להלן פסק דין בנושא פיצוי על גירוש יהודי רומניה: פסק דין השופט, ד"ר קובי ורדי 1. בפנינו ערעור על החלטת ועדת הערר (להלן: "הועדה") לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז- 1957 (להלן: "החוק") מיום 19.11.07 (וע 2014/07), אשר דחתה את תביעתו של המערער להכיר בו כנכה על-פי סעיף 1 לחוק. הרקע והמחלוקת בין הצדדים והחלטת הועדה 2. המערער יליד 1934, נולד בעיר בראילה שברומניה. המערער הגיש תביעה למשיבה, בה ביקש להיות מוכר כ"נכה" על-פי סעיף 1לחוק. תביעתו של המערער התבססה על טענתו לפיה בהיותו כבן 6 שנים גורש מהעיר בראילה על-ידי לגיונרים, עושי דברם של הנאצים. 3. הועדה דחתה תביעתו של המערער משני טעמים. הטעם הראשון לדחיית תביעתו של המערער, הוא שגרסתו של המערער לא נמצאה עקבית ומהימנה על-ידי הועדה. בעדותו בפני הועדה טען המערער שגורש יחד עם משפחתו מבראילה לכפר סמוך, שאת שמו אינו זוכר, ומשם המשיך עם אימו לעיר גאלאץ. בתצהירו מיום 21.12.05 גרסתו של המערער הייתה שונה. המערער לא הזכיר את העיר גאלאץ בנדודיו, לטענתו, גורש מבראילה לכפר מרוחק ובתום המלחמה שב לבראילה. במכתבו מיום 17.9.06 שוב שינה המערער את גרסתו, וטען כי גורש מהעיר בראילה לעיר גאלאץ, ולא לכפר אחר כפי שטען לעיל, וכי מהעיר גאלאץ גורש לכפר כלשהו נוסף. במכתבו של המערער מיום 18.2.07, שוב מובאת גרסה שונה, לפיה לאחר שגורש מהעיר בראילה לכפר שאינו זוכר את שמו, גורש לגאלאץ ולאחר שגאלאץ נשרפה נדד ממקום למקום, וזאת בשונה מגרסאתיו לעיל, לפיהן בתום המלחמה שב לביתו בבראילה או לעיר גאלאץ. הטעם השני לדחיית תביעתו של המערער על-ידי הועדה הוא שעל-פי הידע ההיסטורי שהיה מונח בפני הועדה, כלל לא היה גירוש של היהודים מבראילה למקום אחר כלשהו, בזמן מלחמת העולם השנייה. עיקר טענות בעלי הדין בערעור 4. לטענת המערער יש בחומר ההיסטורי שהגיש בפני הועדה כדי להוכיח גירוש יהודים מהעיר בראילה. לטענת המערער לא היה מדובר בגירוש מסודר של כל יהודי בראילה, אלא בגירוש פרטני וחלקי של מספר יהודים יחידים מהעיר, ביניהם המערער ובני משפחתו. 5. מנגד, טוענת המשיבה כי קביעתה של הועדה לפיה לא הוכח גירוש מעירו של המערער, הינה קביעה עובדתית המבוססת על הראיות שהיו מונחות בפני בית משפט קמא וכן מבוססת על התרשמותה הישירה של הועדה ממהימנותו של המערער. לטענת המשיבה, הערעור כולו נסב על קביעות עובדתיות והמערער לא הצביע על כל שאלה משפטית הטעונה ליבון, בניגוד לאמור בסעיף 17(ח) לחוק, ולפיכך דין הערעור להידחות. עוד טוענת המשיבה, כי אף אם תתקבל טענתו של המערער לפיה גורש מביתו, הרי אין בכך כדי להועיל למערער, שכן לא התקיימו בנסיבות העניין התנאים לגירוש בתנאים של "שלילת חירות", בהתאם להלכה שנקבעה בדנא 11196/03 גרנות נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים (לא פורסם, 9.10.05) (להלן: "פס"ד גרנות"). דיון והכרעה 6. לאחר שעיינו בהודעת הערעור, בטענות הצדדים ובתיק הועדה, אנו סבורים כי דין הערעור להדחות מהטעמים שיפורטו להלן. סעיף 17(ח) לחוק- התערבות ערכאת הערעור 7. הערעור מתמקד כנגד קביעות עובדתיות וקביעות מהימנות, שנקבעו על-ידי הועדה ואין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות מסוג זה, לא כל שכן, במקרה דנן, בו ערכאת הערעור מוגבלת להתערבות בנקודות משפטיות בלבד, כמצוות המחוקק בסעיף 17(ח) לחוק: "על החלטתה של ועדת העררים ניתן לערער לבית המשפט המחוזי... אך אין לערער אלא בנקודה משפטית בלבד." הממצאים העובדתיים שנקבעו על-ידי הועדה קמא, לפיהם המערער לא הוכיח כי גורש מהעיר בראילה, מבוססים היטב בחומר הראיות ומהתרשמותה הבלתי אמצעית של הועדה מעדותו של המערער. ממצאים אלה תומכים במסקנה המשפטית אליה הגיעה הועדה לפיה, אין המערער נכנס בגדרו של סעיף 1 לחוק, ולפיכך לא מצאנו עילה להתערבותנו בקביעה זו (ראה לעניין זה רע"א 1246/02 אריאלי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים (לא פורסם, 11.2.03)). 8. זאת, מעבר לכך, שהועדה קבעה כי לא הוכח כלל כי היה גירוש של יהודים מהעיר בראילה במהלך מלחמת העולם השנייה, קביעה שבמקרה זה הינה מעבר לצורך אך גם היא לא נסתרה. כך גם, מדובר בקביעה של ועדה מקצועית, אשר בחנה את התיעוד ההיסטורי ואין מקום להתערב גם במסקנתה זאת, חרף אשר טען והציג המערער. 9. למעלה מן הצורך, אוסיף כי אף אם היינו מקבלים טענתו של המערער לפיה היה גירוש פרטני של יהודים מהעיר בראילה, במהלכו הוא ובני משפחתו גורשו מהעיר, לא היה בכך כדי לשנות תוצאתו הסופית של פסק הדין קמא. זאת, הן משום שקביעתה של הועדה לפיה עדותו וגרסתו של המערער אינה מהימנה עדיין עומדת בעינה, וזוהי קביעה עובדתית שבה ערכאת הערעור לא תתערב ולפיכך, אין מקום להתערב בקביעה כי המערער לא הוכיח כי הוא אישית גורש מהעיר בראילה. והן משום שבלאו הכי לא הוכח כי נסיבות גירושו של המערער עולות כדי "שלילת חירות", כפי שנקבע בפס"ד גרנות, שכן אף המערער טוען כי אין המדובר כאן בגירוש מאורגן, שניתן על סמך צו שלטוני (מכתבו של המערער מיום 1.8.07 וכן טיעוניו בבית המשפט- פרוטוקול מיום 5.6.08 עמוד 1 שורה 10-9). סוף דבר 10. התוצאה הינה כי אמליץ לחברי להרכב לדחות את הערעור. בנסיבות העניין ובהתחשב במערער ובנסיבותיו האישיות אין צו להוצאות. ד"ר ק' ורדי, שופט השופט י' שנלר אב"ד: אני מסכים. י' שנלר, שופט-אב"ד השופטת ר' לבהר שרון: אני מסכימה. ר' לבהר שרון, שופטת הוחלט כאמור עפ"י פסק דינו של השופט ד"ר קובי ורדי.פיצוייםניצולי שואהיהדות