שינוי תקנות נכות

מה הדין מקום שדרגת נכות בגין אותה פגימה, הורדה וכיום היא מוערכת באחוזי נכות מופחתים? להלן פסק דין בנושא שינוי תקנות נכות: פסק דין ערעור זה מופנה כנגד החלטת הוועדה הרפואית העליונה על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט-1959 (להלן: "החוק"), לפיה נדחה ערעור על החלטת הוועדה הרפואית מהדרג הראשון. המערערת, ילידת 1946, שרתה במשטרת ישראל בין השנים 1973-2001. לאחר שחרורה הוכרה המערערת כנכה על פי החוק באופן חלקי בגין הפגימות כדלקמן: סכרת שגרמה לסיבוכים, תעוקת חזה עם הגבלה בפעולות יומיומיות, לופוס עורי, הגבלה בתנועות עמוד שדרה גבי וחבלה אקוסטית ללא טנטון. עניינה של המערערת נדון מספר פעמים על ידי וועדות רפואיות. הדיון בערעור זה מתמקד בשלוש שאלות שנדונו והוכרעו בהחלטת הוועדה הרפואית העליונה מיום 15.05.05. טענות הצדדים: 1. לופוס עורי בשנת 1986 הוכרה המערערת כנכה בגין מחלת לופוס של העור בצורה קשה. שעור הנכות אשר נקבע בגין פגימה זו בפרט 81(ה) למבחנים לקביעת דרגת הנכות הייתה 20%. בשנת 1999 תוקנה התקנה, המתייחסת לפגימה המוכרת על ידי הוספת דרגת חומרה להגדרות שבפרט 81 באופן שבין חומרה בינונית לקשה הוספה דרגת חומרה שהוגדרה כ"ניכרת", אשר הנכות שנקבעה בצדה היא 20% ואילו לפגימה שהוגדרה "קשה" נקבעו 30% נכות. מאחר שבמצבה של המערערת לא חל שיפור, טוען בא כוחה כי על פי הסיווג החדש היה על הוועדה לקבוע את נכותה בשעור 30%. 2. טנטון על פי הנטען, בישיבתה הראשונה סברה הוועדה כי לטנטון אין משמעות בעניינה של המערערת, מאחר שייתכן והוא קשור למחלות סיסטמיות, אשר אינן מוכרות. יו"ר הוועדות הרפואיות החזיר את התיק לוועדה לבדיקה נוספת בציינו כי המשיב מכיר במחלות הסיסטמיות. הוועדה שבה ודחתה את טענות המערערת בנימוק שאין היא סובלת מטנטון קבוע, למרות שעובדה זו לא צויינה בפורטוקול הבדיקה הראשונה בו נרשם שהמערערת מתלוננת כי סובלת מטנטון קבוע. 3. עמוד שדרה גבי ממצאי תוצאות בדיקת סי.טי שנערכה למערערת, מצביעים על קיומו של ממצא אובייקטיבי. הוועדה, אשר הסתמכה על תוצאות הבדיקה הקלינית, קבעה כי אין ממצאים. מסקנה זו מנוגדת לממצאים שצויינו על ידה בפרוטוקול, הכוללים רגישות בעכוז הימני בצורה קלה ובמפרק הימני. ממצאים אלה יחד עם תוצאות בדיקת הסי.טי. הקשות של עמוד השדרה הגבי עומדים בסתירה למסקנה לפיה המגבלה בגין פגימה זו הינה מזערית. ב"כ המשיב חולקת על גישתה של המערערת ולהשקפתה, האמור ברע"א 7678/98 קצין התגמולים נ' גלעד דוקטורי (טרם פורסם) אינו רלבנטי לענייננו מאחר שאין עסקינן בהפחתת שעור הנכות עקב שינוי בהוראת החוק, אלא בשינוי שהעלה את שעור הנכות בגין פגימה שהוגדרה "קשה" ומכיוון שהוועדה הרפואית העליונה סברה כי מידת המגבלה הנובעת מהפגימה הינה בשעור 20% מדובר במסקנה רפואית שאין בית המשפט מתערב בה. גם באשר לטענות הנוגעות להגבלה בעמוד שדרה גבי וטנטון טוענת ב"כ המשיב, כי מדובר במחלוקת עובדתית רפואית ולא בשאלה משפטית. דיון: ברע"א 7678/98 בעניין דוקטורי, הוגדרה השאלה המשפטית ע"י כב' השופטת א' פרוקצה כדלקמן: "אדם הוכר כנכה על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: "חוק הנכים") בהיותו חייל משוחרר או חייל בשירות קבע שלקה בנכות כתוצאה ממחלה, החמרת מחלה או חבלה שבאו לו בתקופת שירותו הצבאי ועקב שירותו (הגדרת 'נכה' ו'נכות' בסעיף 1 לחוק הנכים). ועדה רפואית שהוקמה על פי החוק קבעה את דרגת נכותו על פי מבחנים שהיו נהוגים אותה עת על פי תקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות), תש"ל-1969, לימים התקנות שונו והמבחנים הרלבנטיים לקביעת דרגת הנכות של הנכה תוקנו. שינוי כזה עשוי להביא, בין להעלאת דרגת הנכות, ובין להורדתה. הרשות המוסמכת מזמנת את הנכה לבדיקה חוזרת על פי סמכותה בחוק, בבדיקה חוזרת זו היא מוצאת כי לא חל כל שינוי במצב בריאותו של הנכה ופגימתו נותרה, כשהיתה, אלא שכיום, לאור שינוי המבחנים, מיוחסת לפגימתו דרגת נכות שונה, בין גבוהה יותר ובין נמוכה יותר מבעבר. האם מוסמכת הרשות להתאים כיום את דרגת נכותו של הנכה למבחן המתוקן או שמא כבולה היא לדרגת הנכות שנקבעה לנכה בעבר, בלא יכולת להתאימה למבחני הנכות החדשים? הצדדים אינם חלוקים על כך שאם מבחני הנכות שונו כלפי מעלה באופן שכיום מוגדרת פגימתו של הנכה על-פי שיעור נכות גבוה יותר, כי אז על הרשות לקבוע את דרגת נכותו של הנכה על פי ההגדרה החדשה, וממועד הבדיקה החוזרת לזכותו בהיקף תגמולים הנגזר מהדרגה הגבוהה. השאלה שאנו נדרשים לה בהליך זה הינה מה הדין מקום שדרגה בגין אותה פגימה, הורדה וכיום היא מוערכת באחוזי נכות מופחתים?" (ההדגשה שלי - ש.ד.). על השאלה השנייה, שעניינה הפחתת שעור הנכות, השיבו רוב חברי ההרכב בשלילה מאחר שעל פי פירוש החוק, בהסתמך על תכליתו, אין לשנות את דרגת הנכות על דרך שינוי התקנות המסווגות פגיעות ודרגות נכות בצידן ונקבע, כי שינוי בקלספיקציה של דרגת הנכות צופה פני עתיד, ואין בו כדי לגרוע מזכותם של "נכים ותיקים" שדרגת נכותם נקבעה לפני תחילתה של הקלסיפיקציה החדשה. למרות המחלוקת המשפטית בין דעת הרוב לדעתה החולקת של כב' השופטת פרוקצ'יה, כולם תמימי דעים שאם השינוי בדרגות הנכות הינו כלפי מעלה כי אז על המשיב לקבוע את דרגת הנכות הגבוהה יותר, כפי שתוקנה (ראו דברי כב' המשנה לנשיא מ' חשין (אשר דעתו התקבלה על דעת רוב חברי ההרכב) בסעיף 3 לפסק דינו וכן דברי כב' השופט טירקל, בסעיף 2). מכאן, שאין לקבל את עמדת ב"כ המשיב הטוענת שהאמור בפסה"ד אינו רלבנטי לענייננו. גם לגופו של עניין, הוספתה של דרגת ביניים המוגדרת כ"ניכרת" והעלאת שעור הנכות בגין פגימה המוגדרת "קשה" מלמדים כי מתקין התקנות סבר שמידת ההגבלה התפקודית שגורמת הפגימה בדרגתה הקשה, גבוהה משעור הנכות שנקבע בצדה עובר לתיקון. לפיכך, אם מצאה הוועדה כי לא חל שינוי לטובה במצבה של המערערת היה עליה לקבוע את שעור נכותה בהסתמך על דרגת הנכות המתוקנת. למרבה הצער, הוועדה כלל לא התייחסה לסוגיה זו, והסתפקה בתיאור ממצאיה מבלי לסווג את הפגימה על פי הדרגות המנויות בפרט 81. בניגוד לגישת ב"כ המשיב, סבורה אני כי אין מדובר בנושא רפואי, כי אם בשאלה משפטית מובהקת המחייבת בחינת שעור הנכות על פי התקנות החדשות, תוך התייחסות מפורטת למצבה הנוכחי שלהמערערת בהשוואה למצבה בעבר וסיווג הפגימה על פי הדירוג שנקבע בפרט 81 המתוקן. למותר לציין, כי בנסיבות אלה חובת ההנמקה של החלטות הוועדה הינה בעלת משמעות מיוחדת. בהעדר פירוט והנמקה החלטת הוועדה הרפאית, ככל שהיא נוגעת ללופוס של העור אינה יכולה לעמוד. באשר לטענה לעניין קיומו של ממצא אובייקטיבי בעמוד השדרה הגבי, הוועדה הרפואית פרטה את ממצאי בדיקות ההדמייה ואת קיומה של רגישות ולאחר שבחנה את מכלול הנתונים, החליטה לסווג את הפגימה על פי פרט 37(2)(ב)II למבחנים לקביעת דרגת נכות, המתייחס להגבלות בתנועות עמוד שדרה גבי - הגבלה מזערית. סיווג הפגימה על פי דרגה זו או אחרת של התקנות הינו בתחום שיקול דעתה המקצועי של הוועדה גם אם להשקפת ב"כ המערערת היה על הוועדה לאמץ סיווג שונה. כפי שהובהר ברע"א 9737/03 אסתר זיגלמן נ' משרד הבטחון - קצין תגמולים (לא פורסם): "מחוקק המשנה קבע במבחן הנוגע לענייננו, שקביעת דרגת נכות דורשת קיומו של 'נזק קל' במניסקוס. מחוקק המשנה לא הנחה את הוועדות הרפואיות כיצד ועל יסוד אלו בדיקות וממצאים ייקבע קיומו של נזק כזה. על כן, אין ממש בטענה שהדרישה לקיומם של ממצאים קליניים כדי לאבחן קרע במניסקוס, הנה דרישה החורגת מלשון התקנות. אין לקבל גם את הטענה, שעל הוועדה הרפואית היה לבסס ממצאיה על בדיקות ה- MRI ולהעדיף ממצאי אותן בדיקות על הבדיקה הקלינית. השאלה כיצד תקבע הוועדה הרפואית את ממצאיה, אם תסמוך את קביעתה על בדיקת ה- MRI, על בדיקות עזר אחרות, או על ממצאי הבדיקה הקלינית, כיצד תשקלל את כלל הממצאים שבידה ואיזה משקל תייחס לכל אחת מהבדיקות, הוא עניין רפואי מובהק הנתון לשיקול דעתה של הוועדה הרפואית. בעניין זה בית המשפט לא ישים שיקול דעתו במקום שיקול דעתה המקצועי של הוועדה הרפואית. יתירה מזו, בהיותו של עניין זה נושא רפואי מובהק, קביעה רפואית מסוג זה גם אינה מקנה, על-פי סעיף 12א לחוק הנכים, זכות ערעור על ממצאי הוועדה הרפואית לבית המשפט". באשר לטנטון, בדיון הראשון שקיימה הוועדה נפל משגה בהחלטתה, עת דחתה את הערעור מן הטעם כי ייתכן והטנטון נובע ממחלות סיסטמיות, אשר אינן מוכרות על ידי קצין התגמולים. משהוחזר הדיון לבחינה חוזרת על ידי יו"ר הוועדות הרפואיות, אשר הפנה את תשומת לב הוועדה לטעות שבהחלטתה, שבה הוועדה ודחתה את הערעור בנימוק לפיו אין מדובר בטנטון קבוע. לא מצאתי בהחלטת הוועדה הנמקה מספקת לדחייה החוזרת. בנסיבות המתוארות לעיל, היה על הוועדה לנמק החלטתה באופן שיבהיר את הבסיס העובדתי רפואי למסקנתה. אשר על כן החלטתי לקבל הערעור גם ככל שהוא נוגע לטנטון ולהחזיר הדיון לוועדה בהרכב שונה, אשר תשוב ותבדוק המערערת ותיתן החלטה חדשה ומנומקת בעניינה. לסיכום: הערעור מתקבל ככל שהוא נוגע לשעור הנכות בגין לופוס של העור וטנטון. המשיב ישלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ בתוספת מע"מ בתוך 30 יום מקבלת העתק פסק הדין. ממועד זה ואילך ישא החיוב הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל.נכות