פציעת גב של נהג טנק - נכה צה"ל

להלן פסק דין בנושא פציעה של נהג טנק: פסק דין 1. המערער יליד 1968. בשנת 2002, בעת שירות מילואים באזור עזה בעת שנהג בטנק עצר עצירת חרום וטען כי נחבט בגבו. המערער הוכר כנכה צה"ל בגין המקרה בדרגה של 5% בגין הגבלה מזערית בתנועות עמוד שדרה מותני. 2. ממועד ההכרה, 10.2.04 ועד היום, טרוד המערער בפניות חוזרות ונשנות על מנת שתוכר החמרה במצבו. ולהלן תאור תמציתי של הליכים אלו. א. ועדה מחוזית מיום 10.2.04 קבעה 5% נכות בגין הגבלה מזערית בתנועות עמוד שדרה מותני. בבדיקה נמצא בלט דיסק בגובה L4 - L5 ופריצת דיסק אחורית שמאלית הגורמת לחץ ניכר על שורש 1S, זאת לפי CT עמוד שדרה מותני מתאריך 12.2.03. יצויין, כי המלצת האורטופד מטעם משרד הבטחון הייתה לשייך רק מחצית הנכות על חשבון שרות המילואים (והמחצית השניה בשל מצב קודם) אך משום מה קביעה של 2.5% והחלטה כי "מחצית על חשבון השרות" שונתה ל-5%, נמחק המלל של "מחצית על חשבון השרות" והוספה חתימה. לפיכך, אין בידיי מידע ברור האם מדובר בהכרה מלאה או בהכרה חלקית. ב. ועדה עליונה אליה ערער המערער דנה בעניינו ביום 20.4.04, קיבלה את הערעור והוסיפה 5% נכות בגין גירוי שורשי. ג. המערער ערער לבית המשפט המחוזי במסגרת ע"ש 901/04 ועניינו של המערער הוחזר לועדה הרפואית העליונה בפס"ד מיום 22.11.04 על מנת שתברר אם מדובר בהגבלה מזערית או שמא בהגבלה קלה. ד. ועדה עליונה התכנסה מחדש ביום 5.4.05, שמעה את תלונות המערער, לרבות טענתו כי המוסד לביטוח לאומי קבע לו דרגת נכות של 20% לגבי הגב, ועיינה בכל התיעוד הרפואי שעמד בפניה וכן בפרוטוקול הבדיקה הקלינית. הועדה ציינה כי נתנה ביטוי להחמרה באמצעות הוספת הנכות בגין הגירוי השורשי ועוד הוסיפה, כי בליטות דיסק בגדלים ומיקומים שונים עשויים להתבטא בצורות מגוונות מאד מבחינת תפקודית באנשים שונים כאשר הנכות התפקודית נקבעת על ידי הבדיקה הקלינית בלבד. לפיכך השאירה הועדה את החלטתה כפי שהייתה, דהיינו 9.75% נכות. ה. שוב הגיש המערער ערעור לבית המשפט המחוזי במסגרת ע"ש 1084/05. שם טען כי הועדה לא התייחסה לנכות שקבע לו המל"ל בדרגה של 20%. המערער צרף חוות דעת של פרופ' רייס מיום 22.6.05 שאף היא מציעה לקבוע למערער נכות של 20% בשל הגבלה בינונית בטווח תנועות הגב המותני ועוד נטען לנזק נוירולוגי שטרם נבדק בבדיקות חיצוניות. ערעור זה נדחה בפס"ד מיום 12.9.05. ו. המערער הגיש פניה מחודשת לועדה רפואית מחוזית שהתכנסה ביום 19.3.06 וכן ביום 10.7.06 וביום 4.2.07. המערער הופנה לבדיקת EMG. בדיקת EMG מיום 24.4.06 הייתה תקינה ללא עדות לפגיעה שורשית. המערער נבדק שוב מבחינה קלינית, תאור הבדיקה הקלינית מפורט בפרוטוקול הישיבה בעמ' 3. הועדה עיינה בחוות הדעת של פרופ' רייס וציינה כי איננה מקבלת את מסקנותיו הנוירולוגיות. הבדיקה הקלינית הראתה כי ההגבלה המזערית נשארה בעינה. הועדה לא התרשמה כי קיימת הפרעה שורשית רדיקולרית עם ממצא אובייקטיבי כלשהוא. לפיכך קבעה הועדה הרפואית העליונה 5% נכות בגין הגבלה מזערית בלבד והורידה את דרגת הנכות בגין הגירוי השורשי. ז. המערער עירער בשוגג לבית המשפט המחוזי (ע"ש 977/07) והופנה לערעור בפני הועדה הרפואית העליונה. ח. ועדה רפואית עליונה מיום 15.10.07 שמעה את תלונות המערער, בדקה את המערער ופרטה את ממצאי בדיקתה בפרוטוקול. הועדה עיינה שוב בחוות הדעת של פרופ' רייס מיום 22.6.05 ולא קיבלה את ממצאיה. כמו כן, לא קיבלה הועדה את הממצאים אשר מופיעים בפרוטוקול הועדה של המוסד לביטוח לאומי מיום 6.9.04. הועדה דחתה את הערעור והשאירה את נכותו של המערער בדרגה של 5%. ט. קביעה זו הינה נשוא הערעור שבפניי. 3. המערער טוען כי בפני הועדה עמדתה חוות דעתו של פרופ' רייס שממליץ על 25% נכות (20% בגין מגבלה בתנועה ו-5% בגין נזק נוירולוגי). כמו כן עמד בפני הועדה מסמך המל"ל הקובע 20% נכות בגין הגב. עוד ציין כי הומצא מסמך של ד"ר קנולר הממליץ על ניתוח גב. למרות זאת לא קיבלה הועדה הרפואית העליונה את הקביעות הנ"ל ומצאה לנכון לקבוע 5% בלבד. עוד מלין המערער על כך שהועדה לא ביקשה ממנו לבצע צילום רנטגן או בדיקת C.T. המערער חזר והדגיש, כי הוא מרגיש את הסבל של הכאב בגבו ותוצאות הלואי ואלו אינם מוצאים ביטוי בדרגת הנכות שניתנה לו. 4. אקדים ואציין, כי טענות המערער רובן ככולן הינן טענות המתייחסות לקביעה רפואית של הועדה. א. בפני הועדות מונח C.T. עמוד שדרה מותני מתאריך 12.2.03 אשר הדגים בלטי דיסק. כמו כן הוזמנה על ידי הועדה הרפואית העליונה בדיקת EMG שנערכה ביום 24.4.06 . אם סבר המערער שדרוש גם צילום רנטגן בנוסף לנ"ל, הרי שפתוחה הייתה בפניו הדרך להציג צילום כאמור לחברי הועדה. יצויין, כי גם בפני המומחה מטעם המערער, פרופ' רייס, לא עמד כל צילום רנטגן כאשר נתן את חוות דעתו. (בפני פרופ' רייס גם לא הייתה כל בדיקת EMG). ב. הועדה חזרה והסבירה כי את המגבלות התפקודיות היא קובעת על סמך הבדיקה הקלינית. בעניין זה שמורה החלטה לועדה הרפואית אשר שיקוליה מקצועיים ורפואיים. וראו מתוך רע"א 9737/03 זיגלמן נ. משרד הבטחון - "השאלה כיצד תקבע הועדה הרפואית את ממצאיה, אם תסמוך את קביעתה על בדיקת M.R.I, על בדיקות עזר אחרות, או על ממצאי הבדיקה הקלינית, כיצד תשקלל את כלל הממצאים שבידה ואיזה משקל תייחס לכל אחת מהבדיקות, הוא ענין רפואי מובהק הנתון לשיקול דעתה של הועדה הרפואית. בענין זה בית המשפט לא ישים שיקול דעתו במקום שיקול דעתה המקצועי של הוועדה הרפואית. יתרה מזו, בהיותו של ענין זה נושא רפואי מובהק, קביעה רפואית מסוג זה גם אינה מקנה, על פי ס' 12 א לחוק הנכים, זכות ערעור על ממצאי הועדה הרפואית לבית המשפט". ג. הועדה הרפואית העליונה התייחסה לחוות דעתו של פרופ' רייס, המומחה מטעם המערער, אלא שאין היא חייבת לקבל את המלצות המומחה. לועדה שיקול דעת משלה. וראו לענין זה רע"א 4652/04 אואקנין נ. משרד הבטחון - "הועדה הרפואית העליונה עיינה בחוות דעתו של המומחה מטעם המבקש, אך בחרה שלא לאמץ אותה. שיקוליה הם שיקולים רפואיים מקצועיים, ובית המשפט אינו אמור לשים עצמו בנעלי הועדה לנקוט עמדה בעניינים שבמקצוע הרפואה. החוק קבע מנגנון מקצועי מבוקר לצורך מתן ההחלטות המקצועיות בנושא זה ומעורבותו של בית המשפט מקובלת לבחינת תקינותם של ההליכים בפני הועדה הרפואית ולשאלות בעלות גוון משפטי העשויות לעלות אגב הליכים אלה". ד. גם קביעת המוסד לביטוח לאומי איננה מחייבת את הועדה הרפואית העליונה, מה גם שהמערער הסביר שהפניה למוסד לביטוח לאומי הייתה סתמית, לא קיבל מעולם הטבה כלשהיא מהמוסד לביטוח לאומי בשל כך שהאירוע היה במסגרת המילואים בצה"ל ופנה למוסד לביטוח לאומי על מנת לקבל הערכה לנכותו. ממילא אין קביעת המוסד לביטוח לאומי מחייבת את הועדה הרפואית העליונה, בודאי לא בנסיבות אלה, ומה גם שהתקנות בבסיס כל אחד מהחוקים הינן תקנות שונות. ה. במהלך הדיון נשמעה טרונייתו של המערער על דרך הבדיקה בה נבדק על ידי הועדה. גם עניין זה הינו רפואי.וראו לענין זה רע"א 1508/04 אילן אפריאט נ' קצין התגמולים: "דרכי הבדיקה הראויות הן עניין רפואי-מקצועי, ותוצאות הבדיקה הן עניין עובדתי-רפואי. בשל כך, לא מקימים עניינים אלו זכות ערעור לבית המשפט המחוזי (סעיף 12א(א) לחוק הנכים), ולא כל שכן לבית משפט זה". ו. מכאן עולה, כי נסקרו אחת לאחת טענות המערער ונמצאו שכולן "עניין שברפואה". אין בית המשפט המחוזי יושב כערכאה של חכמי רפואה, וידי קצרה מלהושיע במקרה זה. 4. בפני המערער פתוחה הדרך לחדש פנייתו לועדה המחוזית אם אכן יש בידיו ממצאים המעידים על מצב שונה מזה שנפרש בפני הועדה, בכפוף לכל דין. אם סבור המערער שבדיקת EMG איננה משקפת את מצבו, פתוחה בפניו הדרך לערוך בדיקה מחודשת ואמליץ לועדה המחוזית לדון מחדש בעניין, במיוחד נוכח העובדה שלא מצאתי בפרוטוקול הועדה המחוזית מיום 19.03.06 כי ניתנה אזהרה למערער שהועדה רשאית להפחית את נכותו בגין הנזק הנוירולוגי. 5. בנסיבות אלו הערעור נדחה. 6. אין צו להוצאות. 7. המזכירות תחזיר את התיק הרפואי לב"כ המשיב.נכותעמוד השדרהכאבי גב / בעיות גבצבאצה"לנכי צה"ל