פרשנות מבחני נכות

בגדר הבקשה שלפנינו טוען המבקש כי יש עילה למתן רשות ערעור מאחר שמתעוררת שאלה כללית בדבר דרך פרשנות מבחני הנכות הנוגעים לפריטים הנקובים בסעיפים 35 ו-48 לתוספת. להלן החלטה בנושא פרשנותמבחני נכות: החלטה 1. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט י' יעקבי-שווילי), בו נדחה ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית העליונה בעניין דרגת נכותו. 2. המבקש התגייס לצה"ל בשנת 2000. במהלך שירותו החל לסבול מכאבים בקרסולו. הוא הוכר כנכה בגין פגימה זו, לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959. וועדה רפואית שבדקה אותו העמידה את נכותו בגין פגימה זו על 10%, בהתאם לסעיף 35(4)(ג) לתוספת לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות), תש"ל-1969 (להלן - התוספת לתקנות הנכים), משאובחנה אצלו פגיעה סחוסית המלווה בכאבים בקרסול השמאלי. המבחן לפי סעיף 35(4)(ג) לתוספת קובע: "מחלה או חבלה בפרק גדול בגף (ג) הפרעה בצורה קלה, קיים ממצא אובייקטיבי - 10%" המבקש ערער לוועדה הרפואית העליונה, בהשגה על הקביעות הרפואיות, ובטענה כי יש לקבוע את דרגת נכותו במצטבר הן לפי סעיף 35 (1)(ג), והן לפי סעיף 48(3) לתוספת. המבחן לפי סעיף 35(1)(ג) הוא: שחלות העצמות והפרקים (1) ארטריטיס רבמטואידית ניוונית או מכל סוג אחר (ג) קיימת השפעה בינונית על כושר הפעולה - 20%. המבחן על פי סעיף 48(3) הוא: "קרסול (א) הגבלה בתנועת פרק הקרסול בצורה קלה - 5% .....". הועדה העליונה בדקה את המבקש שנית, ושמעה את טענותיו וטענות הצד שכנגד, והחליטה לדחות את הערעור ולאמץ את קביעת הועדה הרפואית. 3. המבקש שב וערער לבית המשפט המחוזי. בית המשפט דחה את טענותיו אחת לאחת. הוא דן בטענתו של המבקש כי הבדיקה של הקרסול בידי חברי הועדה העליונה לא היתה מספקת. הוא קבע כי אנשי המקצוע הם המוסמכים להחליט על דרך הבדיקה וכי מדובר בענין רפואי שבית משפט לא צריך להתערב בו. שנית, דן בית המשפט בטענה כי ישנם ליקויים נוספים בקרסול מלבד אלה שנבדקו על ידי הועדה. בית המשפט קבע כי גם ענין זה עוסק בממצא רפואי שבית המשפט אינו מתערב בו. ולבסוף, בית המשפט דן בטענת המבקש, לפיה יש להחיל על עניינו את הפרטים בסעיפים 35 ו-48 במצטבר, תחת המבחן שהוחל עליו על פי סעיף 35(4)(ג) לתוספת בלבד. בית המשפט קבע לענין זה כי לא ניתן להחיל את שני המבחנים האמורים במצטבר, וכי המבחן שהוחל על ידי הועדה העליונה הוא המבחן הנכון בהיותו המיטיב עם המבקש. בית המשפט הסביר כי על פי מבנה התקנות, אין להחיל שני מבחנים של פגימה במצטבר, ובדרך זו להעלות את אחוזי הנכות. אפשר וניתן לבחור בנסיבות הענין בין החלת המבחן על פי סעיף 35(4) או במבחן על פי סעיף 48(3) העוסקים בהגבלות קלות על התנועה, אולם מבין שניהם נבחר המבחן המיטיב עם המבקש, ולפיכך אין עילה להתערב בקביעת הועדה. עוד נקבע כי למבחן שבסעיף 35(1)(ג) אין רלבנטיות לענין בהיותו נוגע להשפעה בינונית על כושר הפעולה, בעוד הקביעה המקצועית של הועדה הרפואית הינה כי השפעת הפגימה על כושר הפעולה של המבקש היא קלה בלבד. 4. בגדר הבקשה שלפנינו טוען המבקש כי יש עילה למתן רשות ערעור מאחר שמתעוררת שאלה כללית בדבר דרך פרשנות מבחני הנכות הנוגעים לפריטים הנקובים בסעיפים 35 ו-48 לתוספת. לטעמו, יש לקבוע בהלכה פרשנית כי על הוועדה הרפואית לבחון קודם את תחולתו של סעיף 48 על הענין, ואחר כך את תחולתו של פרט 35(1), המדבר בהשפעת הפגימה על כושר הפעולה, ורק לבסוף להתייחס לפרט 35(4) בתקנות התוספת. כן הוא מבקש לקבוע כי לפי פרט 35(1) לתוספת יש לבחון את ההשפעה של הפגיעה על כושר הפעולה הספציפי של הנפגע, כפי שהיא השפיעה על הנפגע במקצועו שלו. כן טוען המבקש כי מקום בו שיעור הנכות הקבוע לפי פרט 48 אינו מביא לידי ביטוי את הפגיעה הסובייקטיבית, או אינו כולל התייחסות למכלול הפתולוגיות שנמצאו אצל הנכה, יש להרכיב את שיעור הנכות הקבוע בו על שיעור הנכות לפי הפרט המקביל בסעיף 35. לתוספת. כמו כן, לטענתו, במקרים של פגיעה ניוונית הנובעת מחבלה, יש להחיל את סעיף 35(4) על הפגיעה הראשונית, ואת סעיף 35(1) על הפגיעה המישנית. 5. דין הבקשה להידחות. אין בקשה זו ראויה להידון במסגרת גלגול שלישי (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור הדר חיפה בע"מ, פד"י לו(3) 123); רע"א 1136/98 מלמד נ' קצין התגמולים, תק-על 98(2) 688; רע"א 2195/02 ברעם נ' קצין תגמולים, תק-על 2002(2) 973). אין מדובר בסוגיה בעלת השלכה כללית החורגת מן ההלכה הפסוקה והשלכתה של ההלכה על עניינו הפרטני של המבקש. המדובר בבקשה זו בשאלה פרטנית הנוגעת בעיקרה למבחן המתאים מבין המבחנים הקבועים בתוספת לתקנות הנכים לבעיה הרפואית ממנה סובל המבקש. לשאלה זו אין השלכה כללית המצדיקה דיון בערכאה שלישית. מעבר לכך - הערעור על החלטת הועדה הרפואית מוגבל על פי החוק לסוגיה משפטית בלבד; ממילא, הנכונות להתערב בהחלטתה על בסיס פרטני בגדר בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי מצומצמת עוד יותר (רע"א 553/01 מאיר לוי נ' קת"ג, תק-על 2002(2) 2298). 6. מעבר לנדרש, אין לקבל את טענת המבקש גם לגופה. ראשית, חוק הנכים, כפי שפורש בהלכה הפסוקה, קובע קריטריון אובייקטיבי לקביעת נכות, והוא אינו משתית את דרגת הנכות על פי השפעת המום על כושר התיפקוד הסובייקטיבי-ייחודי של הנפגע (רע"א 2336/02 ואנונו נ' קצין תגמולים, תק-על 2002(3) 424). שנית, המבחנים שבסעיפים 35 ו-48 לתוספת הם חלופיים ולא מצטברים בגין אותה פגימה. ענין זה נפסק ברע"א 9347/96 קצין התגמולים נ' גדי בנימין, תק-על 2001 (1) 1349). דרגת הנכות נקבעת, איפוא, בגין האיבר הספציפי, על פי מבחן הנכות שבסעיפי התוספת ההולם ביותר למצב הנכה, בהתחשב באופי הפגיעה והשלכותיה. על פי החוק והתקנות אין לקבוע כפל נכות בגין אותה פגימה, המורכבת מן הפגימה הספציפית וממצבו הכללי של הנכה כפי שהמבקש מנסה לעשות. המבחנים על פי סעיפים 35 ו-48 לתוספת הם חלופיים איפוא, ויש לאפשר לנכה לבחור בחלופה המקנה לו את אחוזי הנכות הגבוהים יותר (פרשת בנימין, שם, פסקאות 15 ו-16). 7. בעניינו של המבקש מדובר בחבלה הנובעת מפגיעה בקרסולו השמאלי, כאשר נוצרו שינויים ניווניים כחלק מתוצאות החבלה האמורה. בנסיבות אלה, היה על הועדה הרפואית לבחור במבחן המתאים ביותר לענין זה, המשקף הן את הפגיעה החבלתית והן את השנויים הניווניים במשולב. צדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי הלבשת המבחן שבסעיף 48 על המבחן שבסעיף 35 לתוספת כדי להגיע לדרגת נכות גבוהה יותר אינו אפשרי על פי מבחני התוספת. בית המשפט קמא קבע בדין כי הועדה הרפואית בחרה במבחן המתאים על פי טיב הענין, המיטיב עם המבקש, בהעניקה לו 10% נכות. לאור כל אלה, אין מקום ליתן רשות ערעור, והבקשה בענין זה נדחית.נכות