להלן פסק דין בנושא תקיפה בגלל חסימת רכב: פסק דין 1. בפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע עקב מעשה תקיפה מצד הנתבעים, על פי הנטען. 2. מחומר הראיות עולה כי בחודש 8/97 אירעה קטטה בזכרון יעקב, בין התובע לבין הנתבעים על רקע תלונות האחורנים על צפירות טרקטור בו נהג התובע במהלך עבודתו באתר בנייה סמוך. קטטה זו יושבה בסולחה שנערכה בין התובע לבין הנתבעים ( להלן "הארוע הראשון" ). 3. לטענת התובע, בבוקר יום 1.9.97, במהלך עבודתו כנהג טרקטור כאמור, הגיע מולו רכב מונית טרנזיט שהיה נהוג בידי נתבע מס' 2 ( להלן "מר אלקיים" ) וחסם את דרכו. לטרקטור לא היתה אפשרות לחזור אחורנית, ומר אלקיים סירב להזיז את רכבו אחורנית כדי לאפשר מעבר הטרקטור. בין הצדדים התנהלו חילופי דברים, ולמקום הגיע מנהל אתר הבניה בו עבד התובע אשר הרגיע את הרוחות ואפשר את מעבר שני הרכבים. מר אלקיים עזב את המקום כשהוא מאיים על התובע, וכעבור דקות ספורות חזר למקום בליווי שוטר וטען כי התובע ניסה לתקוף אותו בשרשרת. התובע הסביר לשוטר כי השרשרת עליה הצביע מר אלקיים מיועדת לתפיסת דלת הטרקטור, וכי לא היתה לו כל כוונה לתקוף את מר אלקיים או כל אדם אחר. השוטר פייס בין הצדדים, ומר אלקיים עזב את המקום כשהוא מאיים על התובע ש"הוא הולך לעשות לזה סוף אפילו אם ייכנס לבית סוהר", על פי דברי התובע. לאחר מספר שעות, חזר מר אלקיים יחד עם מעסיקו שהינו נתבע מס' 1 ( להלן "מר זרגרי" ) ועוד שני אנשים נוספים, לאתר העבודה בו עבד התובע. מר זרגרי ניגש לתובע שישב אותה עת בטרקטור, תפס אותו מחולצתו והוריד אותו בכח מהטרקטור. שני הנתבעים החלו לתקוף אותו ולהטיח בו מכות ואגרופים בבטנו ובראשו, תוך איום במוט ברזל שהוחזק על ידי מר אלקיים. מנהל אתר העבודה מר גיא סיבוני שהבחין במתרחש, ניסה להושיט עזרה לתובע, אולם הדבר נמנע ממנו עקב איומיו של מר אלקיים, ורק בעקבות הצטופפותם של פועלים נוספים בזירה, ברחו הנתבעים ושני האנשים שהיו בלווייתם מהמקום ( להלן "הארוע השני" ). התובע איבד את הכרתו והובהל לבית החולים לקבלת טיפול רפואי. 4. כנגד הנתבעים הוגש כתב אישום במסגרת ת.פ 1388/99 בבית משפט השלום בחדרה, אולם כתב האישום בוטל עקב כישלונה של התביעה בהבאתו לעדות של מר גיא סיבוני שהיה עד ראיה מרכזי לארוע התקיפה. 5. הנתבעים הכחישו את הטענות המועלות בכתב התביעה והציגו גרסה שונה לגבי מה שהתרחש בארוע השני. לטענתם, בבוקר יום 1.9.97 הסיע מר אלקיים את אשתו של מר זרגרי ועוד אשה נוספת וילדיהם הקטינים לגן ילדים. התובע שנהג בטרקטור חסם את דרכו של מר אלקיים, ירד מהטרקטור, ניגש אליו עם שרשרת ביד וחבט בה ברכבו והתחיל לאיים עליו. במקום נכח אדם העובד כשוטר שהתלווה לבנו לגן הילדים, אותו הכיר מר אלקיים. מר אלקיים ביקש את עזרתו של השוטר, וזה האחרון ניגש לתובע ושוחח עימו, ולאחר מכן ביקש ממר אלקיים לעזוב את המקום. בצהרי אותו יום, חשש מר אלקיים לחזור לאסוף את הילדים מהגן לבדו, על כן ביקש ממר זרגרי להתלוות אליו. בהגיעם לאתר העבודה, ניגש מר זרגרי אל התובע על מנת לברר את פשר הסכסוך, אז ניסה התובע לתקוף אותו עם מוט ברזל. במטרה להגן על עצמו, הדף מר זרגרי את התובע ברגלו והפילו ארצה. הפועלים במקום נזעקו לעזור לחברם התובע, דבר שאילץ את הנתבעים לברוח מהמקום. לגרסת הנתבעים, לתובע לא נגרם שום נזק וכי תלונותיו בגין נזקים גופניים אינן אלא מעשה "הצגה" כדבריהם. 6. לאחר ששמעתי את הצדדים והתרשמתי מעדויותיהם, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל. 7. עדותו של התובע היתה עדות יחידה כמו גם עדויותיהם של הנתבעים שניהלו את הגנתם במשותף והציגו גרסה אחידה לגבי נסיבות התרחשות הארוע. אף אחד מהצדדים הנ"ל לא תמך את גרסתו בעדויות נוספות מטעמו, אם כי ראוי לציין כי התובע ניסה לדבריו לזמן את מר גיא סיבוני שהיה עד ראיה מרכזי לארוע, אך לא הצליח לאתרו כשם שהתביעה לא הצליחה לאתרו בהליך הפלילי כמצויין לעיל ( ראה סעיף 4 לעיל ). 8. יחד עם זאת, הסתירות והתמיהות שעלו מחקירותיהם הנגדיות של הנתבעים היוו סיוע לעדותו היחידה של התובע. במה דברים אמורים? בעדותו טען מר זרגרי כי במהלך הארוע הראשון, נשברה רגלו כתוצאה מאבן גדולה שהושלכה לעברו על ידי התובע, וכי היה נתון בגבס לתקופה של חודש וחצי. טענה זו, קרי שבירת הרגל, לא נתמכה בכל ראיה שהיא, וזכרה אף לא עלה בהודעות שנמסרו על ידי מר זרגרי במשטרה בסמוך לארוע השני, וגם לא בהודעת מר אלקיים שנכח בארוע. הדבר תמוה ביותר לאור חשיבותה של טענה זו להאשמות שיוחסו לנתבעים על ידי המשטרה בנוגע לתקיפתו של התובע בארוע נשוא התביעה. 9. בעדותו טען מר זרגרי כי התובע איים לרצוח את בנו הקטין, כשהוא חובט בשרשרת על רכבו של מר אלקיים. כשנשאל בחקירתו הנגדית מדוע עובדה כה חשובה לא הוזכרה בחקירתו במשטרה ענה כי " אני לא מלשין ואני לא מחפש לתבוע ואני לא מחפש אף אחד או בלגאן" ( ראה עדותו בעמ' 16 ש' 4 לפרוטקול ). מיותר לציין כי תשובה זו הינה תמוהה על רקע ההאשמות בהן נחקר מר זרגרי במשטרה. 10. בעדותו טען עוד מר זרגרי כי חמישים איש, פועלי בניין שנחלצו לעזרתו של התובע, היכו בו ועשו בו "לינץ'" כדבריו. כשנשאל בחקירתו הנגדית הכיצד לא היו לו סימני פציעות לאחר המקרה, ומדוע לא סיפר במשטרה על "הלינץ" שעבר הוא השיב "לא הרגשתי צורך. באותה סיטואציה לא הרגשתי צורך. גם אם הרגשתי צורך ורציתי לדבר, לא היתה לי זכות דיבור במשטרה" ( ראה עדותו בעמ' 17 ש' 1-2 לפרוטוקול ). מיותר לציין כי אף תשובה זו אינה מניחה את הדעת. 11. בעדותו טען מר זרגרי כי בזמן שהגיע לאתר העבודה יחד עם מר אלקיים "איך שפתח את הדלת" כדבריו ראה את התובע רץ אליו כשהוא מחזיק בידו חפץ קהה ( ראה עדותו בעמ' 13 ש' 21-22 לפרוטוקול ), בעוד שמר אלקיים העיד בחקירתו הנגדית כי מר זרגרי ירד מהרכב וניגש לתובע שישב בתוך הטרקטור בכדי לדבר איתו, ואז התובע ירד מהטרקטור וניסה לתקוף את מר זרגרי ( ראה עדותו של מר אלקיים בעמ' 22 ש' 25 ו- עמוד 23 ש' 15-16 לפרוטוקול ). אין ספק כי מדובר בסתירה מהותית לאור נסיבות המקרה, היורדת לשורשל של עניין. 12. בחקירתו הנגדית טען מר זרגרי כי התובע ירד מהטרקטור וניסה לתקוף אותו כשבידו מוט ברזל, בעוד שבהליך הפלילי מסר כי התובע ירד מהטרקטור ובידו שרשרת ( ראה עדותו בהליך הפלילי עמ' 4 ש' 22 ). משהועמד בחקירתו הנגדית על הסתירה הנ"ל טען כי "יכול להיות שזו טעות של בימ"ש השלום" ( ראה עדותו בעמ' 18 ש' 25 לפרוטוקול ). אין ספק כי גם כאן המדובר בסתירה מהותית, והתשובה שניתנה על ידי מר זרגרי אין בה כדי להניח את הדעת, במיוחד לאור העובדה כי לא נתבקש על ידו, בשום שלב שהוא, תיקון פרוטוקול בית המשפט השלום בחדרה בהתאם לגרסתו הנ"ל. 13. לאור כל הסתירות והתמיהות הנ"ל לא יכלתי לסמוך על עדותם של הנתבעים, וסתירות אלה היוו כאמור סיוע לגרסתו של התובע. 14. בנוסף לסתירות הנ"ל יש לציין כי הנתבעים לא זימנו אף עד בכדי לתמוך בגרסתם, גם לא עדים שסביר להניח שהינם בשליטתם כגון אשתו של מר זרגרי והשוטר שנכח בארוע השני. 15. בנסיבות אלה, הנני קובעת כי הוכח במידה הנדרשת בהליך זה שהנתבעים עוולו כלפי התובע בעוולת תקיפה, על כן הם אחראים לנזקים שנגרמו לו מכח סעיף 23 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. 16. הנזק בעקבות מעשה התקיפה איבד התובע את הכרתו והובהל למרכז רפואי הלל יפה. בבדיקות הרפואיות שנעשו לו, ובין היתר בבדיקה רופא של משטרת ישראל, אובחנה רגישות דיפוזית קלה בבטן, ורגישות בצוואר עם הגבלה בתנועות הצוואר. מעבר למימצאים הנ"ל, התובע לא צירף כל תיעוד רפואי המעיד על מעקב רפואי בו היה נתון בעקבות הארוע. כמו כן לא צירף תיעוד המעיד על הפסד השתכרותו בעקבות הארוע ו/או על הוצאות רפואיות ואחרות שהיו לו. בנוסף, לא השתכנעתי, לאור מהות הפגיעות מהן סבל התובע ובהעדר תשתית ראייתית מתאימה, כי יש מקום לפסוק לו פיצוי בגין עזרת צד ג'. בנסיבות אלה, הפיצוי שנותר זכאי לו התובע הינו עבור כאב וסבל, ובנסיבות המקרה הנני מעמידה פיצוי זה על סך של 20,000 ₪, שישולם על ידי שני הנתבעים בחלקים שווים ביניהם. 17. לאור כל האמור לעיל הנני מחליטה לקבל את התביעה ומחייבת את הנתבעים לשלם לתובע, בחלקים שווים ביניהם, את הסך של 20,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל, וכן אגרת משפט בשערוך ליום תשלומה בפועל. בנוסף, ישלמו הנתבעים לתובע, בחלקים שווים ביניהם, שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. משפט פלילירכבאלימותתקיפה