להלן פסק דין בנושא עובד תברואה - תאונת עבודה: 1. עסקינן בתביעה לנזקי גוף שהגיש התובע, יליד 1943, כנגד מעבידתו בטענה כי התרשלה כלפיו ועל כן הוסב לו נזק גוף באירוע מיום 23.7.99. 2. הצדדים חלוקים הן בשאלת האחריות והן בשאלת גובה הנזק. שאלת האחריות אופן קרות האירוע 3. בכתב התביעה מתאר התובע את התרחשות האירוע כך: "התובע עבד אצל הנתבעת כפועל תברואה. תוך כדי ניסיונו להעלות עגלת זבל כבדה מהכביש למדרכה אך העגלה התדרדרה לאחור, הפילה אז את התובע לאחור, עקב כך נשברו צלעותיו והתובע אף נפגע בגבו." 4. בתצהיר עדותו הראשית מתאר התובע את ההתרחשות כך: "ביום 23/7/99 תוך כדי שניסיתי לבדי לדחוף עגלת אשפה כבדה, כדי להעלותה על המדרכה, שבה העגלה במהירות לאחור, והדפה אותי. עקב כך נפלתי על גבי." 5. בהודעה על תאונה בעבודה מיום 25.7.99 שמילא התובע בעירייה מצוין כך: "עגלה של הזבל פגע בצלעות" למטה משם מצוין כי ישנו עד לאירוע שאף הוא חתם על ההודעה. באותה הודעה מצוין כי הפגיעה הייתה בצלעות. 6. בטופס ההודעה על תאונת עבודה למל"ל מציין התובע כך: "מיכלית של הזבל, כשבא להרים אותה היה מעקה המיכלית התחלקה ופגעה לו בצלעות. כתוצאה מהמכה נפל על הרצפה." 7. בטופס התביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה שהגיש התובע למל"ל מציין התובע בפרטי הפגיעה כך: "במהלך עבודתי כאשר פיניתי את מיכלית האשפה מביתן האשפה ורוקנתי את תוכנה לאחר הריכון הייתי צריך להחזיר המיכלית למקומה אך המיכלית פגעה במדרכה, וכתוצאה מכך חזרה אלי בחוזקה וכמובן שכל עוצמת המכה פגעה בי ובעקבות זאת שברתי חלק מצלעותיי ונפלתי על גבי. לציין כי בבת-ים אין כלל זויות בין המדרכה לכביש." 8. בעת חקירתו הנגדית בבית המשפט הבהיר התובע באשר לאופן קרות התאונה כי התיאור שנתן במל"ל בתביעה לקביעת דרגת נכות הינו נכון והוסיף: "אתה אומר לי שאם כך, אני הלכתי בעת התאונה עם מיכל אשפה ריק על הכביש, ואני משיב לך שהמיכל היה ריק. אני דחפתי את המיכל בחוזקה אל המדרכה כדי להעלות אותו, אבל אז הוא נדחף אלי חזרה. זו פעולה שאני עושה הרבה שנים." ובהמשך לשאלת בית המשפט הוא משיב: "לשאלת ביהמ"ש, מדוע לא הרמתי מצד אחד כך שהמיכל יהיה לפני ואני אעלה קודם על המדרכה ואמשוך אותו ולא לדחוף אותו מקדימה, ואני משיב שהכל טוב ויפה, באופן תיאורטי אבל בעבודה זה משהו אחר.אני הרמתי אותו, וכשבאתי בחזרה לדחוף את המיכל אז דחפתי אותו וזה חזר לי בחזרה לצלעות ב"בום". כשאני אומר שהרמתי אותו, אני מתכוון לשלב שבו המיכל היה מלא והרמתי אותו לצורך ריקונו ואח"כ דחפתי אותו. באותו שלב כבר לא הרמתי אותו. יש לפעמים מדרכה ואני שנים עובד בזה, ובאותו רגע כנראה לא שמתי לב, אתה צריך להבין שהייתי תוך כדי עבודה, המדרכה הייתה גבוהה, ואז הידית מברזל נתנה לי מכה ושברתי את הצלעות". (ראה עדותו בעמ' 8-9 לפרוטוקול). 9. בהמשך עדותו מודה התובע כי אם היה שם ליבו למדרכה היה נוהג אחרת ומנמק את חוסר שימת ליבו בכך שעליו לבצע מהר את עבודתו. 10. בחקירתו החוזרת השיב התובע לבאת כוחו כך: "את שואלת למה לא הרמתי את העגלה מקדימה, ואני משיב שברגע שדוחפים את העגלה, העגלה לא עולה אם יש מדרכה, וזה מה שהסברתי לב"כ הנתבעים. אני הרמתי אותה מקדימה וחזרתי חזרה כדי לדחוף אותה מאחורה, ובזמן שהגעתי מאחורה היא הספיקה לרדת עם התנופה כי הייתה שם קצת עלייה, וזה מה שהסברתי לב"כ הנתבעים." (ראה עדותו בעמ' 10 לפרוטוקול). 11. ב"כ התובע טוענת בסיכומיה כי העירייה אחראית לפיצוי התובע מאחר ולא סיפקה לו עזרה בהרמת העגלה. 12. ב"כ הנתבעות טוען בסיכומיו כי התובע לא הוכיח את יסודות עוולת הרשלנות על פיה השתית את תביעתו.לטענת הנתבעות לא היה על העירייה לצפות את אופן פעולתו של התובע בעת שבחר לדחוף את העגלה/ המיכל מקדימה כלפי המדרכה. משכך לא יכלה להזהירו מבעוד מועד כי זו אינה הדרך הנכונה. דיון 13. מתוך עדותו של התובע עולה כי הגם שהוא היה מודע לכך שאם עליו להעלות את העגלה על מדרכה, אין זו הדרך הנכונה לדחוף אותה מקדימה כלפי המדרכה, בחר לנקוט בדרך זו. התובע בעצמו מעיד כי דרך זו אינה אפשרית במקום שקיימת מדרגה של מדרכה. התירוץ שהוא בוחר ליתן הינו כי היה עליו למהר בעבודתו. טיעון זה שלא נראה לו כל זכר לא בכתב התביעה ולא בתצהיר עדותו הראשית של התובע, נטען כלאחר יד ולא בא לו כל חיזוק. 14. לו רצה התובע להוכיח כי לא קיבל הנחיות ראויות לאופן ביצוע העבודה או כי נדרש למהר בעבודתו על חשבון הבטיחות שבעבודה או כי לא יכול היה לבקש עזרה, היה עליו להביא לעדות את שותפו לעבודה שמצוין כמי שהיה עד לתאונה הן בטופס על תאונה בעבודה שמולא בעירייה והן במל"ל. עד זה לא התייצב להעיד ולא בא כל הסבר כי היה קושי בהשגתו. העדרו של עד זה מצביעה על כי הבאתו הייתה פועלת לרעת התובע שכן היה בעדותו של זה כדי לפגוע בטענת התובע. לעניין זה ראה כב' השופט קדמי בספרו על הראיות , מהדורה תשס"ד-2003, חלק שלישי בעמ' 1648 ואילך. 15. מעל לכל התובע בחקירתו הוכיח כי ידע שאין זו הדרך הנכונה להשיב את העגלה למקומה ובכל זאת בחר לעשות כן. זאת הגם שמדובר בעובד ותיק של עשרים שנה בעירייה. שהרי לשאלת בית המשפט השיב כי הדרך של הרמת העגלה תוך עמידה מאחוריה כאשר העגלה לפניו ומשיכתה כלפי המדרכה היא הדרך הנכונה תיאורטית. 16. התובע לא טען כי ביקש עזרה בהרמת העגלה וזו לא ניתנה לו חרף בקשתו. התובע אף לא טען כי הפנה במהלך שנות עבודתו אצל הנתבעת בקשה לקבלת עזרה כזו. לו רצה התובע יכול היה לקבל עזרה מן העובד הנוסף שהיה עמו על המשאית. 17. ומעל לכל הסתבר כי בעת שהעגלה פגעה בתובע היא הייתה לאחר ריקונה כלומר לא הייתה כבדה באופן מיוחד. במצב דברים זה מדובר בניסיון לא מוצלח של התובע להעלות את העגלה על המדרכה תוך הפעלת כוח בדחיפתה. זאת כאמור כאשר ברי לכל בר דעת כי ניתן בנקל למשוך העגלה תוך עמידה על המדרכה מאחוריה. 18. בשוקלי כל אלה אין מנוס מן המסקנה כי התובע לא הוכיח כי במקרה הנדון הפרה העירייה חובת זהירות קונקרטית כלפיו. משכך דין התביעה להדחות. סוף דבר 19. לאור דברי שלעיל דין התביעה להדחות וכך אני מורה. 20. משבאתי למסקנתי זו מתייתר הצורך בדיון בשאלת הנזק. אומר על קצה המזלג כי מקובלת עלי דעתו של ד"ר אבנטוב המומחה מטעם בית המשפט שלא ראה לקשור את נכותו של התובע בגב לאירוע נשוא התביעה. בעיות הגב של התובע נובעות מעברו ואין להן כל קשר עם עבודתו בעירייה. משכך עסקינן רק בתקופת אי כושר זמנית בשל השברים בצלעות. אלא שבתקופת אי הכושר קיבל התובע את מלוא שכרו מן העירייה ועל כן לא סבל נזק של הפסדי השתכרות. יוצא איפוא כי אם הייתי רואה לקבל את התביעה היה מסתכם הפיצוי בערכי כאב וסבל בלבד. 21. התובע ישא בהוצאות הנתבעות על פי קבלות שיומצאו לו וכן ישא בשכר טרחת עו"ד בסך של 8,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.תאונת עבודה