תקנה 72 לתקנות הנכים - ליקויי שמיעה

להלן פסק דין בנושא תקנה 72 לתקנות הנכים - ליקויי שמיעה: פסק דין כללי: 1. העוררת שהיתה בת 23 שנים, שרתה כמפעילת מחשב בפיקוד צפון, וביום 4.8.02, בהיותה באוטובוס בו נסעה באיזור צומת מירון, פוצץ עצמו מחבל בתוך האוטובוס וכתוצאה מכך העוררת נפגעה, היא מצאה את עצמה שכובה על הריצפה כשחלק מתיקרתו של האוטובוס על גבה. מיד לאחר הפיגוע היא נבדקה ביחידת הטראומה של המרכז הרפואי רמב"ם לשם הועברה לבי"ח זיו, התלונה בירידה בשמיעה וצלצולים ועל כך אין מחלוקת. 2. לאחר הפיגוע נשלחה העוררת למעקב של מרפאות חוץ א.א.ג בבי"ח רמב"ם. ביום 9.7.03, נכתב ע"י פרופ' גולדס כי לעוררת נקבים בשתי האוזניים, נותר נקב בצד שמאל, הימני נסגר. בשמיעה נמצא כי היא תקינה בכל התדרים, אם כי נמצא ליקוי הולכתי בתדרים שעד 4000 הרץ. 3. בהמשך הבירור, מסתבר כי העוררת היתה בפני הוועדה הרפואית העליונה שעפ"י חוק הנכים תגמולים ושיקום, וזו קבעה כי נכותה של העוררת הגיעה לקיצה. בסיכומה קבעה הוועדה כי השמיעה תקינה בכל התדירויות ועל אף תיאור משכנע הוועדה מוגבלת עפ"י התקנות ולא מוצאת אפשרות להעניק אחוזי נכות עבור טנטון בנוכחות עקומה אודיומטרית תקינה. 4. על החלטת הוועדה הרפואית העליונה שעליה התבסס ק. התגמולים בדחותו את תביעת העוררת, הוגש ערעור, והמחלוקת הובאה לפתחה של וועדה זו. המחלוקת: 5. על אף העובדה שהעוררת נחשפה לחבלה אקוסטית כתוצאה מהתאבדותו של המחבל המתאבד בתוך אוטובוס, ועל אף העובדה שאין מחלוקת כי העוררת סובלת מטנטון, ניתן לקבוע כי אין נכות כפי שמוגדר בסעיף 1 לחוק הנכים תגמולים ושיקום 1959. דיון: 6. להלן נוסח תקנה 72 לתקנות הנכים קביעת דרגת נכות: "תקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), התש"ל-1969 [תיקון אחרון: 31/7/03] . 72. חוש השמיעה ואוזניים [תיקון: תשנ"ב, תשנ"ה(2)] א. ליקויי שמיעה בתחום הדיבור (צלילים נמוכים) - אחוזי הנכות ייקבעו לפי לוח תוצאות אודיומטריה שלהלן: הבדיקה האודיומטרית תבוצע בידי קלינאי תקשורת מוסמך ותיערך בתא אטום תקני. הערכת הנכות תבוסס על ערכי צליל טהור (T). התוצאה הקובעת תחושב לפי ממוצע של ירידה בשמיעה בתדירויות של 500, 1,000, ו-2,000 מחזורים לשניה, לגבי כל אוזן בנפרד. בדיקת סף השמיעה למילים (SRT) תבוצע כבדיקת ביקורת חובה. [הערת מערכת תקדין: הלוח לא נכלל במהדורה האלקטרונית] ב. חרשות מוחלטת בשתי האוזניים ללא כל אפשרות לשיקום 75% ג. ליקוי שמיעה בתחום צלילים גבוהים 3,000 ו-4,000 הרץ החל ב-25 דציבלים (בנוסף לליקוי שמיעה בתחום הדיבור) - (1) ללא טינטון (Tinitus) או עם טינטון לא קבוע 1%. (2) כנ"ל עם טינטון (Tinitus) קבוע, המתחיל לא יותר מחצי שנה לאחר חבלה ולא מאוחר מיום ההפסקה לחשיפה לרעש10%". ב"כ העוררת טוען כי ההתניה בתקנה 72 ג לתקנות הנכים "מבחנים לקביעת דרגת נכות התש"ל", מנוגדת לחוק העיקרי, דהיינו לחוק הנכים, ולכן תקנה זו בטלה ומבוטלת ועל ביהמ"ש להורות כך. מוסיף וטוען ב"כ העוררת כי, דרישת הסף כפי שנקבעה בתקנות, לפיהם באופן ללא ירידה בשמיעה בתדרים בין 3000-4000 הרץ, לא ייקבעו אחוזי נכות בגין טנטון בלבד, הינה תקנה מנוגדת וסותרת את חוק הנכים תגמולים ושיקום. כמו כן, טוען ב"כ העוררת, כי בתקנה זאת, דבקה אי סבירות קיצונית היורדת לשורשו של עניין והיא חורגת מסמכותו של מי שהתקין אותה, ובשל כך תחשב כבטלה ומבוטלת. המחוקק לא התכוון להעניק סמכות למתקין התקנות באופן שתקנות שכאלה תהיינה בלתי סבירות. ב"כ העוררת מפנה את הוועדה לתיק ע"א 3181/03 בעניין גוואטה. בלתי מתקבל על הדעת הוא, לפי דעתו של ב"כ העוררת, כי מחוקק המשנה נתן משקל רב יותר לקיומו של טנטון מאשר לקיומה של חבלה אקוסטית בלבד ונוכח העדר קיומה של עדות לחבלה אקוסטית (שאינה משפיעה על התפקוד היום יומי), החליט המשיב כי הנכות השמיעתית הגיעה לסיומה. (ראה בסעיף 13 מהודעת הערעור של העוררת מיום 5.2.06). ממשיך וטוען ב"כ העוררת בסיכומיו מיום 3.7.06, כי אם תחליט הוועדה שאין מקום לבטל את התנייה המופיעה בתקנה הנ"ל, עדיין במקרה זה שומה על הוועדה לקבוע את אחוזי נכותה, שכן לדברי הוועדה הרפואית העליונה עצמה, היא נמנעה מקביעת אחוזי נכות רק בשל המגבלה שהוטלה עליה מן התקנות. בסיכומיו בסעיף 27 מביא ב"כ העוררת תיאור ציורי אשר לפגימה ממנה סובלת העוררת וכך הוא אומר בהסתמכו על הכתוב בגמרא במסכת גיטין נו' עב' שם הרגיש הקיסר הרומאי טיטוס כי יתוש נכנס אל ראשו והזמזום בראשו לא פסק לאף רגע, מיטב הרופאים נקראו לטפל במלך הסובל, אך לא מצאו פתרון. אולם, כך טוען ב"כ העורר, העוררת שבפנינו מבינה היטב איזה סבל עובר עליה ולכן גם טנטון שכזה מחייב קביעת אחוז נכות לצידו ואם כך הוא נכון, יש לקבל את ערעורה ולקבל כי התנייה המופיעה בהוראת סעיף 72 ג הנ"ל, בטלה ומבוטלת. ושוב מסתמך ב"כ העוררת על פסיקה נוספת בדבר חוסר סבירות, בג"ץ 156/75. ב"כ העוררת ממשיך וטוען כי ב"כ המדינה לא היה זכאי לצרף לסיכומיו חוו"ד נוספת של ד"ר נכטיגל, משום שלא קיבל היתר לכך מביהמ"ש בישיבת יום 4.6.06. ב"כ המדינה בסיכומיו טוען כי מעולם לא נאסר עליו להגיש חוו"ד נוספת ולגופו של עניין טען כי ככל שמבקשת העוררת לתקוף את התקנות, הרי עליה לפנות לבג"ץ, ובכלל נקבע בעבר כי לא בנקל יטה ביהמ"ש לקביעה כי תקנה חורגת מהסמכות שהוקנתה לשר וכי אותה תקנה לוקה בחוסר סבירות קיצונית. למשל, ע"א 184/80 בעניין אייגלר, ובג"ץ 83/82, בעניין לשכת המסחר בת"א וכן פסיקה אחרת. (ראה סע' 13-12 לסיכומי ב"כ המדינה). אכן הכלל הוא כי אל לו לביהמ"ש ליטול לעצמו תפקיד כללי של מעצב מחדש של התכליות ושל המדיניות הכלכלית או הפיסיקאלית לפי העניין דבר זה אינו מוצדק במערכת יחסים חוקתית בריאה בין רשויות. (ראו ע"א 682/93 פד"י מט (4) 221 בעמ' 348). מסקנה: 7. אין מקום להתערב בחקיקת המשנה הנוגעת לתקנות בדבר קביעת דרגת נכות. לא בנקל יטה ביהמ"ש לבטל תקנות משנה, מה גם שלא נראה לנו כי במקרה זה לוקה תקנה 72 בחוסר סבירות. 8. לדעתנו הפרשנות הנכונה לתקנה 72 הנ"ל היא, כי מי שיש לו ליקוי שמיעה בתדרים הנמוכים , תקבע הנכות לפי לוח אודיומטרי, הבדיקה תיערך בתא אטום. ובנוסף על כך, מי שיש לו ליקוי נוסף בתדרים שמעל 4000-3000, הרי אז תווסף לו נכות. כאשר מדובר בטינטון לא קבוע - בשיעור 1% וכאשר יש טינטון קבוע 10% (ולכן נאמר בתקנה 72 (ג) בנוסף לליקוי שמיעה בתחום הדיבור). 9. בנסיבות אלה, אנו דוחים את הערעור. במאמר מוסגר אנו מציינים, כי הנושא שהעלה ב"כ העוררת בעניין הטנטון שאינה נחשבת לפגימה מוכרת, מוטב שתועלה לדיון בפני גורמים רפואיים מוסמכים שישבו על המדוכה ובעקבות כך שמא יהיה שינוי בתחיקה. 10. בנסיבות האמורות לעיל, אין צו בדבר הוצאות. צבאנכותשמיעהחוק הנכים (תגמולים ושיקום)