להלן פסק דין בנושא תביעת שיבוב נגד נהג: פסק דין זוהי תביעה לשיבוב הסכום אותו שילמה התובעת, חברת ביטוח, למבוטחה במסגרת חבותה על פי פוליסה לביטוח נכסים מקיף ,בעקבות אירוע של תאונת דרכים בה היה מעורב רכב נהוג בידי הנתב מספר 1 בבעלות הנתבעת מספר 2 . על פי כתב התביעה , התאונה אירעה ביום 16/1/2002 עת נהגה נהגת ברכב המבוטח , ביציאה מתחנת דלק , עמדה מימין לנתבע 1 , כאשר לפתע , פנה הנתבע 1 ימינה וכתוצאה מכך הרכב המבוטח נתפס בחלקו הקדמי השמאלי ע"י הרכב של הנתבעים , וכי בזמן התאונה עמד הרכב בעצירה מוחלטת. התובעת מיחסת לנתבע מספר 1 את האחריות לאירוע התאונה והנזק. הנתבעים התגוננו בטענה כי גרסתה של התובעת מפי מבוטחתה הנה גרסת כזב, וכי לטענת הנתבעים התאונה אירעה שעה שהמשאית נסעה בכביש בעל נתיב נסיעה אחד , מימינו תחנת דלק, בין שטח תחנת הדלק , ובין הכביש קיים תמרור ב-14 ( אי תנועה מסומן על הכביש ) . הנתבעים טוענים כי נהגת התובעת נסעה עם רכבה על פני שטח אי התנועה , וניסתה לעקוף את המשאית מימין, למרות שהנתבע 1 אותת מבעוד מועד על כוונתו לפנות ימינה . התובעת הביאה לעדות מטעמה את הנהגת גב' מוניקה וקסלר . עדת התביעה מסרה כי היא תדלקה בתחנת הדלק ויצאה לכביש, ראתה משאית עומדת , אז יצאה ועצרה מימינה במצב שיהיה לה מקום לצאת לכביש . המשאית התחילה לזוז עם החלק השני מצד הדלת שלה, ועם המדרגה שבצד המשאית תפסה את הרכב וגררה אותו . בחקירתה הנגדית , הציג בפניה בא כוח הנתבעים תמונה של צומת וביקש כי תאשר כי זהו המקום בו אירעה התאונה , והיא אישרה. בא כוח הנתבעים בקש ממנה לציין היכן עמד רכבה בזמן התאונה והיא סימנה באות X את מקום עמידת הרכב בכביש. התמונה הוגשה וסומנה ת/3 . מעיון בתמונה ת/3 רואה אני כביש צמוד לתחנת דלק , כאשר בכביש המיועד לנסיעה יש אכן נתיב אחד כגרסת ההגנה . לנתיב הנסיעה מתחבר נתיב יציאה מתחנת הדלק , וגם הוא ברוחב של נתיב אחד . התמונה מתבהרת יותר , מעיון בתמונה תנ/1 , תמונה מקורית שצולמה מכיוון תחנת הדלק , ובה רואים בבירור את נתיב הנסיעה , מימינו שטח מכוסה ביטון בצבע כתום ומערכת ניקוז מים. וישנו קטע בצורת מלבן המותחם בקו לבן רצוף אשר קו הרוחב שלו, בקו ישר עם הכביש ,נתיב הנסיעה ואורך שלו בתוך שטח התחנה מימין . כאמור מבלן זה תחום בקו לבן רצוף . הנתבעים טוענים בכתב ההגנה כי זהו שטח המהווה למעשה אי תנועה , והנסיעה אסורה בו . התובעת אינה טוענת כי מותר לנסוע על שטח זה . ניתנה לצדדים האפשרות להביא עדות חיצונית נוספת, כגון אישור מהמחלקה הטכנית בעירייה, או מע"צ , כדי לעמוד על מהותו של השטח . איש מהצדדים לא הביא אישור כזה . נותר לי להבין את השטח התחום בקו הלבן, על פי מבחן ההגיון . הכביש בו נסעה המשאית הנו בעל נתיב אחד הפונה ימינה לכביש שגם בו קיים נתיב נסיעה אחד. אין זה הגיוני כי יהיו בנקודת ההתחברות בין שני הכבישים שני נתיבי נסיעה , זה שנסעה בו המשאית, ועוד אחד צמוד לו מימין לאלה שיוצאים מהתחנה . כמו כן ההגיון הבריא אומר כי אין לאפשר יציאה מתחנת דלק ישר אל תוך צומת. על כן סביר יותר לקבוע כי ביציאה מתחנת הדלק, על היוצא ממנה קודם להשתלב בכביש שביציאה מן התחנה , לעלות על הנתיב האחד הקיים , מקום בו נסעה המשאית, ומנתיב זה לפנות ימינה . אין כל אפשרות חוקית, או מעשית לפנות ימינה מעל פני שטח אי התנועה . הדעת נוטה לכך כי אכן אותו מלבן אסור בנסיעה , וכי עדת התביעה נצמדה למשאית מימין, למעשה תוך כדי כך שהיא נוסעת על אי התנועה. ואכן באי כוח הצדדים הצהירו בישיבת יום 8/6/05 עמוד 4 , שורה 1 כי - " אין מחלוקת שהריבוע מימין למשאית בת/3 המסומן באות א' הוא אי תנועה ." אי תנועה , תרתי משמע- גם אי המפריד בין שטחים המותרים בנסיעה , וגם אי תנועה במובן חוסר תנועה . משכך נשאלת השאלה , מדוע מיחסת התובעת לנתבעים את האחריות לאירוע התאונה שעה שהצדדים מודים כי המדובר בקטע עליו נסעה עדת התביעה שהוא אי תנועה . בסיכומיה טוענת התובעת כי רשלנותו של הנתבע 1 היא בכך שלא בדק שעה שהחל את הנסיעה שלו והפניה ימינה , אם אין רכבים שעצרו בצד ימין שלו . התובעת אינה מכחישה כי מדובר באי תנועה , וכי העדה מטעמה יצאה מתחנת דלק. ודוק , היא גם אינה טוענת כי עדת התביעה עמדה או נסעה בכביש המיועד לנסיעה ולא על אי התנועה. כל אשר היא טוענת הוא כי הרכב המבוטח עמד מימי למשאית שעה שזו החלה בנסיעה ופניה ימינה , ורשלנותו של נהג המשאית שלא בדק זאת לפני שהחל את הנסיעה . נשאלת השאלה, האם הנתבע 1 התרשל בכך שהחל נסיעה ופניה ימינה שעה שהוא נוהג בנתיב היחיד בכביש, ומימינו תחנת דלק , שחלק מן היציאה ממנה מהווה אי תנועה . ואם התשובה לכך היא חיובית , האם רשלנותו זו גבוהה יותר מזו של עדת התביעה שנוסעת על אי תנועה , עומדת מימין למשאית , למעשה על אי התנועה, בידיעה שהמשאית פונה ימינה בצומת. עדת התביעה נשאלה בחקירה הראשית - "ש. אומר הנהג השני שאת בתחנת הדלק המשכת ישר באי התנועה , נעמדת מצד ימין על אי התנועה ולכן כאשר פנה ימינה פגע בך . ת. לא יודעת . נסעתי מחתנת הדלק וראיתי כי אני לא יכולה לנסוע בגלל המשאית..... " מתשובה זו למד אני כי המשאית היתה כבר בעמידה בנתיב האחד בכביש עוד לפני שעדת התביעה הגיעה למצב שהיא עוצרת מימין לה . כמו כן יש להבחין כי עדת התביעה אינה אומרת כי לא נסעה על אי התנועה . היא לא ענתה באופן ישיר לשאלה, היא רק אמרה שהיא לא יודעת . בחקירה הנגדית נשאלה העדה - " ש. היכן הכביש המוביל להום סנטר ת. כן . המשאית עמדה בכביש המוביל להום סנטר ( עוד אישור כי המשאית היתה שם לפניה ח.י.) ש. יכול להיות כי נעמדת מימין למשאית ת. הייתי מצד הימין שלה אבל לא הייתי קרוב לרכב . עוד לא נכנסתי לכביש המוביל להום סנטר (עמוד 4 ישיבת יום 8/6/05 שורה 14 ) אך למטה מזה , בשורה 19 עמוד ש. האם נכנסת לכביש המוביל להום סנטר ת- כבר נכנסתי לכביש המוביל להום סנטר " סתירה מהותית ביותר בין שתי גרסאות שהמפריד ביניהם בסך הכל חמש שורות בפרוטוקול . ממה נפשך . אם העדה לא נכנסה לכביש המוביל להום סנטר, משמע שהיא עמדה על אי התנועה במקום המסומן באות א' בתנ/1 . אם לא הגיעה לכביש , המשאית לא יכלה לפגוע בה , כי אבן השפה מימין למקום התחברות הכבישים, מונעת מהמשאית זאת. ומאידך אם כבר נכנסה לכביש המוביל להום סנטר , אזי האפשרות היחידה היא כי היא נסעה על אי התנועה ודחפה את עצמה מימין לנתיב הנסיעה של המשאית . הראיה לכך היא , כי הנזק הנו בצד הרכב של עדת התביעה והיא טוענת כי היא עמדה מקביל למשאית. אילו היתה יוצאת מן המקום המיועד ליציאה מתחנת הדלק ללא נסיעה על אי התנועה, והמשאית היתה שם, אזי היתה נפגעת בחזית. אך היא כבר יצאה משטח התחנה , עמדה מימין למשאית בצורה ישרה. במצב זה , ומאחר ויש נתיב אחד בכביש, בו נסעה המשאית, המסקנה המתבקשת היא כי היא עצרה את רכבה , כולו, על אי התנועה , ונצמדה למשאית. עדת התביעה טוענת כי המשאית פגעה ברכבה תוך כדי סיבוב ימינה , וטוענת ( עמוד 5 ישיבת 8/6/05 שורה3-6ו 7 כי היא עמדה במרחק של כשני מטר מהמשאית לפני שזו החלה לנסוע . אין בידי לקבל טיעון זה , כי עדת התביעה עמדה במרחק של 2 מטר מהמשאית ובכל זאת עם הסיבוב המשאית פגעה בה . ידוע הוא כי חפץ ארוך , כאשר הוא נע קדימה וחלקו הקדמי מופנה ימינה ,ובמיוחד כאשר הפניה חדה בזוית של 90 מעלות, חלקו האחורי , מוסט , ולו במעט שמאלה . אם בתחילת הנסיעה של המשאית המרחק בין המשאית לרכב עדת התביעה היה שני מטר, , אזי בהמשך נסיעת המשאית החלק האחורי חייב להתרחק מן הרכב ולא להתקרב אליו . זאת ועוד , לא יתכן כי עדת התביעה עמדה במרחק של 2 מטר מהמשאית. רוחב הנתיב התקני הוא 3-3.5 מטר . המשאית תפסה את מרבית רוחב הנתיב . בסוף הכביש לפני התחברותו עם הכביש החוצה , קיים אי תנוע בנוי עם אבני שפה , התאונה היתה ביציאה מהכביש ובמקום הכניסה לכביש החוצה . כיצד זה יתכן כי רכבה של עדת התביעה היה שני מטר רחוק מימין המשאית. אין זאת אלא שאף בזמן הפגיעה רכבה של עדת התביעה היה על אי התנועה , וגם היא התקדמה וצמצמה את הרווח של אותם שני מטרים , אם אכן תחילה היתה במרק של 2 מטר מהמשאית. וחזרה לשאלה הקודמת האם יש בנהיגתו ובהתנהגותו של הנתבע 1 משום רשלנות, בכך שלא שם לבו למה שמתרחש מימינו על אי התנועה שעה שהחל בנסיעה . יתכן, ולו היה הנתבע 1 ערני מעט יותר, והיה מסתכל ימינה היה יכול להבחין ברכבה של עדת התביעה . אכן קיים מימין לרכבים גבוהם וגדולים , שטח שבו אין הנהג רואה מה מתרחש, והקרוי "שטח מת". עצם קיומו של שטח מת כזה, מטיל על הנוהג ברכב חובה מוגברת לזהירות ותשומת לב . אך גם אם הדבר הנו נחלת הכלל, כטענת התובעת בסיכומיה ,אזי גם נהגים נוספים המתקרבים אל משאיות חייבים לקחת זאת בחשבון. גם אם הנתבע 1 התרשל באי קיום חובת הזהירות המתבקשת מקיומו של שטח מת ומן העובדה כי הוא פונה ימינה בחדות, אך לזכותו עומדת העובדה כי הוא פונה ימינה מנתיב יחיד , שמותר לו להניח כי רכבים נוספים לא יהיו שם . רשלנותה של עדת התביעה , ניתקה את הקשר הסיבתי בין רשלנותו של הנתבע 1 , ובין התוצאה . התביעה נדחית התובעת תשלם לנתבעים את הוצאות המשפט בסכום כולל של 750 ₪ בתוספת מע"מ כדין תביעת שיבוב