נפילה בעבודה בגלל רטיבות

להלן פסק דין בנושא נפילה בעבודה בגלל רטיבות:

פסק דין

1.     התובעת ילידת 19.12.1954 ולנתבעת מפעל בנהריה להרכבת שבבים ורכיבי אלקטרוניקה. הנתבעת מס' 2 היא מבטחתה של הנתבעת.

2.     התובעת טוענת כי היא נפגעה בעת עבודתה במפעל ביום 4.1.99, בשעה 8.45 לערך כשהחליקה במסדרון הסמוך לאולם הייצור, ולטענתה קרה הדבר בגלל רצפת המסדרון הרטובה והחלקלקה. כ - 8 חודשים מאוחר יותר נפלה התובעת בביתה ונגרם לה שבר בקרסול ימין. לטענת התובעת, נפילה זו בביתה היא תוצאת הפציעה בתאונת ההחלקה, ולפיכך על הנתבעת לפצותה בגין נזקי הגוף שנגרמו לה בשתי התאונות.

3.     תאונת העבודה גרמה לשבר דחיסה במשטח הטיביאלי הלטראלי בברך הימנית. הנפילה בבית גרמה לשבר בקרסול ימין, ובמצבה כיום לוקה התובעת בנכות בשיעור של 28 אחוזים, כפי שקבע ד"ר אנג'ל בחוות דעתו מיום 11.12.03 (ת/1): 20 אחוזי נכות בגלל מצב הברך, ו- 10 אחוזי נכות בגלל מצב הקרסול.

4.     רופאי המוסד לביטוח לאומי קבעו לתובעת 30% נכות בגין מצב הברך וכן 10% נכות בגלל מצב הקרסול. לאחר הפעלת תקנה 15, הועמדה הנכות הכוללת על 56 אחוזים. תגמולי המוסד הוערכו לסכום של 514,722 ש"ח ליום 31.1.08, ככתוב בחוות דעתו של האקטואר גד שפירא מיום 28.2.08 (נ/10).

5.     לשתי התאונות קדמה תאונה מפברואר 1998, כאשר התובעת "נדחפה במטוס על ידי אנשים במטוס בטורקיה", כרשום בגליון חדר המיון של בית החולים בנהריה (ת/3, וכן ראה ת/4).

בחוות דעתו קבע ד"ר אנג'ל כי יש קשר סיבתי בין התאונה במפעל לבין התאונה בבית, וכן התייחס ד"ר אנג'ל לתאונת המטוס ואמר: "הברך היתה פגועה במידה ניכרת עוד לפני התאונה. החבלה הסיבובית בפברואר 98 גרמה להערכתי נזק ניכר לברך. היתה אז נפיחות ממושכת בברך והיתה אי יציבות לפחות במישור הצידי. היא טופלה בגבס במשך 3 שבועות והיתה באי כושר במשך כחודש. להערכתי", כך כתב, "חלק מהפגיעה בסחוסי ורצועות הברך נגרם כבר אז וקדם לשבר הנדון שארע בינואר 99. חלוקה סבירה להערכתי בין תרומת המצב הקודם לתרומת התאונה היא שכרבע מנכותה היא עקב מצב קודם. נכותה המשוקללת לפגיעה בברך ובקרסול הינה 28% לצמיתות. תרומת התאונה מיום 4.1.99 הינה בשיעור 22% לצמיתות."

6.     בסעיף 6 של כתב התביעה מתוארת התאונה כך: "ביום התאונה יצאה התובעת מהמחלקה שבה היא עובדת לכיוון השירותים. תוך כדי הליכתה החליקה התובעת ונחבלה קשות ברגליה, כתוצאה מסבון נוזלי רב ו/או מחומר נקוי שהיה על הרצפה."

     על גרסה זו חוזרת התובעת גם בתחשיב הנזק מיום 9.8.04.

     מפיה של התובעת נרשמו דברים בעמ' 41 לפרוטוקול: "יצאתי מחדר העבודה שלי הספקתי לסגור את הדלת של החדר וממש ליד הדלת היו שם מים וסבון שהמנקה השאירה או נשפך לה והחלקתי." בתצהירה ת/8 אמרה כי "לאחר שנפלתי הבחנתי, כי החלוק אותו לבשתי רטוב במין חומר שמנוני וכן הבחנתי שהריצפה רטובה ומריחה מחומרי ניקוי וסבון שהיו על הרצפה." בתצהירה ת/10 חזרה ואישרה: "בעת שיצאתי מהמחלקה בה עבדתי לכיוון השירותים, החלקתי בעוצמה רבה ונפלתי על ריצפת המסדרון כתוצאה מחומר שמנוני, ריצפה רטובה מחומרים מחליקים שהיו עליה." כן העידה התובעת: "כל בוקר, אחרי שהיינו נכנסים לחדרים היו שוטפים את המסדרון." (עמ' 49).

     בעדותה הסבירה התובעת כי היא תמיד התהלכה במפעל כשהיא נעולה בנעליים אורטופדיות והוסיפה: "אני אף פעם לא התלוננתי על המסדרון הזה, רק בעל פה שתמיד היה שם מטפטף הברז של כיבוי אש ולא פעם אחת הזהרתי שמישהו יפול וישבור ראש. מדוע זה לא בתצהיר? לא מזה נפלתי." (עמ' 49). בתגובה לכך הבהיר בא כוח התובעת כי הוא מבקש לייסד את טענות התובעת "גם (על) רטיבות וגם (על) מרצפות שלא עומדות בתקן."

     יצוין כי מדובר במפעל בו מורכבים רכיבים אלקטרוניים, ובו מתחייבת שמירה קפדנית על סדר וניקיון. המסדרון היה רגיל, ורצפתו בנויה ממרצפות טרצו רגילות. השתכנעתי כי המפעל פעל כיאות לשמירה על הניקיון בבניין. המרצפות היו תקינות; לא היה פרט חריג או יוצא דופן במסדרון, בגודלו ובצורתו, ואף אם נבנה לפני כעשרים שנה ויותר, ולא הוחלפו בו מאז המרצפות, עדיין לא הגיע מצבן לכדי חלקלקות כזו המסכנת את המתהלך במסדרון או את עובדי המפעל העוברים במקום.

     על מצב הרצפה והמבנה ניתנו חוות דעת של ד"ר ביקלס מטעם התובעת (ת/7) וכן של יועץ הבטיחות אילן שפירא (נ/2). לדעתו של ד"ר ביקלס, הרצפה במסדרון לא עמדה בתקן האמריקאי, הן בהיותה יבשה והן כשהיא רטובה. לדעתו, ניתן היה לפתור את הבעיה ולמנוע את התאונה ע"י פריסת שטיח על הרצפה, או על ידי חיספוסה באמצעות חומרים מתאימים. מר שפירא קבע בחוות דעתו כי לא היה פגם כלשהו ברצפת המסדרון, שעמדה בנדרש מבחינת החלקלקות בהיותה יבשה, ואריחי הרצפה היו במצב טוב, אף שבעת ארוע התאונה לא היה כל תקן ישראלי בקשר לכך.

     לא ראיתי להעדיף את מסקנותיו של ד"ר ביקלס על אלו של מר שפירא.
     
7.     לא השתכנעתי כי יש להטיל אחריות על הנתבעת בכל הקשור למצב המסדרון, בעת היות הרצפה יבשה. יש לראות, לעומת זאת, רשלנות מצידה, אם אכן הרצפה היתה רטובה, אם בגלל מים שלא נוגבו ואם בגלל חומרי ניקוי או סבון שהיו מושרים במים שטרם יבשו כליל, בעת ארוע התאונה. כבר נפסק כי "אפשרות של החלקה או נפילה סתם בעבודה ללא סיבה נראית לעין קיימת תמיד. והמעביד אינו נושא באחריות להחלקה או לנפילה כזו. הוא אינו מבטח את העובד כנגד כל סיכון בעבודה וכנגד כל תאונה העלולה לקרות. יהא זה בלתי מעשי לקיים מעברים, דרכים ושבילים באופן כזה שלעולם לא יהיה מקום חלק שבו יוכל אדם להחליק." (ע"א 683/77 ברוק נ' עירית תל אביב, פד"י לד(1), 157).

     לפיכך, גורל התביעה תלוי, כך אני סבור, בשאלה זו בלבד.

8.     עדותה של התובעת נתמכת על ידי חמותה הגב' זינה ספיאשוילי (עמ' 45 - 47). גם החמות עבדה במפעל ולפי תצהירה (ת/6) היא ניקתה בעת ארוע התאונה את חדרה של מנהלת המחלקה "ובסיום כשיצאתי מחדרה ראיתי את התובעת יוצאת מאולם המחלקה בה עבדה ולפתע מחליקה ונופלת בסמוך לדלת ללא אפשרות לקום". כשעזרה לתובעת לקום, הריחה ריח חריף של כלור, ואף הבחינה לדבריה כי החלוק אותו לבשה התובעת, רטוב ומריח מכלור ומחמרי ניקוי אחרים. עוד היא ראתה כי "בסביבת התובעת ישנה רטיבות מחמרי ניקיון".

בעדותה תיארה כי הדבר קרה "בשטח רצפה רגילה שהיתה שטופה נקיה עם כלור ומים", ואת הרצפה שטפה מרגריטה באותו בוקר, ואותה היא ראתה שוטפת יום יום את רצפת המסדרון.

9.     בטופס "הצהרה על תאונת עבודה" שנכתב, כך יש לשער, סמוך לאחריה וצורף לתצהיר ת/8, תוארה התאונה על ידי התובעת, שחתמה עליו, כך: "יצאתי מדלת המחלקה לפרוסדור בדרך לנוחיות החלקתי ונפלתי וכתוצאה מכך יש לי שבר וגבס ברגל ימין." לא צויינו הרטיבות או החומר השמנוני. בטופס צויינו העדים למקרה: הגב' נאילה אשורוב והגב' מרגריטה טרושקביץ. נרשם גם שם העובדת האחראית: חיחנשוילי גרוניה. שלושתן חתומות על הטופס האמור.

     נאילה לא העידה, וכל הנראה חזרה לא מכבר לארץ מוצאה. גרוניה, מנהלת הייצור, העידה כיצד הגיעה אל המסדרון ומצאה את התובעת שוכבת על הרצפה, ולידה היתה נאילה. מרגריטה היתה באותה שעה בשירותים, אותם ניקתה. היא העידה כי "המקום היה די נקי. באותו היום של התאונה היא (מרגריטה) לא ניקתה את הרצפה. הרצפה לא היתה מלוכלכת או רטובה." (עמ' 69). בעדותה היא אישרה כי את המטבח והשירותים מנקים יום יום, אך את המסדרון, כל יומיים.

     מרגריטה חתמה על התצהיר נ/7. היא עובדת הניקיון שבעת הנפילה במסדרון ניקתה את השירותים. בהגיעה למקום מצאה את התובעת על הרצפה. היא איננה יודעת מה גרם לנפילה, אולם כך אישרה: "אני לא ראיתי שום דבר חריג. הרצפה לא היתה רטובה, וגם לא מלוכלכת. ... אני מנקה את המסדרון במים וריצפז, בדרך כלל פעם ביומיים. ביום התאונה בכלל לא שטפתי את המסדרון." בעדותה (עמ' 65 עד 69) חזרה והעידה כי באותו יום לא שטפה את רצפת המסדרון.

10.     בשוקלי את העדויות, לא השתכנעתי כי התובעת הצליחה להרים את הנטל להוכיח שהרצפה במסדרון היתה רטובה או שמנונית מחומרי ניקוי, מים, או כל נוזל אחר, בעת ארוע התאונה. אני נותן אמון בעדותה של מרגריטה. גם בטופס הדיווח על התאונה לא נרשם כי הרצפה היתה רטובה. התאונה יכולה היתה לקרות גם כשמדובר ברצפה שאיננה רטובה, במיוחד נוכח חולשת רגלה של התובעת עוד מתאונת המטוס בטורקיה.

11.     הנתבעת, כמעבידת התובעת, חבה כלפיה חובת זהירות, לעיתים אפילו מוגברת, לספק לה תנאי עבודה נאותים. הנתבעת חייבת, מחד, לדאוג לניקיון המסדרון, ומאידך, היא חייבת לדאוג לכך שעבודות הניקיון לא יסכנו את העוברים בו, שעה שהרצפה רטובה. לכך ניתן לדאוג על ידי הצבת שילוט מתאים או סרט המגביל את התנועה במקום בעת ביצוע עבודת הניקיון עד לאחר ייבוש הרצפה.

משלא הוכח כי באותו בוקר שטפו את רצפת המסדרון, יש לראות את החלקת התובעת שם כשיצאה אל המסדרון מאולם הייצור, כארוע תאונתי שאינו מביא עמו אחריות בנזיקין, ואין הוא מטיל חובת פיצוי על הנתבעת, מעבידתה.

12.     התביעה נדחית.

     אך משום פגיעתה הלא קלה של התובעת, ושאר תלאותיה ומצב בעלה, אני נמנע מהטלת הוצאות.



רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון