להלן פסק דין בנושא סלקציה במועדון בגלל חזות מזרחית: פסק דין 1. פסק דין בתביעה קטנה שהוגשה על ידי התובעים בטענה, שנמנע מהם להיכנס למועדון שבבעלות הנתבעת בנסיבות המקימות להם עילת תביעה. 2. לטענת התובעים, הוזמנו בערב שבת במועד כמפורט בתביעתם למסיבת יום הולדת שביקש לערוך במועדון זה חברם, שימי קפלן, ואולם, לא איפשרה להם "הסלקטורית" להיכנס. בשלהי התביעה ציינו התובעים, שתחושתם היא, שנבע הדבר רק בשל "חזותם המזרחית". 3. טענות התובעים הופרכו לחלוטין מעדותם ובפרט מדברי העדים שהתייצבו לבקשתם במהלך הדיון. ואולם קודם שאתייחס לפרטי עדויות אלה, נמצא ליתן ביטוי לכלל לפיו כל עוד אין בדרך התנהלותו משום אפליה פסולה, מוסמך בעל עסק לקבל החלטות ביחס להיקף לקוחותיו ושאר החלטות, הנחוצות להבנתו, לניהול מאוזן וסביר של עסקו. אפליה מכל סוג, בודאי על רקע עדתי, הינה דבר שאין פסול ממנו, ואף החוק אומר את דברו בעניין. במקרים המתאימים, גם על בית המשפט לומר את דברו במישור זה בצורה חד משמעית, צלולה וברורה. ואולם, השאלה האם הוכחה אפליה, היא שאלה הנוגעת לראיות שבפני בית המשפט, ומובן, שלא בכל מקרה בו טוען צד לאפליה פסולה, עולות הראיות בקנה אחד עם טענתו. 4. תחילת הבעייתית בגרסת התובעים נלמדה מדברי התובע 1, שנקט בעמדה שהמדובר במועדון שהינו מקום ציבורי, הפתוח לקהל הרחב, ומכאן ביקש להגיע למסקנתו שכלל לא מוסמכים היו בעלי ומנהלי הנתבעת למנוע (באמצעות הסלקטורית) את כניסתו למקום. ברם, עסקו של אדם אינו מקום ציבורי, המדובר במקום בו משקיע בעליו את מיטב כספו ומוסמך הוא לקבל החלטות סבירות בכל הקשור לניהולו, ובלבד שלא יהא בכך משום עבירה על החוק. בתחילת דבריו, לא הזכיר כלל התובע אפליה על רקע עדתי. 5. משעמד התובע 2 על הבעייתיות שבטענות חברו, פנה לטענה לפיה: "אנו מזרחיים וצבע העור שלנו שונה משל אחרים" [עמוד 1 שורה 11 לפרוטוקול]. כבסיס לטענתו ביקש להפנות לסעיף 3 (א) לחוק איסור הפליה במוצרים בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000, אשר, אגב, הייתה זו ההגנה שציינה אותו לראשונה. ברם, בהמשך הדיון הופרכו טענות אלה כולן על ידי עדי התובעים עצמם. א. תחילה אציין שבכתב התביעה לא נטען שבפי התובעים ראיות לכך שנמנעה מהם כניסה למועדון מטעם זה, וכל שנכתב לימד שזו היתה תחושתם: "קשה מאוד היא התחושה שרק חזותינו המזרחית, היא שגרמה לנציגי המועדון למנוע מאיתנו להיכנס". ב. עד ראשון המרכזי מטעם התובעים היה בעל השמחה, מי שהזמין את חבריו ליום הולדתו. שימי קפלן העיד, כי סיכם עם מנהלי הנתבעת שיגיעו כ- 15 איש. באותו יום שב והתקשר והעלה את מספר אורחיו לכ- 20. ואכן: "באמת הגיעו 20 איש בשעה 22:30… " [עמוד 3 שורה 1 לפרוטוקול]. כבר בשלב זה של הדיון נמצאנו למדים, שהתפוסה הייתה מלאה מבחינת מוזמניו של בעל השמחה, וללא קשיים יתירים ניתן להבין שלא התאפשרה כניסתם של מוזמנים נוספים בשל צפיפות וחריגה מהיקף ההזמנה. ומה גם, שמגרסת התובעים עצמם עולה בבירור, שהגיעו הם באיחור ניכר ביחס למועד אליו הוזמנו. לדברי קפלן הגיעו סמוך לשעה 24:30, כשההזמנה הייתה לשעה 22:30. ג. ומכאן לטיעון שהיה מבחינת התובעים העיקרי. בהמשך עדותו הצהיר קפלן שאורחיו היו, כלשונו: "ממגוון הקשת הישראלית". פרשנות פשוטה של דבריו הינה, שבין אורחיו היו גם לא מעט "מזרחיים". אישר, אפוא, קפלן, העד המרכזי של התובעים עצמם, שבין אורחיו, שהותר להם להיכנס למועדון, היו גם אחרים שאינם שונים בדבר מהתובעים דנן. ד. ואם בכך לא די, התייצב לעדות נוספת לטובת התובעים, חברם, דביר אלמקייס, שכך סיפר: "… הראתי פשוט תעודה ונכנסנו" [עמוד 4 שורה 3 לפרוטוקול]. לא למותר להוסיף שגם חזותו של מר אלמקייס לא היתה שונה בהרבה מזו של התובעים, ולמרות זאת הותר לו להיכנס ללא כל קושי. יתר על כן, אף סיפר אלמקייס, שנתברר לו בסמוך, ששניים מבין חבריו לא נכנסו, שאל הוא מפני מה, ונאמר לו על ידי צוות המועדון שהבעיה תיפתר בהקדם. בנסיבות אלה סביר ביותר, שעם מעט סבלנות ואורך רוח היו התובעים נכנסים, וייתכן אפוא, שיש ממש בטענת ההגנה, שאם נתקלו התובעים בקושי, לא נבע הדבר מצבע עורם, אלא, כנראה, מחוסר סבלנות ואולי גם חוסר נימוס. ה. ולאחר כל זאת התברר לבית המשפט שבמקרים קודמים אף הותרה הכניסה, לפחות לתובע 1, בכבודו ובעצמו (... ). 6. כללו של דיון. ער בית המשפט, ולא בפעם הראשונה, לבעייתיות הנובעת מכך, שבפתחם של מועדונים מן הסוג שעל הפרק ניצב "סלקטור" או "סלקטורית". אף ייתכן שהדרך בה מקבלת "סלקטורית" שכזו את החלטותיה למי ליתן להיכנס עתה ולמי אולי רק אחר כך אינה מיטבית. ואולם, לא כל תופעה, שאולי, אינה חפה מהסתייגויות, מצביעה בהכרח על קיומה של עבירה. השאלה אם מבוצעת אפלייה פסולה הינה שאלה של ראיות הנגזרות בכל מקרה על פי נסיבותיו. אשר לפרשה דנן, אין חזקות יותר מראיותיו של בעל דין, לחובתו הוא. בנסיבות מסוג זה אף פטור בית המשפט מן הצורך להכריע בין עדויות נוגדות. בפרשתנו ראיות למכביר שמקורן בתובעים עצמם, המפריכות את טענותיהם: בעל השמחה העיד במפורש שבין אורחיו נמנו חברים "ממגוון הקשת הישראלית", דביר אלמקייס העיד על עצמו שנכנס ללא כל קושי, ולאחר כל זאת למד בית המשפט מפי התובע 1 בעצמו, שבמקרים אחרים, גם הוא לא התקשה למצוא את מקומו במועדון. לא זו בלבד שטענות התובעים לא הוכחו, אף ייתכן שיהא מי שיסבור, שהוכח, למעשה, ההיפך. בנסיבות אלה ראוי להעדיף את גרסת הנתבעת שכפרה לחלוטין בכל טענה של אפליה ותחת זאת ביקשה להדגיש שהגיעו שני התובעים בשעה מאוחרת מאוד יחסית להזמנה, את העומס והצפיפות במועדון שהביקוש לו עולה שבעתים על ההיצע, ואת התנהגות התובעים. 7. סוף דבר, התביעה נדחית. לפנים משורת הדין אמנע מצו להוצאות. אפליה בכניסה למועדונים ולמקומות בילוי