להלן פסק דין בנושא נפילה במדרגות בעבודה: 1. התובעת, עובדת הנתבעת 1, המבוטחת ע"י הנתבעת 2 נפגעה לטענתה, בתאונת עבודה ביום 2.8.04. הנתבעת 1 כפרו באירוע התאונה, באחריותם ובגובה הנזק. הצדדים הסכימו, כי אפסוק על דרך הפשרה מכוח סמכותי לפי סעיף 79 א' לחוק ביהמ"ש. 2. אירוע התאונה א. לטענת התובעת, כחודש וחצי לאחר התחלת עבודתה אצל הנתבעת 1, ירדה למרתף כדי להביא ציוד לעובדים, נתקלה בחבילות נייר צילום שהונחו על המדרגות, נפלה ונחבלה. ב. היה טעם לפגם בהכחשת אירוע התאונה גם בסיכומי הנתבעות כשאליהם צורף מכתב מנכ"ל הנתבעת 1 המאשר נפילת התובעת במדרגות המובילות למרתף המשרדים, כשלטענתה נתקלה בקרטונים שהונחו על המדרגות, מכתב שאינו אלא הודאת בעל דין. ג. לא זו בלבד, אלא שבעקבות התאונה שהוכרה גם ע"י המל"ל כתאונת עבודה, בוצע תחקיר פנימי ע"י ממונה בטיחות אצל הנתבעת 1 המתאר אופן אירוע התאונה כמתואר ע"י התובעת, מסמך שגם בו ניתן לראות הודאת בעל דין. ד. לאור האמור לעיל, אני קובעת כי התאונה ארעה כתיאור התובעת. 3. האחריות א. אין צורך להכביר מלים לגבי חובת הזהירות המושגית והקונקרטית של מעביד כלפי עובדיו שעוגנו היטיב בפסיקת ביהמ"ש העליון. ב. חובת הבטחת מקום עבודה בטוח ממכשולים נקבעה בפקודת הבטיחות בעבודה והפרתה הוכחה בתחקיר התאונה ע"י קב"ט הנתבעת 1 שמאשר כי: "2.2 אין למדרגות מעקה או מאחז יד בדופן הקיר. 3.3 הנחת חבילות על המדרגות מקשה על ירידה או עליה בטוחה במדרגות". לא זו בלבד, אלא שמהתחקיר מסתבר כי הנתבעת 1 היתה צריכה להיות ערה לסכנה לאחר שנושא מדרגות הירידה למקלט עלה במסגרת סקר סיכונים קודם (סעיף 3.1 לתחקיר) ולגבי הליקויים המפורטים לעיל נדרש טיפול, אך למרות זאת הם לא תוקנו (סעיף 2-3 לתחקיר). גם הממונה על הבטיחות סבר כי: "3.3 חל איסור להניח כל ציוד על מדרגות. מדרגות חייבות להיות פנויות מכל ציוד כשהם במצב נקי ותקין. 3.4 יש להתקין מעקה או מאחז יד בדופן הקיר לאורך כל המדרגות בגובה תקני. 3.6 יש לתדרך את כל העובדים שיורדים למקלט לרדת בזהירות ולהמנע מהחלקה". ג. לטענת הנתבעות, כעולה ממכתב המנכ"ל, התובעת היא שהורתה על הנחת הארגזים ועל כן חלה עליה מלוא האחריות לאירוע התאונה. עיון מדוקדק יותר במכתב המנכ"ל מעלה כי לטענתו: "הקרטונים הונחו על המדרגות עפ"י הנחיות עובדי המזכירות ובתוכם שרית (התובעת - מ.ש.) למרות שהתבקשו לדאוג שיורדו למטה". משמע, לא רק התובעת הניחה הקרטונים על המדרגות וממילא הנתבעת 1 אחראית בגין פעולות עובדים אחרים. לא זו בלבד, אלא שכאמור בע.א. 662/89 מדינת ישראל נ. קרבון פד"י מה' (2) 593, 597: "על מעביד לקחת זאת בחשבון, שעובד עלול להיות בלתי זהיר במהלך העבודה ובלהט העבודה, אף אם הוזהר מפני סיכונים. לא די, על כן, באזהרה לעובד מפני סיכונים, שעה שניתן למנוע סיכונים בדרך אחרת, ואפילו זולה יחסית וגם זאת, בצד אזהרה והדרכה, צריך שיהיה פיקוח נאות על כך שהעובד נוהג עפ"י כללי הזהירות הנדרשים בעבודה". ד. גם לו היה מוכח כי ידה של התובעת היתה בהנחת קרטוני נייר הצילום על המדרגות כי אז כאמור בע.א. 655/80 מפעלי קירור בצפון בע"מ נ. מרציאנו ואח' פד"י לו (2) 592, 603-604: "מגמה שהשתרשה בהלכות שנקבעו בפסיקת ביהמ"ש הזה (ביהמ"ש העליון - מ.ש.) היא כי במקרה שמדובר בתאונת עבודה, אשר בה נפגע עובד, יש לדקדק דווקא עם המעביד בכל הנוגע להטלת האחריות לתאונה ולהקל במידה רבה עם העובד בייחוס רשלנות, שגרמה או תרמה לתאונה". וכאמור בע.א. 663/88 שיריזיאן נ. לבידי אשקלון בע"מ פד"י מז (3) 225, 229, 232: "לדעתי (של כב' השופט בך - מ.ש.) קיימת חובה כללית וגורפת מצד המעביד לנקוט את כל האמצעים הסבירים כדי לוודא שעובדיו יוכלו לבצע את עבודתם בתנאי בטיחות אופטימליים... יצויין גם, כי קיימת נטיה במדיניות השפוטית שלא להטיל אחריות על העובד הנפגע בשל 'אשם תורם' אלא במקרים ברורים, בהם אשמו של העובד כגורם לתאונה בולט לעין". ה. בענייננו, כשהתובעת עבדה אצל הנתבעת 1 רק כחודש וחצי עובר לתאונה, הליקויים במדרגות הועלו כבר בסקר בטיחות שקדם לתאונה ולא תוקנו ובהעדר מעקה או מאחז יד בניגוד לחוק, אני דוחה הטענה לרשלנות תורמת מצידה. 4. נזקים א. הפגיעה 1) התובעת נחבלה בגבה וטענה ל- 10% נכות עפ"י חוות דעת ד"ר אדיבי מטעמה. 2) הנתבעות טענו כי לא נותרה לתובעת נכות כתוצאה מפגיעתה בתאונה הנדונה עפ"י חוות דעת פרופ' נרובאי. 3) לפיכך הוריתי על מינויו של ד"ר הנדל, כמומחה מטעם ביהמ"ש בתחום האורטופדיה אשר היה בדעה כי: "בבדיקה האובייקטיבית בממצאי ה- C.T. והמפוי - אין עדות לנזק חבלתי כלשהוא בגב ובאגן. בעיון בתיקה הרפואי נמצאו רישומים רבים המתעדים בעיות דומות מאוד שלדברי התובעת קיימות כבר 7 שנים. ההבדל בין התלונות הקודמות לנוכחית היא שיש תלונות על גב תחתון יותר. יש גם תיעוד על נפילה קודמת (תאונת עבודה) ותאונת דרכים - עבודה קודמת. לאור הנ"ל ובתוספת העובדה ששיתוף הפעולה לא היה טוב והתרשמותי מנסיון האדרה ובמיוחד בעקבות חוסר כל ממצא פתלוגי אובייקטיבי בבדיקה ובהדמיות אקבע שלא נותרה כל נכות אורטופדית הנובעת מהאירוע הנדון. תלונותיה קרובות לתלונות שהיא מדווחת עליהן כבר 9 שנים. נכותה הזמנית היא כדלקמן: מתאריך 3.8.04 ועד לתאריך 30.8.04 - 100% נכות זמנית. מתאריך 31.8.04 ועד לתאריך 15.8.04 - 50% נכות זמנית. מתאריך 16.8.04 ועד לתאריך 30.8.04 - 20% נכות זמנית. ומתאריך 1.9.04 0% נכות צמיתה - חזרה למצב הקדם תאונתי". 4) איש מבעלי הדין לא טרח לברר עם המומחה את חוסר ההתאמה בתקופות הנכויות הזמניות, אך בתשובה לשאלות הבהרה של ב"כ התובעת חזר המומחה על דעתו כי לא מצא עדות לנכות כלשהיא. הוא נשאר איתן בדעתו גם לאחר שהוברר לו כי ועדה רפואית לעררים של המלל העריכה נכותה הצמיתה של התובעת בשיעור 5%. 5) מאחר והמומחה לא נחקר על חוות דעתו, נותרה זו בלתי מעורערת. ב. הפסד השתכרות לעתיד 1) "... ממה שנקבע בע"א 147/87, אין בשום פנים להבין - כפי שמשתמע מטעון ב"כ המערערת (ומטעון ב"כ התובע בענייננו - מ.ש.) - שגם כשלא נותרה נכות, סביר להניח שנגרמה פגיעה בכושר השתכרותו של התובע. בדרך כלל, כשאדם נשאר מוגבל בדרך כלשהיא בכושר עבודתו, מוצא הדבר את ביטויו בנכות כלשהיא, פשיטא, משלא נותרה לו נכות כלשהיא - לא נפגע כושר השתכרותו. רק במקרים חריגים ביותר, תיתכן אפשרות שנוצרה הגבלה כלשהיא בכושר ההשתכרות, על אף שלא נותרה לתובע כל נכות. כזה היה המקרה בע"א 146/87 (ע"א 834/88 עטיה ואח' נ' זגורי, פד"י מ"ה[1] 99, 162 - מ.ש.). ... אין ללמוד מהיוצא מן הכלל שם על הכלל" (ע"א 473/88 צנעני (קטינה) נ' צנעני ואח', מפי כב' השופט אור שכתב גם פסק הדין בערעור 147/87). המקרים החריגים בהם הוכרה הגבלה בכושר ההשתכרות על אף שלא נותרה כל נכות היו כשנמצאו ממצאים אשר לא מצאו ביטויים או כימותם בתקנות המל"ל כאמור בע"א 146/87 כץ ואח' נ' רוזנברג, פ"ד מ"ג (3) 421. 2) בענייננו, כשלא נמצא כל ממצא פתלוגי הן בבדיקה הקלינית של המומחה, הבדיקה המאוחרת לבדיקות שאר המומחים והן בבדיקות ההדמיה והתובעת המשיכה לעבוד אצל הנתבעת 1 במשך כשנה לאחר התאונה בלא שנטען לפגיעה בהיקף העסקתה או השתכרותה, אין הצדקה לפיצוי בראש נזק זה. ג. כאב וסבל לתובעת נגרמו נכויות זמניות גבוהות במשך לפחות כחודשיים, נזקקה לטיפולים תרופתיים ופיזיוטרפיים וממשיכה לטענתה לסבול מכאבים ועל כן נראה לי לנכון לפצותה בראש נזק זה בסך -.25,000 ₪. ד. נכויים מאחר והתובעת לא תבעה הפסדי השתכרות בעבר אין לנכות מהפיצוי דמי פגיעה, אך יש לנכות מענק נכות בסך -.8,987 ₪ שקיבלה התובעת ביום 14.8.06 ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק סה"כ -.9,230 ₪. 5. לאור כל האמור לעיל, הנני מחייבת הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת -.15,770 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל, הוצאות משפט (לרבות אגרה, שכר ד"ר אדיבי וד"ר הנדל) וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 17.5% + מע"מ. 6. הגזברות תגבה אגרה על פי תקנה 5 (ב) (2) (ב) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007.מדרגותתאונות נפילהנפילה בעבודהנפילה במדרגותנפילה