האם ניתן להגיש כתב תביעה ללא פרטי הנתבעים ? תקנה 9(3) לתקנות סדר הדין האזרחי מחייבת ציון שמו של הנתבע, מספר תעודת הזהות שלו וכתובתו, במידה וניתן לבררם. ציון הפרטים המזהים של הנתבע נחוץ על מנת שניתן יהיה להיווכח כי הנתבע הינו "הנתבע הנכון", וכדי שאם תתקבל התביעה, ניתן יהיה לממש את פסק הדין במסגרת הליכי ההוצאה לפועל. אין להסתפק בכינוי סתמי של אדם כלשהו, כדי לצאת חובת הזיהוי הדרושה על פי התקנות, כאשר ברי לכל כי אם יזכו התובעים בתביעותיהם, לא ניתן יהיה לממש את פסקי הדין במסגרת הליכי הוצאה לפועל, שיוגשו נגד חייבים שמצויינים בכינוי סתמי בלבד, כינוי שהינו עלום ובלתי ידוע ברבים. להלן החלטה בנושא פרטי נתבעים בכתב התביעה: החלטה 1. החלטה זו מתייחסת לכל הבקשות שהוגשו בתיקים המאוחדים למחוק את כל הנתבעים שאינם "מדינת ישראל". 2. התובעים בתיקים המאוחדים הגישו תביעותיהם בגין עינויים שעונו, לטענתם, על ידי אנשים שפעלו במסגרת עבודתם בשירות הבטחון הכללי (להלן - "השב"כ"). התביעות הוגשו נגד אנשים אלו, אשר שמותיהם ופרטי הזיהוי האחרים שלהם, כמו: מספרי תעודת הזהות והכתובת אינם ידועים לתובעים, ואשר נזכרו בכתבי התביעה באמצעות כינויים שונים. כמו כן, מופנות התביעות כנגד מפקדי בתי סוהר בהם הוחזקו התובעים וכנגד ראש השב"כ בתקופות הרלבנטיות, אשר גם הם לא נזכרו בשמותיהם אלא תוך ציון תפקידם בלבד וכן נגד מדינת ישראל. 3. בבקשות דנן, שהחלטה זו מתייחסת לכולן, עותרים המבקשים, שהינם כל הנתבעים שאינם "מדינת ישראל", ואשר כאמור, נזכרו בכתבי התביעה רק בכינויים או בתפקידם, להורות על מחיקתם מכתבי התביעה, בהתאם לתקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, באשר הם אינם "אישיות משפטית" אשר נתנת להיתבע. הנתבעים הללו אינם מזוהים בשמם, אלא בהיותם בעלי תפקיד או משרה בשירות המדינה ובשליחותה. תפקיד, משרה או אף רשות מרשויות השלטון, אינם אישיות משפטית במשפט האזרחי, וזאת להבדיל מן המשפט הציבורי. 4. עוד טוענים המבקשים, כי הואיל ובכתבי ההגנה שהוגשו נכתב כי מדינת ישראל מקבלת על עצמה את האחריות כלפי התובעים, למעשים ו/או למחדלים המיוחסים לאותם נושאי כינויים ותפקידים, המוכחשים לכשעצמם, הרי אין מקום להמשך ההליכים נגדם. 5. בתגובותיהם מציינים התובעים כי קבלת הבקשות תהווה תקדים מסוכן לשלטון החוק בישראל, ומשמעותה תהיה שלא ניתן יהיה להגיש תביעות אישיות נגד מי מעובדי המדינה בגין עינויים או כל מעשה אלימות אחר, שכן בדרך כלל אין בידי הנפגעים מספיק פרטים כדי לזהותם במידה הדרושה. 6. זאת ועוד. תקנה 9(3) לתקנות סדר הדין האזרחי מחייבת תובע לציין בכתב התביעה את "שמו של הנתבע, וכן מספר זהותו, מקום מגוריו, במידה שניתן לבררם". הואיל ולא היה בידי התובעים לברר פרטי זיהויים של אותם אנשים שהיו שותפים לעינויים שעברו, או שהיו אחראים להם, די בציון כינויים, כפי שהיה ידוע להם, ובכך יצאו ידי חובת התקנה. 7. באשר לנטילת אחריות המדינה על מעשיהם ומחדליהם של אותם מבקשים, אם אכן יוכחו על ידי התובעים, אין בכך כדי לפטור אותם מאחריותם האישית בגינה הם עומדים לדין בתובענות. 8. דיון אכן, תקנה 9(3) מחייבת ציון שמו של הנתבע, מספר תעודת הזהות שלו וכתובתו, במידה וניתן לבררם. ציון הפרטים המזהים של הנתבע נחוץ על מנת שניתן יהיה להיווכח כי הנתבע הינו "הנתבע הנכון", וכדי שאם תתקבל התביעה, ניתן יהיה לממש את פסק הדין במסגרת הליכי ההוצאה לפועל. מחוקק המשנה צפה אמנם מצבים בהם לא ניתן לברר את מלא הפרטים המזהים אודות הנתבע, ורק חלק מן הפרטים יהיה ידוע לתובע. יחד אם זאת, זהותו של הנתבע צריכה להיות מספיק ברורה, כדי שאם יזכה התובע בתביעתו יוכל לממש את פירות זכייתו ולא נמצא עוסקים בהליכים עקרים. לכן, מסופקתני אם ניתן להסתפק בכינוי סתמי של אדם כלשהו, כדי לצאת חובת הזיהוי הדרושה על פי התקנות, כאשר ברי לכל כי אם יזכו התובעים בתביעותיהם, לא ניתן יהיה לממש את פסקי הדין במסגרת הליכי הוצאה לפועל, שיוגשו נגד חייבים שמצויינים בכינוי סתמי בלבד, כינוי שהינו עלום ובלתי ידוע ברבים (ראה גם: בש"א (קריות) 2404/04 דאמוני רים נ' הסוד הקסום של האשה בע"מ). אשר על כן, כבר מן הטעם הפורמלי גרידא, נראה לי שיש להעתר לבקשה, להורות על מחיקת אותם נתבעים שמצויינים בכינויים בלבד. 9. באשר לנתבעים אשר נשאו בתקופה הרלבנטית תפקיד מטעם שלטונות הבטחון, ואשר מופיעים בכתבי התביעה תחת ציון התפקיד אותו מילאו (להבדיל מכינויים), כמו ראש השב"כ בתקופה הרלבנטית או מפקדי בתי הכלא בהם נכלאו התובעים, אנשים אלו אינם עלומים, וניתן היה לברר זהותם באמצעים שונים עוד בטרם הוגשה התביעה. לא שוכנעתי כי נעשו המאמצים הכנים והמלאים מטעם התובעים ופרקליטם המלומד, לברר שמות נושאי תפקידים אלו, במיוחד במשך התקופה הארוכה שחלפה מאז הגשת התביעות ועד היום. למעשה, התובעים לא הצביעו על כך כי פנו, בעצמם או באמצעות פרקליטתם, עוד בטרם הוגשו התביעות, לגורמים המעורבים בדבר, לרבות ליועץ המשפטי לממשלה, כדי לברר את שמותיהם ופרטיהם של אותם נושאי תפקידים. רובם ככולם כנראה כבר אינם ממלאים אותם תפקידים שיוחסו להם בכתבי התביעה, שכן מדובר על ארועים שקרו לפני למעלה מעשר שנים, יתכן ואף זכו לחשיפה ציבורית ועל כן נראה כי התובעים לא עמדו במגבלה שבסיפא לתקנה 9(3) לתסד"א. 10. באשר לטענתו הכללית של ב"כ התובעים, כי קבלת הבקשות תהווה תקדים מסוכן לשלטון החוק במדינת ישראל, ומעתה לא ניתן יהיה להגיש תביעות אישיות נגד מי מעובדי המדינה בגין עינויים או מעשי אלימות, זוהי טענה פופוליסטית, שאין לה מקום. תביעות אישיות רבות הוגשו ומוגשות לבתי המשפט בישראל, כנגד נושאי תפקידים בשירות הציבורי, לרבות שוטרים, פקחים וכיוצ"ב בגין מעשה אלימות שבוצעו לכאורה במסגרת מילוי תפקידם. קיימים אמצעים לחשיפת שמותיהם של המעורבים במעשי אלימות במסגרת עבודתם בשירות הציבורי, וציבור הנפגעים אינו נשאר ללא מענה משפטי הולם. זאת ועוד. במקרה דנן, הצהירה המדינה כי היא נוטלת אחריות כלפי התובעים על המעשים והמחדלים המיוחסים למי שפעלו בשירותה. כך שהתובעים דנן, לא ישארו מול שוקת שבורה, אם יוכיחו תביעתם. 11. אשר על כן, הנני מקבלת את הבקשות ומורה על מחיקת כל הנתבעים שפורטו בכינויים ובתפקידם בכתבי התביעה, כך שהנתבעת בכל התביעות תשאר "מדינת ישראל" בלבד. במקביל, נרשמה הצהרת המדינה כי היא מקבלת על עצמה את האחריות למעשים ו/או המחדלים המיוחסים בכתבי התביעה לנתבעים שנמחקו. אין צו להוצאות. כתב תביעהמסמכים