להלן פסק דין בנושא פיצוי בגין נזקי ריסוס והדברה: פסק דין 1. התובעים שבפניי הם תושבי זכרון יעקב העוסקים בחקלאות והם בעלי כרמים. בחודש אפריל 2002, או בסמוך לכך, ריססו התובעים את כרמיהם בחומר הדברה מסוג "קנון 50", מתוצרתה של הנתבעת. חומר ההדברה מונע את מחלת "הכשותית". כתוצאה מהריסוס האמור נגרמו נזקים לכרמיהם של התובעים. כך, הואיל והסתבר כי תכשיר ההדברה זוהם בחומר מסוג "ארסן". הנתבעת, מתחילת הדרך, הודתה בחבותה לנזקי התובעים. הפרשה שבפניי צריכה לפנים, לעניין גובה הנזק. 2. לעניין זה התובעים סמכו תביעתם על חוות דעתו של השמאי רגב עמוס (להלן - "רגב") שנסמכה אף על חוות דעת מקצועיות נוספות. הנתבעת סמכה הגנתה על חוות דעתו של השמאי גידי גלבוע (להלן - "גלבוע"). משאלו היו פני הדברים הסכימו ב"כ הצדדים כי ימונה מומחה מטעם בית המשפט אשר יידרש, בין השאר, לחוות הדעת של רגב וגלבוע ולכל הנתונים הצריכים לפנים. בהסכמה מונה השמאי איל שפירא (להלן - "שפירא"), כמומחה כאמור. 3. שפירא הניח ביום 9.4.06 את חוות דעתו, המקיפה והמפורטת, ואף השיב תשובות לשאלות הבהרה. בעקבות זאת הסכימו ב"כ הצדדים כי יינתן פסק דין מנומק בדרך הרגילה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות. 4. שפירא איבחן בין נזקי התובעים בשנת 2002, לבין נזקי התובעים בשנת 2003. לאחר הגשת חוות דעתו שילמה הנתבעת את המתחייב הימנה, בגין נזקי התובעים בשנת 2002. כך, לאחר שבעקבות הגשת חוות דעתו של גלבוע, הקדימה ושילמה לתובעים את נזקיהם בגין שנת 2002, בהתאם לשומתו של גלבוע. הסכום הכולל ששולם, כעולה מנספח ג' לסיכומי ב"כ התובעים, הוא בסך של 299,176 ₪. 5. המחלוקת הניטשת, איפוא, בין ב"כ הצדדים היא לעניין שומת הנזקים בגין שנת 2003, ובגין הוצאות המשפט. 6. ככל שעסקינן בנזקי שנת 2003, מלכתחילה רגב אמד אותם, גם בגין אותה שנה. הוא נסמך, כאמור, על חוות דעת נוספות. וכך, פרופ' בן-עמי ברבאדו קבע כי "מאוד סביר שתהיה לכך (לצריבות העלים - ש.ל.) השלכה על יבולי הגפן בשנה הבאה". פרופ' שוסייוב ציין כי "קיימת סכנה שאשכולות הענבים בשנת 2003 יכילו רמות מסוכנות למאכל אדם". מול כל אלו גלבוע לא התייחס כל עיקר לנתונים האמורים, באופן שבפני שפירא עמדו אך חוות הדעת מטעם התובעים. ואולם חסרת שחר היא טענת התובעים - כעולה מתיק בש"א 7345/07 -כאילו הנתבעת מנועה ומושתקת מלכפור, או לטעון, להעדר נזקים בשנת 2003. אכן הנתבעת, מטעם זה או אחר, "נטשה את הזירה" באופן שלא הניחה בפני שפירא תשתית מקצועית נוגדת של מומחים מטעמה, לעניין נזקי שנת 2003. הא ותו לא. בדעתי להידרש, איפוא, להשגותיה של הנתבעת, כלהשגותיהם של התובעים, לגופן. 7. בגדר חוות דעתו ציין שפירא, ככל שעסקינן בנזקי שנת 2003, כי "לפי הערכתנו והערכת המומחה ד"ר סריג לא ניתן לקבוע בוודאות באם לנזק מסוג זה הייתה השפעה כלשהי (איכותית או כמותית) על יבול השנה העוקבת (2003) והערכתנו לנזק בוצעה כנגזרת לנזק של שנת 2002 (33%)". אף בגדר תשובות לשאלות הבהרה, של שני ב"כ הצדדים, לא ראה שפירא לשנות משומתו זו. לנוכח זאת שני ב"כ הצדדים סבורים כי שפירא שגה. לטעמם של התובעים לא הייתה כל סיבה מבוררת על שום מה לא הלך שפירא בעקבות חוות הדעת של רגב והמומחים האחרים, וראה לפסוק בגין שנת 2003, רק אומדן גלובלי. במהופך, לטעמה של הנתבעת, ולנוכח הספק העולה מממצאיו של שפירא, לא הייתה כל סיבה מבוררת על שום מה ראה לפסוק, ולו אומדן גלובלי כלשהו, בגין שנת 2003. 8. בדעתי לדחות את השגות שני ב"כ הצדדים ולא נמצאה לי סיבה טובה שלא לאמץ את חוות דעתו של שפירא, ששני ב"כ הצדדים קושרים כתרים למקצועיותו והגינותו. אכן, לטעמי, שפירא שיקלל כהלכה מכלול הנתונים שעמדו בפניו. הוא התייחס בכובד ראש לחוות הדעת מטעם התובעים, הגם שלא קיבל אותן באופן גורף, שהרי הוא קבע כי לגבי שנת 2003, את עניין הנזק "לא ניתן לקבוע בוודאות". מנגד, ושמא לנוכח העדר נתונים מקצועיים לסתור, הוא לא יכול היה להתעלם מהנתונים המקצועיים מטעם התובעים, ששתלו ספק בלבו. לנוכח כל אלו הוא ראה, על דרך אומדנו המקצועי, ומטעמי ספק, לפסוק את אשר פסק, אף באשר לשנת 2003. בדעתי לאמץ את חוות דעתו של שפירא, על כל ראשיה, לרבות לעניין שנת 2003. 9. לנוכח כל אלו, וכעולה מחוות דעתו, בגין שנת 2003 יש לשלם לתובעים 1 ו- 2 סך של 42,811 ₪ ולתובע 3 סך של 38,283 ₪, נכון למועד חוות דעתו, 6.4.06. 10. ב"כ הצדדים, כאמור, חלוקים אף לעניין הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד. 11. ככל שעסקינן בשכרו של רגב, הוא נקבע על בסיס של אחוזים מהזכייה ומשום כך אין בדעתי לפסוק את הסכומים הנדרשים במלואם. הנני רואה לפסוק לתובעים בגין כך סך של 12,000 ₪ בצירוף מע"מ, נכון ליום 5.3.07. ככל שעסקינן בשכרו של שפירא הנני רואה לזכות את התובעים במחצית מהמחצית ששולמה לו על ידם, במעוגל בסך של 1,350 ₪ ליום 27.10.05. איני רואה לזכות את התובעים בשכר ששולם לשפירא בגין שאלות הבהרה שהוצגו לו. 12. נותרה לפנים שאלת שכ"ט עו"ד. לזכות התובעים נהיר לי כי בוודאי הם זכאים לשכ"ט עו"ד המבוסס על התעריף המינימאלי, וגבוה מכך. אין בדעתי לזכות את התובעים בשכ"ט עו"ד בשיעור 20%, כנטען בהסכם עם פרקליטם. ועוד הנני זוקף לזכות התובעים את הצורך שלהם להגיש תביעה לבית המשפט, הגם שניתן היה לסלק התביעה טרם הגשתה, לנוכח שאלת החבות הברורה. מנגד, הנני זוקף לזכות הנתבעת את העובדה שראתה באורח הוגן ביותר, לשלם לתובעים את נזקי שנת 2002, על פי שומתו של גלבוע, ולהמשיך ולשלם לתובעים את נזקי שנת 2002, בעקבות חוות דעתו של שפירא. המחלוקת לגבי נזקי שנת 2003 הייתה מחלוקת לגיטימית, למקרא טיעוני שני ב"כ הצדדים, ללא כל קשר להכרעתי במחלוקת לגיטימית זו. על פי התעריף המינימאלי של לשכת עורכי הדין זכאים התובעים לסך של 48,297 ₪. ברור שאין להתייחס להליך שבפניי כאל הליך על דרך הפשרה, הגם שיש להתייחס באהדה לדרך המקוצרת בה הוא הגיע לסיומו. על פי המוסכם עם התובעים הם שילמו עד הנה שכ"ט עו"ד בסך 66,651 ₪, ודומה שהם יהיו צפויים, לנוכח פסק דיני זה, להוסיף ולשלם, במשוער, סך נוסף של כ- 20,000 ₪. משכל אלו נגד עיניי בדעתי לזכות את התובעים בשכ"ט עו"ד בשיעור 72,000 ₪. 13. לפיכך הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים 1 ו- 2 סך של 42,811 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 6.4.06 ועד מועד התשלום המלא בפועל, לשלם לתובע 3 סך של 38,283 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 6.4.06 ועד מועד התשלום המלא בפועל, אגרת תביעה היחסית לסכום הזכייה (לרבות התשלומים האמורים בנספח ג' לסיכומי ב"כ התובעים בערכם המשוערך), סך 12,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 5.3.07 ועד מועד התשלום המלא בפועל, סך 1,350 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 27.10.05 ועד מועד התשלום המלא בפועל, ושכ"ט עו"ד בסך 72,000 ₪ בצירוף מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. הסכומים האמורים ישולמו לידיו הנאמנות של ב"כ התובעים תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה. פיצוייםהדברהריסוס