פיצויים בגין עיקול שלא כדין

להלן פסק דין בנושא תביעת פיצויים בגין עיקול שלא כדין: פסק דין ב- 22/10/03 הוגשה ללשכת ההוצל"פ בחיפה בקשה לביצוע פס"ד, שניתן ביום 8/10/03 ע"י בימ"ש השלום בחיפה ואשר חייב את התובע שבפניי לשלם לחברת פלאפון תקשורת בע"מ, שהיא הנתבעת 1 בתובענה שבפניי (להלן: "הנתבעת"), סכומים כמפורט בפסק הדין. בעקבות כך נפתח תיק הוצל"פ מספר 9-03-26196-02 (להלן: "תיק ההוצל"פ"). את הבקשה לביצוע פסק הדין הגיש בא כחה של הנתבעת 1, עו"ד אליהו מלך, שהוא הנתבע 2 בתובענה שבפניי (להלן: "הנתבע"). בחודש 12/05, לאחר שננקטו נגדו הליכי הוצל"פ, הגיע התובע למשרדו של הנתבע, כדי להסדיר את סילוק החוב. הוא הגיע להסדר עם הנתבע, במסגרתו שילם התובע לידי הנתבע את הסכום עליו הוסכם ביניהם, וזאת לסילוק החוב. בהתאם להסדר התחייב הנתבע להפסיק את כל הליכי ההוצל"פ נגד התובע ולסגור את תיק ההוצל"פ. במחצית השניה של חודש נובמבר 2006 הופתע התובע להיווכח כי הוטל עיקול על חשבונו בבנק מרכנתיל דיסקונט. לטענת התובע, כעולה מכתב התביעה, כתוצאה מהטלת העיקול בני משפחתו האשימו אותו כי הוא מבזבז את כספו סתם וכן האשימו אותו, לטענתו, כי שיקר להם עת אמר להם בזמנו שסילק את החוב לנתבעת וכי תיק ההוצל"פ נסגר. עוד טוען התובע כי דבר העיקול התפרסם בין פקידי הבנק, בו עבד כמאבטח, והדבר בייש אותו. לכן הגיש את תביעתו שבפניי, בה הוא עותר לחייב את הנתבעים לפצותו בגין עגמת הנפש וההוצאות שנגרמו לו, לטענתו, כתוצאה מהטלת העיקול. כבר כאן המקום לציין שכנגד הנתבעת אין לתובע כל עילת תביעה, שכן מי שאחראי להטלת העיקול, אם בכלל, הוא הנתבע. הגם שהנתבע פעל בתיק ההוצל"פ כבא כחה של הנתבעת, היא אינה נושאת באחריות שילוחית למעשיו של הנתבע, שכן גם אם ביקש הנתבע להטיל עיקול על חשבונו של התובע לאחר שהחוב סולק, לא עשה זאת עפ"י הוראות הנתבעת ובמעשה זה חרג מיפוי הכח שניתן לו. לכן דין התביעה נגדה להידחות. כנ"ל גם אם הטלת העיקול נגרמה בשל מחדל של הנתבע. בכתב ההגנה שהגיש הנתבע הוא מאשר שהתובע סילק את חובו ב- 12/05 והוא אינו מכחיש כי הוטל עיקול על חשבונו של התובע בבנק מרכנתיל דיסקונט, אולם הוא טוען שעוד ב- 18/12/05, מיד לאחר שהתובע סילק את חובו בתיק ההוצל"פ, הוגשה ללשכת ההוצל"פ בחיפה בקשה לסגירת תיק ההוצל"פ וביום 20/12/05 הוגשה בקשה לביטול כל ההליכים בתיק ההוצל"פ. עוד טוען הנתבע כי במערכת הממוחשבת שבמשרדו, בה מתועד כל הליך והליך המתבצע בתיק ההוצל"פ, אין כל אזכור לביצוע הליך של בקשה להטלת עיקול ולכן לא ברורות לו נסיבות הטלת העיקול על חשבונו של התובע ביום 15/11/06. כן הכחיש הנתבע כי נגרם לתובע נזק. בישיבת יום 26/10/07 הוסיף הנתבע וטען כי "הטעות היא לא שלנו" וכי "אנחנו לא ביקשנו להטיל את העיקול הזה". הנה כי כן, הצדדים חלוקים ביניהם הן בשאלת אחריותו של הנתבע והן בשאלת גובה הנזק שנגרם לתובע, אם בכלל. לאחר שבחנתי את עובדות המקרה ונסיבותיו, כפי שהן עולות מכתבי הטענות ומעדויות הצדדים, הגעתי למסקנה שהנתבע נושא באחריות להטלת העיקול. אין חולקין שהתובע סילק את חובו בתיק ההוצל"פ וכי הנתבע התחייב להפסיק את כל הליכי ההוצל"פ שננקטו נגד התובע ולסגור את תיק ההוצל"פ. גם אין חולקין שלמרות זאת הוטל עיקול על חשבונו של התובע. מאחר וחזקה שלשכת ההוצל"פ איננה מטילה עיקולים מיוזמתה, אם הזוכה אינו מבקש זאת, היה על הנתבע להוכיח שבמקרה זה נפלה טעות בפעילותה של לשכת ההוצל"פ, היינו שלשכת ההוצל"פ הטילה את העיקול בשל טעות שלה. אין צריך לאמר שלא עלה בידי הנתבע להוכיח זאת. לא די באמירה "אנחנו לא ביקשנו להטיל את העיקול הזה". זאת ועוד, העובדה שהוטל עיקול על חשבון הבנק של התובע מלמדת שתיק ההוצל"פ נותר פתוח. לכן גם אם היה מתברר שהטלת העיקול היתה תוצאה של טעות של לשכת ההוצל"פ, לא היה בכך כדי לשחרר את הנתבע מאחריות. אמנם לטענתו הוגשה בקשה לסגירת התיק, אולם בכך לא סגי. היה על הנתבע לוודא שהתיק אכן נסגר. אם הנתבע היה מוודא שהתיק נסגר, לשכת ההוצל"פ לא היתה יכולה להטיל את העיקול. מאחר והנתבע אחראי להטלת העיקול, כפי שקבעתי לעיל, מוטל עליו לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו. לאחר שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים בהתייחס לגובה הנזק, לרבות העובדה שהעיקול עמד בתוקפו כשבוע ימים בלבד, אני מעריך את נזקו הכולל של התובע, לרבות בגין עגמת הנפש וההוצאות שנגרמו לו, בסכום של 2,500 ₪, נכון להיום. אשר על כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 2,500 ₪. בנוסף, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 400 ₪. הסכומים הנ"ל ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. התביעה נגד הנתבעת נדחית, ללא צו להוצאות.פיצוייםעיקול