פיצוי בגין השנים האבודות - דוגמא לפסק דין

להלן פסק דין בנושא פיצוי בגין השנים האבודות - דוגמא לפסק דין:

פסק דין משלים

1.     עניינו של פסק דין משלים זה בפיצויים הנתבעים על ידי התובעים בגין אובדן ההשתכרות בשנים האבודות, וזאת בהתאם לפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 4949/01, אשר ניתן ביום 27.6.07.

2.     המנוח נהרג ביום 11.3.93 בהיותו כבן 23. השאלה אשר עולה בהליך זה היא מה הפיצוי שייקבע לעיזבונו של המנוח, אם בכלל, בגין אובדן השכר בשנים האבודות. הצדדים נחלקו בהקשר זה בשתי שאלות מרכזיות. השאלה האחת היא מה השכר שהמנוח היה צפוי להשתכר משך תוחלת חייו אלמלא נהרג. השאלה האחרת היא האם שכרו הצפוי של המנוח היה מותיר בידו, לאחר ניכוי הוצאות המחייה, חסכון שעל בסיסו ניתן לפסוק לעיזבון פיצוי בגין אובדן שכר בשנים האבודות.

3.     אשר לגובה השכר, בפסק הדין המקורי מיום 2.5.01 נקבע כי שכרו של המנוח בסמוך למותו עמד על 1,800 ₪ בחודש, ובשערוך להיום - 3,433 ₪ בחודש. עם זאת, שני הצדדים טוענים שיש לסטות מסכום זה. התובעים טוענים כי לצורך חישוב הפיצויים יש להעמיד את השכר הצפוי למנוח על 4,500 ₪ בחודש. הם סומכים טענה זו, בין היתר, על פסק דינו של כב' השופט (כתוארו אז) ע' חבש בת"א (י-ם) 1400/98 יאסין נ' מ.ח.צ. מפעלי חידוש צמיגים בע"מ (לא פורסם, 9.4.04).

4.     הנתבעת טוענת ששכרו של המנוח בשנים האבודות לא היה עולה על 2,000 ₪ לחודש. היא מבססת טענתה זו על ההנחה שהמנוח היה עובד בשטחי יהודה והשומרון, ולא בישראל כפי שעשה בעבר, ועל המצב הביטחוני והכלכלי הקשה השורר באזור זה (להן גם - האזור). הנתבעת אף הגישה חוות דעת מטעמו של ד"ר ג' פיילר, מזרחן במקצועו, שתיאר בחוות דעתו את המצב הכלכלי הקשה השורר כיום באזור וקבע שהשכר היומי הממוצע נטו של מועסקים באזור עומד כיום על כ - 76.9 ₪, בעוד שממוצע ימי העבודה לשכיר עומד על כ - 22 ימי עבודה לחודש. על פי הנתונים אשר מציג ד"ר פיילר, גם מספרם של הפלסטינים המורשים לעבוד בישראל ירד בצורה ניכרת מאז סוף שנת 2000, עת הועסקו בישראל ובהתנחלויות הישראליות כ-20% מן השכירים הפלסטינים, והוא עומד כיום על שיעור של כ-8.7% בלבד. לאור המצב הביטחוני הקיים, טוען ד"ר פיילר, כי סביר שהמנוח היה נתקל בקושי של ממש למצוא את דרכו להיכנס לשוק העבודה בישראל. הנתבעת מבססת טענתה גם על פסק דינו של כב' השופט דרורי בת"א (י-ם) 1547/98 בני עודה ג'מאל לואי נ' משרד הביטחון, (לא פורסם, 31.8.06), שם הוערך שכרו הצפוי בעתיד של קטין תושב האזור בסכום של 2,000 ₪ לחודש.

5.     השפעת המצב הביטחוני והכלכלי על חישוב הפסדי שכר בעתיד של פלסטינים תושבי האזור נדונה בפסיקה לא אחת. במרבית המקרים נקבע שיש ליתן לשיקול הנוגע למצב זה משקל ואף להפחית בגינו את סכום הפיצוי, וזאת לאור אי הוודאות בדבר המשך העסקתם בישראל של פלסטינים תושבי האזור ולאור נתוני האבטלה הגבוהים והשכר הנמוך הנוהג באזור. עם זאת, ההנחה שביסוד טענתה של הנתבעת לפיה המצב הנוכחי יוותר בעינו משך עשרות שנים בעתיד אינה מקובלת בפסיקה. הפסיקה הכירה בכך, כי אף שמועד סיומו של המצב הביטחוני הנוכחי איננו ידוע, יש לראות במצב זה ובהשלכות הנבעות ממנו על כושר ההשתכרות של תושבי האזור כמצב זמני, ויש להניח שבעתיד המצב הביטחוני והכלכלי ישתנה לטובה ובעקבותיו יעלה השכר הממוצע של תושבי האזור (ראה למשל: ת"א (י-ם) 1375/97 אלג'עברי נ' ברנס, לא פורסם, 12.5.03; ת"א (י-ם) 1577/97 אחמד נ' הפניקס הישראלי, לא פורסם, 20.9.04; ת"א (י-ם) 2189/00 זיאת נ' קרנית - הקרן לפיצויי נפגעי תאונות דרכים, לא פורסם, 28.10.03). זו גם דעתי. על כן אינני מוכן לבסס את הערכת שכרו הצפוי של המנוח לאורך תוחלת חייו אך ורק על המצב הנוכחי כפי שהוא עולה מחוות דעתו של ד"ר פילר.

6.     לאור האמור אני סבור שבנסיבות העניין יש לבסס את חישוב הנזק על ההנחה ששכרו הממוצע של המנוח לאורך תוחלת חייו היה עומד על 3,000 ש"ח לחודש. סכום זה משקלל, מחד גיסא, את שכרו של המנוח בסמוך למותו ואת הציפייה כי המצב הכלכלי באזור ישתנה לטובה בעתיד, ומאידך גיסא, את הקשיים הקיימים בקבלת רישיון עבודה בישראל, את המצב הכלכלי באזור ואת אי הוודאות הכרוכה בהערכת המצב שישרור באזור בעתיד.      

7.     אשר לרכיב החיסכון, התובעים טוענים כי בהתאם לקביעותיו של בית המשפט העליון בע"א 10990/05 פינץ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 11.4.06) (להלן - פסק דין פינץ) יש לפסוק פיצוי עבור אובדן השכר בשנים האבודות בשיעור 30% משכרו הצפוי של המנוח באותן שנים. הנתבעת טוענת, והיא סומכת גם טענתה זו על חוות דעתו של ד"ר פיילר, כי לאור השכר הנמוך שהמנוח היה עשוי להשתכר אילו נותר בחיים, לא היה בידו לחסוך חלק כלשהו משכרו והוא אף היה נאלץ לנצל את חסכונותיו לצרכי מחייה שוטפים. לאור שיקולים אלה, טוענת הנתבעת, אין להחיל בענייננו את החזקה העובדתית שנקבעה בפסק דין פינץ, המניחה שהפיצוי בגין אובדן השכר בשנים האבודות עומד על כ - 30% מהשכר, שכן במקרה זה חזקה זו נסתרה. הנתבעת סומכת טענתה זו גם על פסק הדין בע"א (י-ם) 9107/06 בלינדר נ' אליהו (לא פורסם, 31.10.06) (להלן - פסק דין בלינדר).

8.     אינני מקבל עמדה זו של הנתבעת. ראשית, חוות הדעת האמורה של ד"ר פיילר איננה מתייחסת כלל לתקופה אשר קדמה לתחילת האינתיפאדה על כן היא אינה רלבנטית (בהקשר לטענה הנוכחית) לתקופה שבין מועד פטירתו של המנוח ב-1993 לבין ספטמבר 2000. שנית, כפי שכבר נאמר, אינני מקבל את העמדה המבקשת לבסס את שכרו הצפוי של המנוח לאורך תוחלת חייו אך ורק על המצב הביטחוני והכלכלי אשר שורר באזור כיום. לאור זאת שכרו הצפוי של המנוח לאורך תוחלת חייו, אשר הועמד כפי שנקבע בפסק דין זה על 3,000 ₪, אינו תואם את השכר הנקוב בחוות דעתו של ד"ר פיילר וממילא גם אינו תואם את מסקנתו של ד"ר פיילר הנגזרת מאותו שכר לפיה אפשרויות החיסכון של המנוח הן אפסיות. שלישית, יש להביא בחשבון שחסכון מורכב לא רק מהכנסה נחסכת שאינה מוצאת על צורכי מחייה, אלא גם מהכנסה אשר משמשת למחייה ומוצאת על רכישת מוצרים בני קיימא כמו דיור (ראה: ת"א 5529/04 עיזבון המנוח מוחמד עלי נג'יב זייד ואח' נ' סרן צבי קורצקי ואח' (לא פורסם, 21.8.07). גם בפסק דין בלינדר אין כדי לסייע לנתבעת, שכן הקביעה באותו פסק דין לפיה נסתרה החזקה שנקבעה בפסק דין פינץ בוססה על דפוסי הצריכה הייחודיים למנוח ולא על קביעה כללית אשר משנה את שיעור החיסכון במגזרים שבהם רמת ההכנסה נמוכה.

9.     לאור האמור לעיל יחושב הפיצוי בגין אובדן השכר בשנים האבודות על יסוד ההנחה ששכרו הממוצע של המנוח לאורך שנות השתכרותו היה עומד על 3,000 ₪ לחודש והפיצוי בגין השנים האבודות עומד על 30% מהשכר.

10.     המנוח היה יליד 1.9.70 ונפטר, כאמור, ביום 13.9.93. לפיכך, הפיצוי בגין אובדן השכר בשנים האבודות בעבר יעמוד על 151,200 ₪. סכום זה ישא ריבית כחוק מיום 1.11.2000. הפיצוי בגין אובדן השכר בשנים האבודות בעתיד, עד הגיע המנוח לגיל 67, יעמוד על 213,470 ₪. הפיצוי הכולל בגין אובדן השכר בשנים האבודות יעמוד לפיכך על 364,670 ₪ (לא כולל ריבית).

11.     הנתבעת תשא בהוצאות התובעים, בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור 20% מהסכום שנפסק (ראה: ע"א 3398/05 מכתשים מפעלים כימיים נ' חיים מריומה, לא פורסם, 15.7.07), הן בפסק הדין המקורי מיום 2.5.2001 והן בפסק דין משלים זה, כשלצורך כך הסכום שנפסק בפסק הדין המקורי ישוערך על ידי הצמדתו למדד ממועד מתן פסק הדין.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. שיטת הידות - חישוב מזונות

  2. הוספת ראש נזק שנים אבודות

  3. מוות בתאונת דרכים מדום לב

  4. תייר נהרג בתאונת דרכים בישראל

  5. חישוב פיצויים לפי שיטת הידות

  6. מוות של עובד מדינה בתאונת דרכים

  7. התיישנות ביטוח מוות בתאונת דרכים

  8. פיצויים לאם שבנה נהרג בתאונת דרכים

  9. מוות בתאונת דרכים מחוץ לשטחי ישראל

  10. מוות בתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה

  11. ניכוי הפסדי פנסיה בגין השנים האבודות

  12. היחס בין תביעת התלויים לתביעת העזבון

  13. הפיצוי המקסימלי בגין כאב וסבל לעיזבון

  14. פיצויים לאלמן שאשתו נהרגה בתאונת דרכים

  15. פיצוי עיזבון מכוח הלכת "השנים האבודות"

  16. פיצוי בגין השנים האבודות - דוגמא לפסק דין

  17. אחריות הנהג לגרימת מוות בתאונת דרכים ללא ביטוח

  18. ערעור על גובה פיצויים לעיזבון על מוות בתאונת דרכים

  19. פיצוי בגין השנים האבודות לאדם מבוגר אחרי גיל הפנסיה

  20. חישוב פיצוי אובדן השתכרות ב"שנים האבודות" לפי שיטת הידות

  21. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון