סכיזופרניה בגלל שירות צבאי

להלן החלטה בנושא סכיזופרניה בגלל שירות צבאי:

החלטה

  1.      זהו ערעור על החלטת ק. תגמולים מיום 28.3.04 ולפיה, אין קשר בין מחלתו הנפשית (סכיזופרניה) של המערער לבין תנאי שירותו הצבאי ו/או הארוע מאוקטובר 2000.
  2.       המערער נולד ביום 10.5.79 והתגייס לשירות חובה ביום 25.11.97 בפרופיל 97. המערער שירת בחיל הנדסה בתפקיד חובש קרבי. בתצהיר שהגיש המערער ונחתם ביום 8.9.04, ייחס המערער את מחלת הנפש שפרצה לשני גורמים. האחד, תואר על ידו בסעיף 3 לתצהירו כך: "במהלך שירותי הצבאי נחשפתי תקופה ארוכה למוזיקה ולעשן סיגריות, סרטים לא מוסריים, אשר השפיעו על מצבי הבריאותי". השני, תואר על ידו בסעיף 5 לתצהירו כך: "ביום שבת בשעות הצהריים, בחודש אוקטובר 2000 החלה הפגזה על המוצב בו שרתתי (המערער שירת במוצב הר דוב בתפקיד חובש פלוגתי - הועדה). אני בתפקידי כחובש רצתי לעבר הש.ג. על מנת לעזור בהבאת אחד החיילים שישב ושמר בש.ג. במוצב. במהלך הריצה לעבר העמדה נחשפתי להפגזה כבדה של פצצות מרגמה. לאחר מכן, זכור לי שארע ארוע החטיפה של שלושת החיילים, כאשר שניים מהם הכרתי באופן אישי".
  3.      מן הסיכומים של ב"כ המערער, עולה, כי המערער טוען לקשר שבין מצבו הנפשי לבין הארוע בהר דב בלבד ולא לקשר כמפורט בסעיף 3 לתצהירו.
  4.      המערער נבדק ע"י ד"ר דניאל בקר, פסיכיאטר, מטעם ק. התגמולים. הבדיקה נערכה ביום 13.2.04 ובחוות הדעת שנכתבה בעקבותיה, מציין ד"ר בקר כי הארוע החריג בשרות הצבאי היה הארוע במוצב בהר דב. ד"ר בקר מציין כי שמע הטרואנמנזה מבני המשפחה, אשר ציינו כי כבר בחודשים יולי עד אוגוסט 2000 החל המערער מגלה סימני הסתגרות ודיכאון וכי מאז הקיץ, המערער היה מטלפן אל משפחתו וטוען שיש אנשים מכת השטן בצבא שרוצים לפגוע בו ולהזיק לו בצורה מסתורית. בחוות דעתו, קבע ד"ר בקר, כי המערער חולה בסכיזופרניה פרנואידלית לפחות מקיץ 2000 ו"הארוע של ההפגזה בה היה נוכח באוקטובר 2000 לא שינה דבר במהלך מחלתו ועל כן אין קשר בין נסיבות שרותו הצבאי לבין המחלה בה לוקה כעת".
  5.      הועדה שמעה הוכחות ביום 6.6.05. ביום ההוכחות הודיע ב"כ המערער, כי אין בכוונתו להעיד את המערער בשל מצבו הרפואי. ב"כ המערער לא הגיש מסמך של הרופא המטפל להוכחת מצבו הרפואי. הועדה הציעה לב"כ המערער להמתין על מנת שמצבו ישתפר וניתן יהיה להעיד את המערער, כפי הדבר קורה לא אחת, אולם, ב"כ המערער, הודיע כי הוא מוותר על תצהירו והוא מבקש כי הועדה תפסוק את החלטתה על סמך העדויות והראיות האחרות בתיק.
  6.      הועדה שמעה את עדותו של מר זכריה יפת, שהיה מ"פ בעת הארוע של חטיפת שלושת החיילים ממוצב הר דב. כמו כן הועדה שמעה את עדותו של מר איתיאל בן זכאי, שהיה חבר לשירות ושהה במוצב בעת ההפגזה. הועדה שמעה את עדויות שני הפסיכיאטרים, ד"ר בקר, מטעם ק. התגמולים וד"ר שי גרינשטיין, מטעם המערער. בשל דרישתו של ב"כ המערער בסיום ההוכחות לפרק זמן של 3 חודשים לכתיבת הסיכומים (עמ' 31 לפרוט'), אשר זיכה גם את ב"כ המשיב ב- 3 חודשי כתיבה, ניתנת החלטתנו כ- 6 חודשים לאחר מועד ההוכחות.
  7.      מעדותו של מר איתיאל בן זכאי, עולה כי בעת ההפגזה בהר דב ותוך כדי ההפגזה, המערער, שהיה החובש הפלוגתי, יצא עם האמבולנס למקום הארוע. כמו כן, העיד מר איתיאל בן זכאי, כי המערער יצא כדי לחלץ את הש.ג. וחזר איתו (ר' עמ' 7 לפרוטוקול).
  8.      מר איתיאל בן זכאי, הוא העד העיקרי ולמעשה היחיד לפעולותיו של המערער בזמן ההפגזה. הועדה מקבלת את דבריו כי המערער יצא פעמיים מן המבנה הממוגן בזמן ההפגזה, פעם אחת כדי לחלץ את הש.ג. ופעם אחת עם האמבולנס לשטח. הועדה ראתה את שני תצהיריו של העד ושמעה את עדותו ולענין שני הארועים שציינו לעיל, אנו מקבלים את עדותו זו כעדות ממקור ראשון. יש לציין כי גם המ"פ זכריה יפת, זכר כי המערער יצא מן המבנה הממוגן על מנת לפנות את הש.ג. שנפצע מרסיסים (ר' סעיף 3 לתצהירו).
  9.      לא יכולה להיות מחלוקת, כי מעשיו של המערער במסגרת ההפגזה בהר דב כרוכים במתח ולחץ ואין צורך להרחיב בענין. גם עצם השהייה תחת הפגזה, כאשר מתלווה אליה הארוע של חטיפת החיילים מהווה ארוע דחק בפני עצמו.
  10.      השאלה שנותרה היא השפעת הארועים הנ"ל על מצבו הנפשי של המערער.
  11.      המומחה מטעם המשיב, הסיק מן הבדיקה ומן ההטרואנמנזה שלקח וכן מן המסמכים הרפואים שעמדו בפניו, כי תהליך הסכיזופרניה בה לוקה כעת המערער, החל לפחות בקיץ 2000 (ר' גם עמ' 13 לסיכומי ב"כ המשיב).
  12.      לענין זה אנו מקבלים את חוות דעתו של ד"ר בקר, אשר נלקחה כאמור גם על בסיס שיחה עם גורמי משפחה נוספים, אשר המערער לא הביא לעדות, וקובעים כי מחלתו של המערער החלה לפחות בקיץ 2000.
  13.      יחד עם זאת, איננו מקבלים את מסקנתו הסופית של ד"ר בקר ולפיה הארועים בהר דב לא השפיעו על מצבו הנפשי של המערער.
  14.      מדובר בארועי דחק שפגעו בכל חיילי הפלוגה, גם לעדותו של העד מטעם המשיב, המ"פ. המערער, שהיה בתהליך זחלני של מחלת הסכיזופרניה, הושפע, בסבירות גבוהה מן הארועים, אף יותר מן החיילים האחרים בשל מחלתו. בהיות הארוע ארוע טראומטי, אנו מעריכים את השפעתו על מצבו הנפשי הנוכחי של המערער ב-50%. הועדה מציינת, שתשובותיו של ד"ר בקר בחקירה הנגדית, לשאלת ההשפעה של הארועים הטראומטיים על מחלתו של המערער, לא סיפקו אותה, ולא שיכנעו אותה כי הטראומה של הארוע כלל לא השפיעה על מצבו של המערער (הועדה מפנה לעמודים 27 לפרוטוקול ואילך). הועדה מציינת, כי ד"ר בקר השיב, בין היתר, "הרי סכיזופרני נתקל במהלך חייו בכל מיני ארועים, אז מה, כולם הם אלה שגורמים למחלה שלו?" (ר' עמ' 27 שורות 40-39). מתשובתו זו של ד"ר בקר, עולה כי להשקפתו ארועים טראומטיים כמו הפגזות קשות וחטיפת חיילים מן הפלוגה, שווים בערכם והשפעתם לארועי חיים טראומטיים אחרים. גישה זו אינה עולה בקנה אחד עם השקפת עולמה של הועדה וגם לא עם הפסיקה, המטילה על המשיב את הנטל להוכיח כי אין קשר בין מחלה שהתפרצה לבין השרות הצבאי, כאשר השרות הצבאי הוא קצר ובוודאי כאשר אין מחלוקת כי החולה נחשף לתנאי שירות של מתח ולחץ.
  15.      יחד עם זאת, הועדה אינה מקבלת את חוות דעתו של ד"ר גרינשטיין, המומחה מטעם המערער, הקובע כי מדובר בארוע טראומטי, שלאחריו פרצה המחלה ומכאן קביעתו כי הקשר הוא קשר של גרימה. אין כל הוכחה רפואית לקשר זמנים סמוך בין הארוע לבין פרוץ המחלה. ההפך הוא הנכון, הפנייה הראשונה של המערער לפסיכיאטר אירעה שנה וחצי לאחר השחרור (ביום 24.2.02, מסמך 40 לת"ר). ד"ר גרינשטיין, כמו ד"ר בקר מסתמך גם על עדויות בני המשפחה, ובני המשפחה מאשרים גם לד"ר גרינשטיין, כי שמעו את המערער מכנה את חבריו לפלוגה "בני שטן" עוד קודם לארוע. הואיל והמשפחה, כאמור, לא הובאה לעדות, הרי, שהועדה מוצאת כי מדברי בני המשפחה לשני הרופאים ניתן למצוא סימוכין להתנהגות מוזרה עוד קודם לאירוע ובהיות התפתחות המחלה אצל המערער זחלנית באופייה, הרי שהועדה אינה מקבלת קשר של גרימה, אלא קשר של החמרה בשיעור 50% בלבד.
  16.      לפיכך הועדה קובעת, כי הערעור מתקבל ומחלתו של המערער הוחמרה בעקבות הארוע בהר דב בשיעור 50%.


סוף דבר
הערעור מתקבל ונקבע קשר של החמרה בשיעור 50% בין מחלת הסכיזופרניה ממנה סובל המערער לבין הארוע בהר דב.
המשיב ישלם למערער את הוצאות חוות הדעת (עד לסכום של 3,000 ₪) כנגד קבלה מקורית וזאת בתוך 30 יום מיום שתוגש למשיב הקבלה המקורית.
המשיב ישלם למערער שכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪ בתוספת מע"מ וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת ההחלטה ע"י ב"כ המשיב.
התיק הרפואי מוחזר למשיב.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. אוטם מוחי בשירות הצבאי

  2. מחלת לב בגלל שירות צבאי

  3. מחלה שהוחמרה בשירות הצבאי

  4. מחלת בכצ'ט עקב שירות צבאי

  5. סכיזופרניה בגלל שירות צבאי

  6. ביטול החלטת שחרור משירות צבאי

  7. גידול ממאיר במהלך השירות הצבאי

  8. קשר בין החמרת מחלה לשירות צבאי

  9. כאבים בכפות הרגליים בשירות צבאי

  10. קשר סיבתי בין סוכרת לשירות צבאי

  11. איסור בקשת מידע בדבר שירות צבאי

  12. קשר בין אפילפסיה לבין שירות צבאי

  13. נכות בגין מאמץ גופני בשירות הצבאי

  14. התפרצות מחלת נפש במהלך שירות צבאי

  15. התפרצות סוכרת עקב לחץ בשירות הצבאי

  16. סכיזופרניה פרנואידית עקב שירות צבאי

  17. קשר סיבתי בין סרטן לבין שירות צבאי

  18. קשר סיבתי בין סוכרת לבין שירות צבאי

  19. הסדר בנושא פטור משירות צבאי לתלמידי ישיבות

  20. פטור מאחריות בנזיקין לנזקים במהלך השירות הצבאי

  21. דיני נזיקין - תמיכה כלכלית של ההורים בזמן השירות הצבאי

  22. תקנות החיילים המשוחררים (שירות צבאי אחר), התשמ''ח-1988

  23. ביטול חוק דחיית שירות צבאי לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם

  24. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון