תביעת נזיקין נגד המעביד בגין התקף לב

להלן פסק דין בנושא תביעת נזיקין נגד המעביד בגין התקף לב: פסק דין 1. התובע הגיש תביעה נזיקית כנגד הנתבע, מעבידו לשעבר, לאחר שלקה בלבו. לטענת התובע, התקף הלב שעבר נגרם כתוצאה מרשלנותו של הנתבע כלפיו ועל כן על הנתבע לפצותו בגין נזקים ממוניים ובלתי ממוניים שנגרמו לו. התובע, יליד שנת 1944, עבד אצל הנתבע במשך 36 שנים. מתוכן, 29 שנים בסניף הבנק בחדרה, כ- 4 שנים בסניף הבנק בעיר טירה ובשלוש השנים האחרונות לעבודתו בבנק, שמש כסגן מנהל הסניף ומנהל מחלקת עו"ש בסניף הבנק בטייבה. 2. האירוע נשוא התביעה התרחש ביום 19.10.98. לטענת התובע, בבוקר אותו יום התקשר אליו אחד מלקוחות הסניף בטייבה, צעק עליו וקלל אותו, בשל אי כיבוד שיקים של אותו לקוח ע"י הבנק. כ- 15 דקות לאחר שיחה זו, הופיעו בסניף שני בניו של הלקוח, צעקו על התובע, קללו אותו והשפילו אותו בפני לקוחות ועובדי הבנק, איימו על חייו ועל חיי בני משפחתו ואף ניסו לפגוע בו פיזית. לטענת התובע, מייד עם קרות האירוע הוא החל לחוש בלחץ ובכאבים בחזהו ומצבו הלך והחמיר עד שלמחרת, בשעות הלילה המאוחרות, פונה לבית החולים הלל יפה, שם התברר כי הוא סובל מאוטם שריר הלב. 3. בגין האירוע המתואר לעיל הגיש התובע הודעה על פגיעה בעבודה ותביעה לתשלום דמי פגיעה למוסד לביטוח לאומי. המל"ל לא הכיר באירוע כתאונת עבודה וקבע כי אוטם שריר הלב לא ארע כתוצאה מאירוע חריג. בית הדין האזורי לעבודה בחיפה דחה את ערעורו של התובע על החלטת המל"ל שלא להכיר באוטם שריר הלב כתאונת עבודה. 4. לטענת התובע, מוטלת על הנתבע, כמעביד, האחריות לדאוג לביטחונו ולבריאותו הנפשית והפיזית של עובדו במקום העבודה. סניף הבנק בטייבה, היה ידוע כמקום שהתרחשו בו מדי יום אירועים אלימים, מילולית ופיזית, כנגד העובדים. למרות ידיעת הבנק, לא ננקטו אמצעים להגן על העובדים ולספק להם תחושת בטחון. לטענת התובע, העובדה כי עבד תוך תחושת איום על חייו מטילה אחריות כבדה על המעביד וכמעסיק סביר היה עליו לצפות כי עבודה בתנאי מתח מתמשכים עלולה לגרום לעובד נזק בריאותי, לרבות התקף לב. לטענת התובע, קיים קשר סיבתי בין האירוע הנ"ל ותנאי עבודתו בבנק לבין אוטם שריר הלב בו לקה והוא צרף חוות דעת רפואית להוכחת טענה זו. עפ"י תחשיב שערך ב"כ התובע מסתכמים נזקיו הממוניים והבלתי ממוניים של התובע, בסך של כ-1,421,000 ₪. 5. הנתבע טען כי אין להטיל עליו אחריות בנזיקין, הן בהיבט של החבות והן בהיבט הנזק, משום שלא מתקיים קשר סיבתי בין האירוע לבין אוטם שריר הלב בו לקה התובע וכי לא נגרם לתובע נזק שניתן לייחסו לאירוע נשוא התביעה. לטענת הנתבע, אין המדובר באירוע חריג, אלא באירוע שהוא כמעט יומיומי בקרב המגזר העסקי ובמקום עבודה שעיסוקו בכספם הפרטי של לקוחותיו, טבעי כי העובדים יהיו חשופים לעימותים, ויכוחים וחוסר שביעות רצון מצד הלקוחות. לטענת הנתבע, בסניף הבנק הוצבו שני מאבטחים שתפקידם שמירה על הביטחון והבטיחות בסניף ואין לראות בו כמי שהפר את חובות הזהירות, המושגית והקונקרטית, כלפי התובע. עוד טען הנתבע כי לאור קביעת ביה"ד לעבודה, הרי שלא מתקיים קשר סיבתי עובדתי בין האירוע נשוא התביעה לאוטם שריר הלב, בו לקה התובע והדבר יוצר השתק פלוגתא ואף השתק עילה. הנתבע טען גם להעדר קשר סיבתי רפואי, בהסתמך על חוות דעת מומחה רפואי מטעמו. לעניין הנזק, טען הנתבע כי לתובע נותרה, בגין אוטם שריר הלב, נכות בשיעור של 10% וזאת עפ"י קביעת המומחה מטעם הנתבע. עם זאת, טען כי אין לתובע כל נכות תפקודית וכי הוא מסוגל לעבוד ללא כל הפרעות או הגבלות כלשהן. לטענת הנתבע, לא נגרמו לתובע הפסדי השתכרות כלשהם, בעבר או בעתיד והוא הציע לפצותו, באם תוטל עליו אחריות כלשהי, בגין כאב וסבל בלבד, בסכום של 10,000 ₪. 6. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בחומר הראיות ובחוות הדעת הרפואיות, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות, ואלה נימוקיי: א) מטעם התובע הוגשה חוות דעתו של פרופ' א. גולדהמר, קרדיולוג. בחוות דעתו, כתב המומחה כי : "האירוע מיום 19.10.98 היה שיאם של העימותים והיה קשה וחריג במיוחד והגיע עד כדי איום פיזי על חייו וגרם לאוטם שריר הלב ממנו סבל... בסכום, המדובר במקרה אפייני וחד משמעי של התקף לב שהתפרץ כתוצאה מלחץ נפשי מתמשך ששיאו היה אירוע חריג ביותר של לחץ נפשי. המקרה גם מתאפיין בסמיכות זמנים מוחלטת לאירוע עצמו." ב) עם זאת, לגרסתו של התובע עצמו לא מדובר היה באירוע חריג. לדבריו, האירוע מיום 19.10.98 היה אחד מאירועים דומים רבים שהתרחשו בסניף הבנק בטייבה. עובדי הבנק סבלו מהתוקפנות המילולית והפיזית של לקוחות הסניף. לפני האירוע הנ"ל, היה אירוע חמור אף יותר של איום על חיי התובע באמצעות סכין יפנית. במסגרת הודעתו לחוקר מטעם המל"ל ובביה"ד לעבודה התובע אף העיד כי באותו יום, ה-19.10.98 הרגיש כרגיל והמשיך בעבודתו כל אותו יום וגם ביום שלמחרת ורק בלילה חש בכאבים בחזה ופנה לטיפול רפואי. ג) בפסה"ד של ביה"ד האזורי לעבודה בחיפה, מיום 14.11.02, נכתב כי: "בחרנו לייחס מהימנות רבה לגרסתו הראשונית של התובע כפי שנמסרה בהודעתו לחוקר בטרם היה ער להשלכה של גרסתו לגבי זכאותו. ניתוח דבריו של התובע, מובילים למסקנה, כי עסקינן בויכוחים שלא חרגו באופן משמעותי מויכוחים אחרים שהיו מנת חלקו של התובע במהלך עבודתו בבנק עם לקוחות. המדובר בחילופי דברים המתרחשים כדבר שבשגרה במסגרת עבודתו של התובע בבנק, בינו לבין לקוחותיו. אין בויכוחים בהם עסקינן משום "ארוע חריג" לא במהותם ולא בעוצמתם. גרסת התובע בדבר הויכוח החריף שניהל כעולה בתצהירו ובעדותו בבית הדין , אינה מתיישבת כאמור עם האמור בהודעתו לחוקר המוסד ואף לא ניתן למצוא לדברים תימוכין בחומר הרפואי, כלשהו שלא הוצג בפנינו." מן האמור עולה כי דברי המומחה הרפואי מטעם התובע עומדים בסתירה לגרסתו הראשונית של התובע עצמו, שלא ראה באירועי אותו יום "אירוע חריג", שיש בו כדי לבסס קשר סיבתי בינו לבין אוטם שריר הלב בו לקה. ד) בחוות דעת המומחה הרפואי מטעם הנתבע, ד"ר רסין, מומחה לרפואה פנימית וקרדיולוגיה, נכתב כי בספרות הרפואית מתואר אמנם קשר סיבתי אפשרי בין אירועי דחק נפשי או גופני ואוטם שריר הלב אך חייבים להתקיים לשם כך שני תנאים: אירוע דחק חריג בעצמתו וקשר זמן הדוק ומיידי שאינו עולה על שעתיים בין הדחק הנפשי או הגופני לתחילת התסמינים. כן ציין המומחה כי בספרות הרפואית נשלל הקשר בין אירועי דחק נפשיים או פיזיים כרוניים לבין מחלת לב כלילית. במקרה זה, כאמור, לא מדובר היה באירוע חריג, לא במהותו ולא בעוצמתו, שכן אירועים מסוגו היו שכיחים למדי וכמעט יומיומיים, לדברי התובע. כן לא מתקיים התנאי השני, של סמיכות הזמנים, שכן התובע העיד כי באותו יום "הרגיש כרגיל" ורק בלילה שלמחרת פנה לטיפול רפואי . ה) על כן שוכנעתי כי לא מתקיים קשר סיבתי בין האירוע מיום 19.10.98 לבין אוטם שריר הלב בו לקה התובע. 7. משלא מתקיים קשר סיבתי כאמור, אין מקום להטיל על הנתבע אחריות בנזיקין. התביעה נדחית. לאור הנסיבות, אינני עושה צו להוצאות. התקף לב / אוטם שריר הלבנזיקין