תביעה זו נוגעת לעוגמת נפש והוצאות שנגרמו לתובע בהליך בידוק בטחוני שעבר לקראת עלייתו לטיסה. לטענת התובע כלל הליך הבידוק מענה לשאלות, בידוק ידני עם גלאי מתכות, בדיקה של תיקו באמצעות גלאי המתכות, ובדיקה גופנית של התובע בחדר נפרד בו התבקש לפשוט כל בגדיו. להלן פסק דין בנושא פיצוי על בדיקה בטחונית: פסק דין 1. הצדדים הסמיכוני ליתן את פסק הדין בדרך הקבועה בסעיף 79א לחוק בתי המשפט והגישו סכומי טענות מפורטים לאחר שאף נשמעו חקירות קצרות של המצהירים. מטבעו של ההליך, אין בכוונתי להיכנס למכלול טענות הצדדים והפלוגתאות ביניהם, אף לא לקבוע מסמרות במחלוקות העובדתיות. עם זאת אציין באופן כללי מספר שקולים. 2. תביעה זו נוגעת לעוגמת נפש והוצאות שנגרמו לתובע בהליך בידוק בטחוני שעבר לקראת עלייתו לטיסה. התובע רכש כרטיסי טיסה הלוך ושוב לטיסת פנים משדה התעופה בחיפה לאילת, לנופש בן ארבעה ימים. ביום הטיסה הגיע התובע מבעוד מועד לשדה התעופה בחיפה, ובסופו של דבר אכן עלה לטיסה היעודה, אך ללא מטענו. 3. לטענת התובע כלל הליך הבידוק מענה לשאלות, בידוק ידני עם גלאי מתכות, בדיקה של תיקו באמצעות גלאי המתכות, ובדיקה גופנית של התובע בחדר נפרד בו התבקש לפשוט כל בגדיו (לגבי הטענה האחרונה נטענה טענת הרחבת חזית). אין חולק שבשלב מסוים נמסר לו כי שלא יוכל לעלות לטיסה. התובע הנסער הזעיק את אביו, שהגיע אף הוא לשדה. בסופו של דבר הותר לתובע לעלות לטיסה, אך זאת ללא תיקו, ובו החפצים שארז ושנועדו לשמשו במהלך החופשה. 4. הנתבעת 1 (להלן: "ארקיע") הנה ה"מוביל" - במובן אמנת ורשה וחוק התובלה האווירית, תש"ב - 1980. בנוסף, מכוח הסכם עם רשות שדות התעופה, היתה ארקיע אחראית על ביצוע הבידוק הביטחוני בטיסות הפנים ארציות במספר שדות תעופה, ביניהם השדה בחיפה (ההסכם לא הוצג אך רשות שדות התעופה טענה לקיומו, וארקיע לא חלקה). ארקיע טענה כי יש לדחות התביעה נגדה מכוח כלל ייחוד העילה הקבוע בסע' 10 לחוק התובלה האווירית ואמנת ורשה, שכן מכתב התביעה עולה שהנזקים הנטענים אינם ברי תביעה לפי אמנת וורשה. לטעמי הטענות כלפי ארקיע אינן מופנות כלפיה כמוביל, אלא בתורת האחראית לבידוק הביטחוני. תפקיד אחרון זה הוטל על ארקיע לא מכוח היותה המוביל, אלא מכוח הסכם נטען כאמור, שבינה לבין רשות שדות התעופה. 5. הנתבעת מס' 2 הנה רשות שדות התעופה, בעלת מכונת השיקוף בשדה התעופה והאחראית לתחזוקתה. אין חולק, והדבר אף הוצהר בהסכמה ע"י ב"כ הצדדים, כי במועד הרלבנטי, היתה המכונה מקולקלת. 6. בסופו של דבר, אי הנעימות שהיתה מנת חלקו של התובע בהליך הבידוק היתה נחסכת רובה ככולה אלמלא הקלקול באותה מכונת השיקוף. זאת בין אם נמסר דבר התקלה במכונה לתובע ואביו, ובין אם לאו (בעניין זה נטושה מחלוקת בין הצדדים). גם אם אצא מהנחה שהדברים לא נאמרו בזמן אמת, הרי שכיום אין חולק שהמכונה התקלקלה ובעטיו של קלקול זה לא אישרו גורמי הבידוק הביטחוני בארקיע הטסה של כבודה שנצרכה לשיקוף, אלא אם ניתן לבודקה ולאשרה בבדיקה ידנית. עוד אין חולק כי המכונה הנה בבעלותה ובאחריותה של רשות שדות התעופה, שאף אחראית לתחזוקתה. 7. במקרה דומה שאירע באותו שדה תעופה בשל קלקול מכונת השיקוף, דנתי לאחרונה בפסק הדין ב ת"א (חי') 8661/06 - מוגרבי עלי נ' רשות שדות התעופה, תק -של 2007(3), 19416. 8. בין הצדדים נטושה מחלוקת האם התובע נושא אף הוא באשם לתוצאה הסופית של עוגמת נפש בבידוק והטסתו ללא מטענו ואם כן באיזו מידה. לפי טענת עדי ארקיע, הודע לתובע כי בשל קלקול מכונת השיקוף, לא יוכל לטוס עם כל מיטלטליו אלא רק עם חלקם, בהם ניתן לבצע בדיקה ידנית , וכי יתרת חפציו יוטסו אליו וימסרו לו בכתובת שימסור באילת. התובע הקים מהומה וסירב לאפשר המשך בדיקת מטענו, כשהוא מודיע שאם לא יתאפשר לו לטוס עם מלוא מטענו - לא יעלה לטיסה. רק לאחר שהגיע אביו ודיבר על לבו הסכים התובע לאפשר את בדיקת מיטלטליו, אך אז היה כבר מאוחר מדי, למרות שהטיסה עוכבה מהלך 20 דקות בעטיו של התובע . לפיכך נערכה לתובע אך בדיקה גופנית והוא הורשה לטוס. כאשר לו הסכים לשתף פעולה מתחילה היה די זמן לבדוק מטענו ולאפשר לו לטוס עם חלקו הארי, כשהוא ארוז בשקיות (שקיות אליהן התייחסו התובע ואביו בעדותם כאל "שקיות זבל", אך ברור שמדובר בשקיות ניילון). 9. טענות עובדתיות אלה של ארקיע שנויות במחלוקת. מכל מקום, השאלה אם במקרה ספציפי זה יש להעריך התנהגותו של התובע כהתנהגות שהעצימה האירוע, ותרמה אף היא לתוצאה הסופית של עוגמת נפש והטסתו ללא מטען, כרוכה אף בשאלה האם נמסרה לו הסיבה הבסיסית בגינה לא יוכל לנסוע ללא מטענו, היינו הקלקול במכונת השיקוף, או שמא "הונחתו" הדברים ללא הסבר מספק. לשאלה אחרונה זו, יש משקל לצורך שקילת סוגיית האשם התורם. אין דומה הסיטואציה בה נחזות הנחיותיהם והחלטותיהם של הבודקים בעיני הנבדק כהתנהגות שרירותית, שכן לא הוסבר לו פשר האילוץ, לסיטואציה בה מוסבר הגורם הבסיסי לאילוצים הלא נעימים שבבדיקה (בהנחה שניתן לפרט הגורם), וחרף זאת הנבדק אינו משתף פעולה. כאשר ברור שממילא אין להצדיק הקמת מהומה או השתוללות בשדה. ככלל, יש לזכור שהבידוק עשוי לכרוך בחובו אילוצים שאינם נעימים, ואינם צפויים, אף משאין עסקינן בפעולה זדונית של הבודקים. במקרה ספציפי זה ההנחה הברורה הנה שניתן היה לפרט לתובע הגורם לבעיה, וזאת ללא כל אילוץ בטחוני שימנע הפירוט (שהרי טענת ארקיע הנה שמסרה בפועל לתובע ולאביו שהקושי נעוץ בקלקול מכונת השיקוף). משכך - ראוי היה לפרט הגורם לבעיה. 10. השאלה האם אכן נמסר לתובע בפועל הגורם לבעיה שנוצרה, שנויה כאמור במחלוקת עובדתית. חרף העובדה שמקובל עלי כי חלק ניכר מעדויות ערן נוב ורונן ארז מטעם ארקיע, התבררו כעדויות שמיעה, סבור אני שבנסיבות ראוי לשקלל במידת מה טענות הצדדים, בהקשר המחלוקות העובדתיות מבלי לקבוע מסמרות בשאלה גרסתו של מי נכונה בסופו של יום; כאשר טענות ארקיע בפן העובדתי, סומכות יהבן על תשובותיו של התובע בחקירה. 11. מצאתי טעם בטענת ארקיע כי בנסיבות המקרה דין התביעה נגדה להידחות מחמת סעיף החסינות הקבוע בסעיף 19 לחוק הטיס (בטחון בתעופה האזרחית), תשל"ז - 1977. זאת אף אם אשקלל האפשרות (בהינתן התקלה במכונה כתקלה ידועה מראש) שהציבה עצמה בחקירות, למחדלים מסוימים בהליך הבידוק, אף כי בודאי לא כאלה שהוכח שעלו כדי פעולות זדוניות. השיקולים הרלבנטיים בהקשר זה דומים לשיקולים שנזכרו בפסק דיני בעניין מוגרבי. 12. כמו בענין מוגרבי, בסופו של יום עוגמת הנפש שנגרמה כאן היתה נחסכת רובה ככולה לו היתה בשדה התעופה של חיפה מכונת שיקוף נוספת, למקרה של תקלה במכונה. אף כאן, כמו בעניין מוגרבי, מן הדין לחייב רשות שדות התעופה בפיצוי. אכן צודקת רשות שדות התעופה כי התובע כיוון יהבו במרבית טענותיו, כלפי ארקיע דווקא. ואולם אף חלקה של הרשות לא נפקד מסיכום טענותיו (סע' 10 לסיכומי התובע); כאשר אף בכתב התביעה נטען לרשלנות של האחרונה, אף אם באורח כללי. אף לנושא החסינות בנסיבות ספציפיות אלה ביחס לרשות שדות התעופה, התייחסתי בעניין מוגרבי ומסקנתי הינה שאין לה תחולה. 13. מקובלת עלי טענת רשות שדות התעופה ששיעור הפיצוי, אף ללא הפחתה כלל, ראוי שיפחת משיעור הפיצוי שפסקתי בעניין מוגרבי, כאשר במקרה זה עלה התובע על הטיסה היעודה, ואף משך חופשתו לא קוצר. עם זאת ברי כי התובע נאלץ לרכוש ביגוד וציוד אישי כטענתו, ויש לשקלל אף עלות זו בגדר הפיצוי, על דרך אומדנא, גם אם לא בשיעור מלא (שכן ניתן היה לעשות בבגדים שימוש אף בהמשך, מן הסתם כך אף נעשה). עיקרו של הנזק מוצא ביטויו בעוגמת הנפש שנגרמה לתובע. 14. בהתייחס למכלול טענות הצדדים, מצאתי לנכון לחייב הנתבעת 2 לפצות התובע בסך 5500 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 1500 ₪ ומע"מ וכן החזר אגרה בה נשא התובע, כשהיא נושאת הפרשי הצמדה וריבית מן היום בו שולמה. התביעה כנגד נתבעת 1 נדחית, ללא צו להוצאות. 15. תודתי לב"כ הצדדים על סיכומיהם הנאים. פיצוייםבדיקה בטחונית