פגיעה בגב עקב שירות בשב''ס

להלן פסק דין בנושא פגיעה בגב עקב שירות בשב''ס:

פסק דין

א.     בפנינו ערעור וערעור-שכנגד על פסק-דינה של ועדת הערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (נוסח משולב), תשי"ט-1959, בראשות כב' השופט (בדימוס) א. גנון מיום 31.8.05בתיק ע"נ 101/03, לפיו הכירה הועדה בפגימה בעמוד השדרה הגבי של המערער כהחמרה עקב שירותו בשב"ס בשיעור של שליש בלבד.

ב.     המערער, יליד 1959, התגייס לשב"ס בשנת 1996, וטען כי נפגע בגבו באירוע שהתרחש באוקטובר 1999 עת הותקף קשות בהפסקת האוכל על ידי עצור, נחבל באפו, בפנים ובשיניים, הופל ארצה בעוצמה, ומכשיר הקשר פגע בגבו התחתון.

ג.     הוועדה ציינה בפסק דינה שתצהיריו של המערער, כמו גם עדותו, רוויים הפרזות ואי-דיוקים. הוועדה מנתה בפסק-דינה שורה של סימני שאלה האופפים את גירסתו של המערער, וכדברי הוועדה בפיסקה 3 של פסק דינה:

”הנה כי כן עננה רובצת על עצם סיפור המעשה של פגיעה קשה ודרמטית בגב. פגיעה קשה או מכה קשה או כאב בגב לא היו ככל הנראה בזמן האירוע אף על פי כן אין לשלול לחלוטין אפשרות שנפילתו על הגב גרמה לו בעיית גב……”
ד.     בפני הוועדה הונחו חוות דעת של המומחה מטעם המערער ד"ר ברנפלד וד"ר קליגמן ושל פרופ' ו. ביאליק מטעם המשיב.

ד"ר ב. ברנפלד מטעם המערער בא למסקנה שהמערער נפגע פגיעה ישירה בגבו התחתון וסובל מאז מהתקפים והקרנה ברגל ימין, ואילו פרופ' ו. ביאליק מטעם המשיב, שולל פגיעה באירוע הנדון וסבור כי המערער סובל מכאבי גב עקב שינויים ניווניים בעמוד השידרה, וכי מדובר בתהליך הדרגתי ולא בפגיעה הנובעת מן האירוע הנטען.

פרופ' ו. ביאליק ציין שלפי צילום רנטגן של עמוד השדרה מיום 8.8.00 נצפו בחוליה מותנית חמישית ורביעית קשרי "שמורל".

בחוות הדעת של ד"ר קליגמן מטעם המערער נאמר שאין למערער מחלת שווירמן, אך הוועדה קובעת שגם אם טענה זו נכונה, הרי אין ספק כי הממצא בדבר הימצאות קשרי "שמורל" מלמד על עמוד שידרה שאיננו תקין, כפי שמציין פרופ' ו. ביאליק.

ה.     סופו של דבר סיכמה הוועדה מסקנותיה כך:

”בשים לב לחוות הדעת שהוגשו, לטיב עדותו של העורר, להגזמותיו ולספק בדבר עצם הפגיעה בע"ש מותני בשעת הנפילה, החלטנו להכיר בעורר באופן חלקי בלבד בגין כאב הגב רק כהחמרת מחלה כאשר שיעור ההחמרה ע"ח השירות אינו ניכר אלא מתון בשיעור 1/3 (שליש) בלבד. בכך נקטנו עימו בגישה מקלה”

ו.     שני הצדדים מיאנו להשלים עם תוצאות פסק דינה של הוועדה.


בערעור מפורט על פני עשרה עמודים טוען ב"כ המערער כי היה על הוועדה להכיר בפגימה כפגימה שנגרמה במלואה עקב שירותו של המערער וכי היה על הוועדה לאמץ את גירסת המערער שבתצהירו על נספחיו. עוד נטען שערב האירוע לא סבל המערער מבעיה כלשהיא ותיפקד ללא כל מיגבלה ועקב פגיעתו באירוע נשוא הדיון נאלץ לפרוש משירותו בשב"ס.

לטענת המערער חוות הדעת הרפואית מטעם המשיב שגויה היא ולא היה מקום למסקנתו של המומחה מטעם המשיב בדבר מחלת שויירמן, ומכל מקום לא היה מקום לאמץ את קביעותיו של הרופא מטעם המשיב.

בערעור שכנגד סבור המשיב שהיה על הוועדה לדחות כליל את תביעתו של המערער.
לטענת המשיב לא אירעה למערער פגיעה קשה או מכה קשה או כאב גב בזמן האירוע, ולכן גם לא היה מקום לקבוע קשר של החמרה בין הפגימה המולדת בגבו של המערער לבין האירוע נשוא הדיון.

ז.     לאחר שעיינו בתיקו הרפואי של המערער, בתיקה של הוועדה, בטיעוניהם הכתובים של ב"כ שני הצדדים ובטיעוניהם בעל-פה בפנינו ביום 12.12.06, סבורים אנו שיש לדחות הן את הערעור והן את הערעור שכנגד.

ח.     המערער נחקר ביום 16.12.04 בפני הוועדה על תצהירו (עמ' 9-4 לפרוט'), ולפיכך היתה לוועדה הזדמנות להתרשם התרשמות בלתי אמצעית מעדותו של המערער. אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב במימצאים עובדתיים ובקביעות של מהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית לה היתה ההזדמנות להתרשם התרשמות בלתי אמצעית מן העדות שהובאה בפניה למעט במקרים חריגים, ולא זה המקרה שבפנינו.

לפיכך אין הצדקה להתערב במסקנתה של הוועדה, בסעיף 3 של פסק דינה, לפיה עננה רובצת על עצם סיפור המעשה של פגימה קשה ודרמטית בגב. פגיעה קשה או מכה קשה או כאב בגב לא היו ככל הנראה בזמן האירוע.
ט.     הוועדה המשיכה וקבעה שלמרות זאת אין לשלול חלוטין אפשרות שנפילתו של המערער על הגב גרמה לו בעיית גב, וכל אלה קביעות עובדתיות הן המסורות לוועדה בהיותה הערכאה הדיונית.

בפני הוועדה הונח מלוא החומר הרפואי הרלוונטי בעניינו של המערער, ובכלל זה חוות הדעת הרפואיות של ד"ר ברנפלד וד"ר קליגמן מטעם המערער ופרופ' ו. ביאליק מטעם המשיב. בעיקרו של דבר השאלה איזו מחוות הדעת הרפואיות להעדיף היא החלטה המסורה לשיקול דעתה של הוועדה.

במקרה שבפנינו ניתחה הוועדה את תוכנן של חוות הדעת הרפואיות והגיעה למסקנה לפיה הממצא של קשרי שמורל מעיד על כך שעמוד השדרה המותני של המערער לא היה תקין, וגם בכך אין הצדקה להתערבותנו.

י.     הוועדה סברה כי יש מקום להכיר בהחמרת מחלה בגין כאב הגב בשיעור של שליש על חשבון השירות וציינה, ובצדק, כי בכך נקטה עם המערער בגישה מקלה.

מסקנתה זו של הוועדה מתבססת על המסמכים הרפואיים וחוות הדעת של המומחים שהונחו בפני הוועדה, ומשהגיעה זו למסקנה לפיה קיימת תשתית המצדיקה הכרה בהחמרת מחלה בשיעור של שליש, אין לאמר כי נפל בהחלטה זו פגם המצדיק התערבותה של ערכאת הערעור.

הוועדה פעלה במסגרת שיקול הדעת המוקנה לה ועל יסוד התשתית הראייתית שהונחה בפניה.

אין לאמר שהפעלת שיקול הדעת נגועה בטעות המצדיקה התערבותנו, כך באשר לערעורו של המערער, וכך באשר לערעור שכנגד שהוגש מטעמו של המשיב.

לפיכך הגענו למסקנה לפיה יש לדחות הן את הערעור והן את הערעור שכנגד, וכך אנו מחליטים.

     אין צו להוצאות.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. כאבי גב תחתון בצבא

  2. שייטת 13 - פציעה בגב

  3. כאבי גב כרוניים בצבא

  4. הטבות לפנים משורת הדין

  5. תביעות נגד משרד הביטחון

  6. הפרת הבטחה של משרד הביטחון

  7. פיטורי עובד במשרד הביטחון

  8. ועדת התעסוקה במשרד הביטחון

  9. התנהגות רעה חמורה - סעיף 9

  10. עורכי דין מול משרד הביטחון

  11. ביטול חוזה עם משרד הביטחון

  12. פגיעה בגב עקב שירות בשב''ס

  13. זכויות רופאים משרד הביטחון

  14. עורך דין לתביעות משרד הביטחון

  15. קצבה מביטוח לאומי וגם ממשרד הביטחון

  16. זכאות לטיפול רפואי על חשבון משרד הביטחון

  17. צו חופש המידע (יחידות במשרד הבטחון שהחוק לא יחול עליהן), התשנ"ט-1999

  18. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון