוחד, נוכח כך שהחייבים פנו לבטל את המכר בטרם נחתם הצו הפורמאלי" (השלמת טיעונים בכתב מטעם המערערים מיום 28.2.2007, ההדגשה במקור - י.ש.). המערערים מוסיפים וטוענים כי טעה ראש ההוצל"פ משלא קיבל את בקשתם, בהעדר תצהיר תמיכה כדין, התומך בטענות הכונס. המערערים טוענים, כי בהעדר תצהיר כדין, אויינה המסכת העובדתית שנטענה על ידי הכונס, ולפיכך, מן הדין היה לקבל את בקשתם ולבטל את המכר. המערערים מוסיפים וטוענים כי המדובר בנכס "שעומד בפני אפשרות בנייה משמעותית, האמורה להקפיץ את ערכו" (סע' 55 להודעת הערעור), וכי מכירתו בסכום של 100,000 $ בלבד, אינה מהווה תמורה נאותה עבור הנכס. המערערים תומכים את עמדתם בחוות דעת שמאי מיום 8.2.2005, לפיה שווין של זכויות הבעלות במגרש עולה כדי הסך של 165,000 $ בתוספת מע"מ, ובהליך של מימוש מהיר בהפחתה של כ-15% (חוות הדעת צורפה כצרופה להודעת הערעור). המערערים הוסיפו וטענו בכתבי בי דין שהגישו לתיק בית המשפט, כי הקונים היו מודעים לפגמים ולכשלים שנפלו בהתנהלות הכונס, כי "צירפו לתצהירם כנספח ב' נוסח חלקי של החוזה" שנחתם עימם, וכי "בכך ניסו להטעות את ביהמ"ש ולהסתיר את ידיעתם, על מנת ליצור מצג של תום לב" (סע' ח' להשלמת טיעונים בכתב מטעם המערערים מיום 28.2.2007). כונס הנכסים טוען כי עסקינן ב"מעשה עשוי", שכן המגרש נרשם על שם הקונים, בלשכת רישום המקרקעין; וכי בנסיבות מעין אלו, יבוטלו הליכי המכר רק במקרים קיצוניים, בהם קיימת הוכחה לקנוניה בין כונס הנכסים לקונים. הכונס טוען כי המערערים נמנעו מלנקוט בהליכים במהלך התקופה בת 15 הימים שקצב ראש ההוצל"פ, ובה עיכב את חתימתו על הצו הפורמאלי. לפיכך, טוען כונס הנכסים, אין לערעורם של המערערים על מה שיסמוך, בנסיבות העניין. הכונס מוסיף וטוען כי בנסיבות העניין, מן הראוי לדרוש מהחייבים מעורבות רבה יותר בבדיקת מתן החלטה בעניינם, במיוחד שהוגשה על ידם בקשה לביטול מכר שבוצע, לטענתם, ללא ידיעתם. כונס הנכסים אינו מוצא כל דופי בהתנהגותו, טוען כי הודיע למערערים על מינויו במכתב שנשלח בדואר רשום. לצורך ניהול המכירה, הצטייד בחוות דעת עדכנית; השקיע מזמנו וממרצו לאיתור רוכשים פוטנציאליים; והגיש בקשה לאישור המכר, שנתקבלה. כונס הנכסים טוען כי ככל שקמה למערערים טרונייה כנגד ראש ההוצל"פ על אישור המכר ללא קבלת עמדתם, מן הראוי היה שתוגש בקשת רשות ערעור על החלטה זו. ברם, משבקשת רשות הערעור הוגשה על החלטת ראש ההוצל"פ שלא לבטל את האישור שניתן, ומשהחלטה זו מבוססת ומנומקת, הרי שלטענת הכונס, יש לדחות את הערעור דנן. הקונים, אשר כאמור לעיל, צורפו להליך כמשיבים, רק עם מתן רשות הערעור, ביום 23.2.2005, טענו בתצהיר מיום 20.6.2006 שהוגש מטעמם, כי לא היתה להם ידיעה כלשהי בדבר ההליכים שנוהלו בענין הנכס, למעט פניית כונס הנכסים לקבלת הצעות לרכישתו. הקונים טענו כי מחדלם של המערערים, באי צירופם להליך, הביא לסיומו של הליך המכר ברישום; וכי לעת הזו, אין ליתן למערערים סעד של ביטול המכר; ותרופתם של המערערים, אם בכלל, בהליך משפטי אחר. הקונים הגישו בקשה בבש"א 14056/06 למחיקת טענות המערערים, ככל שעניינן שיתוף פעולה סמוי של הקונים עם כונס הנכסים וחוסר תום לב. ה. דיון דין הערעור להדחות. כונס נכסים מטעם ראש ההוצל"פ, משמש, כידוע, כפקיד בית משפט, אשר תפקידו לנסות ולהשיא, ככל האפשר, את תמורת הנכס. לאמור, על כונס הנכסים למכור את הנכס נשוא הכינוס, בתמורה מירבית, על מנת שהחייב יקבל את התמורה הגבוהה ביותר האפשרית בגין נכסיו, והנושים כולם, יקבלו חלקים גדולים, ככל האפשר, מסכומי נשיתם. על עיקרם של דברים עמד בית המשפט העליון בפרשת רע"א 4891/04 וינקלר נ' בנק הפועלים בע"מ, פד"י נח(6) 721, בקובעו, בעמ' 725: "בבוא בית המשפט להכריע בבקשת חייב לבטל עסקת מכר אשר כבר אושרה, עליו לשוות לנגד עיניו את כל בעלי האינטרסים הנוגעים בדבר. במקרים מעין אלה, אין המדובר אך בעניינו של חייב ספציפי זה או אחר אשר רצונו הוא כי חובותיו ייפרעו במידה המירבית האפשרית. על בית המשפט להקפיד כי לא יקופח עניינם של נושי החייב. האינטרס של נושי החייב עולה במידת מה בקנה אחד עם עניין החייב; טובתם, כמו גם טובת החייב, משמעה מכירת נכסי החייב במחיר מירבי, כך שיגדל הסך הכולל המתחלק בין הנושים, ובהתאמה יגדל הסכום שיקבל כל נושה. כמו כן קיים אינטרס רחב יותר, של חייבים בכלל ושל נושיהם של חייבים, כי מציעים רבים יבקשו להשתתף במכירת נכסי חייבים בהוצאה לפועל, בפשיטת רגל ובהליכים דומים. כך תגדל התחרות, ועמה האפשרות לכריתת עסקאות מכר במחירים גבוהים. כתוצאה, ישתפרו סיכויי החייבים לעמוד בתשלום חובותיהם, אף אם לא במלואם. אף הנושים יפיקו תועלת רבה יותר. בנוסף, יש להתחשב באינטרס של אלה המשתתפים בהליכי מכר של נכס בהוצאה לפועל או בפשיטת רגל וכד'. אם יהא המציע הזוכה חשוף לאפשרות שזכייתו תבוטל מפאת טענות שונות הנוגעות למכר, אשר יוכל החייב להעלות חדשות לבקרים, יירתעו מציעים פוטנציאליים מלקחת חלק בהליכי מכר כאלה ולסכן את כספם (ראו למשל, ע"א 555/71 אמסטרדמר נ' מוסקוביץ, פ"ד כו(1) 793). לכך עשויה להיות השפעה מזיקה וארוכת טווח על הליכי מכירה מעין אלה (ראו, ע"א 509/00 לוי נ' עו"ד ברכה, נאמן בפשיטת רגל לנכסי יצחק בילו, פ"ד נה(4) 410, 428. הדברים אמנם נאמרו לעניין הליכי כינוס נכסים, אך יפים הם גם לענייננו). כך למשל, אם רק מספר מצומצם של מציעים יהינו לסכן את כספם בדרך זו של רכישת נכסים הנמכרים בהליכי מימוש, לא ניתן יהא למכור הנכסים בתמורה מקסימלית, כפי שיכולה היה להתקבל במסגרת מכירה פומבית או התמחרות רבת מתחרים. הדבר יסב נזק הן לציבור החייבים בכללו והן לנושי החייבים". לעניין זה, ככלל, נקבע בפסיקת בית המשפט העליון כי מועד אישור המכר על ידי ראש ההוצל"פ, מהווה מועד המאזן בין האינטרסים הנוגדים והמתחרים של הצדדים להליכים. אולם, כלל זה איננו נוקשה, ובפסיקת בית המשפט העליון, נקבע כבר, כי ישנם מקרים בהם הליקוי בהליך המכר, יורד לשורש כשרותו של ההליך, ויאיין את הליך המכר כולו, לרבות האישור שניתן לו. על סוגית סופיות ההליך הזדמן לי לכתוב בבר"ע (ת"א) 3108/05 "פאר הכרמל" מרכז החלמה רפואי בע"מ נ' עו"ד ישראל בכר - כונס נכסים, דינים מחוזי כרך לו (3) 266, בזו הלשון: " רבות נכתב אודות עקרון סופיות הליך מכירת נכס בכינוס נכסים. הכלל הוא, כי מן הראוי ליתן הגנה למציע אשר השתתף בהליך המכר, בתום לב; הגיש הצעה מטעמו, אשר זכתה לאימונו של כונס הנכסים ולאישורו של ראש ההוצל"פ, כבעניינו. קל וחומר, כאשר מלוא סכום התמורה הועבר לידי כונס הנכסים. בנסיבות אלו, הסתיים למעשה הליך המכר, בבחינת מעשה עשוי, ואין כל טעם בפתיחתו של ההליך בשנית. ... ואולם, הכל מסכימים כי תכליתו של עקרון סופיות ההליך נועדה להגן על האינטרסים הלגיטימיים של המשתתפים בהליך. עקרון זה, כפוף לשאיפתו של כל מתמודד לכך שהליך המכר יתנהל בהגינות, בפתיחוּת וללא משוא פנים. לאמור, אכן, ככלל, משמש מועד תשלום מלוא התמורה מחסום בפני העלאת טענות, הנוגעות להליך המכר. יחד עם זאת, אין להתעלם מקיומן של טענות המלמדות, לכאורה, על פגיעה מהותית בכללי ההגינות בהם מחוייב הליך המכר, באורח הסוֹדֵק את מחסום התשלום, והמחייב בדיקתו מחדש של הליך המכר עצמו. ויובהר, ככלל, בהליך מימוש נכס בלשכת ההוצל"פ, עניין לנו באיזון בין אינטרסים נוגדים. אינטרס אחד מניע את הנושה המובטח, ואחר את הנושה הלא מובטח. אינטרס שלישי הוא זה של החייב, ובנוסף להם קיימים, כמובן, האינטרסים של המציעים הפוטנציאליים השונים, המשתתפים בהליך המכר". גדר המחלוקת, עניינו שאלת משמעותם של פגמים אלו. דהיינו, האם הפגמים שנפלו בהליך המכר, מצדיקים את ביטולו כיום; למרות השלמת הליכי המכר, והימנעותם של המערערים מנקיטת הליכים במהלך התקופה שקצב ראש ההוצל"פ, בה עיכב את חתימתו על הצו הפורמאלי. לענין זה, נראה לי כי תוצאתו של ההליך, כבכל הליך מסוג זה, תקבע על בסיס "אחריותם" של הצדדים הפוטנציאליים לכשרות המכר. אשר ל"אחריותם" של המערערים למצב שנוצר, עמדתי על עיקרי הדברים בפרשת ע"א (ת"א) 2835/03 עו"ד דוד רום - כונס נכסים נ' אברהם כהן, דינים מחוזי, כרך לז (2) 137, כדלקמן: "חייב אשר נודע לו על פתיחת הליכי הוצאה לפועל כנגדו, אינו יכול "לשבת בחיבוק ידיים" מבלי לנקוט בפעולה כלשהי, מתוך תקווה, חסרת יסוד סביר, כי החוב, ולמצער, תיק ההוצל"פ, יאויינו כלא היו. מצב דברים זה, אשר עולה כדי "עצימת עיניים", שקוּל כידוע, כנגד ידיעה ויש בו כדי לשלול תום-לב (ע"א 4609/99 בעלי מקצוע נכסים (1997) בע"מ נ' סונדרס, פד"י נו(6) 832, 852). אין להשלים עם התנהגותו של חייב אשר יודע אודות הליכי הוצל"פ המתנהלים כנגדו, אך אינו דואג לפרעון חובו או לסילוקו באופן אחר. בנסיבות בהן לא נקט החייב בכל פעולה לאיונו של הליך ההוצל"פ ולא טרח לברר את מצבו המשפטי, יהא זה סביר להטיל עליו את תוצאות מחדלו זה. כך דרך כלל, קל וחומר כאשר בבעלות החייב נכסים, מהם יכול הזוכה להיפרע את חובו". כך גם, ראוי לעיתים, לדרוש מהקונים הפוטנציאליים, לבחון את הליכי המכר השונים בהם נטלו חלק; ולעיתים ידיעתם על ליקויים משמעותיים בהליך המכר, עלולה לפעול לחובתם. (השוו: ע"א (ת"א) 2835/03 עו"ד דוד רום - כונס נכסים נ' אברהם כהן, הנ"ל). ועוד יש לזכור, כי ביטולו של הליך מכר שהושלם ברישום, שונה באיזונים הנדרשים, מביטולו של הליך מכר מקביל שטרם הושלם. כידוע, שיהוי בנקיטת הליך מצד בעל דין, עשוי לפעול לחובתו, בנסיבות בהן שונה מצבו של צד שלישי, אשר הסתמך על השיהוי בנקיטת ההליך, ושינה את מצבו בהתאם לכך. ו. ומן הכלל אל הפרט. בענייננו, אין חולק, כי המערערים נמנעו מלהתייחס לתוכן מכתביו של כונס הנכסים מיום 15.10.2003, בהם הודיע לחייבים על מינויו; אשר האחד, נמסר לידיה של גב' סימה חזן ביום 19.10.2003; והשני, הוחזר לשולח, מאחר ש"לא נדרש" (כעולה מאישורי המסירה שצירף הכונס כנספח "ג" לתגובתו בבקשה לביטול המכר, מיום 4.7.2004; מוצג "י" לתיק מוצגי הכונס). כך גם, נמנעו המערערים מלצרף את הקונים להליכים השונים בהם נקטו, ונמנעו גם מלמסור לקונים הודעה אודות הליכים אלו, באופן שאיפשר את השלמתה של העברת הנכס על שם הקונים. ודוק. המערערים הגישו בקשה מטעמם ביום 10.6.2004 לביטול הליכי המכר, וכונס הנכסים הגיש את תגובתו לבקשת המערערים ביום 4.7.2004. המערערים היו מודעים לעצם הגשת תגובת הכונס ולתוכנה, שכן כבר ביום 8.7.2004, הגישו המערערים את תשובתם לתגובת כונס הנכסים. הדעת נותנת, כי כאשר עסקינן בבקשה לביטולו של הליך מכר, שהחייבים עומדים על דבר קיומו בדיעבד, יגלו המערערים מעורבות ממשית בהליך, בנסיבות בהן דוחקת השעה, לקבלת סעד של עיכוב המכר. לאמור, אין, כמובן, לחייב את המערערים לעקוב אחר ניהולו של הליך ההוצאה לפועל המתנהל כנגדם, מדי יום ביומו. ברם, משעמדו החייבים על עצם הבהילות בהליכים (לרבות על דרך הגשת תשובה מטעמם לתגובת הכונס בתוך מספר ימים), הרי שאך סביר הוא לדרוש מהחייבים לעקוב אחר הכרעת ראש ההוצאה לפועל, בבקשתם הדחופה. בנסיבות דנן, בהם נמנעו המערערים מנקיטת הליכים בתקופה בת 15 הימים שקצב ראש ההוצל"פ, במהלכה עיכב את חתימתו על הצו הפורמאלי, הרי שטענת המערערים כי שקטו על שמריהם, ולמדו על תוכן ההחלטה רק ביום 3.8.2004, אינה יכולה להצמיח להם סעד כיום, כאשר הועברה הבעלות בנכס זה מכבר. (לאבחנה בין שיהוי בנקיטת הליכים ביחס לזכויות אובליגטוריות, אל מול שיהוי בנקיטת הליכים ביחס לזכויות קנייניות, ראו: ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים, פד"י נז (5) 433, 447). אשר למעורבותם של הקונים, לא מצאתי ממש בטענות המערערים כנגדם, משטענות אלה, נטענו בשפה רפה ובלא תימוכין, ואף ללא תצהיר כנדרש בהליך ערעור על החלטות ראש ההוצל"פ (תקנות 119(ה) ו-120(ג) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979). בנסיבות אלה, יש ממש בבקשת הקונים בבש"א 14056/06 (סע' 9 לבקשה), לפיה: "בכל מקרה לא ניתן לטעון הטענות המופנות כנגד המשיבים 3 ו-4, ואשר מועלות לראשונה בכתב עיקרי הטיעון, מבלי שיוגש תצהיר התומך בטענות אלו, לפיכך בכל מקרה אין להתייחס לטענות אלו ויש להורות על מחיקתן מעיקרי הטיעון". (ההדגשות במקור - י.ש.). ז. ויודגש. אכן, התנהגותו של כונס הנכסים תרמה גם היא, על פני הדברים, לתוצאת הליך המכר. כונס הנכסים שואב את סמכותו, כידוע, מהחלטת ראש ההוצאה לפועל על מינויו. וזו לשון הוראות סע' 2 ו-5 להחלטת המינוי מיום 29.7.2003: "...על הכונס לפעול ברוח חוק ההוצל"פ ותקנותיו לעניין מכירת מקרקעין, ובכלל זה המצאת העתקי בקשות והחלטות לחייבים, כולל המצאת החלטה זו, המצאת דו"ח שמאי וזימון החייבים למכירה הפומבית תוך מתן זמן התראה סביר. ... על הכונס להפקיד ערבות עצמית בסך של 500,000 ₪ לכיסוי כל נזק...". (החלטת המינוי צורפה כנספח לבקשת המערערים לביטול המכר, שהוגשה ללשכת ההוצאה לפועל ביום 10.6.2004; מוצג "ט" לתיק מוצגי הכונס). אין חולק כי בענייננו, כונס הנכסים לא זימן את החייבים להליך התמחרות כלשהו; והליך המכר בוצע, ללא מעורבותם של החייבים. ואולם, כאמור, עניינו של הליך זה בסוגיית ביטולו של הליך המכר שהושלם, ולא בשאלת אופן ניהולו של המכר על ידי כונס הנכסים. סוגיה זו, אינה צריכה הכרעה בנסיבות העניין, ולא ראיתי לנקוט עמדה ביחס אליה. משענייננו, בהליך מכר בו נסתיימו ההליכים ברישום; משטענות המערערים כנגד הקונים, לא הוכחו כלל; ומשמחדלם של המערערים, תרם תרומה ממשית, אם לא מכרעת, לסיומו של ההליך ברישום; לא מצאתי לנכון להורות על ביטולו של הליך המכר, לעת הזו. בשולי הדברים, יצויין, כי אין ממש בטענה, לפיה, משתגובת הכונס לא נתמכה בתצהיר, אויינה המסכת העובדתית המתוארת בה. תגובת הכונס כוללת ראיות קבילות שונות, ודי בהן כדי לתמוך במסכת העובדתית הנובעת מהן. ח. סוף דבר הערעור נדחה. המערערים ישאו בהוצאותיהם ובשכ"ט עו"ד של הקונים, משיבים 3 ו-4, בסכום כולל של 8,000 ₪ בתוספת מע"מ, שישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל. לא מצאתי לנכון לפסוק הוצאות לטובת כונס הנכסים, בנסיבות העניין.קרקעותקניית קרקעות / מגרשים