נפילה במדרכה בתל אביב

להלן פסק דין בנושא נפילה במדרכה בתל אביב:

פסק דין

לפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת, עת צעדה על מדרכה בתל אביב, נתקלה בשקעים שהיו בה ונפגעה ברגלה.

א. רקע
התובעת, ילידת 1978. בתקופה הרלבנטית לתביעה עבדה כברמנית. הנתבעת 1 היא רשות מקומית אשר בתחום שיפוטה אירע המקרה נשוא התביעה (להלן: "הנתבעת").

לטענת התובעת, ביום 26.6.02 בשעות הערב צעדה על המדרכה בפינת הרחובות שנקין-מלצ'ט בתל אביב. בזמן הליכתה נתקלה במהמורה במדרכה, מעדה ונפלה. נפילתה של התובעת אירעה סמוך למקום אשר גודר עקב עבודות בנייה. הגדר תפסה חלק נרחב משטח המדרכה והותירה מקום צר למעבר הולכי רגל. בחלק המדרכה שנותר לשימוש הולכי הרגל היו חלקי מתכת שקועים בין המרצפות, שבגין אחד מהם מעדה התובעת ונפלה. לתובעת נגרם שבר תוך-מפרקי בכף רגלה השמאלית.
בעקבות נפילתה הוגשה התביעה שלפניי, בה טוענת התובעת כי הנתבעת אחראית לפצותה בגין רשלנותה בשמירת המדרכה או אחזקתה ובגין הפרת חובה חקוקה.


ב. הראיות
התובעת הגישה חוות דעתו של ד"ר קובי לידור, מומחה בתחום האורטופדי, שמצא שהתובעת סובבה את כף רגלה השמאלית בזמן המעידה וכתוצאה מכך לקתה בשבר תוך-מפרקי של בסיס המסרק החמישי. השבר התחבר תוך כדי סיבוב ולכן לא הושגה עמדה אנטומית. כתוצאה מהחיבור הלקוי נגרמו שינויים ניווניים הכוללים היצרות של המפרק ואי סדירות שלו. ד"ר לידור קבע כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור 10% בגין החיבור הלא תקין והשינויים הניווניים.

הנתבעת הכחישה את האירוע והגישה חוות דעתו של פרופ' נרובאי שקבע כי נכותה של התובעת היא בשיעור 2.5%.

נוכח הפער בין חוות הדעת מונה ד"ר הלפרין, מומחה מטעם בית המשפט. ד"ר הלפרין העריך כי לתובעת נותרה נכות לצמיתות בשיעור 5% בשל מצב כף הרגל בעקבות השבר, וכי נכותה הזמנית הייתה 100% למשך שישה שבועות, 50% לשלושה שבועות נוספים ו- 25% לעוד שלושה שבועות.

הצדדים ויתרו על חקירות המומחים ולפיכך אני מאמצת קביעתו של ד"ר הלפרין וקובעת כי נכותה הרפואית של התובעת היא בשיעור 5%.

בתצהיר עדותה הראשית (ת/1) העידה התובעת כי המדרכה הייתה חסומה בחלקה בגדר מתכת ואילו על גבי המדרכה באמצע היו חלקי מתכת שקועים בין המרצפות. חלקי המתכת לא סומנו, לא גודרו ועל כן לא ניתן היה לראותם. לאחר הנפילה הוזזה הגדר. כך גם בחקירתה הנגדית (פרוט' עמ' 9 ש' 28-22 ; עמ' 10 ש' 3-1).
התובעת לא העידה עדים נוספים, כמו חבר שהיה עמה בזמן הנפילה ולא חברה שצילמה את מקום הנפילה.

ג. דיון
לטענת הנתבעת יש לדחות את גרסת התובעת לגבי נסיבות התאונה שכן מדובר בעדות יחידה של בעל דין, ללא חיזוק ראייתי, וכי התובעת נמנעה מלזמן עדים אשר יכלו לתמוך בגרסתה, והדבר צריך לפעול לחובתה.

עדותה של התובעת לא נסתרה באופן כלשהו. התרשמתי מיושרה, מהימנותה וכנות גרסתה. בתמיכה לעדותה צירפה התובעת מסמך מבית חולים איכילוב. הנתבעת לא הציגה כל גרסה מטעמה ועל כן ראיתי לקבל גרסתה של התובעת לגבי אופן התרחשות התאונה.

ד. חבות העירייה
אין חולק כי העירייה חבה חובת זהירות כללית כלפי סוגי הניזוקים שאליהם משתייכת התובעת - הולכי רגל בתחומי העירייה הנמצאים באחריותה.
חובת הזהירות נגזרת הן מיכולתה של העירייה לצפות נזקים להולכי רגל בגין פגמים בדרך ומכוח הוראות החוק (ס' 235 לפקודת העיריות [נוסח חדש]).
באשר לחובת הזהירות הקונקרטית ; אמת נכון שמדרכה אינה אמורה להיות משטח סטרילי ואין מקום להטיל חובת זהירות לגבי "סיכונים סבירים" אולם ברי כי על העירייה, לטפל במפגעי בטיחות ולהסיר מכשולים מהדרך.
כאשר הנסיבות מצביעות על קיומו, לכאורה, של מפגע עובר הנטל לשכם העירייה להוכיח כי לא התרשלה.
לעניין חבותן של רשויות ראה ת.א. 556/92 בוסקילה נ' עיריית י-ם, (לא פורסם) ; ע"א 4344/97 כהן נ' עיריית ר"ג, תק-מח 98 (1) 1213, ובאשר לשיקולים לקביעת אחריות ראה ע"א 145/80 וקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, ל"ז (1) 113.

אני סבורה, כאמור, כי התובעת הוכיחה את גרסתה לגבי אופן התרחשות התאונה ולפיכך אני קובעת כי הנתבעת הפרה את קיומה של החובה והתרשלה כלפיה.

יחד עם זאת, מצאתי להשית רשלנות תורמת על התובעת. אין חולק כי המדרכה הייתה חסומה בחלקה על ידי גדר מתכת ועל כן התובעת הייתה צריכה לנקוט משנה זהירות.
על כן אני קובעת כי רשלנותה התורמת של התובעת היא בשיעור 15%.

מכאן לשאלת גובה הנזק:

ה. גובה הנזק
1. כאב וסבל
בהתחשב בגילה של התובעת, בפגיעה בגופה ובסבל שנגרם לה אני פוסקת לה פיצוי בגין הנזק הלא ממוני בסך 20,000 ₪.

2. תקופת אי כושר
לפי הנטען, עובר לתאונה עבדה התובעת כברמנית בפאב דאנס בר בתל אביב, עבודה הכרוכה בעמידה ממושכת מאחורי הבר והליכה לאורך הבר לצורך מתן שירות ללקוחות. שכר הבסיס שלה היה כ- 700 ₪ והיתרה בסך 7,000 ₪ התווספה מתשרים. לאחר הנפילה לא יכלה להמשיך לעבוד ולתפקד כברמנית ועל מנת להקטין את נזקה עבדה כקופאית ושכרה מעבודה זו היה כ- 1,700 ₪. התובעת צירפה תלושי שכר (נספח ג' ל- ת/1).
בחקירתה הנגדית העידה התובעת כי לא ביקשה תצהיר מעובדים נוספים שעבדו איתה באותה העת כי איננה מנוסה בהליכי בית משפט וכי לא מדובר בתשרים אשר נרשמים בצורה מסודרת.
אני סבורה שהתובעת יכלה לזמן לעדות את מעסיקה, או לכל הפחות מי מחבריה לעבודה באותה עת, כדי לבסס את טענתה כי השתכרה כ- 7,000 ₪ מתשרים. עם זאת, מצאתי לפצות את התובעת בפיצוי גלובאלי עבור הפסדי התשרים לתקופה של חודשיים בסכום כולל של 4,000 ₪.

מעבר לתקופת אי הכושר לא נתבעו הפסדים בגין העבר.

3. הפסד לעתיד
התובעת העידה כי חצי שנה לאחר התאונה התחילה לעבוד בערוץ 9 כמפיקה והשתכרה 5,000 ₪ ברוטו לחודש ולאחר מכן עברה לתפקיד כמשבצת פרסומות בערוץ 10 ושכרה עמד על 6,000 ₪ (נספח ד' ל-ת/1).
בחקירתה הנגדית הוסיפה כי שכרה עלה בינתיים והיא משתכרת 7,000 ₪.

לתובעת, אמנם, 5% נכות רפואית ברם, מהנתונים שלפניי עולה כי לנכותה הרפואית אין, בשלב זה, השפעה על כושר השתכרותה ושכרה עולה ומשביח.
על כן בשים לב לגילה ולנכותה, אני פוסקת לה פיצוי גלובאלי לעתיד בסך 30,000 ₪.

4. עזרה צד ג' לעבר
התובעת התגוררה אצל הוריה חודשיים לאחר האירוע ובגין עזרתם בתקופה זו אני פוסקת לה פיצוי גלובאלי בסך 1,000 ₪. לא מצאתי לפסוק פיצוי לעתיד.

5. הוצאות
התובעת לא הוכיחה הוצאותיה מעבר לאלה שמכוסות במסגרת סל הבריאות ועל כן אני דוחה את דרישתה לפיצוי בגין ראש נזק זה.

ו. סוף דבר:
אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:
כאב וסבל                20,000 ₪
אי כושר                4,000 ₪
הפסד לעתיד                30,000 ₪
עזרה צד ג' עבר           1,000 ₪
סך הכל                55,000 ₪
ניכוי רשלנות תורמת 15%      8,250 ₪ -
סה"כ                     46,750 ₪

על הסכום הנ"ל יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור 20% בצירוף מע"מ והוצאות משפט.



רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון