ביטול רישיון במקרקעין

כללי הביטול של רישיון במקרקעין מכל הסוגים, הוכפפו במהלך השנים לעקרונית של צדק, ובעיקרם שיקולי ההסתמכות של בר הרשות, והשבחת הנכס על ידיו.

ביצוע השבחות בנכס על ידי המשתמש יוצר אצלו ציפיות להמשך השימוש.

להלן פסק דין בנושא ביטול רישיון במקרקעין:

פסק דין

מבוא

1.     לפנינו תביעתם של האחים מחמוד ומסלם אלחממדה משבט מסעודין מטה העזזמה ביחס למקרקעין בקרבת הישוב שגב שלום בגודל של כ-600 דונם, כפי הנטען בכתב התביעה, אשר מופו במפה, שצורפה לכתב התביעה, התוחמת את המקרקעין הנ"ל בגושים 39772 ו- 39775. על אף, שבתאור תמצית התביעה (לצרכי תשלום האגרה) נכתב, שהתביעה היא לצו מניעה ופיצויים בסך 70,000 ₪, הרי העתירה בתום כתב התביעה היא למתן פסק דין הצהרתי כנגד הנתבע לעניין זכותם של התובעים להחזיק במקרקעין הנ"ל. לפי הטענה, זכות התובעים מבוססת על הרשיון להחזיק במקרקעין אלו מאז הועבר אביהם על ידי המדינה מאזור ביר עסלוג' לאזור המריבה במהלך התקופה משנת 1951 עד 1953. לעומתם, טען הנתבע בסעיף 6 לכתב הגנתו, שהמדובר במקרקעין, הרשומים בלשכת רישום המקרקעין על שם המדינה מאז שנת 1971, וכי במאי 2001 פלשו התובעים לשטח המריבה בפלישה טריה ונטעו בו כ-40 עצי זית בשטח בגודל של כ-200 דונם בגוש 39775 חלקות 1 עד 6 ובגוש 39772 חלקה 9. בתביעתו הנגדית עתר מנהל מקרקעי ישראל לחייב את הנתבעים שכנגד לסלק את ידם מן המקרקעין הנידונים, להימנע מלהיכנס למקרקעין אלו ולהצהיר, כי על כל מי שנמצא בהם מכח הרשאתם לפנותם לאלתר.

לצורך הנוחות יכונו התובעים/הנתבעים שכנגד "אלחממדה", "מחמוד" או "מסלם", לפי העניין, ויכונה הנתבע/התובע שכנגד "המנהל". יכונו המקרקעין הנידונים "שטח המריבה", "אזור המריבה", "מקרקעי המריבה" או "אדמת המריבה".

טענות אלחממדה

2.     לפי אלחממדה (בכתב תביעתם ובסיכומיהם) אביהם המנוח, מחמד חמאד אלחממדה, התגורר בתחילת שנות ה-50 למאה הקודמת באזור ביר עסלוג' (הנודע היום כ"פארק גולדה"), שם עיבד את אדמות המשפחה בחקלאות בעל וגם גידל מקנה. נטען, שבאותן השנים היה באזור ביר עסלוג' מעבר מסתננים ומבריחים, ולכן, בשנים 1951-1953 העבירה המדינה אלפי בדואים, וביניהם אבי אלחממדה, לאזור הסייג בפנים הנגב. לפי הטענה, אדמה המריבה היא אותו האזור, אליו הועבר אביהם המנוח של אלחממדה, שם חפר אביהם בור לאצירת גשמים, הקים כ-14 סכרים לרוחב הערוצים, נטע עצי פרי, גידל חקלאות בעל וגם צאן וגמלים. לפי הנטען, פעילות זו בשטח המריבה נמשכה כל העת ומעולם לא פסקה. עוד נטען, כי בשנת 1977 רכשו אלחממדה מגרשים בישוב שגב שלום ובשנת 1986 קיבלו לידם את ההחזקה במגרשיהם אלו ובנו עליהם את בתיהם, בהם מתגוררים. ואולם, לפי הטענה, על אף, שעיבוד מקרקעי המריבה היה פחות אינטנסיבי לאחר מעבר המגורים של אלחממדה לשגב שלום, בכל זאת מעולם לא נטשו אלחממדה את שטח המריבה ומעולם לא חדלו לעבדו (סעיף 12 לכתב התביעה). עוד נטען, שכאשר המדינה העבירה אוכלוסיה אזרחית ממקומה למקום אחר שבבעלותה לתקופה של שנים רבות נוצרה הרשאה והוענק הרשיון לצמיתות לשבת בשטח המריבה (סעיף 11 לכתב התביעה).

ניתן היה לטעון, ששטח המריבה ניתן חלף המקרקעין, מהם פונתה משפחת אלחממדה, וכי בנסיבות אלו ברשיון בתמורה קא עסקינן [כפי שנטען ב-ע"א 496/89 אל-קאלאב, ואח' נ' אוניברסיטת בן גוריון בנגב, ואח' , פ"ד מ"ה (4) 343, 350 (מול האות "א")]. לא כך טענו אלחממדה [כנראה, בהסתמכם על טענתם, שאביהם עוד טען במסמך, עליו חתם ביום 22.08.72 (ת/1), שהינו הבעלים של קרקע בביר עסלוג' (או "אל עוסג'י", כפי כינוי המקום במסמך הנ"ל)]. טענת אלחממדה היא, שהפסיקה הישראלית הכירה ברשיון במקרקעין, וכי לפי פסיקה זו ימנעו בתי המשפט בישראל את פינויו של בעל הרשיון מן המקרקעין, כשאין זה צודק לצוות על פינויו [ע"א 87/62 בדיחי נ' בדיחי, פ"ד ט"ז 2901, 2905 (מול האות "ה") ועוד שורה של פסקי דין, עליה הצביע בא כוחם המלומד של אלחממדה]. במקרה הנידון נטען, שבמסגרת שיקולי הצדק, על בית המשפט למנוע את ביטולו החד צדדי של הרשיון, שניתן לאחר שהמדינה העבירה את משפחתם של אלחממדה מאדמתם בביר עסלוג' לשטח המריבה (ראה והשווה: סעיף 52 לסיכומי אלחממדה).

טענות המנהל

3.     לטענת המנהל, שטח המריבה הוא רשום על שם המדינה בלשכת רישום המקרקעין מאז שנת 1971. לפי הנטען, לאלחממדה אין כל זכות באדמה זו. עוד נטען, שמשפחת אלחממדה לא הועברה מביר עסלוג' ושאלחממדה מתגוררים בישוב שגב שלום, אליו עברו מאזור רמת חובב. לפי הנטען, מחמוד אף קיבל פיצוי מן המדינה בגין המחוברים למקרקעין באזור רמת חובב, כשעבר להתגורר בשגב שלום. טענתו העיקרית של המנהל היא, שאלחממדה הם מסיגי גבול, שפלשו פלישה טריה לשטח המריבה במאי 2001, כפי שפלשו לשטח זה ביולי 1999 ונטעו אז עצי זית בשטח, אשר נעקרו בידי המנהל באותה העת. לבסוף, טען המנהל, שבניגוד לטענות אלחממדה, אין במקרקעין הנידונים בור מים או עצי פרי, שיש בו אך סכר אחד ישן וארבעה סכרונים, שהוקמו בעת הפלישה הטריה.

מוקד פסק הדין

4. מטבע הדברים, הסוגיות להן אנו נדרשים, הן, לפי סדרן:

א.     האם אלחממדה הם בעלי רשיון במקרקעי המריבה?

ב.     אם אלחמדה אכן ברי רשיון במקרקעין, האם המנהל זכאי להביא את הרשיון הזה לקצו עתה?

בהתאם לתשובות לשאלות אלו ייקבע, אם אלחממדה הם בגדר ברי רשות או מסיגי גבול. בהתאם לכך גם יתבררו גורל תביעתם של אלחממדה לפיצוי בגין עקירת העצים, שנטעו בשנת 1999, וגורל תביעת המנהל לסלקם מן המקרקעין.

הוכחות אלחממדה

5.      מטעם התובעים הצהיר רק מחמוד. בתצהירו הוברר, שהוא יליד 1958 (סעיף 4 לתצהירו). מחמוד הצהיר, כי שמע מאביו המנוח ומזקני השבט, שבתחילת שנות ה-50, המדינה העבירה את השבט (עזזמה - ג'ט"ל) מביר עסלוג' לשטח המריבה (סעיפים 4, 5 ו-6 לתצהירו). לפי תצהירו, בשטח זה אביו חפר בור לאצירת מי גשמים, הקים כ-14 סכרונים לרוחב הערוצים ומשפחתו נטעה עצי פרי וגידלה תבואות חורף ודורה ומקשות קיץ. גם גידל אביו כבשים וגמלים (סעיף 7 לתצהירו של מחמוד). עוד לפי תצהירו, בשנת 1977 רכש מחמוד מגרש בשגב שלום ובשנת 1986 או 1987 עבר להתגורר בשגב שלום (סעיף 9 לתצהירו). בעקבות טענת המנהל, שפלש לשטח המריבה, פנה מחמוד לבית המשפט הגבוה לצדק בבג"צ 5856/01, בו טען, כי החזקת המקרקעין הנידונים נמשכת כיובל שנים (סעיף 15 לתצהירו). לפי תצהירו, אלחממדה מעולם לא נטשו את שטח המריבה, אלא שעיבדוהו ותיחזקו את מתקני ההשקיה בו ללא הפסקה משנה לשנה. בנוסף, לפי תצהירו, מדי פעם אלחממדה נטעו נטיעות מילוי של שתילי זיתים במקום חלק מן העצים, שהתייבשו בקיץ (סעיף 17 לתצהירו של מחמוד).

הוכחות המנהל

6.     א.     מטעם המנהל הוגשו שני תצהירים, חוות דעתה של מפענחת תצלומי אוויר
(תצ"אות) ותעודת עובד הציבור (תע"צ) של סגן פקיד ההסדר. בתע"צ הנ"ל של עבטאן אלעטאונה צוין, כי הוא סרק את רשימת תובעי הזכויות אצל פקיד ההסדר ולא מצא את שמו של מחמוד. אין בזאת רבותא, כי אלחממדה אינם מתכחשים לבעלות המדינה במקרקעי המריבה. אדרבה, לטענתם, מכח בעלותה העניקה להם המדינה רשיון בשטח המריבה.

ב.     לפי הפקח עופר מזרחי בתצהירו, ביום 23.04.01 הוא סייר בשטח המריבה ולא מצא כל סימן לפלישה או לתפיסת המקרקעין. ביום 03.05.01 הוא שב וסייר בשטח זה וגילה, שניטעו שם כ-40 עצי זית והונח צריף, המשמש כמחסן חקלאי. ביום 08.05.01 הוא פגש בשטח זה את סאלם (מסלם - ג'ט"ל), אשר הודה בפניו, שבשיתוף עם מחמוד, הוא נטע את העצים והניח את הצריף (סעיף 4 לתצהירו של עופר מזרחי).

ג.     בתצהירו של הפקח אביחי מדמוני נכתב, שבשטח המריבה יש סכר אחד ישן וארבעה סכרונים, שהוקמו בעת הפלישה. עוד הוצהר, שאין בשטח המריבה בור מים או עצי פרי, וכי לא היו בו גמלים או צאן (סעיף 10 לתצהיר). עוד נכתב בתצהירו, שבחודש יולי 1999 פלש מחמוד לשטח המריבה בפלישה טריה ונטע עצים, שהמנהל עקרם (סעיף 12 לתצהירו של אביחי מדמוני). לבסוף, נכתב בתצהירו, שאלחממדה מתגוררים מזה כ-15 שנה בשגב שלום (תצהירו של מר מדמוני נכתב בשנת 2003) ועברו לשם מאזור רמת חובב. עוד נכתב בתצהירו, שמחמוד קיבל פיצוי מהמדינה על המחוברים לקרקע, כשעבר מרמת חובב לשגב שלום (סעיף 8 לתצהירו).

ד.     הגב' מלכא עופרי כתבה חוות דעת, בה פענחה תצ"אות מן הגיחות האוויריות, שבוצעו בימים 12.08.95, 25.10.97 ו-18.06.99. לפי חוות דעתה, לא נמצא מטע עצי פרי בשטח נשוא חוות דעתה וקיים עץ אחד בודד בגבול המזרחי לשטח הנ"ל.

ההכרעה בעניין הרשיון

7.     א.     ראוי להדגיש, כי, לטענת אלחממדה, נוכחותם בשטח המריבה אינה זמנית כשל
מסיגי גבול, אלא, שפעולתם החקלאית בשטח קיימת למעלה מיובל שנים ללא הפסקה.

ב.     מחמוד נחקר בחקירה נגדית והעיד לפנינו, כי הוא נולד בשנת 1958 (עמ' 7 שורה 12 לפרטיכל), וכי מאז שהוא נולד הוא בשטח המריבה (עמ' 9 שורה 3 לפרטיכל). יצוין, כי על אף, שנטען בכתב ההגנה של המנהל, שמחמוד עבר להתגורר בשגב שלום מאזור רמת חובב (ולא משטח המריבה - ג'ט"ל) ואף צורפו מסמכים נספח א' לכתב ההגנה הנ"ל (אליהם הפנה אביחי מדמוני בסעיף 8 לתצהירו) להוכחת קבלתו פיצוי מן המנהל בגין פינוי מחוברים לקרקע, הריסתם ומעברו למגרש, שרכש בשגב שלום, מחמוד לא התייחס למסמכים אלו, ולו במילה אחת, בתצהירו.

באשר למצב הנטיעות בשטח המריבה, מחמוד העיד, שהוא נטע עצים, שהחליפו עצים ישנים (בהתאם לטענת נטיעת עצי מילוי במקום עצים, שהתייבשו - ג'ט"ל) בשנת 2000 (עמ' 8 שורות 3-4 לפרטיכל). הוא גם העיד, שיש היום בשטח המריבה עצים מסוג זית ותאנים (עמ' 7 שורה 22 עד עמ' 8 שורה 1 לפרטיכל).

ג.     באשר לחקירתו הנגדית של אביחי מדמוני, הוברר במהלכה, שהוא היה הפקח בשטח הנידון ממרץ 2002, כלומר אחרי הפלישה הטריה הנטענת במאי 2001 (עמ' 14 שורה 29 לפרטיכל). יחד עם זאת, (בזמן שהוא הסתובב בשטח המריבה - ג'ט"ל), הוא לא ראה שום בור מים (עמ' 14 שוקת 13-14 לפרטיכל).

ד.     מחקירתו הנגדית של הפקח עופר מזרחי עולה, כי הוא סייר בשטח המריבה מאז שנת 2000 (עמ' 15 שורה 23 לפרטיכל). הוא הבהיר בחקירתו הנגדית, ש(בסמוך לאחר גילוי הפלישה במאי 2001 - ג'ט"ל) מסלם טען, שהעצים החדשים ניטעו כמילוי לעצים אחרים, שהתייבשו, אך היות והעצים היבשים היו בשטח אחר לגמרי, הוא סירב לבדוק את טענתו זו של מסלם (עמ' 15 שורות 25-28 לפרטיכל).

ה.     מחקירתה הנגדית של הגב' מלכה עופרי, אשר בחוות דעתה פענחה את התצ"אות של שטח המריבה, אנו למדים, שגבולות שטח המריבה מופו על ידי המודד המוסמך נחמיה חגין תוך סימון סכרים, שטחי עיבוד ושטחים שנעקרו, ואותרו גם באורתופוטו (עמ' 10 שורות 10-12 לפרטיכל). על סמך חומר זה בדקה הגב' עופרי את התצ"אות, שצולמו בימים 12.08.95, 25.10.97 ו- 18.06.99. מסקנתה היתה ,שבכל השנים האלו לא היה מטע עצי פרי בשטח נשוא בדיקתה, וכי היה קיים עץ אחד בודד בגבול המזרחי בין גוש 39772 לגוש 39775. הגב' עופרי הבהירה בחקירתה הנגדית, שמצלמים את כל הארץ מן האוויר אחת לשנתיים (עמ' 12 שורות 3-5 לפרטיכל), וכי בלעדי מפת המדידה והאורתופוטו (בהם סומנו גבולות השטח -ג'ט"ל) חוות דעתה לא היתה יוצאת לפועל, שהרי, לפי לשונה, "כל הגורמים שותפים לעבודה" (עמ' 12 שורות 21-22 לפרטיכל).

ו.     אעיר, כי בעת התרשמותי מן העדויות נקלעתי לדילמה, שהרי מצאתי הן את הפקח עופר מזרחי, שגילה את הפלישה הטריה בשנת 2001, והן את מחמוד, שהעיד, שהוא ומשפחתו החזיקו בשטח המריבה במשך למעלה מ-50 שנה, משכנעים, כל אחד בתורו, באופן עדותם. ואולם, גירסתו של מחמוד נבדקה אובייקטיבית מן האוויר, ונמצאה בלתי נכונה. הרי לטענתו, יש עצי פרי בשטח (תאנים - ג'ט"ל) (עמ' 7 שורה 22 עד עמ' 8 שורה 1 לפרטיכל). ברם, תצלומי האוויר של שטח המריבה בשנים 1995, 1997 ו-1999 נשוא חוות דעתה של הגב' עופרי מוכיחים, שלא היו בשטח המריבה שום עצי פרי, וכי העץ היחיד, שהיה קיים בשנים האלה, היה עץ בודד בגבול המזרחי בין הגושים 39772 ו- 39775.

בא כוחם המלומד של אלחממדה טען בסיכומיו, שחוות דעתה של מפענחת התצ"אות (הגב' עופרי) נסמכת על סימון הגבולות במפת המדידה של נחמיה חגין ובאורתופוטו, שסיפק מר עזרא ששון מן המנהל. בסיכומים הועלתה ההתנגדות לסימון הגבולות על גבי האורתופוטו על-ידי עזרא ששון, שאינו מודד מוסמך. המועד להעלאת התנגדות כזאת היה בעת ההוכחות ולא בסיכומים. בא-כחם המלומד של אלחממדה גם הלין על כך, ששניים אלו (ה"ה חגין וששון) לא העידו בבית המשפט והסיק, שאם הגבולות, שסומנו במפה הנ"ל ובאורתופוטו הנ"ל, אינם נכונים, כי אז כל הבסיס לחוות דעתה של הגב' עופרי יתמוטט. מן המפורסמות הוא, כי ברגיל מומחה (כאן מומחית לפענוח תצ"אות) מחווה את דעתו על בסיס ממצאים, שאספו וקבעו אחרים. איש לא הסתיר את קיום מפת המדידה של נחמיה חגין ואת האורתופוטו, שסיפק עזרא ששון, מעיני אלחממדה, שהרי ממצאים אלו צורפו לחוות דעתה של הגב' עופרי. אילו רצו אלחממדה לחקור את ה"ה ששון וחגין, הרי איש לא מנע זאת מהם. אילו רצו אלחממדה להוכיח, שגבולות שטח המריבה, שסופקו לגב' עופרי, על גבי מפת המדידה של מר חגין ובאורתופוטו הנ"ל, היו שגויים, כי אז היתה פתוחה להם הדרך להוכיח זאת, ולו באמצעות המודד המוסמך איד אבו פריח, אשר המפה, שהכין לאלחממדה, צורפה לכתב תביעתם. במצב זה עצם מתן חוות דעתה של הגב' עופרי בהתייחס לממצאים, שסופקו לה על ידי אחרים, אין בו כדי לערער את חוות דעתה במאומה.

כאמור, חוות דעתה של הגב' עופרי מוכיחה, שעדותו של מחמוד אינה נכונה בטענתו, שהיו עצי פרי בשטח בזמן עדותו (אשר בוודאי לא ניטעו לאחר הפלישה הטריה הנטענת במאי 2001, שהביאה להגשת תביעה זו). יש להוסיף לאי-נכונות עדותו זו של מחמוד את העובדה, שלא ראה לנכון להתייחס בעדותו, ולו במילה אחת, לטענת המנהל, שהוא עבר להתגורר בשגב שלום מאזור רמת חובב, ולפי המסמכים, אף פוצה בגין המחוברים לקרקע באזור רמת חובב והריסתם (כשעבר לגור בשגב שלום). במצב דברים זה בסופו של שיקול על-פי מאזן ההסתברות ראיתי להעדיף את גרסתו של עופר מזרחי לעניין הפלישה הטריה בשטח המריבה על פני גרסתו של מחמוד.

הפסיקה

8.     מן המקובץ עולה, כי לא הוכיחו אלחממדה את היותם ברי רשות במקרקעי המריבה. למעלה מן הצורך אציין, כי הופנינו לפסיקה על ידי באי כוחם המלומדים של בעלי הדין, בה הגיעו בתי המשפט לתוצאות שונות, כשנקבע, שבעל דין הוא בר רשות. בנושא זה הופניתי ב-ע"א (שלום ב"ש) 1001/05 מגן נ' אלמגור (לא פורסם) (מול הספרה "5") לדברי המלומד מ' דויטש (כפי שהדברים הובאו על-ידי בא כוחו המלומד של המשיב דהתם): "...כללי הביטול של רשיון במקרקעין מכל הסוגים, הוכפפו במהלך השנים לעקרונית של צדק, ובעיקרם שיקולי ההסתמכות של בר הרשות, והשבחת הנכס על ידיו... ביצוע השבחות בנכס על ידי המשתמש יוצר אצלו ציפיות להמשך השימוש... [מ' דויטש קניין (תשנ"ט, כרך ב') 414].

עוד יצוין, כי ב-ע"א 2836/90 בצר נ' צילביץ, ואח' , פ"ד מ"ו (5) 184, 197 - 198 נקבע, כי באותו המקרה, כשברת הרשות העניקה רשות משנה לבתה וחתנה במתנה והם בנו בית על הקרקע במיטב כספם והתגוררו בו למשך שנים רבות, הצדק דורש, שלא ניתן יהיה לבטל את הרשיון באופן חד צדדי (אם כי, נקבע, שאין המדובר ברשיון חינם במובנו המקובל של המונח, שהרי הרשיון ניתן על מנת שהבת והחתן יעזרו לאם, שהעניקה אותו להם, בניהול המשק).

סוף דבר

9.     מכל האמור לעיל, דין התביעה להידחות ודין התביעה שכנגד להתקבל. על כן, הריני מורה לנתבעים שכנגד לסלק את ידם ולפנות את המקרקעין, הידועים כגוש 39775 חלקות 1 עד 6 וגוש 39772 חלקה 9 (להלן, "המקרקעין") ולהשיבם לתובע שכנגד, כשהם ריקים ופנויים מכל אדם וחפץ ולהוציא מהם את כל הנטוע והבנוי עליהם. כן, הריני מורה לנתבעים שכנגד - בין בעצם ובין באמצעות מי מטעמם - להימנע מלהיכנס למקרקעין ו/או לתפוס אותם ולהימנע מלהפריע לתובע שכנגד לבצע כל פעולה בהם. כמו כן, הריני מצהיר, כי על כל מי שנמצא במקרקעין מכח אישורם ו/או הרשאתם של הנתבעים שכנגד לפנותם לאלתר.

בגין הליך זה ישלמו התובעים/הנתבעים שכנגד לנתבע/לתובע שכנגד הוצאות בסך 1,000 ש"ח, שישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל, וכן, שכר טרחת עורך דין בסך 12,000 ₪ בתוספת מע"מ שישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.     





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. רישיון הפקת מים

  2. רישיון במקרקעין

  3. רישיון להצבת שלט

  4. רישיון הפקה למים

  5. רוכלות ללא רישיון

  6. רישיון מבקר פנימי

  7. רישיון חשמלאות רכב

  8. ניהול עסק ללא רשיון

  9. החזר אגרת רישיון רכב

  10. רישיון להפעלת חניון

  11. רישיון שימוש במקרקעין

  12. ביטול רישיון במקרקעין

  13. רישיון זמני לניהול עסק

  14. אגרות רישיון תחנת רדיו

  15. רשיון הפקה באזור קיצוב

  16. רישיון להפעלת תחנת רדיו

  17. רישיון במקרקעין ללא תמורה

  18. ניהול עסק אחסנה ללא רישיון

  19. אי תשלום אגרת רישיון שילוט

  20. תקנות הרועים (מתן רשיונות), 1947

  21. נטען כי הגשת התביעה היא מהלך נקמני

  22. פקודת הרועים (מתן רשיונות), 1946

  23. אי התאמה בין מספר מנוע ברשיון הרכב

  24. מעצר על הסעת נוסעים בשכר ללא רישיון

  25. רשיון כללי לסחורות במעבר, תשכ"ח-1968

  26. ביטול רישיון להחזיק במקרקעין ללא תמורה

  27. תנאים מוקדמים למתן היתר לעסק ללא רשיון

  28. ניהול עסק ללא רישיון תוך הפרת צו שיפוטי

  29. תקנות הזרעים (רשיונות מכירה), תשכ''ח-1967

  30. תקנות העתיקות (רשיון ואגרות), התשמ''ד-1984

  31. תקנות הפיקוח על מעונות (בקשה לרשיון), תשכ''ה-1965

  32. צו המילדות (אגרות רשיון ותעודת היתר), התשמ"ד-1983

  33. תקנות פיקוח על בתי-ספר (בקשה להעברת רשיון), תש''ל-1970

  34. כללי פיקוח על בתי-ספר (מבחנים למתן רשיונות), תשל"א-1971

  35. צו הרוקחים (אגרות רשיון לרוקח ולעוזר רוקח), התשמ"ד-1983

  36. תקנות הפיקוח על מעונות (פטור מרשיון לניהול מעון), תשכ''ו-1966

  37. תקנות הפיקוח על מעונות (בקשה לרשיון למוסד פנימייתי לטיפול סוציאלי ולמוסד אמבולטורי לטיפול סוציאלי), התשנ''ד-1994

  38. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון