עיכוב ביצוע פסק דין בעניין תאונת דרכים

להלן החלטה בנושא עיכוב ביצוע פסק דין בעניין תאונת דרכים: החלטה 1. לפני בקשה לעיכוב ביצוע של כל סכום מעל 70,000 ₪ מסכום פסק דין שניתן ביום 28.4.08 , וזאת עד למתן פסק דין בערעור אשר בדעת המבקשת (הנתבעת) להגיש, לחילופין מבוקש להורות על הפקדת יתר הסכומים בהם חויבה המבקשת בקופת ביהמ"ש או בחשבון נאמנות משותף של עורכי הדין עד להכרעת ביהמ"ש המחוזי בערעור, לחילופי חילופין, עותרת המבקשת להורות למשיב להמציא לידיה ערבות בנקאית כנגד ביצוע התשלום להבטחת השבת הסכום, באם תזכה בערעור שבכוונתה להגיש. 2. עסקינן בתביעה בגין נזקי גוף שנגרמו למשיב (התובע) במהלך תאונת דרכים מיום 20.7.98. ביום 28.4.08 ניתן כאמור פסק דין בו נקבע כי על המבקשת לפצות את המשיב בגין ראשי נזק שונים וכן לשלם הוצאות ושכ"ט עו"ד. המבקשת שילמה עד כה למשיב על חשבון פסק הדין סך של 70,000 ₪ , באשר ליתרת הסכום, כאמור, עותרת המבקשת לעכבו עד להכרעת ביהמ"ש המחוזי בערעור אשר בכוונתה להגיש. המבקשת לא תמכה בתצהיר טענותיה העובדתיות, הפנתה לחומר ראיות בתיק ובכך לא סגי. כלום חומר הראיות מהווה ממצא והרי על ממצאים שנקבעו בפסה"ד, על בסיס חומר הראיות, היא מבקשת להשיג בערעור?! 3. המבקשת חולקת על מסקנות בית המשפט ועל קביעותיו בעיקר בנוגע לשלושה ראשי נזק: הפסדי שכר לעתיד, עלויות הניתוחים הפלסטיים והפיצוי בתקופת אי הכושר שכתוצאה מהניתוחים הפלסטיים. המבקשת בדעה כי הצלקת שנותרה למבקש איננה מותירה נכות תפקודית, כי אין לה השפעה ישירה על אופן העסקתו של המבקש בעתיד ולכן אינה מצדיקה פיצוי בכלל ו/או פיצוי בסכום שהוענק למבקש. המבקשת סבורה כי אין מקום להעניק למבקש פיצוי בגין 50% מעלויות הניתוחים הפלסטיים אותם הוא טוען כי בכוונתו לעבור מאחר ולדידה ביצוע ניתוחים כאמור אינם מומלצים ע"י המומחים הרפואיים שמונו ובהמשך לכך מערערת המבקשת גם על פסיקת סכום פיצוי בגין הוצאות למשיב בתקופת אי הכושר שלאחר הניתוחים. בנוסף טוענת המבקשת כי תשלום מלוא סכום פסה"ד למשיב עלול להסב לה נזק בלתי הפיך, אם ערעורה יתקבל ויהא זה קשה מאוד ו/או בלתי אפשרי לגבות מהמשיב את חיובי פסה"ד בחזרה , וזאת נוכח נכותו הגבוהה של המשיב, ללא קשר לתאונה והקושי למצוא מקום עבודה סדיר בו יתמיד בשל מגבלותיו. 4. בתגובתו, טוען המשיב כי הכלל הוא שהזוכה בפסק דין זכאי לממשו באופן מיידי וכי הגשת ערעור אינה מעכבת מימוש זה אלא אם קיים טעם מיוחד המצדיק עיכוב. הואיל ובעניינו מדובר בפסק דין כספי והואיל ולדעת המשיב, סיכויי הערעור להתקבל קלושים, הרי שאין מקום להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין. עוד טוען המשיב כי המבקשת לא הציגה כל ראיה שאם לא יעוכב פסק הדין כמבוקש, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. המשיב מדגיש בתגובתו כי דין הבקשה להידחות אף מהטעמים כי חלף זמן רב ממועד אירוע התאונה ( 10 שנים ) ,כי מבוקש לעכב סכום כספי קטן יחסית וכי הבקשה הוגשה בהעדר תצהיר לתמיכת הטענות העובדתיות ובייחוד הטענות כי הנו נטול יכולת כלכלית. דיון 5. מכוח תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות") הכלל הוא כי הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור אינה מעכבת את ביצועו של פסק הדין שמערערים עליו. יחד עם זאת, מכוח תקנה 467 לתקנות רשאי בית המשפט אשר נתן את פסק הדין לצוות על עיכוב הביצוע. ההלכה כפי שנקבעה הינה, כי מי שזכה בדינו זכאי לממש את פרי זכייתו, ועל המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין מוטל לשכנע את בית המשפט בקיום נימוק המצדיק סטייה מן הכלל (ראה: בש"א 3158/91, פלאטו שרון נ' קומפני פרייזן, פ"ד מה(5) 499, 503). סטייה כאמור מוצדקת בהתקיים שני תנאים מצטברים: א. כי למערער סיכויים טובים להצליח בערעור. ב. אם לא יעוכב הביצוע והערעור יתקבל, יהיה זה קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו. ראה גם: בש"א 216/89, אברהמי ובניו נ' חב' לבניין בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מג(2) 172, 174 (להלן: "עניין אברהמי"), בש"א 8240/96, חנני נ' פקיד שומה חיפה, פ"ד נ(5) 403. 6. בע"א 9296/03, אהרוני נ' מנשה, פ"ד נח(2) 301, קבע כב' השופט טירקל כי "יודגש, כי כאשר מדובר בחיוב כספי, הנטייה היא שלא לעכב את ביצועו של פסק הדין...". עוד נקבע שם כי השיקולים בדבר סיכויי הערעור והנזק הצפוי תלויים זה בזה, ומושפעים זה מזה. מחד, במידה ובית המשפט סבור כי שיקולי הערעור קלושים פוחת משקלו של השיקול השני, מאידך, במידה ולא ניתן להעריך את סיכויי הערעור, יעבור מרכז הכובד אל השיקול השני. על פניו נראה כי טענות המבקשת נוגעות לממצאים עובדתיים ומסקנות הנובעות מכך ולאופן חישוב ראשי הנזק. טענות אלו אינן מהוות עילה לעיכוב ביצועו של פסק הדין. אני מעדיף את עמדת המשיב לפיה המבקשת לא הניחה תשתית של ממש להראות סיכויי הצלחה בערעור. 7. בשאלת החזרת המצב לקדמותו, כבר נפסק כי כאשר עסקינן בחיוב כספי גרידא, אין נטייה לעכב ביצועו של פסק הדין, באשר לרוב אין המדובר בנזק בלתי הפיך שלא ניתן לתקנו, לבד ממקרים בהם יש בידי החייב לשכנע כי לא יוכל להיפרע מהזוכה, אם יצליח בערעור (ראה: עניין אברהמי לעיל). המבקשת הסתפקה בטענה כי נוכח שיעור נכותו הגבוהה וקשייו של המשיב למצוא מקום עבודה סדיר עקב מגבלותיו יקשה עליה לגבות בחזרה את הסכום אותה היא אמורה להעביר למשיב, אם וככל שתזכה בערעור. מעבר לטיעון זה לא פרטה המבקשת מאומה בדבר מצבו הכלכלי הנטען של המשיב. המבקשת לא טרחה לצרף לבקשתה תצהיר אשר יניח תשתית עובדתית לטענותיה, הן בדבר מצבו הכלכלי (חסכונות, נכסים וכו') או חוסר נכונותו או יכולתו של המשיב להשיב את אשר זכה בו, במידה ויתקבל ערעורה, והן לגבי הנזקים שייגרמו לה כתוצאה מדחיית הבקשה. המבקשת אמנם הציעה חלופות נוספות לבקשה לעיכוב ביצוע הסכום האמור, אולם נראה כי נוכח המפורט לעיל , אין די בכך כדי להיעתר לבקשות הנוספות. כאמור, עסקינן בפסק דין כספי ולא הונחו בפני טעמים בכלל ומיוחדים בפרט שיש בהם כדי להצדיק סטייה מהכלל, לפיו בעל דין שזכה בפסק דין לזכותו בהליך משפטי, זכאי להינות מפירות זכייתו, משכך דין הבקשה, על כל חלופותיה , להידחות. אני מעדיף את עמדת המשיב בתגובותיו המבוססת על פסיקה ראויה. 8. המבקשת תשא בהוצאות המשיב בבקשה וכן בשכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ ומע"מ כחוק.ביצוע פסק דיןעיכוב ביצועתאונת דרכים