להלן פסק דין בנושא פגיעה נפשית במהלך שירות מילואים: פסק דין 1. המערער יליד שנת 1953, הוכר כנכה צה"ל בגין פגימה נפשית של חרדה ודכאון, בשל כך שחש ברע במהלך שירות מילואים, עת שירת בתעסוקה מבצעית כנהג בסוללת תותחנים. 2. ועדה רפואית מיום 19.4.93 קבעה למערער נכות בשיעור של 20% לפי סעיף 33 (ג) לתקנות (הפרעה נפשית עם הגבלה בינונית בכושר התפקוד). הקביעה אושרה בוועדה רפואית עליונה. 3. החל משנת 1997 ואילך, חזר והגיש המערער בקשות שונות כפי שיתואר להלן: ביום 20.3.97 הגיש המערער בקשה להערכה חוזרת של נכותו עקב החמרת מצב. ועדה רפואית מיום 9.4.97 דנה בענינו וקבעה כי לא חל שינוי במצבו. המערער הגיש ערעור לוועדה רפואית עליונה אשר בהחלטתה מיום 21.9.97 דחתה את הערעור. ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי במסגרת ענ 324/98 נתן תוקף ביום 24.12.98 להסכמת הצדדים כי הדיון יוחזר לוועדה הרפואית העליונה בהרכב שונה. בפני הוועדה הוצגה חוות דעת של ד"ר הידש מיום 8.2.99 ואכן, הוועדה הרפואית העליונה אשר דנה בענינו של המערער ביום 14.2.99 קבלה את הערעור וקבעה למערער 30% נכות לצמיתות לפי סעיף 33 (ד) לתקנות. שוב הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי במסגרת תיק ענ 189/99 ובפסק דין מיום 26.3.00 הורה בית המשפט על החזרת הדיון לוועדה בהרכב שונה. בפני הוועדה הוגשה חוות דעת ד"ר הידש מיום 10.7.00 ומסמכים נוספים. ושוב התכנסה הוועדה הרפואית העליונה בהרכב שונה, לדון בענינו של המערער. בהחלטה מיום 13.9.00 הוחלט כי מצבו של המערער הוא 30% נכות לצמיתות. על החלטה זו הוגש שוב ערעור לבית המשפט המחוזי אשר דחה את הערעור בפסק דין מיום 3.9.01. ביום 20.4.04 פנה שוב המערער להערכת נכותו לפי תקנה 9 על מנת שיקבעו אחוזי נכות בגין מצב לחץ דם שלו. וועדה רפואית מיום 22.6.04 דחתה את הקשר בין מצב לחץ הדם לנכותו. 4. ביום 29.6.04 פנה המערער על מנת שתוכר החמרה במצבו. ועדה רפואית מיום 20.9.04 קבעה כי מצבו הנפשי תואם את אחוזי הנכות שנקבעו לו והשאירה את שיעור נכותו כפי שהיה. המערער ערער לוועדה הרפואית העליונה. הוועדה הרפואית העליונה דנה בענינו של המערער בימים 30.3.06, 22.3.07 ו-26.7.07 והחליטה על דחיית הערעור. על החלטה זו מוגש הערעור בפני. 5. בפני הוועדה הרפואית העליונה טען בא כוחו של המערער ביום 30.3.06, כי קיימת החמרה במצבו וצירף חוות דעת של ד"ר לני מיום 22.11.05 וחוות דעת ד"ר הידש מיום 10.7.00 וכן מכתבים של הרופא המטפל, ד"ר בראל. כמו כן, נשמעו תלונות המבקש עצמו. הוועדה בדקה את המערער ובפרוטוקול הבדיקה מיום 30.3.06 נרשם כך: "עושה רושם שאיבוד חוש המציאות עקב הסבל שלו. מזה מספר שנים שאנשים עוקבים אחריו. אינו מסוגל לזהות את האנשים. החשדנות והחששות אינם עוזבים אותו. רוב היום יושב וצופה בחלון אם מופיע אדם שעלול לסכן את חייו. מסביר כי האנשים הללו רוצים לנקום בו מאחר וגרם נזק בהיותו נהג בזמן המילואים...". כמו כן דווח המערער על הפרעות בלילה הקשורות בחנק ועל כך שאובחן כסובל מדום נשימה. הוועדה כתבה בפרוטוקול הבדיקה, כי המערער מגלה חשדנות, ספקות ואינטרפרטציות פרנואידיות. כמו כן עיינה הוועדה בחוות הדעת השונות. הוועדה ביקשה לברר אם הביטוי הפרנואידי עליו סיפר המערער שייך לאפקט של החרדה והדכאון ולפיכך ביקשה בדיקה פסיכודיאגנוסטית "כדי להעריך את בוחן המציאות אם התופעות הפרנואידיות לעומת ההפרעה האפקטיבית". 6. ביום 22.3.07 התכנסה הוועדה הרפואית העליונה להמשך דיון. הופיע ב"כ המערער שטען שוב את נימוקיו לקבלת הערעור וכך נרשם: "הנבדק לא ייכנס לוועדה. עו"ד חיר מסכים שהוועדה תדון על פי המסמכים". הוועדה מציינת כי ביקשה בדיקה פסיכודיאגנוסטית שיבצע פסיכולוג קליני ובמקום זה קיבלה התייחסות למבחני אינטליגנציה וקוגנטיביות. הוועדה בקשה בדיקה חוזרת פסיכודיאגנוסטית, תוך הבהרת השאלה המדוייקת הצריכה בירור: "השאלה היא קשורה אך ורק לתופעות פסיכוטיות של רעיונות שווא פרנואידים באיזה מידה הם קשורים לפגימה המוכרת דהיינו ביטוי פסיכוריאקטיבי של חרדה ודכאון". 7. ביום 26.7.07 הופיע בפני הוועדה בא כוחו של המערער וציין כי לאור העובדה כי בתיק מצויים המסמכים הפסיכודיאגנוסטים ראוי לסכם את התיק ולהסתמך על המסמכים המצורפים. כמו כן, נכח המערער אשר חזר על תלונותיו. הוועדה הבהירה בפרוטוקול, כי היא ביקשה לברר האם הופיעו תופעות פסיכוטיות פרנואידיות קשורות או לא קשורות לפגימה המוכרת ולצורך כך ביקשה את המבחנים הפסיכודיאגנוסטים. הוועדה ציינה, כי לא קיבלה גם בבקשתה השנייה את המבחנים הפסיכודיגאנוסטים אשר ביקשה. במקום זה קיבלה הערכה נוירופסיכולוגית ומבחנים לבינה, מבחנים המתאימים יותר לבעיות חינוכיות. המערער נבדק על ידי הוועדה אשר קבעה: "עם כל השאלות מכוונות לא היה שום ביטוי הגנתי אלא גילה רעיונות שווא פרנואדים או אינטרפטציות כלשהן. מסר על הזכרונות של החבלה הנפשית המקורית קשור לשירותו ופחדים ונוטל כדורי שינה. יש לציין שבבדיקה הנוכחית לא מופיעים רמזים אשר אינם מתאימים לבוחן המציאות". הוועדה ציינה כי עיינה בשנית בחוות הדעת של ד"ר לני, ד"ר הידש וחוות דעת ד"ר מרקוזון אשר פורטו בהן תופעות פוסט-טראומתיות שאינן מופיעות בבדיקות הוועדה לא ביום 26.7.07 ולא בבדיקות קודמות "אלא אך ורק שרידים של הכללה אשר מתארים טראומה המופיעה בהתקפים". עוד מציינת הוועדה כי במבחנים הפסיכולוגיים מיום 20.12.06 ו-13.5.07 מתוארות בעיות הקשורות לאישיות כפיתית פרנואידית ומצויין כי לא נמצאו תופעות פסיכוטיות של רעיונות שווא פרנואידים. במבחנים אלו נעשה נסיון להסביר חשדנות העלולה להופיע באפיזודות פסיכוטיות קצרות כתגובה לסטרס, אלא שהוועדה לא קיבלה הסבר זה. לפיכך דחתה הוועדה את הערעור. 8. המערער טוען כי לא היה בסמכות הוועדה הרפואית העליונה להחליט שאין קשר סיבתי בין תופעות שונות לבין הפגימה המוכרת. המערער טען למעשה להחמרת מצבו, כאשר הצביע על תופעות פרנואידיות שונות וטוב עשתה הוועדה כאשר מצאה לנכון לבדוק אם תופעות שטוען להן המערער הינן פועל יוצא של הפגימה המוכרת, אם לאו. בין אם המדובר בטענה להחמרה שנטען שהיא נובעת ממצב קיים ובין אם מדובר בפניה לפי תקנה 9 לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות) התש"ל-1969, ענין זה מצוי בסמכות הוועדה הרפואית והוא מהווה קביעה רפואית לכל דבר וענין (ראו ע"א 459/89 קצין התגמולים נ' חריטן). 9. נטען כי הוועדה התעלמה מבדיקות העזר, אך לא כך. הוועדה התייחסה לכל המסמכים שהוצגו בפניה. הוועדה עיינה במסמכים השונים ובחוות דעת המומחים, אך בחרה שלא לאמץ אותן. וראו לענין זה רע"א 4652/04 אואקנין נ. משרד הבטחון - "הועדה הרפואית העליונה עיינה בחוות דעתו של המומחה מטעם המבקש, אך בחרה שלא לאמץ אותה. שיקוליה הם שיקולים רפואיים מקצועיים, ובית המשפט אינו אמור לשים עצמו בנעלי הועדה לנקוט עמדה בעניינים שבמקצוע הרפואה. החוק קבע מנגנון מקצועי מבוקר לצורך מתן ההחלטות המקצועיות בנושא זה ומעורבותו של בית המשפט מקובלת לבחינת תקינותם של ההליכים בפני הועדה הרפואית ולשאלות בעלות גוון משפטי העשויות לעלות אגב הליכים אלה". 10. ב"כ המערער טען, כי בישיבת הוועדה מיום 22.3.07 לא נכח המערער ויש בכך משום פגיעה בכללי הצדק הטבעי. בפרוטוקול הוועדה עצמה נרשם במפורש, כי עו"ד חיר עצמו שותף להסכמה שהוועדה תדון על פי מסמכים ללא נוכחות המערער. ראשית אבהיר, כי נוכחות עו"ד בדיון אינה מחליפה או מאיינת את זכותו של בעל דין להיות נוכח בדיון אך כשמיופה הכוח עצמו של המערער מצהיר בשם המערער על ויתור הנוכחות של המערער בדיון - חזקה ששקל את טובתו של המערער. מכל מקום, עו"ד מייצג שמסכים מראש להעדר לקוחו ממעמד הדיון, מנוע מלטעון בשלב הערעור כנגד עמדתו הוא. וגם אם אקבל את דבריו של ב"כ המערער היום, כי לא היה שותף להסכמה שהמערער לא יהיה נוכח, הרי מעיון בפרוטוקול עולה, כי הישיבה נוצלה על מנת לבקש מבחנים פסיכודיאגנוסטים חוזרים ולצורך זה בלבד. לפיכך, העובדה שהיה נוכח באותו מעמד בא כוחו של המערער והוא בלבד, אין בה כדי לפגוע בכללי הצדק הטבעי. 11. שאר טענותיו של המערער הינן טענות רפואיות גרידא שאין להן מקום בערעור זה בשל התייחסותן לקביעה רפואית. הקביעה הרפואית היא בשיקול דעת הוועדה הרפואית העליונה ואיננה נתונה לערעור בפני בית המשפט המחוזי. לכן, כשמתייחס ב"כ המערער למצבים נפשיים כאלו ואחרים של המערער וטוען כי יש לקבוע בגינם נכות גבוהה יותר - הרי שאין אלו נתונים לשיקול דעת בית המשפט. 12. בנסיבות אלו אני מורה על דחיית הערעור. 13. המזכירות תשיב את התיק הרפואי לידי ב"כ המשיב. צבאמילואים