האם נפילה בירידה מאוטובוס נחשבת "תאונת דרכים" ? מה הדין במקרה שהנפילה מתרחשת מספר צעדים לאחר הירידה מהאוטובוס ? ##(1) האם גם נפילה לאחר ירידה מהאוטובוס לאחר מספר צעדים נחשבת "תאונת דרכים" ?## מפסיקת בית המשפט עולה כי תאונה היא תאונת דרכים גם אם הנפגע הספיק לעשות צעד או שניים מחוץ לרכב. "תובע שירד מאוטובוס בדלת הקדמית, פסע שני צעדים ונפל על האוטובוס הוכר כמי שנפגע בירידה לאחר שאיבד את שיווי משקלו; לא רק סמיכות הזמנים שבין הירידה והנפילה העידה על כך אלא גם סמיכות המרחק" (א. ריבלין, תאונת הדרכים, תחולת החוק, סדרי דין וחישוב פיצויים [מהדורה רביעית, תשע"ב-2012], 180). בתי המשפט הוסיפו מבחנים פיסיים ומהותיים לתיחום שלב הירידה ולזיהוי נקודת ניתוק הזיקה שבין הרכב לבין הנפגע. המבחנים הפיסיים עוסקים בסמיכות הזמנים שבין הירידה לבין הפגיעה ובמרחק הפיסי שבין הנפגע לבין הרכב; והמבחן המהותי נוגע לקשר שבין הירידה מהרכב לבין התאונה. ככל שהתאונה קשורה לעצם הירידה מהרכב וקרובה אליה בזמן ובמקום, כך ניטה לראות בה תאונת דרכים. נפסק כי: "בין אם התובעת עשתה 'חצי צעד' כדבריה, 'צעד אחד' כדברי שני עדים, או שנים שלושה צעדים לפי עדות אחרת, צעדים אלה הם במסגרת 'השימוש' ברכב, שהרי מכל העדויות ומהתמונות עולה שהתובעת נפלה בסמוך לאוטובוס, מיד לאחר הירידה ממנו, עקב מקום העצירה (הן מבחינת הזמן 'שניות' והן מבחינת המקום) ... אין לי אלא להסיק כי הירידה של התובעת מהאוטובוס היתה הגורם הממשי (ב הא הידיעה) לנפילתה...ומשכך חוק הפיצויים חל בענייננו" (ת.א. (רמ') 1529/06 פלדמן נ' פלד); מקום בו תובעת שירדה מאוטובוס " עשתה שני צעדים לפני שמעדה, עדיין ... מדובר ב'תאונת דרכים' " (ת.א. (י-ם) 7494/05 בוחבוט נ' שפיים). והשוו ת"א (י-ם) 10576/03 כהן נ' איילון, שם נקבע כי "ניתן להרחיב את מושג היציאה מהרכב מעבר לניתוק המגע הפיזי ועד לרכישת עמידה יציבה מחוץ לרכב" אך התביעה נדחתה משום ש"התובע כבר רכש לעצמו עמידה יציבה ושליטה יציבה בגופו וכבר הספיק ללכת מספר מטרים לעבר החלק האחורי של רכבו. מכאן שכבר יצא מגדר 'המשתמש ברכבו'". והשוו עוד: ת.א. (רמ') 5582/06 חגית נ' עיריית ר"ג והפסיקה שפורטה שם. מבחינת החוק אם הנפילה ארעה בקשר ישיר עם הירידה מהרכב ניטה להכיר בה כתאונת דרכים גם אם הנפגע הספיק לעשות צעד או שנים. עם זאת, אם הנפגע כבר השלים את הירידה מכלי הרכב, התייצב והחל בהתרחקות ממנו, לא יהווה הדבר שימוש ברכב. ##(2) נפילה ברחוב לאחר ירידה מאוטובוס כתאונת דרכים:## בת"א (שלום-כ"ס) 1038/94, בר נוי נ. "קרנית" קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ואח', התובעת עמדה בתחנת "אגד" הממוקמת על אי-תנועה במטרה לנסוע באוטובוס העוצר במקום. כשהגיע האוטובוס ירדה התובעת מאי-התנועה, דרכה על אבן שפה משופעת והחליקה על-גבי השיפוע. תוך כדי נפילה לכביש נחבטה ידה של התובעת בגלגל אחורי של האוטובוס (הארוע לאחר תיקון מס' 8). בדחותו את טענת התובעת כי מדובר בתאונת דרכים, פסק בית-המשפט: 1. "כניסה לרכב" משמעה כפשוטה כניסה מיידית לרכב ולא פעולות המתבצעות עובר לפעולת הכניסה לרכב וכהכנה לכניסה. 2. התאונה ארעה בגין שימוש מצער שלא צלח במדרכה ממנה ירדה התובעת ולא עקב שימוש בכלי רכב. 3. העובדה כי מדובר באוטובוס שקיימות לו חובות כלפי הציבור אינה משנה את האמור לעיל, שכן הגדרת השימוש ברכב חלה על כל כלי הרכב. 4. צריך שיהיה קשר סיבתי בין השימוש ברכב לבין התאונה, ובמגע הפיזי שהיה בין התובעת לאוטובוס בעת נפילתה לא מתקיים קשר סיבתי כזה, שכן נפילתה נבעה מהחלקה על המדרכה בלבד. ##(3) התנגשות באוטובוס חונה:## בת"א (חי') 578/89, פניג'ל נ. "הפניקס" ואח', הנפגע התנגש, תוך כדי ריצה, באוטובוס שחנה בשולי הכביש. (הארוע קרה לפני תיקון מס' 8 לחוק הפלת"ד). בקבלו את טענת התובע כי מדובר בתאונת דרכים, פסק בית-המשפט: מדובר בסיכון תעבורתי סביר ומקובל שיצר האוטובוס, שכן אלמלא חנה שם, היה התובע ממשיך לרוץ ולא נתקל בו. אין דומה מקרה זה למקרה בו אדם מחליק ומועד בשל תקלה ונופל אל עבר אוטובוס שחנה במקום במקרה, שהרי גם אלמלא עמד שם האוטובוס, היה הלה נופל ארצה. מקרה אחרון זה, להבדיל מהמקרה הנדון בפסק-הדין, לא יהווה תאונת דרכים. ##(4) נזק נפשי בגלל כמעט תאונה בירידה מאוטובוס:## בת"א (ב"ש) 296/92, בן משה נ. "אררט" חברה לביטוח בע"מ, התובעת נפלה תוך כדי רדתה מאוטובוס. בהיותה שרועה על הכביש התקרב למקום רכב אחר אשר ברגע האחרון עצר ומנע פגיעה בה. התובעת טוענת לנזק נפשי כתוצאה מהחשש שהרכב השני יפגע בה. בית-המשפט קיבל את טענת התובעת כי מבטחת האוטובוס חייבת בפיצויה לגבי נזק זה, ופסק: הנפגעת נחשבת כנוסעת באוטובוס, הגם שכבר היתה מחוצה לו. כשם שלגבי נהג אין צורך במגע פיזי בינו לבין רכבו כתנאי להיות "נוהג" וגם אם נפגע מחוץ לרכב ייחשב ככזה כל עוד המצאותו שם קשורה בטבורה לשימוש ברכב, כפי שנפסק ב-ע"א 544/89, כך אין לייחד את דרישת המגע לגבי נוסע. שימוש הלוואי של היציאה מהרכב אינו מסתיים בהכרח עם ניתוק המגע הפיזי בין הנוסע והרכב, והוא מתמשך כל עוד לא רכש הנוסע עמידה יציבה. (פורסם בספרו של עו"ד מיכאל צלטנר "חבות לפיצוי נפגעי תאונות דרכים) ##(5) נפילה לאחר ירידה מהאוטובוס בגלל פתיחת תא המטען:## בת"א 49344-10-10 אליהו נ' קרנית, התובעת הלכה לכיוון הדלת האחורית של האוטובוס ולפתע פתח הנהג את דלת תא המטען. התובעת טענה כי הדלת עולה באופן הידראולי והיא נדחפה על-ידי הדלת ונפלה על המדרכה. בית המשפט ציין כי יש לשים לב כי ההבדלים העיקריים בין הגישות נוגעים לקביעת בעל החבות במקרה של פגיעה ברכב חונה בנוגע להגדרת כלי רכב מעורב. על כן על אף שבשלב בו נפגעה התובעת, האוטובוס חנה, הרי שלעליית הנוסעים ופתיחת תא המטען להנחת חפציהם ישנו קשר ממשי לנסיעה בפועל. זאת, בניגוד לרע"א 3149/09 קרנית נ' סקאפי, בו רכב אחר פגע באנשים שעמדו בסמוך למיניבוס שחנה ולא היו בעיצומה של הכניסה אליו. בסופו של דבר בית המשפט פסק כי התובעת הוכיחה שנפגעה בתאונת דרכים. ##(6) תאונה לאחר ירידה מהאוטובוס לצורך סגירת תא המטען:## בת"א 16951-06-14 דהאמשה נ' הראל חברה לביטוח, נהג אוטובוס טען כי התאונה התרחשה במהלך עלייה על מדרגות האוטובוס. לדבריו, זמן קצר לפני התרחשות התאונה הוא הבחין בתא המטען כשהוא פתוח. משכך , הוא ירד מהאוטובוס על מנת לסגור אותו ובבואו לעלות לאוטובוס חזרה, לצורך המשך נסיעה, הוא נפל ונחבל. בית המשפט פסק כי המחלוקת הוכרעה בפסק דינו של בית המשפט העליון ב -רע"א 9084/05 אג"ד בע"מ נ' יעקב ינטל, בו נקבע כי : "התוצאה מכל אלה היא שסריקה בטחונית באוטובוס אינה מהווה "שימוש" ברכב כמשמעות המונח הזה בחוק הפיצויים. היא אינה מהווה "נסיעה", "טיפול" או "תיקון דרך", או כל חלופה אחרת המנויה בחוק הפיצויים למונח "שימוש ברכב מנועי". די בכך כדי להביא לתוצאה כי אין מדובר במקרה זה ב"תאונת דרכים". כזו היתה התוצאה גם אילו התמקדנו בדרישה בדבר "למטרות תחבורה"." (פסקה 9) הואיל והסריקה הביטחונית אינה חלק מהשימוש התחבורתי ברכב, הרי שירידת התובע לשם סריקת תא המטען וסגירתו לא נעשתה למטרות תחבורה ואינה מהווה תאונת דרכים. ##(7) פגיעה של נהג אוטובוס תוך כדי ניקוי האוטובוס:## בת"א (שלום - עכו) 44099-05-15 שחאדה נ אגד הסעים בע"מ (3.12.17) נפסק כי פגיעה של נהג אוטובוס תוך כדי ניקוי האוטובוס לפני נסיעה לא תוכר כתאונת דרכים. ##(8) נפילה של הנהג בירידה מהאוטובוס כתאונת דרכים:## פסק דין בבית משפט השלום בירושלים מכיר בפגיעה של נהג אוטובוס, שלאחר סיום הנסיעה ביצע סריקה בטחונית קצרה, שלאחריה ירד מהאוטובוס ונפל בירידה, כאשר הוא מציין כי אמנם ביצוע הסריקה עצמו אינו מהווה מטרה תחבורתית, אולם ירידה בסיום הסריקה היא כירידה בסיום הנסיעה , ולכן הכיר בה כתאונת דרכים [ת"א (שלום י-ם) 11155-08 בנון נ אילון]. ##(9) להלן דוגמא לפסק דין בנושא נפילה לאחר ירידה מהאוטובוס:## סלע המחלוקת בין הצדדים היריבים ההא בשאלת נסיבות קרות התאונה, היינו האם האירוע נופל לגדרה של תאונת דרכים לנוכח טענת חברת הביטוח כי לא מדובר בתאונת דרכים וכי האירוע התרחש לאחר שהנפגע השלים את יציאתו מן האוטובוס וכי נפילתו נגרמה למעשה כתוצאה מתחזוקה לקויה ושיבושים במדרכת הרחוב. פסק דין חלקי 1. ראשיתה של התביעה באירוע מיום 15.12.1997, בו נפגע (להלן: "הנפגע") בדרכו לעבודתו, לאחר שירד מאוטובוס המבוטח בידי הנתבעת מס' 1. התובע אשר הכיר בתאונה כתאונת עבודה וקבע כי נכותו הצמיתה של הנפגע הינה בשיעור 45%, שילם וממשיך לשלם לנפגע דמי פגיעה וגמלאות נכות. התביעה בתיק דנא הינה תביעת שיבוב שהגיש התובע כנגד הנתבעת 1, ככל שייקבע כי מדובר בתאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. לנוכח טענת הנתבעת הנ"ל כי לא מדובר בתאונת דרכים וכי האירוע התרחש לאחר שהנפגע השלים את יציאתו מן האוטובוס וכי נפילתו נגרמה למעשה כתוצאה מתחזוקה לקויה ושיבושים במדרכת הרחוב, הוגשה התביעה גם כנגד הנתבעת 2. 2. סלע המחלוקת בין הצדדים היריבים הוא בשאלת נסיבות קרות התאונה, היינו האם האירוע נופל לגדרה של תאונת דרכים כמשמעה בחוק ולכן התובע זכאי להיפרע מהנתבעת 1, כמי שהיטיב את נזקו של הנפגע, או שמא מדובר בתאונה נזיקית בגינה תחוב נתבעת 2. לפיכך הוריתי במסגרת קדם המשפט על פיצול הדיון, כך שתחילה תידון ותוכרע שאלת החבות. 3. בעדותו בפניי סיפר הנפגע כי אינו זוכר בבירור את פרטי נסיבות המקרה. "אני לא זוכר מה היה לי. אני רציתי לרדת מאחור, האוטובוס זז ואז הגיעה המשטרה ואמבולנס. לא היה לי זיכרון כלל באותו יום" (עמ' 5 שורות 1-2 לפרוטוקול). בהמשך עדותו חזר על כך שאינו זוכר פרטים מלאים אודות אירועי אותו יום, ואף אישר כי הנו נוטל תרופות בשל בעיות זיכרון וריכוז מהן הוא סובל. יחד עם זאת, זכר הנפגע כי התאונה אירעה על מדרגות האוטובוס בעת שירד ממנו, ובלשונו (עמ' 7 שורה 24 לפרוטוקול): "אתה שואל אם כאשר הגעתי לדלת, היא כבר היתה פתוחה או סגורה אני משיב שמתי שהאוטובוס עצר, ופתח אני רציתי לרדת והוא זז. אתה שואל אם כאשר קרתה התאונה הייתי על מדרגה או מחוץ לאוטובוס כבר אני משיב על המדרגה. אני לא זוכר אם על המדרגה הראשונה או השניה". ובהמשך: "האוטובוס עצר ואני רוצה לרדת והוא זז. הוא לא עצר כמו שכל הנהגים עוצרים, אני רוצה לרדת ובינתיים אני מתחיל והוא זז... לא יצאתי לאוטובוס אחר. במדרגות של האוטובוס שלו נפלתי" (עמ' 8 שורה 13). 4. אל מול גרסה זו, הציגה הנתבעת 1 באמצעות נהג האוטובוס מר צבי יוסף (להלן: "הנהג") גרסה שונה בתכלית, לפיה הנפגע נפל על המדרכה במרחק של מטרים ספורים מדלת האוטובוס: "עצרתי בתחנה עצירה מוחלטת. הנוסעים החלו לרדת וראו אוטובוס קו 2 אחריי והם היו צריכים אותו. והם כולם בריצה רצו אליו. הסתכלתי במראה, וראיתי שאחד מעד. אחד הנוסעים אמר לי שמישהו מחוץ לאוטובוס, כמעט הגיע לאוטובוס האחר, מעד ונפל". (עמ' 15 שורה 12-14 לפרוטוקול). ובהמשך: "כשאני אומר שהאיש היה כ-5 מטרים מאחורי הדלת האחורית, אתה שואל אם נכון לומר שהוא היה פחות או יותר בקו אחד עם החלק האחורי של האוטובוס אני משיב שהוא היה במרחק של מטר וחצי לפחות מדופן האוטובוס...הוא נפל כמעט בדלת אוטובוס קו 2 שהיה מאחוריי" (עמ' 19 שורות 15-18). 5. במחלוקת זו שנתגלעה בין הנצים ראיתי להעדיף את עמדתו של התובע ולבכר את הגרסה שהובאה מפי העד מטעמו. לא נעלמה מעיני העובדה שעד זה סבל ועודנו סובל מהפרעות קוגניטיביות ובעיות זיכרון, וכי פרטי האירוע שנשתמרו בזיכרונו מעורפלים למדי. יחד עם זאת, גרסתו לגבי מיקום הנפילה היתה עקבית וחשוב מכך, נתמכה בתיעוד ורישום שבחלקו נעשה סמוך למועד האירוע. יתר על כן, להבדיל מהנהג אשר הודה בחקירתו הנגדית כי "באופן כללי באגד, אם מישהו עושה תאונה עם רכוש או גוף, הוא מועמד למשפט חברים. . . אם הוא מורשע הוא צפוי לעונשים באגד" (עמ' 21 שורה 9 לפרוטוקול), הרי שלנפגע אין כל אינטרס בתוצאות המשפט. מבחינה זו הנפגע הנו עד נייטרלי חסר כל עניין או מוטיבציה להטות את הכף לצד זה או אחר. 6. כפי שציינתי, גסרתו של הנפגע נתמכת בתיעוד שנעשה בסמוך למועד התאונה, כשהחשוב שבו הנו דו"ח על נפגע באמבולנס (נ/13) אשר נרשם בידי אנשי מד"א שהגיעו לזירת האירוע ופינו את הנפגע לבית החולים. בפרק ההערות בטופס הנ"ל נרשם כדלקמן: "הנ"ל ירד מאוטובוס, החליק במדרגות, נפל ונחבל . . . ". בחקירתו הנגדית אישר הנהג כי בעת שהגיעו אנשי מד"א לטפל בנפגע, נכחו במקום רק שניים - הוא והנפגע "כאשר הגיע מד"א למקום, היינו שם רק אני והנפגע" (עמ' 20 שורה 22 לפרוטוקול). מכאן שתיאור נסיבות האירוע כפי שנרשם בדו"ח הנ"ל יכול היה להימסר על ידי אחד מן השניים בלבד. בשים לב לכך שאף הנהג עצמו הודה בחקירתו הנגדית כי "לאחר הנפילה אתה שואל אם הוא (הנפגע - א.ט) היה בהכרה אני משיב שהוא היה מבולבל ולא היה בהכרה. הוא היה ברעידות" (עמ' 20 שורה 9 לפרוטוקול), ובהתחשב בהודאתו כי הוא עצמו מסר לאנשי מד"א את גרסתו לגבי נסיבות התרחשות האירוע "אתה שואל אם שאלו אותי מה קרה לנפגע אני משיב בחיוב. אני עניתי להם שהוא נפל" (עמ' 20 שורה 24 לפרוטוקול), מתבקשת המסקנה כי הגרסה שנרשמה בדו"ח הנ"ל (נ/13) נמסרה מפי הנהג וכי רק בשלב מאוחר יותר שינה הלה את גרסתו והעלה את התיאור שהציג בפניי בעדותו. 7. איני מקבל את טענת התובע לפיה בדו"ח על תאונה שמסר הנהג לאגד נרשם מפיו כי הנפגע נפל על מדרגת האוטובוס. עיון בדו"ח הנ"ל (ת/2) מלמד כי הנהג מסר שהנפגע "נפל במדרכה". חרף זאת, לדעתי הגרסה שמסר הנפגע ואשר נתמכה בדו"ח מד"א (נ/13) היא הגרסה הנכונה לגבי נסיבות אותו אירוע. 8. למותר לציין כי הנפגע חזר בעקביות על אותה גרסה בהזדמנויות אחרות. כך למשל בתעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה מיום 10.1.98 (נ/4) נרשם כי התאונה ארעה "בזמן ירידה מהאוטובוס נפל ונפגע בראש". בתביעה לקביעת דרגת נכות (נ/5) נרשם מפי הנפגע "תוך כדי ירידה מאוטובוס נפלתי ונחבלתי פגיעת ראש קשה". אף בפרוטוקול הועדה הרפואית של המל"ל (נ/8) נרשם מפי הנפגע "בזמן שירד מהאוטובוס נפל ונפגע בראש". בדו"ח עובדת שיקום המצורף לפרוטוקול הנ"ל נרשם כי "לדבריו, נפגע בתאונת דרכים בדרכו לעבודה . . . ירד מהאוטובוס כשהחל האוטובוס לנסוע, הוא נפל ונחבל בראשו, כתוצאה מכך סבל מחוסר זיכרון". נכון הוא שהתיאור הנ"ל נשמע מפי הנפגע עצמו, אולם יש בו כדי להצביע על עקביות גרסתו לאורך כל הזמן. 9. במאמר מוסגר אוסיף כי על אף שהנהג ציין כי התאונה ארעה בסמוך לאוטובוס האחר, אליו בקש הנפגע לעלות וכי נהגו של אותו אוטובוס הבחין במקרה, וחרף העובדה ששמו של אותו נהג היה ידוע ואף נרשם בדו"ח שהוגש לאגד אודות התאונה (ת/2) לא הוזמן אותו נהג לעדות. הימנעותה של הנתבעת 1 מלזמנו לעדות מקימה נגדה חזקה כי אילו הוזמן, היתה גרסתו פועלת לרעתה. אם תומר כי אותו עד כלל לא הבחין באירוע, יש בכך כדי לעורר תמיהה שכן לדברי הנהג התרחשה התאונה בקרוב מאוד לאוטובוס האחר. תמוה כיצד זה הנוסעים הפנו את תשומת לבו לכך שהנפגע נפל, ולא עשו כן לנהג האחר שעפ"י גרסת הנתבעת היה קרוב יותר לזירת ההתרחשות. 10. עוד אני מוצא להוסיף כי בתביעה הנזיקית שהגיש הנפגע כנגד הנתבעת לפי חוק הפלת"ד, ראתה נתבעת זו להגיע עמו להסדר במסגרתו שלמה לידו סך 120,000 ₪ מעבר לתשלום התכוף ששולם לו ומעבר לתקבולי המל"ל. נכון הוא שבכתב הקבלה והשחרור (נ/10) נאמר כי התשלום נעשה לפנים משורת הדין ומבלי שיהא בו משום הודאה בחבות, יחד עם זאת, יש להניח כי אילו סברה הנתבעת כי לא מדובר בתאונת דרכים כמשמעה בחוק הפלת"ד לא היתה ניאותה לשלם לנפגע כל סכום שהוא. 11. סיכומו של דבר, אני קובע כי האירוע נשוא הדיון הנו בגדר תאונת דרכים במשמעות חוק הפלת"ד ומורה על כן על דחיית התביעה כנגד הנתבעת 2. התובע והנתבעת 1 ישלמו לנתבעת 2 הוצאותיה בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ בחלקים שווים, באופן שכל אחד מן הצדדים הנ"ל ישלם מחציתו של הסכום וזאת תוך 30 יום. תאונות נפילהנפילה באוטובוסנפילהאוטובוס