להלן פסק דין בנושא שריפה בגלל קצר חשמלי במכשיר חשמל: פסק דין יסודה של התביעה באירוע שריפה שפרצה ביולי 1997, בבית עסק לייצור שלטים "קינג דיוויד" ברמלה, המבוטח באמצעות התובעת. התובעת שילמה למבוטחיה תגמולי ביטוח, ומכאן תביעתה בפני. לגירסת התובעת, מקור האש היה במשור לחיתוך אלומיניום שיוצר על ידי הנתבעת 1, ונרכש מאת הנתבעת 2 אשר כתוצאה מכשל חשמלי שארע בו, התחמם המשור וגרם לשריפה שכילתה את בית העסק. ובמה דברים אמורים: סמוך לפני מועד השריפה קיבלו המבוטחים, לגירסתם, עבודה גדולה ליימצור שלטים, ולשם כך רכשו כשבוע לפני האירוע משור חדש מתוצרת "מקיטה" לשם ביצוע עבודה זו. המשור נרכש מאת הנתבעת 2. לטענת מבוטח התובעת - על פי תצהיריהם - עבדו עם המשור לסרוגין וביום השריפה, ה - 8.8.97, עבדו עמו באופן רצוף עד לשעה 21:30, מועד סגירת העסק, כאשר המשור נותר כשהוא מונח על שולחן העבודה מעץ ומחובר לשקע בקיר הימני, בקטע של מערכת החשמל שאינה מנותקת בהיותה מחוברת למערכת האזעקה. לדברי המבוטחים, סגר מר אבו לבן את העסק, הפעיל את מערכת האזעקה והמשיך בעיסוקיו, ובדרכו חזרה לביתו ברמלה, הבחין במכוניות כיבוי והוברר לו כי שריפה פרצה בבית עסקו. את השריפה איתר מוקד "שחר", אליו היתה מחוברת האזעקה וזה הזעיק את מכבי האש. עד כאן הפאן העובדתי שאין חולקין עליו, ולפיכך לא נדרשו הנתבעים לחקור את המצהירים מטעם התובעת על דבריהם אלה. דא עקא שמשלב זה חולקים הצדדים בשתי שאלות עיקריות, האם הוכח כי המשור שנרכש על ידי המבוטחים היה משור מבית היוצר של הנתבעת 1, והשניה - האם הכשל אכן היה במשור והאם התרשלה הנתבעת 1. אקדים ואומר כבר בשלב זה, כי לנתבעים נגרם במקרה שבנדון נזק ראייתי, שכן המשור אליו מפנה התובעת אצבע מאשימה, לא נשמר על ידי מומחי התובעת, ולא הועבר בשלמותו לבדיקת מומחי הנתבעים, כפי שעולה מעדותו של המהנדס סלוצקי, שהעיד כי השליך את שרידי המשור פרט לעוגן שהיה לדעתו החלק הרלוונטי על פי חוות דעתו הוא (ראה עמ' 18 לפרוטוקול ישיבת יום 6.2.02, ש' 6-9). נזק ראייתי זה שתי פנים לו. האחד - הוכח היות המשור מתוצרת "מקיטה" בנוסף לקבלות שהוצגו על ידי מבוטחי התובעת. והשני - בדיקת מכלול המשור על ידי מומחי הנתבעת, ולא רק את אותו חלק שלטעמו של סלוצקי היה מקור השריפה בבחינת כזה ראה וקדש. סבורתני כי מומחה המגיע למסקנה על יסוד בדיקה חפצית ועליו לצפות, לטעמי, כי יתכן וחוות דעתו לא תתקבל כלשונה לשמור על אותו חפץ באופן שניתן יהיה לבדקו על קרבו ועל כרעיו ולבחון את המסקנה אליה הגיע המומחה. טוען בפני ב"כ "מקיטה" כי בנסיבות הענין, משלא הוצגו בפני בית המשפט שרידי המשור עליהם מוטבעים סימנים מזהים של זהות היצרן, לא הוצגה תעודת אחריות, וספר כלי המסופקים עם המשור ועל העוגן שנותר לא נמצא מס' מזהה המוטבע על ידי "מקיטה" בדיו תעשייתית (ראה חוו"ד המומחה מטעם "מקיטה" - מר שרז), מכל אלה, לטעמו של ב"כ הנתבעים, לא הוכח כי במשור של הנתבעת 1 עסקינן, ולפיכך ומן הטעם הזה בלבד, דין התביעה להידחות. אמנם נגרם כאמור נזק ראייתי, כמפורט לעיל, אולם, לאחר בחינת מכלול העדויות מטעם התביעה, לרבות מסמכי הרכישה שלא נסתרו, לא מצאתי להגיע למסקנה מרחיקת הלכת, כי לא הוכח שעסקינן במשור מתוצרת הנתבעת 1. דא עקא - שבהמשך הדברים לא שוכנעתי אף לא כדי 51% כי משור זה אכן היה מקור השריפה בשל כשל חשמלי בו. ראשיתם של דברים - לא שוכנעתי כלל ועיקר מעדותם של רשף עזרא אברהם ומעדותו של מר היינה (שנתגלה לפתע לאחר תום כל פרשת הראיות), כי השריפה פרצה מן המשור, ולפיכך לא עבר הנטל על הנתבעת וזה נותר על כתפי התובעת להוכיח כי המקור הינו המשור וכי הנתבעת 1 התרשלה. בפני התייצבה גלריה ארוכה של מומחים החל מרשף עזרא אברהם, חוקר מכבי האש שהגיע למסקנה כי "יש סבירות שהשריפה פרצה כתוצאה מקצר חשמלי או כשל חשמלי במשור" (עמ' 4 ש' 22-21 לפרוטוקול מיום 16.2.02), אם כי סתם ולא פירש. לציין שרשף אברהם מצא לטעמו כי מוקד האש היה באזור שולחן העבודה שהיה עמוס בחומרים דליקים היכולים להידלק גם מבדל סיגריה. מכל מקום, מסקנתו של רשף אברהם אינה קונקלוסיבית. לציין כי למקום הגיע גם חוקר השריפות, מר ריטוב, שהוזמן לדבריו על ידי שמאי התובעת, ומסקנתו של זה היתה כי מקור האשר הינו בהצתה, דא עקא, שלדבריו בשלב זה הופסקה עבודתו והוא לא נדרש להמציא חוות דעת לאור מסקנות מכבי האש, ולפיכך נושא ההצתה לא נבחן עד תום. מאידך, הוגשה לבית המשפט חוות דעת של המהנדס סלוצקי, אשר גורס כי: ”באיזה שלב המשור נכנס לעבודה מחדש, וזה אם אני עושה ספקולציות, למרות שלא מצאתי מפסק, הוא נהרס, אם הייתי מוצא אותו, יכול להיות שהייתי מנתח, אבל משור נכנס לעבודה והמשור מתחמם.” (עמ' 9 ש' 21-16 ישיבת יום 6.2.02). ולא בכדי התמקדתי בתשובתו זו של המומחה, שכן, אין הדברים עומדים בקנה אחד עם אופן הפעלת המשור, כפי שהיא עולה מעדותו של המומחה שרז (עמ' 4 לחוו"ד). ובקליפת אגוז: לדגם האמור שני לחצני הפעלה, ואין בו מצב נעילה של "ON", כאשר ההפעלה מתבצעת רק על ידי החזקת המשור ולחיצה על התושבות המתאימות בשתי אצבעות בו זמנית, רק אז יופעל המשור. שחרור של אחת האצבעות או הסרת היד מהמשור מפסיקה את פעולתו אוטומטית, וזרם חשמל אינו מגיע לעוגן - שם לטענת סלוצקי התרחש הקצר. לציין כי עד סגירת העסק לא העידו המבוטחים על תקלות במשור ו/או על סימנים לתקלות, כגון עשן או ריח שרוף. לפיכך, משמעידים מבוטחי התובעת כי המשור כובה, אם כי נותר בשקע, ומשתמצא לאמר כי על מנת שיגרום לשריפה על המשור לחזור ולפעול בכוחות עצמו ולהתחמם - כפי שמעיד סלוצקי, תמצא שואל - ולכך לא ניתן מענה לטעמי בראיות התביעה, כיצד החל המשור לפעול בהעדר יד אדם מכוונת, קרי, לחיצה על שתי התושבות המתאימות. על כך העיד גם אינג' אגוזי בחוות דעתו: ”א. כאשר לא לוחצים על ידית ההפעלה לא זורם זרם במעגל (גם כאשר המכשיר מחובר לרשת הזנה). המכשיר לא יפעל ולא תיתכן התחממות נוספת כלשהי במשור. ב. בבדיקה ויזואלית נמצא החשמליים אל המפסק אמינים. ג. הקבל מחובר בטור למפסק ולכן גם במקרה של תקלה בקבל במצב שהוא מקצר, וגם במצב שהוא נותק, הוא אינו יכול להשפיע על פעולת המשור (גם שהמשור מחובר לרשת הזנה) כאשר המפסק נמצא במצב תוג (OFF)." תמצא שואל - לכך לא מצאתי מענה בעדותם של מומחי התובעת - כיצד החל המשור לפעול מכח עצמו לאחר שכובה על ידי מפעילו האחרון, כגרסת מבוטחי התובעת, מענה זה לא ניתן לא על ידי סלוצקי ולא על ידי היינה, שלטענתו הגיע למקום לבקשת רשף אברהם, שאינו מאשר גירסה זו, שכן, לדברי רשף אברהם בעדותו, לא הופעלו מומחים מטעמו וכל שהלה זכר הוא שהגיע למקום מומחה חשמל שלא מטעמו, וכעולה מעדותו של היינה - לא נמצאים בידיו רישומים על עדויות שגבה, לא הוגש על ידו חשבון שכ"ט, ואף לא הוגש כל מסמך מקורי שערך העד. לציין כי עד זה "נתגלה" לאחר שתמה פרשת הראיות כולה, ובהעדר כל ממצאים ומסמכים שנערכו בזמן אמת, אין בידי לקבל את מסקנותיו, מה גם שלא ניתן ללמוד מעדותו כי בדק אפשרויות אחרות לפרוץ הדליקה, ולא פירט מה היו מכלול הממצאים בזירת האירוע. מאידך ניתן ללמוד מחוות הדעת של המומחה שוירמן, שאמנם לא ביקר במקום, מאחר והתביעה הוגשה כנגד "מקיטה" רק כשנה לאחר האירוע, והמקום שופץ, ולפיכך הסתמך על צילומים שערך סלוצקי, כי ניתן לראות בצילום השני של סלוצקי את לוח החשמל ומונה בית המלאכה, כשלדברי המומחה שוירמן הלוח ללא כיסוי והחיבורים גלויים ומבוצעים בצורה רשלנית ובניגוד לתקנות החשמל. המונה הינו פרטי ולא של חברת החשמל - ולפיכך, לטעמו קיימת סבירות שהשריפה פרצה בשל כשל במערכות החשמל. גם מומחה זה שלל את האפשרות כי המשור יתחיל לפעול מכח עצמו , יתחמם ויגרום לבעירה. כמו כן לא הוכח כי שבבים יכולים אף הם לגרום להפעלת המשור מכח עצמו, ובהעדר הפעלה אין התחממות, ובהעדר התחממות אין המשור יכול להוות את מקור השריפה. לפיכך, וכנראה לא בכדי מסקנתו של רשף אברהם הינה כשל חשמלי מחד, ו/או לחילופין כשל במשור, כאשר לטעמי לא הוכח כי הכשל אכן היה במשור. לפיכך, תמצא לאמר כי גם כי מוקד האש היה בשולחן העבודה עליו לטענת התובעת היו מונחים משור לחיתוך ברזל (הוא המשור נשוא תיק זה), מקדחה, ואבן משחזת, מכל מקום אין בכך כשלעצמו, להביא למסקנה אותה מבקשת התובעת להסיק, קרי, כי מקור האש הינו המשור דווקא, כאשר כאמור, סביבת העבודה סביב אותו שולחן עבודה היתה עמוסה בחומרים דליקים, העשויים להידלק אף מבדל סיגריה שנשכח. לפיכך, סבורתני כי בנסיבות לא הוכיחה התובעת את תביעתה, אם כי לא מצאתי להגיע למסקנות מרחיקות הלכת של ב"כ הנתבעים, כי עסקינן בתביעה שהוגשה שלא בתום לב. התוצאה מכל האמור לעיל הינה כי אני דוחה את התביעה. התובעת תשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 25,000 ₪ בצירוף מע"מ. קצר חשמליחשמלשריפה