נפילה מסולם במהלך סידור סחורה

להלן פסק דין בנושא נפילה מסולם במהלך סידור סחורה:

פסק דין

י. טימור, ס. נשיא - אב"ד

1.     בפנינו ערעורים שהוגשו על פסק דין שניתן ע"י כב' השופט ג. טהר לב, מבית משפט השלום בבאר שבע, בת.א. 5961/01 מיום 16.2.06.
פסק הדין שניתן ענינו נזק גוף שארע למערער יליד 1.12.49, בעטיה של תאונת עבודה מיום 11.7.00, עת עבד אצל המשיבה מס' 1. התאונה ארעה עת נפל המערער מסולם שגובהו כ- 2 וחצי מטר בעת הורדת סחורה ממדף.
המשיבה מס' 1 הגישה הודעת צד ג' כנגד המשיבה מס' 2, יצרנית הסולם, והודעה זו נדחתה ע"י ביהמ"ש.
ביה"מ קמא חייב את המשיבה מס' 1 בפיצוי המערער, בגין רשלנותה.
בהודעת הערעור שהגיש המערער, בתיק ע.א. 1034/06 טוען המערער כי קופח בסכום הפיצוי שנפסק.
בהודעת הערעור שהגישה המשיבה מס' 1, טוענת היא כנגד גובה הפיצוי, מנימוקים שיפורטו להלן וכנגד דחיית הודעת צד ג' כנגד המשיבה מס' 2.
כבר בקדם הערעור נקבע כי פרוטוקול הדיון יתקיים בע.א. 1034/06 והצדדים יכונו עפ"י כינויים בערעור זה.

2.     מפסה"ד שניתן ע"י הערכאה הדיונית עולים עיקרי הדברים שלהלן:
2.1     נקבע כי המערער טיפס על סולם בגובה 2.5 מטר, על מנת להוריד סחורה ממדף בגובה 3 מטר. תוך כדי כך איבד המערער שיווי משקלו, נפל ונחבל.

2.2     נפסק כי שיטת העבודה שנהגה באצל המשיבה מס' 1 היתה לקוייה, בשל כך שנעשה שימוש בסולם שגובהו אינו מתאים לצורך הורדת הסחורה במדף בו הונחה.
עם זאת, מצא ביה"מ כי המערער תרם ברשלנותו לתאונה ובשל כך חייבו באשם תורם בשיעור 10%.

2.3     נפסק כי נכותו הרפואית של המערער עקב התאונה היא בשיעור 20% ונכותו התפקודית הוערכה בשיעור 40%.

2.4     נדחתה טענת המשיבות לפיה היה על המערער להקטין נזקו, ע"י ניתוח נוסף, משנקבע כי החלטתו להמנע מכך היתה סבירה, עפ"י חוו"ד הרפואים.

2.5     נקבע, כי המערער יכול היה להתקבל לעבודה, לאחר התאונה, במפעל ה"משקם", שם היה צפוי להשתכר כ- 1200 ₪.
נקבע כי שכרו של המערער, עובר לתאונה, עמד על סך 4626 ₪ והיה צפוי לעבוד עד גיל 65.

2.6     נפסק למערער פיצוי כדלקמן:
2.6.1     בגין תקופת אי כושר מלא מיום 11.7.00 ועד 31.10.01, 15.5 חודש, נפסק סך 64,542 ₪.

2.6.2     בגין התקופה מיום 31.10.01 ועד יולי 2003, מועד בו היה זכאי המערער להתקבל לעבודה ב"משקם", נפסק סך 34,153 ₪, לפי שיעור הנכות התפקודית של המערער, בניכוי אשם תורם.

2.6.3     מיולי 2003 ועד יום מתן פסק הדין, ביום 16.2.06, נפסק פיצוי בסך 14,446 ₪, לפי נכות תפקודית של 40% אך בניכוי אשם תורם וכן בניכוי השכר אשר המערער היה צפוי להשתכר ב"משקם", לו היה מבקש להתקבל לעבודה שם.

2.6.4     נפסק פיצוי בגין הפסד שכר לעתיד בסך 42,988 ₪, לפי שיעור הנכות התפקודית, בניכוי אשם תורם וניכוי השכר הנ"ל שהיה צפוי להשתכר במשקם.

2.6.5     נפסק פיצוי בגין עוד הוצאות שונות שאינן במחלוקת ונוכו גמלאות ששולמו וצפויות להשתלם ע"י המוסד לביטוח לאומי. נדחתה בקשת המשיבות לנכות גם גמלת הבטחת הכנסה, משנקבע כי לא הוכח קשר בין תשלום הגמלה לתאונה.




3.     ביה"מ קמא חייב המשיבה מס' 1 בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד למערער בסך 26,300 ₪ וכמו כן חייב המשיבה מס' 1 בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 32,000 ₪ למשיבה מס' 2 משנדחתה הודעת צד ג' נגדה.

4.     בערעור שהגיש המערער, נטען, כי ביה"מ קמא שגה בחישוב הפסד השכר לעבר, מחודש יולי 2003 ועד יום מתן פסה"ד, וכן בחישוב הפסד השכר לעתיד, משהפחית את השכר שהיה המערער צפוי להשתכר ב"משקם" בסך 1200 ₪. לא היה מקום להפחית שכר זה, משנקבע כי נכותו התפקודית של התובע אינה מלאה, אלא בשיעור 40% בלבד, ומכאן שממילא היתה צפייה שהמערער ימשיך להשתכר בשיעור 60% משכרו הקודם. בחירתו שלא לעבוד במשקם אינה צריכה להחשב כהמנעות מהקטנת הנזק. מדובר בהפסד נוסף של המערער עפ"י בחירתו החופשית. סבור אני שצודק המערער בטיעוניו.

5.     בהודעת הערעור שהגישה המשיבה מס' 1, טענה המשיבה כי היה על ביה"מ קמא לפסוק אשם תורם בשיעור גבוה יותר, לא היה מקום לפסוק הפסד שכר עד גיל פרישה 65 שנה וזאת בהתחשב בהעדר רצף עבודה של המערער, היה לנכות גמלת הבטחת הכנסה והיה לקבל התביעה כנגד המשיבה מס' 2 בהודעת צד ג'.
גם נטען נגד סכום ההוצאות בו חוייבה המשיבה מס' 1 לטובת המשיבה מס' 2.
דעתי שאין לקבל ערעורה של המשיבה מס' 1. אין מקום לדחות הממצאים העובדתיים שקבע ביה"מ, אלה תומכים במסקנותיו המשפטיות ואינני מגלה בפסה"ד בשאלות האמורות כל טעות שבחוק. באשר להוצאות שנפסקו אין מקום להתערב בשל האמור להלן.



6.     ביום 1.2.07 נשמעו שני הערעורים במאוחד בפנינו. המשיבה מס' 1 ביקשה ארכה של שבוע ימים, לשקול טענותיו של המערער בדבר הפחתת השכר ב"משקם" מחישוב הנזק.
הוסכם שבמקרה בו תנתן תשובה שלילית ע"י המשיבה מס' 1 יפסוק ביה"מ עפ"י עיקרי הטיעון שהוגשו. המשיבה השיבה בשלילה.

7.     לו דעתי תתקבל, מן הנכון לקבל הערעור שהוגש ע"י המערער ולדחות הערעור שהוגש ע"י המשיבה מס' 1. לא היה מן הנכון להפחית מסכום הפיצויים את השכר שיכול היה המערער להשתכר ב"משקם" וזאת מן הנימוקים שפירט המערער ואוזכרו לעיל.
לכן יש להוסיף לסכום הפיצוי שנפסק לתקופה מיולי 2003 ועד יום מתן פסה"ד סך 37,180 ₪ ולפיצוי שנפסק בעבור הפסד שכר בעתיד יש להוסיף סך 110,639 ₪.
בסה"כ יש להוסיף לסכום הפיצוי שנפסק ע"י ביה"מ קמא ליום מתן פסק הדין סך 147,819 ₪.
בנוסף, על המשיבה מס' 1 להוסיף על שכ"ט עו"ד שנפסק לטובת התובע סך:
29,564 ₪ וכן להוסיף לשכ"ט שנפסק לטובת המשיבה מס' 2 סך 10,000 ₪.
כל זאת ליום מתן פסה"ד בבימ"ש קמא.
עוד על המשיבה מס' 1 לשלם לכל אחת מהמשיבות הוצאות ערעור זה בסך 15,000 ₪ כ"א בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל ומע"מ כחוק.

                                   
                                        



                                        י. טימור, ס. נשיא -אב"ד





אני מסכים



נ. הנדל - סגן נשיא


אני מסכימה



ר. ברקאי - שופטת



לפיכך הוחלט כאמור בפסה"ד שניתן ע"י סגן הנשיא י. טימור.



רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון